האם אפשר לחוות את עצמי כאלוהים בתוך המציאות?

אליעד מסביר שלחוות את עצמך כאלוהים פירושו להרגיש שהכל הוא בעצם אתה. המשמעות של זה היא שהמציאות כולה, עם כל מה שיש בה, היא השתקפות של עצמך. זה כמו אדם שנמצא בחלום שבו כל הדמויות הן חלקים מתוכו. כשאדם מסתכל במראה, הוא רואה דמות שנדמה לו שהיא הוא עצמו, אבל כשמסתכל על קיר, הוא חושב שזה משהו זר. אליעד מדגיש שהאמת היא שכל דבר שהאדם רואה במציאות - הדמויות, הקירות, החפצים - כולם הם חלק ממנו עצמו.

למה למרות שאני הכל, אני מזדהה דווקא עם הגוף שלי?

אליעד נותן דוגמא מפורטת: אם מישהו מקלל אותך, השאלה מה אתה חווה? האם אתה מרגיש שזה השכן שקילל אותך, או שאתה מבין שאתה יצרת את המציאות הזו, כלומר, שאתה הוא השכן, ואתה גם זה שקולל וגם זה שקילל? כאשר אתה לא מודע לכך שאתה הכל, אתה מזדהה דווקא עם הגוף שלך, ועם הכאב או החוויות האישיות שלו, וכך נוצרת תחושת צמצום ומוגבלות. בחוויה היומיומית, כשאתה מסתכל במראה, אתה מזדהה עם הגוף הספציפי הזה בלבד. אך אם היית מודע באמת לכך שאתה זה כל המציאות, היית חווה פחות פחד, כאב או תחושת מוגבלות.

איך יכול להיות שאני אלוהים אבל לא מסוגל לשלוט במציאות?

אליעד מסביר שהשאלה הזו דומה לכך שאדם חולם חלום, ובחלום הוא זה שיצר הכל, אך עדיין הוא לא תמיד מודע לכך שהוא יוצר את כל מה שקורה. בתוך החלום, הדמות שאתה משחק לא זוכרת שהיא בעצם הבורא של החלום. כמו כן, ישנו מצב שבו אתה כבמאי של סרט מחליט מראש לא לזכור שאתה הבמאי, כדי שהחוויה תהיה אותנטית, כך שהאדם ירגיש יותר לחץ, פחד ושמחה, שכולם חלק בלתי נפרד מחוויה של משחק אותנטי. לו היית מודע לחלוטין שאתה הבמאי, היית פחות מפחד לטעות או להפסיד, אבל אז גם היית פחות מתרגש מהצלחות.

למה אלוהים לא יכול לדעת הכל מראש?

אליעד מסביר שאם אלוהים היה יודע בדיוק מה יקרה בכל רגע ורגע, המשמעות היא שיש משהו נפרד ממנו - עתיד שנמצא מחוצה לו, ולכן הוא לא היה יכול להיות שלם ואינסופי. מבחינת אליעד, אלוהים הוא אינסופי ואחד מוחלט. לכן, לפני הבריאה אין שום דבר מחוצה לו ואין שום ידע שנמצא מחוצה לו. כלומר, הידיעה של אלוהים היא מעבר לזמן ומקום, ולכן לא ניתן לומר שאלוהים יודע או לא יודע מה יהיה. אלוהים הוא פשוט המרחב האינסופי שבו הכל מתרחש.

מה המשמעות של להיות "הבמאי של המציאות"?

אליעד מחדד את ההסבר באמצעות דימוי של משחק שחמט. אם אתה משחק מול עצמך, אתה גם השחקן של הכלים הלבנים וגם השחקן של הכלים השחורים. כצד הלבן, אתה מזדהה לחלוטין עם הצד הלבן, וכשאתה משחק בצד השחור, אתה מזדהה לחלוטין עם הצד השחור. בנוסף, אתה זה שהחליט מראש שתשחק את שני הצדדים. כל דבר שקורה במציאות הוא בעצם תנועה שלך, גם אם אינך זוכר שבחרת לעשות זאת. האדם שחווה כאב או פחד מרגיש זאת משום שהוא החליט לשכוח שהוא הבמאי של הסיטואציה כדי להעצים את החוויה שלו.

למה אנחנו רוצים לחוות דווקא צמצום ומוגבלות?

אליעד מסביר שכאשר אתה מודע לכך שאתה כל המציאות, החוויה שלך היא בלתי מוגבלת, אך היא פחות מרגשת. דווקא המוגבלות יוצרת דרמה ורגש בחיים. כאשר אתה לא יודע מה יקרה לך, אתה מרגיש פחד, חרדה...