האם אני באמת אלוהים?

אליעד כהן עוסק בשאלה המרכזית "האם אני אלוהים?" ומסביר לעומק מה המשמעות של להיות אלוהים, איך אדם יכול לגלות שהוא עצמו אלוהים, ומהם התנאים לחוות את המציאות בצורה כזו שהוא בורא את הכל ומפעיל את כל המתרחש.

הדיון מתחיל בשאלה פשוטה לכאורה: האם אליעד חווה שהוא ברא את האנשים בחדר. אליעד מסביר שכדי להבין האם הוא ברא אותם, צריך להגדיר מה המשמעות של "לברוא". הוא מתייחס לעניין בשני אופנים: האם הוא יכול בפועל להעלים את הנוכחים בחדר בתנועת יד פשוטה, או שמא כל מה שמתרחש כרגע מתרחש בראש שלו והוא רק חווה אותם כדמויות בחלום שלו. התשובה המיידית שלו היא מורכבת - יש אמת מסוימת בשתי האפשרויות, הן שכולם קיימים מחוצה לו והן שכולם קיימים בתוכו בלבד, תלוי ברמת ההבנה הפנימית של האדם את המציאות.

איך אפשר לחוות שאני זה שמזיז את השמש?

אליעד מסביר בעזרת דוגמה פרקטית את הקונספט של הזזת השמש. הוא טוען שאדם רגיל תופס את המציאות באופן שבו קיימים שני דברים נפרדים: האדם והגשם שיורד עליו. האדם לא מרגיש שהוא אחראי על הגשם שיורד, אלא רק מגיב אליו - רץ ומסתתר תחת קורת גג או פותח מטריה. הוא מסביר, שכדי להרגיש שאתה באמת מזיז את השמש, צריך לעבור הבנה עמוקה הרבה יותר - להבין שמה שמזיז אותך (הכוח שמניע אותך לברוח מהגשם או לפתוח מטריה), הוא בדיוק אותו הכוח שמזיז גם את הגשם, את השמש, ואת כל התופעות בטבע. כלומר, אין הפרדה בין מה שמפעיל אותך לבין מה שמפעיל את שאר העולם.

הוא מוסיף ומחדד את ההסבר: אם באמת תחקור לעומק "מי מפעיל את הכל?", תגלה שאתה לא באמת יודע מי מפעיל לא את עצמך ולא את הגשם. הוא מסביר את החשיבות הגדולה של ה"לא יודע" הזה, שמוביל בסופו של דבר להכרה בכך שהכל מתנהל על ידי כוח אחד, ואותו כוח הוא מי שאתה באמת. כאשר האדם מגיע להכרה הזו, הוא מתחיל לחוות את עצמו כ"אני אחר", ולא כאדם נפרד הפועל במציאות חיצונית.

איך ביטול הבחירה החופשית קשור לתחושת האלוהות?

אליעד מבהיר כי כחלק מההבנה שאתה אלוהים, הבחירה החופשית מתבטלת. כשהאדם מבין שהכוח שמפעיל אותו ואת העולם זהה לחלוטין, הוא מבין שאין לו שליטה אמיתית או בחירה חופשית כפי שנדמה היה לו בעבר. הבחירה והאישיות העצמאית מתבטלות לתוך ההבנה העמוקה שהוא למעשה "החלום עצמו" ולא דמות בתוך החלום. הוא מסביר שהחוויה של להיות אלוהים, כלומר, "להזיז את השמש", לא בהכרח תפתור את הבעיות האישיות של האדם, כי בעיות תמיד קיימות, פשוט בצורה שונה.

מה ההבדל בין להבין שאתה אלוהים לבין להגיע לשלמות אמיתית?

אליעד מסביר שגם כאשר אתה חווה את עצמך כאלוהים שמפעיל הכל כרצונו, זה עדיין לא הופך אותך לשלם באמת. תחושת הכוח והשליטה המוחלטת במציאות עדיין איננה החוויה הגבוהה ביותר. הוא מדגיש שלהיות אלוהים זו מדרגה בדרך, אך עדיין לא השלמות עצמה. האדם, גם לאחר שהבין את האלוהות שבו, ימשיך לחקור ולשאול שאלות כמו "מי ברא אותי?" ו"למה יש לי רצון?". אליעד אומר שבמצב הזה האדם כבר אינו חוקר מנקודת מבט של אדם רגיל, אלא מנקודת מבט גבוהה הרבה יותר, שבה הוא כבר אינו חווה את עצמו כנפרד מהמציאות.

איך אפשר לדעת בוודאות שאני אלוהים?

אליעד מדגיש שבסופו של דבר, כדי להרגיש שאתה באמת אלוהים, עליך לחקור את מושג ה"אני" שלך באופן יסודי. כאשר אתה אומר "אני", עליך לברר לעומק מי זה האני הזה. ככל שתחקור יותר לעומק את השאלה מי הוא "אני", תגלה שה"אני" שלך הוא לא מוגדר, הוא סימן שאלה. רק אחרי שתחקור את סימן השאלה הזה עד הסוף תגלה את התשובה - שאתה אכן האלוהים עצמו. רק אז אתה יכול לחוות את המציאות באופן שבו אתה בורא הכל, כולל את עצמך ואת הסביבה.

האם להיות אלוהים זה בהכרח משהו טוב?

אליעד מסביר שהחוויה של להיות אלוהים אינה בהכרח מביאה אושר או פותרת את בעיות החיים. זה יכול להיות מרגש ותחושת כוח ושליטה גדולה, אבל בסופו של דבר הבעיות הפנימיות ממשיכות להתקיים גם בחוויה הזו, רק מנקודת מבט אחרת. הוא מבהיר שהמטרה הסופית היא לא סתם לחוות את עצמך כאלוהים, אלא להגיע לשלמות אמיתית שמעבר לכל ההגדרות והתפיסות.

בסיכום דבריו, אליעד מציע את ההבנה שיש צורך לחקור לעומק את עצם הוויית ה"אני", עד להכרה מוחלטת שזהותך זהה למציאות כולה, ואז השאלות הישנות מאבדות משמעות - כי אתה מגלה שהכל נובע מתוכך.