האם ניתן באמת להיות מאושר באופן תמידי?

ההרצאה של אליעד כהן עוסקת בשאלה מרכזית ועמוקה: האם ניתן בכלל להגיע למצב שבו האדם מרגיש רק טוב, יתרון ללא שום חיסרון? אליעד מפרק את הנושא באופן יסודי על ידי דוגמאות רבות והסברים מפורטים, כדי להמחיש עד כמה הנושא מורכב ועד כמה כל ניסיון להשגת יתרון מוחלט, ללא כל חיסרון, הוא בלתי אפשרי או לפחות בעייתי.

מהו באמת "יתרון ללא חיסרון" והאם הוא אפשרי?

אליעד מציג סיטואציה שבה אדם מבקש להשיג את התחושה הטובה ביותר האפשרית, למשל התחושה של שתיית מים אחרי צמא כבד, אך ללא החיסרון של תחושת הצמא. הוא מתאר מצב שבו האדם מרגיש כל הזמן תחושה טובה, בלי שום נקודת התייחסות שלילית. אבל אז מתעוררת השאלה, כיצד אפשר בכלל להרגיש טוב אם אין לו שום חיסרון להתייחס אליו? הרי תחושת הטוב מתקיימת תמיד ביחס לתחושת רע מסוימת שהייתה לפניה. אליעד מדגים זאת עם דוגמת הכסף - אדם יכול לרצות לקבל כסף בלי לעבוד, אבל אם הוא באמת יקבל אותו בלי כל מאמץ, האם תחושת הסיפוק תהיה זהה?

האם אדם באמת יודע מה הוא רוצה כשהוא רוצה רק אושר?

בהמשך, אליעד בוחן את מושג הרצון עצמו. כאשר אדם אומר שהוא רוצה "יתרון ללא חיסרון", אליעד מבקש ממנו לבדוק האם הוא בכלל מבין לעומק את המושגים "יתרון", "חיסרון" או אפילו "רוצה". הוא מסביר שכדי להשיג את מה שהאדם טוען שהוא רוצה, עליו להבין במאה אחוז מה הוא רוצה, ובו זמנית, כדי לקבל יתרון מוחלט ללא חיסרון עליו לא לדעת כלל מהו חיסרון. כאן נוצרת סתירה פנימית עמוקה: כדי ליהנות מאושר מוחלט, חייבת להיות לאדם הבנה מלאה של משמעות המושגים, אך מצד שני, כדי שאושר זה יהיה מוחלט וללא חיסרון, אסור לו אפילו לדעת שיש מושג כזה "חיסרון".

מדוע תמיד קיים חיסרון, אפילו באושר אינסופי?

אליעד מסביר שבעצם ההגדרה "יתרון" טמונה גם ההכרה בחיסרון. כל מצב של יתרון הוא בהשוואה למצב של חיסרון כלשהו, ולכן תמיד יהיה מצב יחסי בין השניים. אפילו אם אדם היה מגיע לתחושת אושר אינסופי, תמיד תהיה בעיה נוספת - עצם הידיעה שיש חיסרון, או אפילו הפוטנציאל של חיסרון, כבר מהווה חיסרון בפני עצמו. לכן, אליעד טוען שכל ניסיון להשיג "יתרון מוחלט" מייצר תמיד סתירה פנימית, פרדוקס או "פלונטר", כפי שהוא מכנה זאת.

האם להבין שתמיד יש חיסרון זה סוף הדרך?

בהמשך, אליעד דן באפשרות להבין שהחיים תמיד כוללים חיסרון, ומציג את השאלה האם ההבנה הזו באמת מספיקה לאדם? אליעד מראה כי גם הידיעה שתמיד יש חיסרון אינה סוף הדרך, כי היא עצמה הופכת לבעיה חדשה, מאחר שהאדם עדיין יחפש פתרון למצב זה.

מהי הדרך היחידה להשיג אושר מוחלט ללא חיסרון?

אליעד טוען שהדרך היחידה להשיג יתרון ללא חיסרון היא להגיע למצב תודעתי שבו האדם לא יודע כלל מהו יתרון או חיסרון. במצב זה הוא אמנם מקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל ללא היכולת להגדיר את זה כיתרון או חיסרון. במילים אחרות, האושר המוחלט שאליו האדם שואף יהיה קיים רק במצב שבו האדם לא יודע או לא מסוגל להבחין בין יתרון לחיסרון, וכך הוא אינו סובל מחסרונות כלשהם, אבל גם לא מתייחס לדבר כיתרון.

מדוע האדם לא מצליח להגיע למצב של יתרון מוחלט?

אליעד מדגיש שכאשר האדם מתעקש לקבל יתרון ללא חיסרון, הוא בעצם שואל שאלה שמכניסה אותו למלכוד עצמי. כל רצון כזה הוא בעצמו החיסרון שממנו האדם סובל. לכן, כדי לפתור את הבעיה, על האדם להבין את עצם הטעות הבסיסית...