... את האמת - אין בכלל הפרדה בין אלוהים לבין הצורה שבה אני חווה את עצמי. התשובה האמיתית היא שאין
הבדל בין הצורה למהותה. אם אני חווה את עצמי כבן אדם, אז אין
הבדל בין הצורה (הבן אדם) לבין המהות (האלוהים). איך אני יכול להבין שאין
הבדל בין המהות לצורה? ההסבר מתמקד על ההפרדה שכולנו עושים בין נפרדות ואחדות. למשל, אם אני אומר שהשולחן הוא חלק מהחדר, אני יכול להבחין שהוא חלק מהחדר, אבל לא אוכל ... והחדר הם אחד, אז כל שאלה אחרת תתפוגג. כך גם ההפרדה בין אני לבין אלוהים. ברגע שאתה מבין שאין
הבדל בין השולחן והחדר, כך גם תוכל להבין שאין
הבדל בין עצמך לבין אלוהים. האם יש
הבדל בין צורה למהות? לאחר שההבנה מגיעה למקום בו הצורה והמהות הם אחד, מתחילים להיבחן רעיונות כמו הבחירה האישית. השאלה למה אני לא מרגיש שאני אלוהים? מתמקדת בדיוק ... לו. כל פעולה של האדם נראית כצמצום, שבה הוא מחפש את האידיאל, את השליטה, אבל ברגע שהוא מבין שאין
הבדל בין האני לבין כל השאר, אז הוא לא יתייחס יותר
להבדל שבין אחד לשני. למה זה קשה להבין? ההסבר המרכזי כאן הוא שלמעשה אין שום
הבדל בין האחדות לנפרדות. על מנת להבין זאת, האדם צריך להפסיק לחשוב שמישהו או משהו אחר שולט בו. זו ההבנה הסופית, אין צורך להפריד את החיים בין יש ואין, בין מהות וצורה. ברגע שאתה מבין שאין
הבדל בין השניים, תוכל להבין את ההוויה שכוללת את הכל. למה יש סבל אם אני אלוהים? שאלה נוספת שעולה כאן היא אם אני אלוהים, למה אני סובל? התשובה היא שאנחנו עדיין נפרדים ... יש סבל? התשובה היא שאנחנו עדיין מפרידים בין החלקים של המציאות לבין השלם. מהות הצורה וההוויה
הבדל בין נפרדות לאחדות הבנת אלוהים והאדם
ההבדל בין מהות לצורה איך חוויית הסבל קשורה לאחדות? שאלה: איך זה שאני הגוף, חווה שאני רק אצבע? אליעד: הוא למעשה שואל, איך זה שאני המצומצם חווה שאני לא אלוהים? יש שתי ... ולא אחר? עכשיו אני אסביר לך את מהות השאלה שלך, בגלל שאתה מניח משהו אז יש לך שאלה. אתה מניח שיש
הבדל בין אלוהים אליך, ואתה אומר, אם אני הוא האלוהים הגדול, אז למה אני חווה שאני המצומצם ולא האלוהים הגדול? אבל השאלה שלך בנויה על שתיים, על הפרדה בין אלוהים לבינך. ... שאתה קטן והמציאות גדולה. יש מציאות שהיא השלם ויש אותי הנפרד, והשאלה שלך יוצאת מנקודת הנחה שיש
הבדל בין המציאות לבינך המצומצם. וזה מה שאני מנסה להסביר לך שאין כלל
הבדל. השכל הרגיל
שמבדיל בין אני ללא אני, אומר שיש
הבדל בין דבר גדול לדבר קטן, למשל זה שולחן וזה חדר, ולא יכול להיות שהשולחן הוא החדר והחדר הוא השולחן. המוח מוכן לקבל שהשולחן הוא חלק מהחדר אבל לא מוכן לקבל שהשולחן ... לכך שאתה שוכח שאתה חלק מהמציאות שמקיפה אותך, היא בגלל שאין מציאות שמקיפה אותך. למה? כי אין
הבדל בין הצורה למהותה. הצורה הסופית זה אתה המצומצם, המהות שלך זה המציאות או אלוהים, ואתה שואל, איך אני הצורה שמחובר למהות, איך אני שוכח את המהות? התשובה היא, שמצד ... להבין שאתה הוא זה שמהווה את הכל. אתה עושה הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות. ואני מסביר לך שאין
הבדל בין הנפרדות לאחדות. אני רוצה שתגיעי להבנה שאפילו שאת רואה תפוז אחד, או שני תפוזים, את לא
מבדילה ביניהם. אמנם תראי תפוז אחד, ותראי שני תפוזים, אבל בתוכך תראי שיש רק אחד, שאין
הבדל בין אחד לשניים, אין אצלך בחוויה להגיד שזה אחד או שניים. שלא יהיה אצלך
הבדל בין דבר להיפוכו. שאלה: זה כמו טיפה בים? אליעד: הוא שאל למעשה, אם הוא טיפה בים, למה הוא חושב שהוא מניע את עצמו, הרי הים מניע אותו? כי למעשה זאת האמת. העניין הוא שאין
הבדל בין הטיפה לים. אני לא אומר לך שאתה הוא הים, אני אומר לך שאין
הבדל בין הטיפה לים. וכשאין
הבדל בין הטיפה לים, אז אין שאלה למה אני חושב שאני הטיפה, או למה אני חושב שאני הים. כאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון שהוא לא שאר הדברים האחרים. שאלה: אמרת פעם לצאת ... הערוצים? לכאורה השאלה שלי לא ברורה, הרי ברור שיש הפרדה בין ערוץ 22 לבין ערוץ 30. אבל מי אמר שיש
הבדל בין ערוץ 22 לבין ערוץ 30? בערוץ 22 יש תוכנית על אוכל למשל, ובערוץ 30 אין תוכנית על אוכל, למעשה כאן יש ושם אין. ולכן יש
הבדל. אני טוען שאם אדם מתעמק במוח שלו, להבין את המציאות, הוא בסוף לא יבדיל בין יש לאין. מה זה אומר? הוא יגיד זה ערוץ 22 ויש תוכנית על אוכל, וזה ערוץ 30 שיש בו סרט, אבל בחוויה שלו ובהבנה שלו, הוא לא יבדיל בין היש לבין ההפך שלו, שזה - האין. זה נקרא שאין
הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. למשל האדם הולך בים והשמש קופחת לו על הראש, והוא מקבל מכת שמש, אז הוא כועס על השמש. אבל מי למעשה גרם למכת השמש? המציאות או אלוהים. האדם ... של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה ההוויה של השמש. אני זאת צורה של הוויה, השמש היא צורה של הוויה, יש
הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. אין לי בעיה שתגיד שאני זה המהות של המציאות, אבל האמת היא שאין
הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, האדם הוא ההוויה של השמש והשמש היא ההוויה של האדם. כל הצורות הם ההוויה. אבל האדם רואה