למה כשאין פתרון, אין בעיה?

כאשר אדם מתמודד עם בעיה בחייו, הוא בדרך כלל רוצה למצוא לה פתרון. לדוגמה, אם אדם רעב, הוא מרגיש שיש לו בעיה כי הוא רוצה לאכול, ואם הוא בודד, הוא סובל כי הוא לא רוצה להיות לבד. הסבל, לפי אליעד כהן, קיים רק כל עוד האדם מאמין שיש פתרון אפשרי לבעיה. אם אדם היה בטוח לחלוטין שאין פתרון לבעיה, הוא לא היה מרגיש רע בגללה. סבל קיים רק כאשר האדם חושב שיש שינוי אפשרי, ושהבעיה ניתנת לפתרון.

מה קורה כשאנחנו חושבים שאולי יש פתרון?

לרוב, כאשר אנשים פוגשים בעיה שאין לה פתרון ברור, הם עדיין נאחזים בתקווה שאולי ימצא פתרון בהמשך, לעיתים מתוך אמונה שמישהו יכול לעזור להם או שיקרה נס. לדוגמה, אדם שמאמין שאולי אלוהים יעזור לו, רואה את הבעיה ככזו שיכולה להיפתר, וממשיך לסבול ממנה בגלל שהיא לא פתורה.

מה לעשות כשאין פתרון לבעיה?

אם יש בעיה שאין לה פתרון או אם לא נמצא לה פתרון, הפתרון עשוי להיות פשוט להפסיק לנסות לפתור אותה. אם אדם יצליח לשכנע את עצמו שאין פתרון, הבעיה תפסיק להטריד אותו. אדם מפסיק לרצות לשנות את המציאות אם הוא בטוח שאין פתרון לבעיה, ואז הבעיה לא תציק לו. אליעד כהן מציין כי הבעיה עצמה נובעת מהרצון לשנות את המציאות, וכשאדם מבין שאין פתרון, הוא משחרר את עצמו מהמאבק והבעיה נעלמת.

איך כל בעיה בעולם ניתנת להמרה לבעיה שאין לה פתרון?

אליעד כהן מביא דוגמה לאדם רעב - יש לו בעיה, הוא רעב ויכול לאכול כדי לפתור את הבעיה. אולם, ברגע שיבוא רעב נוסף אחרי האוכל, הבעיה לא נפתרה באמת. כך גם אם אדם חולה ויכול להחלים, אחרי ההחלמה עשויה להופיע מחלה אחרת. כלומר, אין פתרון מוחלט לכל בעיה, כי כל פתרון מביא איתו בעיה חדשה. לדוגמה, אדם שמבין שלבסוף אין פתרון למאבק המתמיד להרגיש טוב בלי רע, יפסיק להיאבק בזה.

האם באמת אין פתרון לשום בעיה?

למעשה, אליעד כהן טוען שהאמת היא שלהכל יש פתרון, אך השכל שלנו לא תמיד מסוגל לדמיין את הפתרון. זה לא אומר שהפתרון לא קיים. אם אדם מבין שהוא לא חייב להאמין למגבלות של השכל, הוא יכול להגיע לשחרור מוחלט. במצב כזה, הוא מבין שאין בעיות אמיתיות, כי מחוץ לשכל אין בעיות, ואין צורך לחפש פתרונות.

סיכום

כאשר אדם בטוח שאין פתרון לבעיה, הוא יפסיק להיאבק בה. המאבק לפתור בעיות נובע מהרצון לשנות את המציאות, אך אם מבינים שאין פתרון סופי לבעיה, המאבק נפסק. כשמבינים את התהליכים האלה, אפשר להגיע לשחרור מוחלט ולהבין שאין בעיות אמיתיות ואין צורך להילחם בבעיות, כי הן קיימות רק בתוך השכל.

למה כשאין פתרון, אין בעיה?

כאשר אדם מתמודד עם בעיה בחיים, הסיבה לכך היא שהוא רוצה לפתור אותה. לדוגמה, אם אדם רעב, הוא מרגיש שהרעב הוא בעיה כי הוא רוצה לאכול. אם הוא בודד, זה מציק לו כי הוא לא רוצה להיות לבד. העניין המרכזי הוא שאדם סובל מהבעיה שלו רק אם הוא חושב שיש לה פתרון.

אם אדם היה בטוח לחלוטין שאין פתרון לבעיה שלו, הוא לא היה מרגיש רע בגללה. הסבל קיים כל עוד קיימת האפשרות לשינוי המציאות. אם אין שום דרך לדמיין פתרון, הבעיה חדלה מלהיות בעיה. לדוגמה, אם מישהו היה בטוח לחלוטין שאין אפשרות להרגיש טוב בלי רע, אז הוא לא היה נאבק בכך ולא היה סובל מכך.

מה קורה כשאנחנו חושבים שאולי יש פתרון?

גם כאשר אין פתרון ברור, אנשים נוטים להיאחז באפשרות רחוקה לפתרון, כמו תקווה לנס שיתרחש או אמונה שמישהו יעזור להם. למשל, אדם שמאמין שאולי אלוהים יעשה נס ויפתור לו את הבעיה, עדיין רואה את הבעיה כמשהו שיכול להיפתר ולכן ממשיך לסבול ממנה.

מה לעשות כשאין פתרון לבעיה?

אם יש בעיה שאין לה פתרון, או שלא נמצא לה פתרון, הפתרון עצמו יכול להיות בכך שנפסיק לנסות לפתור אותה. אם אדם יצליח לשכנע את עצמו שאין פתרון, הבעיה תחדל מלהציק לו. העניין הוא שהבעיה נובעת מהרצון לפתור אותה. כאשר אין פתרון, אין צורך לרצות לפתור אותה, וכך הבעיה עצמה נעלמת.

איך כל בעיה בעולם ניתנת להמרה לבעיה שאין לה פתרון?

אם ניקח לדוגמה אדם רעב - הבעיה שלו נראית ניתנת לפתרון כי הוא יכול לאכול. אם הוא חולה, ניתן לחשוב שהפתרון הוא החלמה. אבל אם נבחן את זה לעומק, נראה שכל פתרון מביא איתו בעיה אחרת: אחרי האוכל יבוא רעב נוסף, אחרי הבריאות עשויה להופיע מחלה אחרת. כלומר, אין פתרון מוחלט לכל הבעיות.

אם אדם מבין שבסופו של דבר אין פתרון לבעיה המרכזית - שהיא הרצון המתמיד להרגיש טוב בלי רע - הוא מפסיק להיאבק בה. כך גם במקרה של ילד קטן שמנסה לעוף או לעבור דרך קיר - כשהוא מבין שאין לזה פתרון, הוא מפסיק לנסות ומפסיק לסבול מכך.

האם באמת אין פתרון לשום בעיה?

למעשה, האמת היא שלהכל יש פתרון. העניין הוא שהשכל שלנו לא מסוגל לדמיין פתרון לכל בעיה, אבל זה לא אומר שהוא לא קיים. האדם אולי לא יכול להבין איך אפשר להרגיש טוב בלי רע, אך עמוק בפנים, בתת המודע, הוא עדיין פתוח לאפשרות שזה אפשרי.

אם אדם מבין שהוא לא חייב להאמין למגבלות של השכל שלו, הוא משיג שחרור מוחלט. מחוץ לשכל, אין בכלל בעיות, ולכן אין בעיות ללא פתרון - וגם אין בהכרח בעיות בכלל.

סיכום

כאשר אדם בטוח שאין פתרון לבעיה שלו, הבעיה מפסיקה להפריע לו. המאבק לפתור בעיות נובע מהרצון לשנות את המציאות, אך אם מבינים שאין באמת פתרון סופי, מפסיקים לסבול. במקביל, קיימת אפשרות עמוקה יותר - להבין שמעבר להגבלות השכליות שלנו, אולי בכלל אין בעיות ואין צורך לחפש פתרונות.