8:56סיפורי מעשיות, רבי נחמן מברסלב, מעשה הסוס והפלומפ, מעשה הסוס והמשאבה, מעשה בסוס ובפלומפ, המרדף אחרי הרצון, המרדף אחרי האושר, הדרך אל האושר, המירוץ אל האושר, מרוץ החיים
מהו סיפור הסוס והפלומפ של רבי נחמן מברסלב?
סיפור "הסוס והפלומפ" של רבי נחמן מברסלב מתאר אדם שנהג לנסוע שוב ושוב לחוץ לארץ ולהתעכב שם לזמן ממושך. בכל פעם שאלו אותו מדוע הוא מתעכב, והוא היה עונה שברגע שהוא יבצע את "המהלך הגדול", את המכה העסקית הגדולה שלו, הוא יחזור הביתה. אך בכל פעם מחדש נדמה לו שהמהלך הגדול באמת קרוב, והוא שוב מתעכב ומאריך את שהותו.
אותו אדם גם לא האמין לשמועות שיש בעולם ליצנים ושדים מהסיטרא אחרא (היצר הרע, הכוח השלילי), המטעים בני אדם ומוליכים אותם שולל. עד שלילה אחד, ניגש אליו לץ (שד) וקרא לו לצאת החוצה. הלץ הציג לפניו סוס מובחר וטוב מאוד, שהציע לו לקנות בארבעה אדומים (סכום כסף קטן יחסית). האיש ראה שהסוס שווה הרבה יותר, והרגיש שזו מציאה גדולה, ולכן קנה את הסוס ללא היסוס.
מדוע האדם לא הצליח למכור את הסוס?
למחרת, אותו אדם יצא למכור את הסוס. אנשים הציעו לו סכומים גבוהים, אך בכל פעם שהוצע לו מחיר גבוה, האיש חשב שאם אנשים מוכנים לשלם כל כך הרבה, כנראה הסוס שווה פי שניים לפחות, ולכן סירב למכור. כך המשיך האיש, כשהוא מסרב להצעות גבוהות יותר ויותר, בטוח שהסוס שווה סכומים אסטרונומיים. הוא הלך ממקום למקום, סירב לכל הצעה, עד שבסופו של דבר הגיע אל המלך. אפילו המלך הציע לו סכום עצום עבור הסוס, אך האיש שוב סירב, מתוך אמונה שהסוס בוודאי שווה יותר מכך.
איך נעלם הסוס בתוך המשאבה (הפלומפ)?
כאשר האיש יצא מהארמון עם הסוס כדי להשקותו, הגיע לפלומפ (משאבת מים צרה). לפתע היה נדמה לו שהסוס קפץ אל תוך המשאבה ונעלם שם לגמרי. האיש החל לצעוק ולזעוק, ואנשים סביבו נתקבצו אליו ושאלו אותו מדוע הוא צועק. כשהסביר להם שהסוס שלו נעלם לתוך הפלומפ הצר, הם היו בטוחים שהוא השתגע והכו אותו קשות. כשניסה לעזוב את המקום, נדמה לו שוב שהסוס מוציא את ראשו מתוך הפלומפ, והוא שב וצעק, מה שגרם לאנשים להכות אותו שוב. התהליך חזר על עצמו שוב ושוב, בכל פעם שהאיש רצה לעזוב, הוא ראה שוב את ראש הסוס מופיע מהפלומפ, חזר וצעק, ושוב הוכה.
מה הקשר בין הסיפור לבין המרדף אחרי האושר?
רבי נחמן מברסלב משתמש בסיפור זה כדי להמחיש את האופן שבו פועל היצר הרע (הסיטרא אחרא). הוא מפתה את האדם ומטעה אותו לחשוב שהתאוות, הרצונות וההישגים שהוא מחפש הם מציאות יקרות ערך. האדם תמיד משוכנע שאם רק יתאמץ קצת יותר, הוא ישיג את מה שהוא רוצה, ואז יהיה מאושר. אך בכל פעם שהוא מתקרב להגשמת הרצון, התאווה "נעלמת", כמו הסוס שנבלע בתוך הפלומפ. כשנדמה לאדם שהוא משתחרר מהתאוות הללו ומתחיל להתרחק מהן, הן שוב "מופיעות" מולו בדמות אשליה, והוא שב ומתחיל לרדוף אחריהן מחדש.
כך מתנהל האדם בתוך מרוץ החיים, כשהוא בטוח שהאושר נמצא ממש מעבר לפינה. אך בדיוק כשהוא מתקרב אליו, האושר המדומה שוב מתרחק או נעלם, והאדם ממשיך במרדף אינסופי. זו הדרך שבה האדם נתפס שוב ושוב באשליות של החיים, ותמיד נדמה לו ש"עוד רגע" הוא יגיע ליעדו.
מה המסר המרכזי של מעשה הסוס והפלומפ?
המסר המרכזי של רבי נחמן הוא לחשוף את האופי החמקמק והמדומה של התאוות והאשליות בעולם הזה. הוא מסביר שהרצונות החומריים הם כמו "מעשה לצים", כלומר, תעתוע של היצר הרע. כאשר האדם רודף אחריהם, הם תמיד חומקים מידיו. האושר, לפי רבי נחמן, אינו נמצא בהשגת המטרות החיצוניות והחומריות, שכן הן תמיד יובילו את האדם לסבל ולתחושת החמצה. במקום זאת, עליו להבין את האשליה הטמונה ברדיפה הבלתי פוסקת הזו, ולמצוא דרך להשתחרר ממנה.
האדם בסיפור מסמל כל אדם שרודף אחרי תאוותיו, ומראה כיצד הרצונות הללו מושכים אותו שוב ושוב לאותה מלכודת, בלי שהוא יבין שמדובר באשליה בלבד. רבי נחמן מלמד בסיפור זה איך לזהות את האשליה, וכיצד להימנע מליפול שוב ושוב באותו פח.
סיפור "הסוס והפלומפ" של רבי נחמן מברסלב מתאר אדם שנהג לנסוע שוב ושוב לחוץ לארץ ולהתעכב שם לזמן ממושך. בכל פעם שאלו אותו מדוע הוא מתעכב, והוא היה עונה שברגע שהוא יבצע את "המהלך הגדול", את המכה העסקית הגדולה שלו, הוא יחזור הביתה. אך בכל פעם מחדש נדמה לו שהמהלך הגדול באמת קרוב, והוא שוב מתעכב ומאריך את שהותו.
אותו אדם גם לא האמין לשמועות שיש בעולם ליצנים ושדים מהסיטרא אחרא (היצר הרע, הכוח השלילי), המטעים בני אדם ומוליכים אותם שולל. עד שלילה אחד, ניגש אליו לץ (שד) וקרא לו לצאת החוצה. הלץ הציג לפניו סוס מובחר וטוב מאוד, שהציע לו לקנות בארבעה אדומים (סכום כסף קטן יחסית). האיש ראה שהסוס שווה הרבה יותר, והרגיש שזו מציאה גדולה, ולכן קנה את הסוס ללא היסוס.
מדוע האדם לא הצליח למכור את הסוס?
למחרת, אותו אדם יצא למכור את הסוס. אנשים הציעו לו סכומים גבוהים, אך בכל פעם שהוצע לו מחיר גבוה, האיש חשב שאם אנשים מוכנים לשלם כל כך הרבה, כנראה הסוס שווה פי שניים לפחות, ולכן סירב למכור. כך המשיך האיש, כשהוא מסרב להצעות גבוהות יותר ויותר, בטוח שהסוס שווה סכומים אסטרונומיים. הוא הלך ממקום למקום, סירב לכל הצעה, עד שבסופו של דבר הגיע אל המלך. אפילו המלך הציע לו סכום עצום עבור הסוס, אך האיש שוב סירב, מתוך אמונה שהסוס בוודאי שווה יותר מכך.
איך נעלם הסוס בתוך המשאבה (הפלומפ)?
כאשר האיש יצא מהארמון עם הסוס כדי להשקותו, הגיע לפלומפ (משאבת מים צרה). לפתע היה נדמה לו שהסוס קפץ אל תוך המשאבה ונעלם שם לגמרי. האיש החל לצעוק ולזעוק, ואנשים סביבו נתקבצו אליו ושאלו אותו מדוע הוא צועק. כשהסביר להם שהסוס שלו נעלם לתוך הפלומפ הצר, הם היו בטוחים שהוא השתגע והכו אותו קשות. כשניסה לעזוב את המקום, נדמה לו שוב שהסוס מוציא את ראשו מתוך הפלומפ, והוא שב וצעק, מה שגרם לאנשים להכות אותו שוב. התהליך חזר על עצמו שוב ושוב, בכל פעם שהאיש רצה לעזוב, הוא ראה שוב את ראש הסוס מופיע מהפלומפ, חזר וצעק, ושוב הוכה.
מה הקשר בין הסיפור לבין המרדף אחרי האושר?
רבי נחמן מברסלב משתמש בסיפור זה כדי להמחיש את האופן שבו פועל היצר הרע (הסיטרא אחרא). הוא מפתה את האדם ומטעה אותו לחשוב שהתאוות, הרצונות וההישגים שהוא מחפש הם מציאות יקרות ערך. האדם תמיד משוכנע שאם רק יתאמץ קצת יותר, הוא ישיג את מה שהוא רוצה, ואז יהיה מאושר. אך בכל פעם שהוא מתקרב להגשמת הרצון, התאווה "נעלמת", כמו הסוס שנבלע בתוך הפלומפ. כשנדמה לאדם שהוא משתחרר מהתאוות הללו ומתחיל להתרחק מהן, הן שוב "מופיעות" מולו בדמות אשליה, והוא שב ומתחיל לרדוף אחריהן מחדש.
כך מתנהל האדם בתוך מרוץ החיים, כשהוא בטוח שהאושר נמצא ממש מעבר לפינה. אך בדיוק כשהוא מתקרב אליו, האושר המדומה שוב מתרחק או נעלם, והאדם ממשיך במרדף אינסופי. זו הדרך שבה האדם נתפס שוב ושוב באשליות של החיים, ותמיד נדמה לו ש"עוד רגע" הוא יגיע ליעדו.
מה המסר המרכזי של מעשה הסוס והפלומפ?
המסר המרכזי של רבי נחמן הוא לחשוף את האופי החמקמק והמדומה של התאוות והאשליות בעולם הזה. הוא מסביר שהרצונות החומריים הם כמו "מעשה לצים", כלומר, תעתוע של היצר הרע. כאשר האדם רודף אחריהם, הם תמיד חומקים מידיו. האושר, לפי רבי נחמן, אינו נמצא בהשגת המטרות החיצוניות והחומריות, שכן הן תמיד יובילו את האדם לסבל ולתחושת החמצה. במקום זאת, עליו להבין את האשליה הטמונה ברדיפה הבלתי פוסקת הזו, ולמצוא דרך להשתחרר ממנה.
האדם בסיפור מסמל כל אדם שרודף אחרי תאוותיו, ומראה כיצד הרצונות הללו מושכים אותו שוב ושוב לאותה מלכודת, בלי שהוא יבין שמדובר באשליה בלבד. רבי נחמן מלמד בסיפור זה איך לזהות את האשליה, וכיצד להימנע מליפול שוב ושוב באותו פח.
- סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב
- איך להפסיק לרדוף אחרי הרצונות?
- התמודדות עם דמיונות ואשליות
- מהו האושר האמיתי לפי רבי נחמן מברסלב?
- כיצד לזהות את תעתועי היצר הרע?
כיצד מתחיל סיפור הסוס והפלומפ של רבי נחמן מברסלב?
מסופר על אדם שנוסע שוב ושוב לחוץ לארץ, ובכל פעם הוא מתעכב שם זמן רב מפני שהוא משוכנע ש"עכשיו יבוא המהלך הגדול" ורק אז יחזור. במקביל, מסופר שהאדם הזה לא האמין לשמועות שיש בעולם ליצנים מהסיטרא אחרא, שיכולים להופיע ולהטעות בני אדם. לילה אחד, ניגש אליו לץ (שד) וקרא לו לצאת החוצה, שם הציג לפניו סוס מובחר למכירה במחיר זול מכפי ששווה באמת.
מה קרה כשניסה למכור את הסוס במחיר גבוה יותר?
האיש קנה את הסוס בארבעה אדומים (מטבעות), אף שזיהה שהוא שווה שמונה. למחרת הוציא את הסוס למכירה, וכשאנשים הציעו לו סכום מסוים, אמר לעצמו שאם הם מוכנים לשלם כל כך הרבה, כנראה הסוס שווה יותר. הוא המשיך לעלות במחיר, בכל פעם מוכיח לעצמו שהסוס בוודאי שווה כפליים או יותר. כך הלך ונסחף בדמיון שהסוס שווה הון עצום, עד שהגיע למלך. גם כשהמלך עצמו הציע לו סכום גבוה מאוד, האיש סירב ובטוח שהסוס עדיין שווה יותר.
כיצד הסוס "נעלם" בתוך הפלומפ (המשאבה)?
לבסוף לקח האיש את הסוס להשקותו, ובמקום הייתה משאבה צרה (פלומפ). לפתע, נדמה לאיש שהסוס קפץ לתוך הפלומפ ונעלם לגמרי. הוא זעק וזעק, ואנשים חשבו שהוא משוגע, כי לא ייתכן שסוס גדול ייכנס לפתח צר כל כך. כשניסה להתרחק מהמקום, ראה שוב בעיני רוחו את הסוס "מוציא את הראש" מהפלומפ, וחזר לצעוק. אנשים התקהלו סביבו והיכו אותו מפני שנראה להם שאיבד את דעתו. כמה פעמים הוא ניסה ללכת, ושוב ראה את "ראש הסוס", ושוב צעק, ושוב קיבל מכות ממי שחשבוהו למשוגע.
איך מתקשר הסיפור למרדף אחרי הרצון והאושר?
לפי רבי נחמן מברסלב, כך בדיוק פועל היצר הרע (הסיטרא אחרא). הוא מפתה את האדם לחשוב שהתשוקות שלו הן "מציאה גדולה", ושאם רק יתאמץ עוד קצת, ישיג משהו שווה הרבה יותר. בכל פעם שהאדם מתקרב אל התאווה, היא כאילו עומדת להתממש, אבל ברגע האחרון "נעלמת". כשנדמה לאדם שהתאוות קצת נרגעות, הוא מתחיל לחשוב לצאת מזה, אך מיד נגלית שוב "ראש התאווה" כדי לפתותו, והוא שב לרדוף אחריה. כך האדם נשאב למירוץ החיים, למרדף אחרי האושר והדרך אל האושר, בלי להבין שמדובר באשליה שחוזרת ומופיעה כדי לתפוס אותו שוב.
מהו המסר המרכזי של מעשה הסוס והמשאבה?
הסיפור מדגיש את האופי החמקמק של התאוות והמשאלות שנראות כאוצר נפלא, אך הן עלולות להתברר כדבר חסר ערך. ממש כמו האיש שרדף אחר מחיר הסוס, כך האדם רודף אחרי הרצון שלו ונדמה לו ש"עכשיו יבוא הפתרון הגדול". בכל פעם שהתאווה "נעלמת", הוא סובל, ואז כשנדמה שהיא חוזרת, הוא רודף אחריה בשנית. מסר זה מתחבר לרעיונות של רבי נחמן מברסלב בסיפורי מעשיות נוספים, המלמדים כיצד הרצונות והאשליות יכולים להוליך שולל ולגרום לאדם להמשיך לרוץ אחר תענוגות שאינם באמת ממלאים אותו לאורך זמן.
מסופר על אדם שנוסע שוב ושוב לחוץ לארץ, ובכל פעם הוא מתעכב שם זמן רב מפני שהוא משוכנע ש"עכשיו יבוא המהלך הגדול" ורק אז יחזור. במקביל, מסופר שהאדם הזה לא האמין לשמועות שיש בעולם ליצנים מהסיטרא אחרא, שיכולים להופיע ולהטעות בני אדם. לילה אחד, ניגש אליו לץ (שד) וקרא לו לצאת החוצה, שם הציג לפניו סוס מובחר למכירה במחיר זול מכפי ששווה באמת.
מה קרה כשניסה למכור את הסוס במחיר גבוה יותר?
האיש קנה את הסוס בארבעה אדומים (מטבעות), אף שזיהה שהוא שווה שמונה. למחרת הוציא את הסוס למכירה, וכשאנשים הציעו לו סכום מסוים, אמר לעצמו שאם הם מוכנים לשלם כל כך הרבה, כנראה הסוס שווה יותר. הוא המשיך לעלות במחיר, בכל פעם מוכיח לעצמו שהסוס בוודאי שווה כפליים או יותר. כך הלך ונסחף בדמיון שהסוס שווה הון עצום, עד שהגיע למלך. גם כשהמלך עצמו הציע לו סכום גבוה מאוד, האיש סירב ובטוח שהסוס עדיין שווה יותר.
כיצד הסוס "נעלם" בתוך הפלומפ (המשאבה)?
לבסוף לקח האיש את הסוס להשקותו, ובמקום הייתה משאבה צרה (פלומפ). לפתע, נדמה לאיש שהסוס קפץ לתוך הפלומפ ונעלם לגמרי. הוא זעק וזעק, ואנשים חשבו שהוא משוגע, כי לא ייתכן שסוס גדול ייכנס לפתח צר כל כך. כשניסה להתרחק מהמקום, ראה שוב בעיני רוחו את הסוס "מוציא את הראש" מהפלומפ, וחזר לצעוק. אנשים התקהלו סביבו והיכו אותו מפני שנראה להם שאיבד את דעתו. כמה פעמים הוא ניסה ללכת, ושוב ראה את "ראש הסוס", ושוב צעק, ושוב קיבל מכות ממי שחשבוהו למשוגע.
איך מתקשר הסיפור למרדף אחרי הרצון והאושר?
לפי רבי נחמן מברסלב, כך בדיוק פועל היצר הרע (הסיטרא אחרא). הוא מפתה את האדם לחשוב שהתשוקות שלו הן "מציאה גדולה", ושאם רק יתאמץ עוד קצת, ישיג משהו שווה הרבה יותר. בכל פעם שהאדם מתקרב אל התאווה, היא כאילו עומדת להתממש, אבל ברגע האחרון "נעלמת". כשנדמה לאדם שהתאוות קצת נרגעות, הוא מתחיל לחשוב לצאת מזה, אך מיד נגלית שוב "ראש התאווה" כדי לפתותו, והוא שב לרדוף אחריה. כך האדם נשאב למירוץ החיים, למרדף אחרי האושר והדרך אל האושר, בלי להבין שמדובר באשליה שחוזרת ומופיעה כדי לתפוס אותו שוב.
מהו המסר המרכזי של מעשה הסוס והמשאבה?
הסיפור מדגיש את האופי החמקמק של התאוות והמשאלות שנראות כאוצר נפלא, אך הן עלולות להתברר כדבר חסר ערך. ממש כמו האיש שרדף אחר מחיר הסוס, כך האדם רודף אחרי הרצון שלו ונדמה לו ש"עכשיו יבוא הפתרון הגדול". בכל פעם שהתאווה "נעלמת", הוא סובל, ואז כשנדמה שהיא חוזרת, הוא רודף אחריה בשנית. מסר זה מתחבר לרעיונות של רבי נחמן מברסלב בסיפורי מעשיות נוספים, המלמדים כיצד הרצונות והאשליות יכולים להוליך שולל ולגרום לאדם להמשיך לרוץ אחר תענוגות שאינם באמת ממלאים אותו לאורך זמן.
- סיפורי מעשיות נוספים של רבי נחמן מברסלב
- איך להתגבר על המרדף אחרי הרצון והאושר
- התמודדות עם דמיונות ואשליות בחיי היום יום
- ההבנה העמוקה של הסיטרא אחרא ותפקידו בחיי האדם
- הדרך אל האושר האמיתי לפי רבי נחמן מברסלב
אליעד: עכשיו נקרא "שיחות שאחר המעשיות", סופר סיפור על בן אדם שהיה כל הזמן נוסע לחוץ - לארץ והיה מתעכב שם הרבה, ושאלו למה הוא מתעכב שם? הוא כל הזמן אמר עכשיו אני יביא את "המכה" ורק אז יחזור.
"היה איש אחד שלא האמין במה שאומרים העולם שיש לצים מסיטרא אחרא שבאים לפעמים ומטעים בני אדם", באו לבן אדם וסיפרו לו שיש שדים שהם מתחזים ומטעים אותך בכל מיני דברים, והבן אדם לא האמין לזה.
"פעם אחת בלילה בא אצלו לץ אחד וקראו אל החוץ שיצא", פעם אחת הוא ישב בבית בלילה ובא אליו לץ (שד) וקרא לו החוצה ויצא והלץ הראה לו סוס למכירה, והסוס מצא חן בעיניו ושאל למחירו? והשיב ארבע אדומים (מטבעות).
"וראה שהוא שווה בשווי שמונה אדומים כי הוא סוס מובחר וטוב מאוד, וקנה אצלו הסוס בעד ארבע אדומים והיה אצלו מציאה גדולה, למחר הוציא הסוס למכור ועמדו על המקח ורצו לתת לו איזה סך, ואמר מסתמא אם נותנים לי סך כזה הוא שווה כפליים ולא נתרצה".
"הוליך הסוס להלן רצו לתת לו גם כן כפליים כרצונו ואמר מסתמא שווה יותר כפליים מזה הסך והוליך הסוס להלן עד שנכנס מכירת הסוס לאלפים ולא נתרצה אם אחד למוכרו כי כל מה שרצו לתת לו אמר מסתמא שווה יותר מכפליים עד שלא נמצא מי שיקחו והוליכו למלך ורצה לתת לו המלך סך עצום כי הסוס הוטב מאוד מאוד בעיני כל ולא נתרצה גם כן ואמר מסתמא שווה יותר".
"והלך מהמלך עם הסוס להשקותו והיה שם פלומפ (באר עם משאבה) שמשם משקים וקפץ הסוס לתוך הפלומפ ונתעלם ואיננו"
רבי נחמן אומר שהיה נדמה לו שהסוס קפץ לתוך המשאבה ונעלם, כי היה מעשה לצים, וצעק מאוד על זה ונתקבצו בני העולם לקול זעקתו, השיב שהסוס שלו קפץ אל תוך הפלומפ והכו אותו כי נדמה למשוגע כי נקב הפלומפ צר מאוד ואיך אפשר שהסוס יקפוץ לשם?!?
וראה שמכים אותו והוא נראה כמשוגע ורצה ללכת משם, בתוך שרצה ללכת משם והנה הסוס מושיט ראשו מתוך הפלומפ, והתחיל לצעוק שנית מחמת שנדמה לו שיש שם סוסו ונתקבצו אצלו שוב בני העולם והכו אותו שנית כי הוא משוגע, ורצה שוב ללכת משם כיון שרצה לילך והנה מושיט שוב הסוס את ראשו מהפלומפ והתקבצו שוב והיכו אותו.
רבי נחמן אומר שכך ה "סיטרא אחרא" מטעה את האדם בכל פעם על לא דבר בשקר גמור שאין בו ממש והוא האדם הולך אחרי ה" יצר הרע" הזה ונדמה לו כל פעם שירוויח יותר וימלא תאוותו יותר ורץ אחריהם כמה עיתים ופתאום נתעלמו ובורחים ומסתלקים ממנו כל התאוות כאשר מזדמן לפעמים שהתאוות מסתלקין קצת וכאשר האדם רוצה להיפרד מהם חוזרים ומושיטים ראשם והוא חוזר ורודף אחריהם.
לְעִנְיָן שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה אָז בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וְנִתְעַכֵּב שָׁם הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַכְשָׁו יִפְעל
וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנִּתְעַכֵּב הַרְבֵּה שָׁם
וְאָמַר, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁבָּאִין לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁנִּדְמֶה בְּכָל פַּעַם עַתָּה אֶפְעל עַתָּה אֶפְעל וְכוּ' וְכוּ'
וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה
שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּמֶּה שֶּׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לֵצִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁבָּאִים לִפְעָמִים וּמַטְעִין בְּנֵי אָדָם
כְּמוֹ שֶׁאֵרַע כַּמָּה פְּעָמִים
וְהוּא לא הֶאֱמִין בָּזֶה
פַּעַם אֶחָד בַּלַּיְלָה בָּא אֶצְלוֹ לֵץ אֶחָד
וּקְרָאוֹ אֶל הַחוּץ שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא לַחוּץ
וְהֶרְאָה לוֹ הַלֵּץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוּס נָאֶה לִמְכּר
וַיַּרְא, וְהִנֵּה הוּא סוּס נָאֶה מְאד
וּשְׁאָלוֹ: כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה?
הֵשִׁיב הַלֵּץ: אַרְבָּעָה אֲדוּמִים
וְרָאָה שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּשׁפִי שְׁמוֹנָה אֲדוּמִים
כִּי הוּא סוּס מֻבְחָר וְטוֹב מְאד
וְקָנָה אֶצְלוֹ הַסּוּס בְּעַד אַרְבָּעָה אֲדוּמִים
וְהָיָה אֶצְלוֹ מְצִיאָה גְּדוֹלָה
לְמָחָר הוֹצִיא הַסּוּס לִמְכּר
וְעָמְדוּ עַל הַמִּקָּח
וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה סַךְ
אָמַר: מִסְּתָמָא אִם נוֹתְנִין לִי סַךְ כָּזֶה, הוּא שָׁוֶה כִּפְלַיִם!
וְלא נִתְרַצָּה
וְהוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן
וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ גַּם כִּפְלַיִם כִּרְצוֹנוֹ
אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר כִּפְלַיִם מִזֶּה הַסַּךְ
וְכֵן הוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן
עַד שֶׁנִּכְנַס סַךְ מְכִירַת הַסּוּס לַאֲלָפִים
וְלא נִתְרַצָּה עִם אֶחָד לְמָכְרוֹ
כִּי כָּל מַה שֶּׁרָצוּ לִתֵּן לוֹ אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר בְּכִפְלַיִם
עַד שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיִּקָּחֵהוּ, [אלא] רַק הַמֶּלֶךְ
וְהוֹלִיכוֹ לְהַמֶּלֶךְ
וְרָצָה לִתֵּן לוֹ הַמֶּלֶךְ סַךְ עָצוּם
כִּי הַסּוּס הוּטַב מְאד מְאד בְּעֵינֵי כָּל
וְלא נִתְרַצָּה עִם הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן
כִּי אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר
עַד שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ לא קָנָה הַסּוּס
וְהָלַךְ מֵהַמֶּלֶךְ עִם הַסּוּס לְהַשְׁקוֹתוֹ
וְהָיָה שָׁם פְּלוֹמְפְּ [משאבה] שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁקִין
וְקָפַץ הַסּוּס לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ, וְנִתְעַלֵּם וְאֵינֶנּוּ
[הַיְנוּ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כָּךְ
כִּי הָיָה מַעֲשֵׂה לֵצִים כָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסּוּס]
וְצָעַק מְאד עַל זֶה
וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו בְּנֵי הָעוֹלָם לְקוֹל זַעֲקָתוֹ
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה אַתָּה צוֹעֵק?
הֵשִׁיב, שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ קָפַץ לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִכּוּ אוֹתוֹ הַכֵּה וּפָצוֹעַ
כִּי נִדְמָה לִמְשֻׁגָּע
כִּי נֶקֶב הַפְּלוֹמְפְּ צַר מְאד, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְפּץ הַסּוּס לְשָׁם?!
וְרָאָה שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ וְהוּא נִרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע, וְרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם
בְּתוֹךְ שֶׁרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם
וְהִנֵּה הַסּוּס מַתְחִיל לְהוֹשִׁיט ראשׁוֹ מִתּוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִתְחִיל לִצְעק שֵׁנִית: אֲהָהּ אֲהָהּ!
מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוּסוֹ
וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֶצְלוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם, וְהִכּוּ אוֹתוֹ שֵׁנִית, כִּי הוּא מְשֻׁגָּע כַּנַּ"ל
וְרָצָה שׁוּב לֵילֵךְ מִשָּׁם
כֵּיוָן שֶׁרָצָה לֵילֵךְ וְהִנֵּה מוֹשִׁיט שׁוּב הַסּוּס אֶת ראשׁוֹ מִן הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִתְחִיל לִצְעק עוֹד כַּנַּ"ל
וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֵלָיו וְהִכּוּהוּ כַּנַּ"ל
כָּךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַטְעָה אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם
עַל לא דָּבָר, בְּשֶׁקֶר גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
וְהוּא נִסָּת אַחֲרֶיהָ, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ
וְנִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְוִיחַ יוֹתֵר וִימַלֵּא תַּאֲוָותוֹ יוֹתֵר
וְרָץ אַחֲרֵיהֶם כַּמָּה עִתִּים, וּפִתְאם נִתְעַלְּמוּ
וּבוֹרְחִים וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת
כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לִפְעָמִים, שֶׁהַתַּאֲווֹת מִסְתַּלְּקִים קְצָת
וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִפָּרֵד מֵהֶם
אֲזַי חוֹזְרִים וּמוֹשִׁיטִים ראשָׁם
וְהוּא חוֹזֵר וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם
וְכֵן מִתְנַהֵג לְהַלָּן
שֶׁתֵּכֶף שֶׁמּוֹשִׁיטִים ראשָׁם הוּא חוֹזֵר לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם
וְלא בִּאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר
וְהָבֵן הֵיטֵב
"היה איש אחד שלא האמין במה שאומרים העולם שיש לצים מסיטרא אחרא שבאים לפעמים ומטעים בני אדם", באו לבן אדם וסיפרו לו שיש שדים שהם מתחזים ומטעים אותך בכל מיני דברים, והבן אדם לא האמין לזה.
"פעם אחת בלילה בא אצלו לץ אחד וקראו אל החוץ שיצא", פעם אחת הוא ישב בבית בלילה ובא אליו לץ (שד) וקרא לו החוצה ויצא והלץ הראה לו סוס למכירה, והסוס מצא חן בעיניו ושאל למחירו? והשיב ארבע אדומים (מטבעות).
"וראה שהוא שווה בשווי שמונה אדומים כי הוא סוס מובחר וטוב מאוד, וקנה אצלו הסוס בעד ארבע אדומים והיה אצלו מציאה גדולה, למחר הוציא הסוס למכור ועמדו על המקח ורצו לתת לו איזה סך, ואמר מסתמא אם נותנים לי סך כזה הוא שווה כפליים ולא נתרצה".
"הוליך הסוס להלן רצו לתת לו גם כן כפליים כרצונו ואמר מסתמא שווה יותר כפליים מזה הסך והוליך הסוס להלן עד שנכנס מכירת הסוס לאלפים ולא נתרצה אם אחד למוכרו כי כל מה שרצו לתת לו אמר מסתמא שווה יותר מכפליים עד שלא נמצא מי שיקחו והוליכו למלך ורצה לתת לו המלך סך עצום כי הסוס הוטב מאוד מאוד בעיני כל ולא נתרצה גם כן ואמר מסתמא שווה יותר".
"והלך מהמלך עם הסוס להשקותו והיה שם פלומפ (באר עם משאבה) שמשם משקים וקפץ הסוס לתוך הפלומפ ונתעלם ואיננו"
רבי נחמן אומר שהיה נדמה לו שהסוס קפץ לתוך המשאבה ונעלם, כי היה מעשה לצים, וצעק מאוד על זה ונתקבצו בני העולם לקול זעקתו, השיב שהסוס שלו קפץ אל תוך הפלומפ והכו אותו כי נדמה למשוגע כי נקב הפלומפ צר מאוד ואיך אפשר שהסוס יקפוץ לשם?!?
וראה שמכים אותו והוא נראה כמשוגע ורצה ללכת משם, בתוך שרצה ללכת משם והנה הסוס מושיט ראשו מתוך הפלומפ, והתחיל לצעוק שנית מחמת שנדמה לו שיש שם סוסו ונתקבצו אצלו שוב בני העולם והכו אותו שנית כי הוא משוגע, ורצה שוב ללכת משם כיון שרצה לילך והנה מושיט שוב הסוס את ראשו מהפלומפ והתקבצו שוב והיכו אותו.
רבי נחמן אומר שכך ה "סיטרא אחרא" מטעה את האדם בכל פעם על לא דבר בשקר גמור שאין בו ממש והוא האדם הולך אחרי ה" יצר הרע" הזה ונדמה לו כל פעם שירוויח יותר וימלא תאוותו יותר ורץ אחריהם כמה עיתים ופתאום נתעלמו ובורחים ומסתלקים ממנו כל התאוות כאשר מזדמן לפעמים שהתאוות מסתלקין קצת וכאשר האדם רוצה להיפרד מהם חוזרים ומושיטים ראשם והוא חוזר ורודף אחריהם.
לְעִנְיָן שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה אָז בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וְנִתְעַכֵּב שָׁם הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַכְשָׁו יִפְעל
וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנִּתְעַכֵּב הַרְבֵּה שָׁם
וְאָמַר, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁבָּאִין לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁנִּדְמֶה בְּכָל פַּעַם עַתָּה אֶפְעל עַתָּה אֶפְעל וְכוּ' וְכוּ'
וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה
שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּמֶּה שֶּׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לֵצִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁבָּאִים לִפְעָמִים וּמַטְעִין בְּנֵי אָדָם
כְּמוֹ שֶׁאֵרַע כַּמָּה פְּעָמִים
וְהוּא לא הֶאֱמִין בָּזֶה
פַּעַם אֶחָד בַּלַּיְלָה בָּא אֶצְלוֹ לֵץ אֶחָד
וּקְרָאוֹ אֶל הַחוּץ שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא לַחוּץ
וְהֶרְאָה לוֹ הַלֵּץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוּס נָאֶה לִמְכּר
וַיַּרְא, וְהִנֵּה הוּא סוּס נָאֶה מְאד
וּשְׁאָלוֹ: כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה?
הֵשִׁיב הַלֵּץ: אַרְבָּעָה אֲדוּמִים
וְרָאָה שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּשׁפִי שְׁמוֹנָה אֲדוּמִים
כִּי הוּא סוּס מֻבְחָר וְטוֹב מְאד
וְקָנָה אֶצְלוֹ הַסּוּס בְּעַד אַרְבָּעָה אֲדוּמִים
וְהָיָה אֶצְלוֹ מְצִיאָה גְּדוֹלָה
לְמָחָר הוֹצִיא הַסּוּס לִמְכּר
וְעָמְדוּ עַל הַמִּקָּח
וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה סַךְ
אָמַר: מִסְּתָמָא אִם נוֹתְנִין לִי סַךְ כָּזֶה, הוּא שָׁוֶה כִּפְלַיִם!
וְלא נִתְרַצָּה
וְהוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן
וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ גַּם כִּפְלַיִם כִּרְצוֹנוֹ
אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר כִּפְלַיִם מִזֶּה הַסַּךְ
וְכֵן הוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן
עַד שֶׁנִּכְנַס סַךְ מְכִירַת הַסּוּס לַאֲלָפִים
וְלא נִתְרַצָּה עִם אֶחָד לְמָכְרוֹ
כִּי כָּל מַה שֶּׁרָצוּ לִתֵּן לוֹ אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר בְּכִפְלַיִם
עַד שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיִּקָּחֵהוּ, [אלא] רַק הַמֶּלֶךְ
וְהוֹלִיכוֹ לְהַמֶּלֶךְ
וְרָצָה לִתֵּן לוֹ הַמֶּלֶךְ סַךְ עָצוּם
כִּי הַסּוּס הוּטַב מְאד מְאד בְּעֵינֵי כָּל
וְלא נִתְרַצָּה עִם הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן
כִּי אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר
עַד שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ לא קָנָה הַסּוּס
וְהָלַךְ מֵהַמֶּלֶךְ עִם הַסּוּס לְהַשְׁקוֹתוֹ
וְהָיָה שָׁם פְּלוֹמְפְּ [משאבה] שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁקִין
וְקָפַץ הַסּוּס לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ, וְנִתְעַלֵּם וְאֵינֶנּוּ
[הַיְנוּ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כָּךְ
כִּי הָיָה מַעֲשֵׂה לֵצִים כָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסּוּס]
וְצָעַק מְאד עַל זֶה
וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו בְּנֵי הָעוֹלָם לְקוֹל זַעֲקָתוֹ
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה אַתָּה צוֹעֵק?
הֵשִׁיב, שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ קָפַץ לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִכּוּ אוֹתוֹ הַכֵּה וּפָצוֹעַ
כִּי נִדְמָה לִמְשֻׁגָּע
כִּי נֶקֶב הַפְּלוֹמְפְּ צַר מְאד, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְפּץ הַסּוּס לְשָׁם?!
וְרָאָה שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ וְהוּא נִרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע, וְרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם
בְּתוֹךְ שֶׁרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם
וְהִנֵּה הַסּוּס מַתְחִיל לְהוֹשִׁיט ראשׁוֹ מִתּוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִתְחִיל לִצְעק שֵׁנִית: אֲהָהּ אֲהָהּ!
מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוּסוֹ
וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֶצְלוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם, וְהִכּוּ אוֹתוֹ שֵׁנִית, כִּי הוּא מְשֻׁגָּע כַּנַּ"ל
וְרָצָה שׁוּב לֵילֵךְ מִשָּׁם
כֵּיוָן שֶׁרָצָה לֵילֵךְ וְהִנֵּה מוֹשִׁיט שׁוּב הַסּוּס אֶת ראשׁוֹ מִן הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִתְחִיל לִצְעק עוֹד כַּנַּ"ל
וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֵלָיו וְהִכּוּהוּ כַּנַּ"ל
כָּךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַטְעָה אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם
עַל לא דָּבָר, בְּשֶׁקֶר גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
וְהוּא נִסָּת אַחֲרֶיהָ, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ
וְנִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְוִיחַ יוֹתֵר וִימַלֵּא תַּאֲוָותוֹ יוֹתֵר
וְרָץ אַחֲרֵיהֶם כַּמָּה עִתִּים, וּפִתְאם נִתְעַלְּמוּ
וּבוֹרְחִים וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת
כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לִפְעָמִים, שֶׁהַתַּאֲווֹת מִסְתַּלְּקִים קְצָת
וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִפָּרֵד מֵהֶם
אֲזַי חוֹזְרִים וּמוֹשִׁיטִים ראשָׁם
וְהוּא חוֹזֵר וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם
וְכֵן מִתְנַהֵג לְהַלָּן
שֶׁתֵּכֶף שֶׁמּוֹשִׁיטִים ראשָׁם הוּא חוֹזֵר לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם
וְלא בִּאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר
וְהָבֵן הֵיטֵב