אליעד עכשיו אנחנו נקרא מהספר סיפורי מעשיות. של רבי נחמן, מהסיפור ה 13. הסיפור על שבעת הקבצנים, שבעת הבטלרים מה שנקרא. וזה הולך כך אספר לכם איך היו שמחים, רבי נחמן התחיל את הסיפור במשפט אספר לכם איך היו שמחים מה שקרה שם זה שרבי נחמן ראה את התלמידים שלו שמחים שמחים, שמחים, כי רבי נחמן אמר מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ובן אדם צריך להיות שמח וכו' וכו'. ואז הם היו שמחים. אז רבי נחמן אמר להם, מה אתם יודעים לשמוח מתוך מרה שחורה. אני אספר לכם איך היו שמחים. מה שרבי נחמן בעצם אמר, אמר להם, בעצם תראו אתם עם כל זה שאתם שמחים אתם עדיין עצובים, אתם לא שמחים באמת, אני אספר לכם מה זה נקרא שמחה אמיתית. וכאן צריך לשים לב בעצם לנושא של השמחה. כי הכסילים חושבים ששמחה פירושו לחייך, לספר בדיחות, כמו שיש אחד שאפילו קוראים לו שר השמחה שאפילו כל הזמן חייכן וצוחק וכל מיני שטויות כאלה. אבל זה נקרא שמחת הכסילים זה נכון שרבי נחמן אמר שצריך מילא דה שטותא, נסה לשמח את עצמך בשטויות עד שתגיע לשמחה אמיתית. אבל המטרה בסופו של דבר זה שתהיה לך שמחה אמיתית.

עכשיו מה זה נקרא שמחה אמיתית רבי נחמן במקום אחר אמר להם ראוי לכם לשמוח בהשם יתברך ואם אתם לא מסוגלים לשמוח בהשם יתברך אז תשמחו שיש לכם רבי כזה, תשמחו בי, ואם אתם לא מצליחים לשמוח אז תשמחו על דברים אחרים.

אבל השורש של השמחה, מה שרבי נחמן אמר שצריך להיות בשמחה הוא התכוון להגיד שצריך להיות בדבקות, כי יש במקום אחר בשיחות הרן רבי נחמן כותב שמי שלא יודע את המעשה מרכבה ואת האור אינסוף שמאיר באלף הרמות וכו' וכו' אינו יודע מפני מה הוא שמח. הרעיון הוא שהאדם, בכל השמחות שבעולם מלבד הדבקות של הבורא והאדם צריך לשמוח בשורש, מה זאת אומרת לשמוח בשורש שהאדם ישמח מעצם הדבקות שלו בבורא, זה נקרא שמחה בהשם יתברך. שאתה שמח מעצם הדבקות.

עכשיו, מה זה נקרא דבקות זו שאלה אחרת. אבל העיקרון שהשמחה צריכה להיות אמיתית לא שימחה מתוך מרה שחורה כי שמחה מתוך מרה שחורה פירושו שאתה שמח בגלל שאתה מוצא מה טוב. שימו לב, לשמוח מתוך מרה שחורה פירושו לשמוח בגלל שאתה מוצא מה טוב. זאת אומרת אתה חי בעולם של נפרדות, של טוב ורע, רע לך ואז אתה מחפש נקודות טובות. אתה אומר או הנה, זה טוב, זה טוב ואז אתה שמח. עכשיו, זה נקרא לשמוח מתוך מרה שחורה. למה זה נקרא לשמוח מתוך מרה שחורה כי בעצם אתה בתוך מרה שחורה של טוב ורע של נפרדות ואתה שמח מהדברים הטובים שיש לך בתוך הבלאגן של הערבוב של טוב ורע.

אבל רבי נחמן מלמד ששון ושמחה ישיגו ונס יגון ואנחה. מה רבי נחמן מלמד אתה צריך לקחת את היגון והאנחה וגם אותם להפוך למרכבה לקדושה. מה זאת אומרת אתה צריך לשמוח גם בגלל הדברים הרעים שקורים לך. שרבי נחמן אומר תחפש את הטוב שיש בכל דבר הוא התכוון להגיד תמצא את מחויב המציאות ששם אין טוב ורע. זה נקרא הטוב שיש בכל דבר. כי כל הדברים הטובים שיש בעולם שאנשים שמחים בהם אז זה לא באמת טוב. מי שיתבונן לעומק פה בכל מה שיש פה בעולם, כל מה שיש טוב זה לא באמת טוב. מה יש בזה מה טוב בזה כל כך מה ולא רק זה, אלא כל דבר יש בו גם דבר רע. הדבר הכי טוב בעולם יש בו גם דברים רעים. כי יש לו מלא חסרונות וכו' וכו'.

כשרבי נחמן אמר תחפש את הטוב שיש בכל דבר הוא התכוון להגיד תחפש, תחפש, תחפש, אבל בסוף תמצא את הטוב שיש בכל דבר. איזה טוב יש בכל דבר מה זאת אומרת בכל דבר כל דבר הכוונה אפילו בחלק הרע. זה הכוונה. זאת אומרת, כאילו תחפש את הטוב שיש בכל דבר. מה הדבר היחיד שיש בכל דבר האחדות, הבורא, הוא נמצא בכל. ואתה צריך להיות שמח ממה שמחייה את כל הדברים, זה נקרא לשמוח שמחה אמיתית. שזה נקרא שהששון והשמחה ישיגו ונס יגון ואנחה. זאת אומרת, אתה לוקח את היגון והאנחה ואתה גם מהם שמח. אתה צריך לשמוח מזה שרע. כשקורה לך משהו טוב, אתה צריך לשמוח מהדברים הרעים עצמם, לא לטובה או סיפורים אחרים, כן לשמוח מהדבר הרע עצמו. זה נקרא שמחה אמיתית. כי למה אתה שמח מהדבר הרע עצמו איך אתה יכול לשמוח מהדבר הרע עצמו עי הדבקות, עי שאתה מתבטל לאינסוף ואז טוב לך לא בגלל מה שקורה אלא טוב לך בלי להיות תלוי במה שקורה.

אז רבי נחמן אמר אתם שמחים מתוך מרה שחורה. אבל אני אספר לכם מה זה נקרא להיות שמחים. ואז הוא התחיל את הסיפור.

פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד, ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. רבי נחמן מספר שפעם היה איזה מלך ולמלך היה בן יחידה והמלך רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו. עכשיו מה הנמשל אז כמובן שהמלך זה אלוהים והבן היחיד - פה כמובן כולם טעים, כולם חושבים שהבן היחיד מדובר עליהם. ונכון, זה מדובר עליהם. אבל העניין של הבן היחיד, יש פה איזה עניין. בכל מקום שרבי נחמן מדבר על בן המלך או על בת המלך, או הבן והבת שהלכו לאיבוד ביער, רבי נחמן מדבר בעצם על אלוהים עצמו. על הבחינת בן של אלוהים. מה זאת אומרת יש שתי בחינות - יש מה ויש בן. הרעיון הוא שכל העולם הזה כולו הוא בעצם מבחינת בן של אלוהים. אלוהים מוליד ילד, מי זה הילד העולם. אלוהים מוליד ילדה, מי זו הילדה העולם. לא משנה. כל בחינה נמוכה יש יש אב ויש בן, מה שנקרא אבן, משם רואה אבן ישראל. האב פירושו לפני הבריאה הבן פירושו אחרי הבריאה. זאת אומרת שכאשר רבי נחמן מדבר על הבן של המלך הוא בעצם מדבר על הבחינת בן של המלך עצמו. זאת אומרת, כי כל העולם הזה כולו הוא החלום של אלוהים, המדמה של אלוהים, הבן של אלוהים.

זאת אומרת שרבי נחמן אומר היה לו בן יחיד תכף נסביר גם מה זה רצה. לבנו בחייו. רבי נחמן בעצם מדבר על בחינת בן של אלוהים. למרות שאנשים נדמה להם שאלוהים זה איזה מישהו כזה בחלל החיצון. אבל אלוהים הוא לא מישהו בחלל החיצון, אלוהים זה האני האמיתי של כל מה שקיים. זאת אומרת שהאני שבן אדם אומר אני, מצד האמת האני האמיתית שלו זה אלוהים, זה כמו חלום שכל מי שנמצא בתוך החלום שאומר את המילה אני, גם אם שני אנשים רבים בתוך החלום והוא אומר אני רוצה, אני רוצה מי זה אני באמת אני זה זה שחולם את החלום. יש אני אחד שהוא חולם את כולם. ומה שאני בעצם רוצה לחדד פה שהבן זה אל ישות ניפרדת מהאב.

הבן פירושו הגילוי של האב, נגיד שרבי נחמן כותב שהבן יצא לתרבות רעה, הוא בעצם התכוון להגיד שבחינת הבן של אלוהים יצא לתרבות רעה. זאת אומרת שאלוהים מפרספקטיבה מסויימת השתגע. מי זה אלוהים כל אחד ואחד מאיתנו זה נקרא אלוהים. כל מה שקיים זה נקרא אלוהים. השגעון של אלוהים זה אנחנו. אלוהים השתגע ומה שיצא זה אנחנו. עכשיו מה זאת אומרת אנחנו השתגענו בשורש יש ישות אחת שהיא השתגעה ויצא אנחנו. אנחנו המדמה. אנחנו השיגעון של הדבר. כשרבי נחמן אומר שבת המלך הלכה לאיבוד הכוונה שמאלוהים עצמו חלק ממנו הלך לאיבוד. זו הכוונה.

בכל מקרה, אז למלך היה בן יחיד ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. מה זאת אומרת רצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו פה בעצם יש תשובה להרבה מאד שאלות. במשפט הזה כי רצה המלך למסור את המלוכה לבנו בחייו. בדרך כלל מתי מוסרים את המלוכה לבן אחרי שהמלך מת. כי אין שני מלכים דרים בכפיפה אחת. אי אפשר שהבן יהיה מלך וגם אב שלו מלך. ופה רבי נחמן אומר ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. שפה כאילו מגיעים למצב שיש כאילו שני מלכים. גם המלך הוא מלך כי הוא עדיין חי והוא עדיין המלך אבל מצד שני, הבן שלו המלך. אפילו יותר מזה אנחנו יכולים לחדד ולומר, שהמלך עדיין חי אבל הוא כביכול נח בצד והבן שלו הוא כביכול שולט במלוכה. זאת אומרת, שכלפי חוץ בכלל נראה שהבן הוא מלך והמלך נח בצד. אבל המלך לא מת. מה בעצם זה מרמז. שי שתי בחינות בחינה של הבריאה, בחינה שלפני הבריאה ובחינה של אחרי הבריאה. הבחינה של האין והבחינה של היש, האחדות והנפרדות, אלוהים והעולם וכו' וכו'. ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. פה רבי נחמן בעצם אומר לנו את התשובה האמיתית. התשובה האמיתית היא שהנפרדות היא עצמה בחינה אחת עם האחדות. מה זאת אומרת הנפרדות היא בחינה אחת עם האחדות.

הכוונה היא שתדע לך שמצד האמת כל מה שנדמה לך כאפשרי המציאות זה בכלל מחויב המציאות. כי רבי נחמן במקום אחר מבאר, הוא מבאר את הנושא בתורה נב, עי התבודדות אז האדם הוא וכל העולם כולו נכללים במחויב המציאות. מה הכוונה שהאדם וכל העולם כולו נכללים במחויב המציאות הכוונה היא שהאדם מבין שכל העולם כולו זה בעצם מחויב המציאות. כי רבי נחמן מבאר שכרגע כל מה שיש לנו זה אפשרי המציאות - כי זה יכול להיות קיים וזה יכול להיות לא קיים. ורבי נחמן אומר אם אתה תעשה מספיק התבודדות אתה בסוף גם אתה וכל מה שקיים יכללו במחויב המציאות. זאת אומרת אתה תבין שהכל בעצם זה מחויב המציאות. שכל האפשרי המציאות יהפך בעינך למחויב. שכל מה שאתה יודע על האלוהים, על האינסוף על האין, על הסיבה של עצמה, הכל זה יולבש על הבחינת אפשרי. מה הכוונה הכוונה היא כזו אלוהים הוא טוב וכל יכול, כולנו קיבלנו קרדיט לצורך הדיון כולנו זה אלוהים. האני של כולם זה אלוהים. אז כולנו קיבלנו קרדיט. אז אלוהים הוא טוב וכל יכול. בגלל שהוא טוב וכל יכול לכן הוא ברא אינסוף אלוהים כמותו. כמה אלוהים יש אינסוף. למה יש אינסוף אלוהים כי כל מה שקיים זה אלוהים. עכשיו, אמרתי פה דבר והיפוכו. למה כי אלוהים הוא ישות אינסופית אז אם הוא ישות אינסופית אז לא יכול להיות יותר מאלוהים אחד כי אם הוא אינסופי, איך יכול להיות יותר מאלוהים אחד אז זה דבר והיפוכו. אם יש הרבה אלוהים וכל אחד מהם הוא אינסופי אז אם אחד מספיק שהוא אינסופי זה מבטל את כל שאר הישויות, אז איך זה יכול להיות

ולמרות שאמרתי דבר והיפוכו אף על פי כן זה ככה. זאת אומרת מצד האמת, כל הישויות שנפרדות אחרי הבריאה הן באחדות. כי לפי הבריאה יש לנו ישות אחת ואחרי הבריאה יש לנו הרבה ישויות וכל הישויות שנפרדות אחרי הבריאה כולן הן בעצם, כל אחת ואחת, היא שוות ערך מוחלט לישות האחת שהיתה לפני הבריאה. זאת אומרת, כמו שלפני הבריאה הכל היה אחד מוחלט ככה אמצעות הדעלמה איכה אמר להם - פה. הצביע עליהם פה. כל מקום זה נקרא אמצעות הדעלמה איכה. זאת אומרת כל מחשבה ומחשב הכל צמצום וצמצום מצד האמת הוא אינסוף. השכל האנושי של האדם לא תופש ככה את המציאות, אבל מצד האמת כל צמצום וצמצום שקיים בעולם מצד האמת הוא אינסוף ואין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו על כל צמצום וצמצום, למרות שהשכל לא מבין את זה. אם אתה אומר שיש כמה צמצומים אז איך יכול להיות שכל צמצום הוא אינסופי אם הוא אינסופי אז איך הצמצומים שונים אבל אף על פי כן, מסר המלך את המלוכה לבנו בחייו. כי האתאיסטים חושבים שיש אלוהים ויש עולם ויש בני אדם שהם כאילו נפרדים מהבורא. ואלוהים ברא אותך כדי להיטיב וכל מיני שטויות כאלה ואחרות. ואז אתה שואל אותם אז למה הוא ברא לך חיסרון אם אלוהים הוא כל כך טוב ורוצה להיטיב לך שהיה בורא אותך כמותו. היה בורא עוד אלוהים האם אלוהים יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה כן הוא יכול. ולכן הוא יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה ואף על פי כן להשאר אלוהים. ולכן אלוהים יכול לברוא עוד אלוהים כמותו בצלמו בדמותו ממש. אותו הדבר. זה אותו אחד שמצד אחד לא יהיה הבדל ביניהם ומצד שני עדיין יהיה הבדל ביניהם. ואז יכולות להיות כמה ישויות שכולם בעצם יהיו אלוהים ולכולם יהיה טוב אותה מידה. ומאחר שאלוהים יש לו יכולת אינסופי וטוב אינסופי הוא ברא אינסוף אלוהים כמותו. זאת אומרת, להבין את העניין - זה לא שיש אלוהים אחד ובריאה וצמצומים אלא יש לנו אינסוף אלוהים. עכשיו, נכון שזה נגד השכל, אבל מי שיחקור ויתבונן בסוף יגלה שזה הדבר. שכל צמצום הוא בעצם אינסוף, הוא אחד באחדות מוחלטת עם לפני הבריאה.

לפני הבריאה פירושו של מה שאתה יודע על מה שהיה לפי הבריאה זה נכון בעצם על מה שקורה אחרי הבריאה. את אומרת של מה שאתה יודע לגבי אלוהים לפני הבריאה זה נכון לגבי כל צמצום וצמצום שקיים בתוך הבריאה. ולכן האמת, למה כי מחויב המציאות ואפשרי המציאות הם שני צדדים של אותו מטבע. יש לנו נגיד יד אחת שיש לנו שני צדדים שונים שלה. מצד אחד היא צמצום בתוך זמן ומקום מצד שני היא בו זמנית היא בו זמנית היא בלי זמן בלי מקום, ישות אינסופית, ממלאת את כל המקום, את כל הזמן, מחייה את כל העולם כולו. לא דווקא היד, אלא כל דבר ודבר. ולכן לומר שאלוהים ברא אינסוף אלוהים כמותו יש בזה גם קאטץ מסויים, כי אם אתה אומר ברא אותם אז הם לא נצחיים אז הם לא אלוהים. כאשר אני אומר שאלוהים ברא אינסוף אלוהים כמותו לא הכוונה שיש אלוהים שברא אינסוף אלוהים כמותו. כי אם הוא ברא אותם הם כבר לא אלוהים, הם כבר נבראים. הם כבר לא קדמונים כשאני אומר אלוהים ברא אינסוף אלוהים כמותו הכוונה היא שתדע לך שמצד האמת כל מה שקיים זה אלוהים. זו הכוונה. שתבין שהבחינת אלוהים מתפשטת על כל הנבראים, על מה שנראה לך שזה נבראים תבין שמצד האמת זה הכל אלוהים, זאת אומרת אלוהים ברא אינסוף אלוהים כמותו, שתבין שהכל זה אלוהים. שיש לנו בעצם אינסוף אלוהים. כי כל ישות וישות היא אלוהים.

שזה בעצם התשובה לשאלה איך אלוהים צמצם את עצמו. התשובה היא שהוא לא צמצם את עצמו. כל דבר ודבר שקיים זה עצמו מרכז היקום. מה שנקרא אמצעותא דה עלמא. כל דבר ודבר הוא אמצע העולם, הוא מחייה את הכל, הוא מהווה את הכל וכו' וכו'. זה גם קשור לעניין של המקיפים מעל הזמן. מה זאת אומרת רמת מקיפים מעל הזמן לכאורה מה שהיה מקובל לחשוב שיש לנו זמן ומה שמקיף את הזמן זה האינסוף. שיש זמן ומקום שיש בתוכו מלא צמצומים ומעליהם יש את האלוהים שהוא אחד ובזה נגמר הדיון. ורבי נחמן כותב לנו שיש מקיפים מעל הזמן. מה זאת אומרת. מקיף ומקיף ומקיף מעל הזמן. אבל מעל הזמן זה כבר אינסוף. מה שייך לומר שיש מקף לאנסוף מה שייך מה יכול להקיף את האינסוף אתה אומר שיש מקיף למקיף למקיף עד אינסוף רבי נחמן כותב שעולם האמונה שהוא אינסוף הוא עצמו יש לו עוד מקיף מעליו. עולם היראה שהוא האינסוף, הוא בעצמו יש עוד יראה מעליו. מה הכוונה הכוונה שתדע לך שיש בורא לבורא לבורא לבורא לבורא עד אינסוף. שזה נקרא מקיפים מעל הזמן שהשכל לא יכול לדבר מהם. מה שרבי נחמן המר שהשכל הגבוה ביותר שניתן לדבר ממנו בעולם הזה, שנקרא השכל של זעיר אנפין, הוא ההבנה שהכל אחד. ורבי נחמן אומר שאחרי שתקבל את השכל שהכל טוב והכל אחד עכשיו נוכל להתחיל לדבר איתך מהשכל של עתיק הסתימא, הכוונה המקיפים שמעל הזמן. השכל שהוא לא נכנס בשכל הרגיל. ומה יש בשכל הז במקיפים דעתיקא סתימא יש בעצם את הפרדוקסים האלה. כי כשאנחנו אומרים שיש מקיף למקיף למקיף מעל הזמן זה פרדוקס. כי מצד אחד מעל הזמן הכל אחד. אז אם הכל אחד אז מה שייך לומר שיש מקיף למקיף מעל הזמן אבל מצד שני שתדע לך שיש מקיף למקיף גם מעל הזמן. שבפרקטיקה זה אומר שתדע לך שמישהו ברא את אלוהים, מי ברא את אלוהים אלוהים אחר. ומי ברא את אלוהים שברא את אלוהים שלנו עוד אלוהים אחר וכו' וכו' עד אינסוף. אבל מצד שני, כולם אחד. וכמובן שלא תהיה פה טעות, אני לא מדבר על האלוהים היהודי. כי הוא עדיין לא נמצא באחדות. האלוהים היהודי הוא בעצם השטן, כפי שאמרתי כמה פעמים, למה הוא השטן כי הוא נפרד מן הבריאה. אחרי שאנחנו מגיעים לאלוהים האמיתי שהוא ברא את האלוהים היהודי שהוא בעצם השטן, דהיינו, כשאנו מבינים את פרספקטיבת האחדות שבה הבורא והבריאה זה אחד שזה בעצם אלוהים, עכשיו יש לנו אלוהים שברא אותו ואלוהים ושברא אותו ואלוהים שברא אותו עד אינסוף. רק אחרי שהבנו שהכל אחד, רק אז אנו מתחילים בורא לבורא לבורא עד אינסוף ואף על פי כן כולם בעצם ישות אחת.

אותו הדבר גם ברמה הרוחבית שלנו. כי בתוך הזמן והמקום יש אינסוף ישויות. המקום הוא אינסופי והזמן הוא אינסופי. זה אינסוף כפול אינסוף. אינסוף מקומות באינסוף זמנים. הרעיון הוא בעצם שכל ישות וישות גם היא אלוהים בו זמנית. כולם אלוהים. מצד אחד בכל רגע וכל מקום מחייה את כל שאר הרגעים ושאר המקומות שזה נקרא בעצם שכל דבר ודבר הוא סיבת עצמו הוא המסובב של כל שאר הדברים. בין כך ובין כך המסר הוא שכל מה שאתה יודע לגבי מחויב המציאות, מה זאת אומרת מחויב המציאות יש כאלה שאפילו לא יודעים מה זה מחויב המציאות. הכוונה היא שבן אדם צריך להעמיק וכו' וכו' ללמוד, לחקור, להתבונן לבין מה זה נקרא מחויב המציאות, מחויב המציאות פירושו להבין את מהות המציאות להבין את ההוויה שמהווה את המציאות, להבין מה זה אלוהים, להבין מה זה אין מקום ואין זמן. להבין מה היה לפני המפץ הגדול, להבין מה יש לפני בריאות העולם. שזה נקרא מחויב המציאות. ואחרי שהבנת מה היה לפני בריאת העולם, לפני המקום, לפני הזמן, מעל הזמן ומעל המקום. עכשיו תבין שבעצם כל העולם שלנו הוא בכלל בחינה אחת עם מה שהיה לפני הזמן ולפני המקום. כי אין הפרדה בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. קודם כל אתה צריך להבין מה זה לפני הבריאה. כי אם לא תבין זאת לא תצליח לחבר אותו לאחרי הבריאה. אז קודם כל תבין מה זה נקרא לפני הבריאה ואחרי כן תחבר את זה למה שיש אחרי הבריאה. שתבין שמצד האמת זה דבר אחד. כל מה שנכון לגבי הנפרדות נכון לגבי האחדות וכל מה שנכון לגבי האחדות נכון לגבי הנפרדות. וזה הרעיון של רצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. זו הפואנטה.

יש שני מלכים יש גם את המלך הראשון וגם את הבן של המלך. מה שרבי נחמן אמר שהיה לו בן יחיד כי כביכול אם היה לו כמה בנים היה צריך לפצל ביניהם את המלוכה. בפועל מצד האמת לאלוהים יש כמה בנים, כי אלוהים ברא את המקום והזמן, המהווה. הכוונה ההוויה מהווה את המקום ואת הזמן וכבר יש לנו שני בנים, הבן שהוא המקום והבן שהוא הזמן ובתוכם יש לנו אינסוף בנים. רבי נחמן אומר לך - לא. כי אם היו באמת אינסוף בנים. אז היו אומרים הוא מסר את המלוכה לבנו בחייו אבל זו לא מלוכה בשלמות. למה זה לא מלוכה בשלמות כי יש לנו אינסוף בנים המלוכה תפצלה בין כולם. אז רבי נחמן אומר לך - לא, היה לו בן יחיד. שתדע לך שמצד האמת כל אחד ואחד הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, כל ישות וישות. למה כי היחיד היחיד זה אלוהים, הוא אחד. הוא יחיד, מה זה יחיד פירושו אינסופי. כי אם יש עוד מלבדו אז הוא לא היחיד. רבי נחמן אומר לך, היה לו בן יחיד. שתדע לך שגם הבן היה יחיד. שמצד האמת גם הבן אין עוד מלבדו. כי אין הבדל בין לפי הבריאה לאחרי הבריאה, אוקי גם הצמצום הוא אינסופי. למרות שזה לא מובן אבל זה ככה זה ומי שיחקור יגלה שכה זה. לא צריך להאמין. פשוט להתבונן ובסוף לראות שככה זה.

ושימו לב לעוד משהו מעניין - ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. רבי נחמן לא אמר למה הוא רצה למסור המלוכה לבן בחייו. לא הסביר. כביכול הוא הסביר שהמלך מאד שמח מזה, כן, וכביכול בגלל שהוא מאד שמח לכן הוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו. למה המלך רצה למסור המלוכה לבנו בחייו אז הטפשים יגידו, מה אתה לא יודע רבי נחמן אמר שאם הבן מלך יהיה מלך אז הבן יהיה מאד שמח לכן הוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו כי הוא יהיה מאד שמח. אבל הטיפשים לא מבינים. כי זה יעשה אותו מאד שמח אחרי שהוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, זאת אומרת, בגלל שהוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, אז אם בנו יקח את המלוכה בחייו אז הוא יהיה מאד שמח, אבל למה מלכתחילה בכלל הוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו מה יצר את הרצון שלו

פה רבי נחמן לא שזה בעצם השאלה איך נוצר הרצון של אלוהים, פה רבי נחמן לא עונה על השאלה הזאת. התשובה לשאלה איך נוצר הרצון של אלוהים היא ההבנה שאין הבדל בין לפני לאחרי. אם אתה מבין שכל מה שקיים עכשיו הוא בדיוק לפני הבריאה, אין לך את השאלה מה יצר את הרצון של אלוהים, כי זה אחד. כי לפני הבריאה ואחרי הבריאה זה אחד, ולפני הרצון ואחרי הרצון זה אחד, אז מה שייך איך נוצר הרצון הראשון. לא נוצר. הכל זה אחד, לפני ואחרי זה אחד בכלל. שים לב שגם הסיפור על בת המלך רבי נחמן אומר, ונזרק מפיו דיבור, שהלא טוב יקח אותך. רבי נחמן אומר נזרק.

מה זאת אומרת נזרק כך ש זה לא היה עם שכל, שתבין שהעולם נברא לא באיזה תהליך לוגי חשיבתי, תכנון עשה. כאילו, רצה. מזרק מפיו הדיבור. שהלא טוב יקח אותך. מה זאת אומרת נזרק מפיו הדיבור במעשה מאבדת בת מלך נזרק מפיו הדיבור, כלומר, נפלט לו, יצא כאילו בלי לשים לב. כאילו כל העולם כולו נוצר בצורה אקראית מה שנקרא. יצא, איך זה יכול להיות ומי יצר את האפשרות שתהיה אפשרות אקראית כי נניח שנאמר שהכל נוצר בצורה אקראית, אוקי אבל מי יצר את האפשרות של האקראיות מי יצר בכלל את האפשרות שיהיה אקראי לא אכפת לנו אם זה איך בכלל קיימת אפשרות שיהיה עולם

בכל מקרה התשובה היחידה לשאלה הזאת זה עי שאתה מבין שזה אחד. אם אתה מבין שלפני ואחרי זה אחד אז אין לך שום שאלה. אין לך תשובה אבל גם אין לך שאלה. כי אם הכל אחד אז אין שום שאלה.

בכל מקרה, רצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. בחייו פירושו שתבין שגם אחרי הבריאה עדיין המלך חי. מה זאת המלך חי פירושו עדיין המלך הוא אינסופי. כמו שלפי הבריאה היה אין סופי, המלך שהוא המלך היחיד כי הוא אינסופי, ככה גם עכשיו המלך עדיין בחייו, שתבין שגם עכשיו המלך עדיין נמצא בחייו, עדיין המלך אינסופי כי אין שינוי בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה, למרות שאתה רואה מולך מלא צימצומים, אינסוף צימצומים. כל מקום וזמן זה צמצום, זה ישות נפרדת. אבל רבי נחמן אומר, לא, דע לך שזה זה מלוכה לבנו בחייו, המלך עדיין חי, הכל אחד כמו לפי הבריאה, שלא יהיה לך ספקות בעניין הזה.

ועשה משתה גדול, ובכל פעם שהמלך עושה משתה הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה שמסר המלוכה לבנו בחייו. רבי נחמן מסביר את גודל השמחה, אבל צריך לזכור שלמה גודל השמחה, כי אם אלוהים אחד זה טוב, כי זה שלמות, אז אם יש לנו אינסוף שלמות זה עוד יותר טוב, כן אבל צריך לזכור שזה הכל רק אחרי שהמלך רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו. אם הוא לא היה רוצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, אז לא היה שמחה כל כך גדולה. זאת אומרת, כי אנשים חושבים מה שאמרנו קודם, הוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו בשביל השמחה הגדולה. אבל זה לא נכון, כן, כי זה לא עונה על השאלה למה הוא רצה כאילו, כל השמחה כולה זה רק אחרי שהוא רצה, בגלל שהוא רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, לכן בעצם יש לנו שמחה כל כך גדולה.

בפרט עתה שמסר המלוכה לבנו בחייו, בוודאי היה שמחה גדולה מאד. ובאו שם כל שרי המלוכה וכל הדוכסים והשרים ושמחים מאד על המשתה. וגם במדינה היו נהנים מזה שהוא מוסר המלוכה לבנו בחייו אז הרעיון בעצם של שרי המלוכה זה בעצם כל הכוחות שיש בעולם, הכוונה היא מי זה בעצם השרי מלוכה השרי מלוכה בעצם זה אלה שנמצאים מתחת למלך והם אלה שבעצם מוציאים את פקודת המלך לביצוע. הכוונה שהמלך ממנה אותם. עכשיו, השרי מלוכה מאד היו נהנים מזה שמוסר המלך את המלוכה לבנו בחייו. למה היו נהנים מזה מאד מה האינטרס שלהם שהמלך ימסור את המלוכה לבנו בחייו העניין הוא שכל השרי מלוכה האלו הם בעצם הבנים של המלך כי כל מה שמשתלשל מתחת לאלוהים. יש לנו את את אלוהים שהוא הסיבה הראשונה הכוח הראשון ויש שרי מלוכה, הכוונה הישויות שיש אחרי הבריאה. זה בעצם נקרא שרי המלוכה. וכולם היו שמחים מכך שהמלך מוסר את מלוכה לבנו בחייו. זאת אומרת, רבי נחמן אומר שתדע לך שכל ישות וישות, כל שר במלוכה הוא בעצם אלוהים בפני עצמו. זה הכוונה, אז קודם כל ככה כל השרי מלוכה וכל הדוכסים והשרים הכוונה כל הכוחות שיש מתחת לאלוהים שבעצם זה בחינת הבן של המלך. והיו שמחים מאד על המשתה, זאת אומרת היו שמחים מאד שיש את המשתה ואת השמחה בחינת אחדות והיו שמחים ונהנים מזה שמסר המלוכה לבנו בחייו. זאת אומרת, היו שמה היתה שם שמחה מאד גדולה. דרך אגב מה זה המדינה המדינה עוד פעם זה בחינת המלכות של המלך. זאת אומרת שהוא נותר מלך ויש לו את המלכות שזה המדינה בעצם. מי זה המלכות פירושו השכינה, עולם העשיה, הגשמי זה נקרא המלכות, השכינה, מילים נרדפות לאותו הדבר. הכוונה היא שכל הבחינות התחתונות שמחות כאשר בעצמם נכללות באחדות. זה הכוונה, נהנים מזה שמסר המלוכה, כבוד גדול למלך. ולמה זה כבוד גדול למלך. אשאל שאלה. אם זה באמת כבוד כל כך גדול למלך שהוא מסר את המלוכה לבנו בחייו למה לא כל המלכים מוסרים את המלוכה לבם בחייהם מסיבה פשוטה, כי זה בדיוק כבוד של המלך, למה כי כל המלכים בעולם אין שתי מלכים דרים בכפיפה אחת. מלך בשר ודם אם הוא עכשיו יתן לבן שלו את המלוכה אז הוא יהיה פחות מלך, אז מאיזו סיבה שהמלך ירצה להיות פחות מלך אם כל הכבוד שאוהב את הבן שלו, הרי הוא רוצה גם להיות מלך אבל פה זה כבוד גדול מאד למלך כי המלך יכול למסור את המלוכה לבנו בחייו, אף על פי כן להשאר מלך. זה הכבוד של המלך. כי מלך בשר ודם, לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה. למה הוא לא יכול לברוא אבן שלא יכול להרים אותה כי הוא לא כל יכול, הוא כביכול צמצם את יכולתו, אז הוא כבר לא מלך. אבל אלוהים הוא מלך כל כך גדול. מה זה נקרא אלוהים מה זה נקרא אלוהים שבחינת האחדות היא כל כך גדולה האחדות של המציאות היא כל כך גדולה עד כדי כך שהיא יכולה לצמצם את עצמה ואף על פי כן להשאר באחדות. זה הכוונה. מה זאת אומרת יכולה לצמצם את עצמה אין שם שינויים, כי באחדות אין שינוי. הכוונה היא מהצד שלנו אנחנו רואים את זה שהיא צמצמה את עצמה. אבל מצד האמת היא לא צמצמה עצמה. מצד האמת היה, הווה. אם היה רק אלוהים האם היה שאלה מי ברא אותו לא. נגיד שהיתה בעולם רק ישות אחת נצחית שקיימת כל הזמן בכל מקום בלי זמן ובלי מקום. נגיד היתה קיימת רק ישות אחת נצחית. האם היתה שאלה איך היא נוצרה למה היא נוצרה לא היתה שאלה, כי יש רק ישות אחת, אז מה השאלה

היא אף פעם לא נוצרה, היא אף פעם לא השתנה, אין פה שום שינוי. אז אין שום שאלה. אז זה שיש לנו לפני ואחרי, אז רגע מה שינה, מה ההבדל בין לפני שאלוהים רצה לאחרי שאלוהים רצה והתשובה היא שתבין שגם עכשיו, למרות שאתה רואה את כל הצמצום שבעולם המצב הוא כמו לפי הבריאה. כי כל צמצום וצמצום הוא בעצם אחדות מוחלטת עם הבורא לפני הבריאה. כל צמצום, כל אפשרי המציאות הוא בעצם גם מחויב המציאות. כי אפשרי ומחויב זה שני צדדים של אותו מטבע. לכן רבי נחמן אמר. זאת אומרת אתה מבין, מה זאת אומרת רבי נחמן אומר אם תעשה מספיק התבוננות כל העולם נכללים במחויב מילא אתה נכלל במחויב המציאות, אבל למה כל העולם נכלל במחויב המציאות. מה הסיבה

רבי נחמן אומר אם תתבודד תתבודד תתבודד. מה זה נקרא להתבודד תבין את עצמך. להתבודד פירושו להתרחק. אם תצליח להרחיק את עצמך לגמרי מהעולם הזה לצאת מהזמן והמקום דהיינו, להכלל באינסוף רבי נחמן אומר, גם כל העולם נכלל איתך במחויב המציאות. אז כל העולם במחויב המציאותך, איך כי לכאולה יש פה איזה עניין שצריך לחשוב עליו, כי תמיד מה שחושבים זה - אתה יהיה לך טוב, אתה מחויב המציאות ועדיין תחיה בעולם שבו יש אנשים שלא כלולים במחויב המציאות. אבל רבי נחמן אומר משהו אומר משהו אחר, תכלל אתה אתה וכל העולם יכלל איתך במחויב המציאות. להכלל, ואני אסביר, להכלל במחויב המציאות פירושו להבין שכל מה שקיים זה מחויב המציאות. להבין שאין עוד מלבדו. להבין שהכל נכלל במחויב המציאות רק אז גם אתה נכלל במחויב המציאות. אתה לא יכול להכלל במחויב בלי שכל העולם כולו נכלל ביחד. אתה לא יכול לחזור בתשובה שלמה אם אתה חושב שיש אנשים רשעים בעולם. רק אם אתה מבין שאין טוב ורע בעולם בשום מקום רק אז אתה חוזר בתשובה שלמה כי אחרת תמיד יהיה לך איזה משהו רע.

אמרנו שלחזור בתשובה, שלמה שאדם רוצה לחזור בתשובה שלמה זה רק אחרי שתבין שאין טוב ורע בעולם, שהכל אחד. זה עצמו יחזיר גם אותך בתשובה שלמה. כאשר כל הבריאה כולה נכללת בבורא וכל הנאצלים נכללים במאציל, אז מימילא גם אתה נכלל במחויב המציאות. זה הכוונה כולם נכללים במחויב המציאות.

כי הוא כבוד גול למלך. זה הכבוד של המלך, זה היופי של האחדות, שהאחדות כל כך גדולה שהיא יכולה לצמצם את עצמה לעשות לפני ואחרי ואף על פי כן לא היה הבדל בין לפני לאחרי. והיה שם שמחה גדולה מאד.

והיה שם כל מיני שמחה, זמן, קומדיות, ומשחקי הצרות וכל מיני שמחה. הכל היה שם במשתה. זה בעצם בינה אחת עם מה שרבי נחמן אומר - ויכא מה זה ויכא דטרו על כל הטובה, רבי נחמן אומר כי עולם שלנו יש בו הרבה הנאות, הרבה הנאות. הנאת אכילה ושתיה ונשים וכספים וסיפורים ועניינים. ומלא סוגי הנאות, אבל אף אחד לא יכול ברגע אחד ליהנות מכל ההנאות בבת אחת. אתה לא יכול בבת אחת ליהנות מכל ההנאות, כי אם אתה נמצא בפריז אתה לא נמצא ברומא, אתה לא יכול בת אחת להיות בשתי מקומות. אם אתה נגיד שהתקלחת במים חמים זה כיף וגם מים קרים זה כיף אתה לא יכול ליהנות בבת אחת משתי ההנאות, או שאתה במים חמים או במים קרים, אתה לא יכול בשתי ההנאות. אבל שם היה את כל המיני שמחה.

מה זאת אומרת כאשר כל בחינות נכללות באחדות יש לך בעצם את כל מיני שמחה, זה העניין. למה. כי שם בשורש יש לך הכל. זה מה שרבי נחמן אומר. הכוונה היא שתהנה מכל הטובה, שתגיע לשורש של כל הדברים שבעולם ואז תהנה שתדע לך שבשורש כאשר מסר את המלוכה לבנו בחייו כאשר אתה מבין שהבן מלך הוא יחיד למרות שאתה רואה הרבה בנים, אתה מבין שזה בן יחיד, אתה מבין שכל הבנים כולם נכללים בשורשם אז יש לך את כל השמחות.

וכשנעשו שמחים מאד, שמו לב - כשנעשו שמחים מאד, יש פה את העניין של המילה מאד. מה זה מאד, כי הרע נקרא טוב מאד. הרע, מלאך המוות, סיטרא דה נקרא טוב מאד, למה מאד כי שני סיבות. תכף נסביר למה. אבל צריך לזכור, לפעמים אם זה יותר טוב מטוב אז זה כבר רע. אם אתה מנסה לקחת דבר טוב ולעשות אותו יותר טוב זה כבר הופך לרע. לכן זה נקרא טוב מאד. עכשיו, כי לפעמים כי תלוי איך מסתכלים על זה, בוא נפשט ונקצר את העניין. אם בריאה מחוברת לבורא אז זה טוב מאד, אז זה כביכול יותר טוב מאשר לפני הבריאה. כי אם כל הישויות כל הצמצומים שיש בעולם הם בעצם נכללים בשורשם שהם בעצם אלוהים אז זה טוב מאד, כי מה עדיף שיהיה אלוהים אחד, או אינסוף אלוהים. מה עדיף שתהיה שלמות אחת או שיהיו אנסוף שלמויות ברור שעדיף שיהיה אינסוף שלמויות ולכן זה נקרא טוב מאד. אבל, אם הישויות הם לא נכללות בשורשן אז הטוב מאד הזה הוא סיטרא דה מותא, אז הטוב מאד הזה הוא מאד מאד מאד רע. כי אז הצמצומים הם מאד רחוקים מהבורא, זה מאד רע. השאלה היא זה תמיד האם זה קשוא לשורשו או לא אם זה קשור לשורשו אז זה יותר טוב מאש מלפני. כביכול. למה כביכול כי עדיין צריך לזכור, כי מצד האמת, לפני הבריאה גם היה טוב, מושלם. לפני שהיה כי עכשיו מה אנחנו אומרים - אתה יודע אם יהיה לנו הרבה אלוהים, הרבה שלמויות, אינסוף צמצומים שכולם מחוברים לשורשם זה הרבה יותר טוב מאשר שיהיה לנו רק אלוהים אחד, כן אבל זה וזה כאילו עוד נשמע הגיוני מה שאני אומר. אבל זה לא נכון, כי זה נכון רק אחרי שיש לנו כבר את הרצון הזה. אבל לפני הבריאה עדיין לא היה רצון בכלל שיהיה לנו יותר טוב. לפני הבריאה היה ישות אחת, שלמות. אם אנחנו אומרים שאחרי הבריאה שהיא מחוברת לשורשה זה יותר טוב, זאת אומרת שאנו כביכול אומרים שלפני הבריאה זה פחות טוב. אבל לא, לפני הבריאה זה שלמות. זאת אומרת לפני הבריאה זה נקרא, נסביר את העניין.

וכשנעשו שמחים מאד - שימו לב על המאד כי יש פה יותר מידי שמחה. כי רבי נחמן אומר - האמת היא אחת ואין הרבה אמת. אבל הנה יש לנו הרבה אמת כי יש הרבה אמיתות, כי כל הדברים הם אמת. הכל אמת. כי הכל זה מחויב המציאות. אמת פירושו מחויב המציאות. אם אומרים שהכל הוא מחויב המציאות אז יש לנו הרבה אמת. אבל לפעמים הרבה אמת הזה זה כבר נוצר שקר, יש בזה הרבה עניינים. יש בזה כמובן את ההפכים. כי מצד אחד הכל אחד, כל הישויות הם אחד. מצד שני פיצולים, יש בזה הרבה העמקויות צריך להתבונן בהם.

אמר המלך לבנו, היות שאני חוזה בכוכבים ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה עתיד לרד - זאת אומרת אלוהים אמר לבן שלו, תקשיב אני רואה שאתה תרד מן המלוכה. אין פה שתי אפשרויות, זה לא שאולי תרד אולי לא תרד מהמלוכה. בטוח שתרד מן המלוכה בשלב כזה או אחר. ולמה. למה אז כך, נסביר. היות שאני חוזה בכוכבים אז לכאורה מה הכוונה. הכוונה היא תבין, בגלל שאלוהים הוא ברא את הזמן אז הוא יודע מה יהיה אז הוא אומר תקשיב, הוא בכלל מהווה אותך, אומר תקשיב אתה תרד מהמלוכה, יום אחד אתה תשכח שאתה אלוהים. ויש פה עוד עניין. כי רבי נחמן אומר, לכן בלי דעת. מה רבי נחמן מסביר - הכוונה היא שעם ישראל נמצא בגלות. מי זה עם ישראל כל מי שקיים בעולם, כל התודעות, כל הנשמות, הישויות זה נקרא עם ישראל, כל ביטוי של אלוהים נקרא ישראל. אז עם ישראל נמצא בגלות, הכוונה היא שהנשמה השכינה נמצאת בגלות בגלל המזלות, בגלל חוקי הפיסיקה. מה זה המזלות זה כביכול הכוכבים, הכוכבים בזמנו של רבי נחמן זה היה אסטרולוגיה. בזמן שלנו זה חוקי הפיסיקה, חוקי הטבע.

מה הוא אמר לו אמר לו אתה עתיד לירד מן המלוכה. למה בגלל שאני חוזה בכוכבים. כלומר, בגלל חוקי הפיסיקה בגלל המקום, בגלל הזמן, בגלל זה אתה תרד מן המלוכה. כי מלך זה מה שהקבצן הראשון אמר - שאני מתהווה בכל פעם מחדש. שזה ההפך של הטבע. זה ההפך של הטבע. כי כל הרעיון של חוקי הטבע והפיסיקה שיש חוקיות שזה ממשיך כל הזמן. יש לנו זמן יש בו איזה חוקים שהעולם פועל לפי החוקים. אבל מלך מקבל בכל רגע מחדש, הוא לא פועל לפי ההמשך של הרגע הקודם. בכל רגע פועל מחדש.

ורעיון הוא שעיקר הירידה של הבן מלך מהמלוכה זה בגלל חוקי הפיסיקה, בגלל הטבע, בגלל שהמלך רוצה כל הזמן את אותו דבר. מה זה חוקי הפיסיקה. בגלל שהמציאות מהווה כל הזמן את אותם דברים ובאותה צורה לכן זה נקרא שיש חוקיות. ובגלל החוקיות אתה שוכח שיש מחוקק. כי אתה מעביר את הכוח לחוקים במקום למחוקק, אתה שוכח שיש סיבה ראשונה. שזה הכוונה שאתה תרד מהמלוכה, בגלל חוקי הפיסיקה, בגלל שאני חוזה בכוכבים.

וכן תראה שלא יהיה לך עצבות, שתרד מן המלוכה. ואז המלך אומר לבן שלו, אני מבקש ממך שכאשר תרד מהמלוכה שלא יהיה לך עצבות. מה זאת אומרת שלא יהיה לך עצבות רק תהיה בשמחה.

שימו לב לעניין, העניין הוא שבעצם הציווי היחיד, בעולם מושלם אין מצוות ועברות, כל הקונספט של מצוות ועברות הוא שגוי שנובע מהחשיבה שיש לאלוהים שרחוק ממך ואתה צריך להתקרב אליו באמצעות מצוות ועברות. אין דבר כזה מצוות ועברות. הציווי היחיד שהמלך ציווה את הבן שלו זה תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. כאשר תרד מן המלוכה הבקשה היחידה שאני מבקש ממך זה תמשיך להיות בשמחה. מה זאת אומרת רק תהיה בשמחה, תבין שאתה מלך. אני אסביר איך זה מתחבר. אי שמחה פירושו מה שאמרנו בהתחלה. שמחה אמיתית פירושו דבקות לבורא. והמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו כי מצד האמת הבן הוא בן יחיד, כי למרות שיש הרבה בנים ויש הרבה צמצומים, הוא בן יחיד. ומצד האמת הבן עצמו, למרות שהוא אומר - מה אני בן, אין לי יכולות. לא - המלך מסר את המלוכה לבנו בחייו. מה הכוונה

הכוונה שהאדם בעולם אומר אין לי בחירה חופשית, תראה יש הרבה דברים שקורים בעולם שהם לא בשליטתי. אני לא בוחר איפה להוולד, אני לא בוחר מתי השמש תזרח, אני לא בוחר יש דברים שכל אחד יודע שאין בהם בחירה חופשית. אבל זה לא נכון, ואז זה מכניס אותו לעצבות, למה זה מכניסו לעצבות כי זה גורם לו לחשוב שיש דברים שהם נגד רצונו.

למה בעצבות כי קורים דברים נגד רצונו. אם היית רוצה את כל מה שקורה. אז לא יכול להיות שתהיה בעצבות. אם אתה היית מבין שאתה עצמך המלך, זאת אומרת, שאתה עצמך כרגע רוצה את כל מה שקורה. כי מצד האמת אתה אלוהים, גם כי בשורשך אתה אלוהים, וגם מצד האמת כל הבחינות מחוברות אחת עם השניה ולכן גם אתה עצמך לא שורשך, אתה עצמך - השורש והביטוי שלו הם אחד, אז ממילא מה שייך להיות בעצבות הרי אתה רוצה את הכל. אתה מהווה את רצונך, כי צריך לזכור שהרצון של אלוהים הוא הבן של אלוהים, גם הרצון של אלוהים הוא הבן שלו וכאשר אנחנו אומרים למישהו אתה אלוהים הכוונה היא לא אתה אלוהים שרוצה אלא אתה אלוהים שמהווה את רצונו של אלוהים. כי רצונו של אלוהים, אלוהים שהוא רוצה הוא כבר הבן של אלוהים שיש לו העדר רצון. העדר נפרדות הרצון. וכשאנחנו אומרים למישהו אתה המלך פירושו אתה מהווה את הרצון של עצמך ואת המציאות וכו' וכו'. ולכן מה המלך ביקש מהבן שלו - אמר לו תקשיב אני חוזה בכוכבים, אני רואה שתרד מהמלוכה בגלל חוקי הפיזיקה, הטבע, בגלל מכניסים אותך לתוך מקום וזמן. כי כאשר דברים חוזרים על עצמם כל הזמן אתה מתחיל לחשוב רגע, אולי יש כאן סיבתיות ואתה שוכח שבכלל המסובב זה אתה. המלך אתה, שהוא אתה בכלל שוכח את זה.

אבל אבקש שתהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. אז המלך אומר לו תקשיב, כשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. לכאורה, בסדר. תכף נבין את המשמעות של העניין. גם כשיהיה לך עצבות אף על פי כן אהיה בשמחה, על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה מאחר אבל כשתהיה בשמחה אזי אהיה בשמחה יתרה מאד. זאת אומרת, המלך אומר לבן שלו, תבין אם אתה תהיה בשמחה, אם תהיה עצוב מבחינתי אני אין לי שום בעיה עם זה. לא רק שאני לא אהיה עצוב מזה שאתה עצוב אלא אני עוד אהיה שמח מזה שאתה עצוב, למה אהיה שמח כי המלך אומר כי הבן הזה המנוול שנתתי לו להיות מלך לא מסוגל להיות בשמחה. מה זאת אומרת הכוונה היא הוא כופר בי כמלך. למה הוא כופר בי כמלך כי אני כמלך אומר לו אתה מלך! אבל הוא בגלל הטמטום שלו בוגד בי ואומר שהוא לא מלך, הוא נופל לעצבות. הוא חושב שהוא ירד מהמלוכה, שזה נקרא לכפור במלך. אם בן אדם חושב שהוא לא מלך אז הוא כופר במלך. אם אדם חושב שיש אלוהים אז הוא כופר באלוהים, למה כי אם אתה חושב שיש אלוהים, זה משהו שנפרד ממך אז אתה כופר באלוהים, כי אלוהים אומר - אתה המלך! אתה אתה המצומצם, הישות המצומצמת הקטנה שנמצאת בתוך זמן ומקום, אתה עצמך אלוהים בכבודו ובעצמו. כמו כל שאר הישויות. כי כל ישות וישות מצומצמת היא אלוהים, אף עם פי כן היא בן יחיד ואף על פי כן אין עוד מלבדו. מה שהסברנו בהתחלה. אבל אם אתה אומר, אל אבל ירדתי מהמלוכה אני לא מלך. לפני הבריאה הייתי מלך ועכשיו אני לא מלך, זה נקרא שאתה כופר במלך. לכן המלך אפילו שמח, אומר הבן אדם הזה לא ראוי למלוכה. למה לא ראוי למלוכה כי אתה לא מבין, אתה לא מסוג לחבר את עצמך לאחדות כשאתה בתוך הנפרדות. אתה לא מבין שגם הנפרדות היא בעצם ביטוי של ה היא בעצם אחדות ממש.

ולכן אני עוד אשמח מזה שאתה לא מלך. זאת אומרת שה.. נגיד הקונספט הדתי אומר שהשכינה מצטערת בצערם של ישראל, שישראל בגלות השכינה בוכה, אוי לי וכל מיני קשקושים כאלה ואחרים שאלוהים בוכה יחד איתך. זה לא נכון. רבי נחמן אומר הפוך - אם אתה עצוב, אלוהים שמח, אלוהים שמח שאתה עצוב, כי הוא אומר האדם הזה לא ראוי להיות מלך. לא ראוי. בפרוש. גם כשיהיה לך עצבות, אף עם פי כן אני אהיה בשמחה, על שאין אתה מלך. אני אשמח שאתה לא מלך. אני אשמח שאתה עצוב, כי אינך ראוי למלוכה מאחר שאינך. לכן אני אשמח שאתה לא מלך. זאת אומרת רבי נחמן אומר מצד אלוהים מבחינתו קודם כל ברור שיש השתוות העניין שתבין שמצד האחדות של המציאות אין שום שינוי בין הטוב לרע שלך. אבל רבי נחמן מוסיף ואומר - לא רק שאין שינוי אלא פה מוסיף ואומר, שמצד האמת לא רק שאלוהים לא עצוב כשאתה עצוב, אלא אלוהים שמח כשאתה עצוב. למה כי אתה כופר בו. למה אתה כופר בו

אתה צריך להבין שהנפרדות היא ביטוי של האחדות. הנפרדות מחוברת עם האחדות. אתה אמור עכשיו להיות, להחזיק עצמך בשמחה גם כשנדמה לך שירדת מהמלוכה. גם כשנדמה לך שקורים דברים נגד רצונך. גם אז אתה צריך להיות בשמחה. אתה צריך לזכור שאתה עדיין המלך. ואם לא אתה כופר במלך כי המלך מסר לך את המלוכה ואתה כופר כי אתה אומר, לא הוא לא מסר לי את המלוכה. אני לא מלך. מה זאת אומרת מה אתה כופר במלך המלך מסר לך את המלוכה. למרות שאתה חושב שאתה לא המלך - אתה המלך. ואם לא אתה כופר במלך. אז טוב מאד שאתה מקבל עונש. זה העונש שלך. יש גהנום וגן עדן ואלוהים שמח שהוא שורף אנשים בגהנום, המנוולים האלה כפרו בי אמרו שיש טוב ורע, שישרפו בגהנום. שמח, מה הבעיה בזה כך המלך אומר אני נתתי לו את המלוכה. עכשיו, אבל העניין הוא שזה האדם שמעניש את עצמו. כי אם אתה בתוך הגהנום שלך תבין שאתה בעצם המלך, שאתה בוחר את הכל, שאתה מהווה את הכל, שזה הכל בחירה חופשית שלך, אז ממילא חזרת להיות מי שאתה באמת. זהו. זאת אומרת זה תלוי בך. אם תבין שאתה המלך אז אין שום בעיה. אבל אם לא תבין שאתה המלך זה עצמו העונש שלך.

אבל כשתהיה בשמחה אזי אהיה בשמחה יתרה מאד. אבל אם אתה כישות בתוך העולם הזה תחבר את עצמך אל לפני הבריאה ותבין שהכל אחד אז אהיה בשמחה יתרה מאד. שימו לב לשמחה יתרה מאד. כי שמחה תהיה בכל מקרה. כי אין שינוי בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. אבל אף על פי כן, כי מצד האמת מה זה משנה בכלל אם יש אלוהים אחד או אינסוף אלוהים. מה זה משנה אלוהים אחד זה גם משפיק טוב, זה שלומות אלוהים, זה שלמות למה אנחנו צרכים שני שלמות מספיק שלמות אחת. אבל אף על פי כן, אחרי הבריאה מהשכל של אחרי הבריאה אנחנו אומרים שאם יש יותר מאלוהים אחד אז אם לא מחוברים לשורשם זה שמחה, ואם מחוברים לשורשם זה שמחה גדולה מאד. אבל עדיין לזכור שזה רק מהשכל של אחרי הבריאה. מהשכל שלפני הבריאה אין הבדל בין אצל המלך ובנו, כי זה אחד. אין הבדל בכלל.

כי כל השמחה היתה של המלך זה רק אחרי שהתהווה הרצון שלו, רק אחרי הבריאה, הבריאה זה התהוות הרצון של הבורא, אבל לפני הבריאה אז זה לא משנה, לפני התהוות הרצון של הבורא אין הבדל בכלל כי אם יש מלך אחד או שני מלכים או אם יש בין המלך או אין בין המלך וכו'. ורבי נחמן בתורה ו' מבאר - יש שני כבוד. יש כבוד מלכים וכבוד אלוהים. וכשישמע בזיונו ידום וישתוק. עי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת חיריק ואז הוא חלק באלוהים. רבי נחמן אומר יש בעולם שני סוגים של כבוד הכבוד שנותנים לאלוהים והכבוד שנותנים למלכים. למלך רגיל, פעם מכבדים אותו ופעם לא מכבדים אותו, אבל את אלוהים כולם מכבדים כל הזמן. למה כי כולם עושים אך ורק את מה שהוא רוצה. מה זאת אומרת מלך בשר ודם יש דברים שהם כרצונו ויש דברים שלא כרצונו. אבל המלך העליון כל מה שקורה זה כרצונו, כי הוא עושה את הכל. ורבי נחמן אומר אם אתה תשתוק, אם קורה לך משהו נגד רצונך תחזיק את עצמך בשמחה, איך תהיה שמח. על ידי שתשתוק. הכוונה תבין שזה אחד, זה הכוונה שזה אחד. תשתיק את השכל. תשתיק את הנפרדות. זה לא שכל אמיתי. תשתיק את השכל הקטן שאומר לך שזה טוב וזה רע. אל תגיד זה טוב וזה רע. תשתוק.

תבין שזה מחובר בשורשו ואם תבין שזה מחובר בשורשו ממילא יהיה לך כבוד אלוהים הסתר כלומר, יהיה לך הכבוד של אלוהים שהוא תמיד כל מה שקורה זה כרצונו.

וקיבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה. זאת אומרת רבי נחמן אמר לך שתדע לך שמצד האמת הבן מלך קיבל את המלוכה ביד רמה. הוא קיבל ואפילו היה מלך. זאת אומרת, מצד האמת כל אחד ואחד מפרספקטיבה מסויימת בתוכו עדיין מחובר למלך. כל אחד ואחד עדיין בתוכו יודע שהוא עצמו המלך. ולכן אנשים לעולם מאושרים. למה לא מאושרים כי כל מה שתציע להם זה פחות טוב תמיד מאשר להיות המלך כי המלך אצלו תמיד טוב. כל מה שהוא רוצה כרצונו לכן אדם אף פעם לא מאושר, כי הוא תמיד יודע בתת מודע שלו מה הוא בעצם היה ומה הוא שווה ומה הוא יכול להשיג.

ועשה שרי מלוכה ודוכסים ושרים וחייל וכו' וכו'. הבן מלך הזה מלך ומבחינתו הוא היה אחראי על חוקי הפיסיקה, על מה שקורה פה. כל מה שקרה היה כרצונו, וזה בעצם הדוכסים והשרי מלוכה וכו'.

וזה הבן מלך היה חכם והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים. מה הכוונה. הבן מלך היה חכם, אבל אבא שלו לא היה חכם. מה זאת אומרת אבא שלו לא היה חכם הכוונה פשוטה. השכל שמעל השכל לא שייך להגיד שהוא חכם. זאת אומרת יש את האבא והבן. האבא זה הכוונה שהכל שמעל לשכל, המקום שבו אין חכמה. למה אין בו חכמה. כי החכמה שם כל כך גדולה זה בשכל של האחדות אין חכמה. כי בשל של האחדות תכלית הידיעה שלא נדע. רבי נחמן אמר אני לא יודע כלום. כי כאשר השכל שלך גדול ממש אז אתה חווה את הכל כאחד, וכאשר אתה חווה את הכל כאחד, אז מה שייך להגיד חכמה. איזו חכמה אתה לא יודע שום דבר, זה הכל אחד. כי אתה מחובר לשכל של האחדות ולא יודע שום דבר, אתה אפילו לא יודע שאתה עצמך קיים. אז חכמה מה שייך להגיד חכמה זה אפילו השיגעון הכי גדול.

ובריאת העולם נבראה בחכמה. מה זאת אומרת נבראה בחכמה יש לנו את האינסוף, כתר, חכמה. יש את המאציל שהוא האינסוף, ויש את הכתר שמפריד בין המאציל לנאצל ויש לנו את החכמה. החכמה זה שכל. עכשיו, המאציל ברור שהוא יותר חכם ממך, אבל על אף פי כן לך אנו קוראים, או דרך אגב יותר טיפש ממך, זה כבר נושא אחר לדיון, כי אולי אם אין לו שכל לכן הוא בעצם ברא אותך. ולכן זה נוצר מעצמו כי אם אתה אומר שאלוהים הוא מאד חכם אז למה הוא יצר את, למה בכלל היה לו רצון, איך נוצר לו רצון אבל אם אתה אומר שאלוהים לא יודע שם דבר כי אין לו ידיעה, אז אולי בגלל זה נוצר הרצון, כי הוא כל כך טיפש. יכול להיות שאלוהים מפעיל את העולם 24 שעות ביממה כי הוא טיפש הכי גדול. כי מה התכלית בכל דבר אין בזה שום תכלית. מה זה נותן, למה ליצור את הרצון למה אלוהים מפעיל את הרצון של עצמו 24 שעות ביממה אתה לא יכול להגיד שזה ממלא רצון כל שהוא כי עוד אין לו רצון. זאת אומר שהוא עושה זאת בלי שום סיבה. בלי שום סיבה, רק טיפש עושה דברים בלי סיבה. מה שאני בא להגיד שאפשר להסתכל על אלוהים גם מהכיוון ההפוך של החוסר שכל.

בכל מקרה אפשר להגיד שזה השכל הכי גדול. אפשר להסתכל על זה בכל כיוון שרוצים. בכל מקרה הרעיון הוא שהבן מלך היה חכם, היה חכם פירושו רבי נחמן אומר תדע שהשכל שלך הוא החכם. יש לנו מעל השכל שאפשר להגיד שהוא גם מתחת לשכל, כי יש שכל ויש מה שמקיף אותו. מה מקיף את השכל את השכל מקיף ישות אחת שהיא גם מעל השכל וגם מתחת לשכל. אותה ישות. הישות שמתחת לשכל היא אותה ישות שמעל לשכל כי היא מקיפה את השכל. זאת אומרת שהחכמה הכי גדולה והטפשות הכי גדולה זה אותו הדבר שניהם זה חוסר ידיעה מוחלט. החכמה הכי גדולה והטפשות הכי גדולה זה חוסר ידיעה מוחלט. כי גם טיפש הוא עדיין יודע משהו. טפשות הכי גדולה לדעת שום דבר, אולי זה חכמה הכי גדולה

בכל מקרה הבן מלך היה חכם. אצל הבן מלך היה את השכל. המחלוקת שבן החכמים, החכמה הצמצומים ההפרדה בין דבר לדבר זה נקרא חכמה. היה אוהב חכמה מאד. כי כל העניין של העולם הזה זה החכמה. החכמה תחייה את בעליה כל העולם הזה קיים בזכות החכמה. עכשיו, החכמה פה זה הדרך ביניים. החכמה פירושו - כל העולם הזה קיים בזכות החכמה, פה הם מתכוונים על דרך גנאי. כי בזכות החכמה, כי אין אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כנגד ה' - מה זאת אומרת כי החכמה זה בעצם הצמצום של השכל האינסופי. כי בשכל האינסופי אין חכמה, למה. כי הכל אחד. אז מה שייך חכמה אבל בשכל שלנו יש חכמה. יש חכמה.

מצד אחד זה חכמה גדולה עץ הדעת טוב ורע. הוא חכם, הוא מבדיל בין טוב ורע. אבל למה זרקו אותו מגן עדן בדיוק השכל שלו של הפרדה בין טוב ורע זה מה שהפריד אותו מגן עדן. למה סיפור זה אל באמת קרה. כסיפור אנו מלבישים, כמו סיפור המעשיות, אנחנו מפרשים את הסיפור של משה. בלי לתת לו קרדיט כי הוא לא היה מספיק חכם לזה. רבי נחמן התכוון לזה, משה לא התכוון לזה. אבל אף עם פי כן, בכל סיפור בעולם יש שכל, גם בסיפור של משה יש בו שכל. אז הרעיון שכשקיבלת את הדעת של עץ הדעת טוב ורע אז בעצם העיפו אותך מגן עדן. מצד אחד זה דעת, זה טוב, אבל מצד שני זה טוב ורע.

והיו אצלו חכמים גדולים. מה הכוונה חכמים גדולים הכוונה שהיה שמה חכמות מאד גדולות בעולם הזה, אצל הבן מלך היו חכמים מאד, הכוונה שבתוך העולם הזה שזה נקרא הבן המלך יש חכמים מאד גדולות ויש חכמות מאד גדולות. למה חכמות מאד גדולות זה בעצם טפשות מאד גדולה. כי מה זה חכמה חכמה זה דבר שמתחיל להיות מורכב מכל מיני פרטים ופרטי פרטים וכלל שהוא יותר מורכב הוא יותר חכם. מורכב וזה ככה וככה, זה מאד חכם. אבל מה זה אומר ככל שזה יותר חכם זה בעצם יותר טיפש. למה זה יותר טיפש

משום שמצד האמת זה בכלל אחד. וככל שאתה מרכיב את הדברים, ככל שהם יותר מורכבים כך זה אומר שמבטאים יותר נפרדות ולכן זו טפשות יותר גדולה. כמו אנשים שאומרים - כן, יש הרבה אנשים ברמה האישית הם חוקרים חוקרים חוקרים, מגיעים למסקנה ואז הם אומרים המסקנה הזו נכונה. למה היא נכונה כי אנחנו חקרנו, כי התבוננו והגענו למסקנה. זאת אומרת, אם סתם היו מגיעים למסקנה היו אומרים, נו מי אמר שזה נכון, אבל אם חקרנו כנראה שזה נכון. זאת אומרת, הם חושבים שהתהליך השכלי מוביל למסקנות יותר אמיתיות, אבל הפוך. אם אחרי הרבה מחקר הגעת למסקנה הזו, אז מאד יכול להיות שהמסקנה הזו ממש שגויה. כי ככל שהשתמשת יותר בשכל ככה התרחקת יותר מהאמת, כי להשתמש בשכל פירושו ללכת אחרי הנפרדות, אז התרחקת עוד יותר מהאמת. ולכן הילדים הקטנים לדוגמה, ילדים קטנים שהם עוד בלי שכל תופסים את המציאות בצורה יותר נכונה מאשר מבוגרים תופסים את המציאות. וכן מי שהיה בא נגיד, אומרים לפעמים תראה את החכם ההוא - הנה החכם ההוא אמר ככה וככה. הפוך - בגלל שהוא כל כך חכם אז כנראה מה שהוא אומר זה בכלל טפשי. כי הרבה פעמים החכמה זה בכלל ביטוי של נפרדות של טפשות.

וכל מי שאמר אצלו איזה דבר חכמה זה חשיבות גדול מאד והיה נותן להם כבוד לכל אחד כפי רצונו, מי שהיה רוצה ממון נתן ממון, מי שהיה רוצה כבוד היה נותן כבוד הכל בשביל החכמה. זה עניין של התאוות של הנפרדות של העולם, הממון, הכבוד. שמצד אחד אבל מצד שני עכשיו נכון שהחכמה נותנת לך כבוד או ממון, אבל מצד שני זה טמטום. כי אם היית בשכל הגדול יותר, לא היית צריך את הממון והכבוד, זה עוד יותר טוב. ומחת שהיו לחכמה. כי צריך לזכור, כל המהות של העולם הזה זה בעצם החכמה. כל המהות של הבריאה זה בעצם בריאת החכמה. הבריאה פירושו יצירת החכמה. יצירת השכל, יצירת הצמצום, יצירת ההפרדה בין הטוב לרע זה בעצם עיקר בריאת העולם. ולכן זה הדבר היחיד שחשוב פה, כי בלי שכל אין טוב לעולם, כי בלי שכל לא יהיה קיום לעולם, כי בלי שכל לא יהיה הפרדה לא יהיה קיום לעולם לא יהיה תשובה. הרי יש נפרדות ולכן הדבר הכי חשוב פה בעולם זה החכמה, ההפרדה בין הטוב לרע זה הדבר הכי חשוב בעולם. מי זה חכם מי שיודע להפריד בין טוב לרע, להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך וזה החכם.

אבל מצד שני גם הכי טיפש, כי מה אתה מפריד בין אור לחושך, אתה לא מבין שזה אחד. אתה מפריד בין טוב לרע, אתה לא מבין שזה אחד. זאת אומרת, שהחכמים הגדולים שכאילו לומדים, נגיד לומדים הוא כל כך חכם שיודע להבדיל בין טוב לרע - הפוך. הוא כל כך טיפש שהוא יודע להבדיל בין טוב לרע. לו היה חכם אמיתי כמו המלך אז הוא לא היה מבדיל בין טוב לרע. בכל מקרה בעולם שלנו הדבר הכי חשוב, מה שנותן לך כסף, כבוד וכו' זה החכמה. ככל שאתה מבדיל טוב יותר בין טוב לרע כך אתה מקבל יותר כבוד, יותר כסף, ממון.

ועסקו כל המדינה בחכמות, כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה. זה היה רוצה חשיבות וכבוד.

שימו לב שרבי נחמן כותב יש פה פרדוקס. כי מה הוא אומר, הוא אומר - למה הם התעסקו בחכמה כי הם רצו כבוד, למה הם התעסקו בחוכמה כי הם רצו ממון. אבל מה רבי נחמן אומר - רבי נחמן אומר, מי רוצה כבוד מי שהוא טיפש. רבי נחמן אומר - ככל שבן אדם רוצה יותר כבוד ככה סימן שהוא יותר טיפש. למה

כי מצד האמת כל הכבוד שלך - אתה מלך בכלל. אז אם אתה רוצה כבוד אתה מפריד את עצמך, אתה מתכחש, סובל מפיצול אישיות. אתה לא קולט שהכל ואתה זה המלך, אתה מהווה. אתה לא קולט. אתה חושב שאתה זה איזה דבר מאד מצומצם ואתה מאד טיפש ולכן אתה רוצה שיכבדו אותך. כי הכל כבר פה למה אתה צריך שיכבדו אותך או ממון לדוגמה - ממון רבי נחמן אומר שזה. טפשות, קליפות, חיצוניות. ומה רבי נחמן אומר - בגלל שהם רצו ממון וכבוד, בגלל זה הם הלכו ללמוד חכמה. זאת אומרת הם בעצם היו טפשים. כי הם מצד אחד הם הלכו להיות חכמים, ככל שהם יהיו יותר חכמים הם קיבלו יותר כבוד. ככל שהם היו יותר חכמים כך הם קיבלו יותר ממון. אבל רבי נחמן אומר שמי שיש לו יותר ממון הוא טיפש. רבי נחמן אומר רוב העשירים הם אנשים טפשים, כך רבי נחמן אומר. כי אם אתה כל כך תלוי בכסף שלך אז אתה טיפש, זה עוד פעם הסוג של שיגעון. בכל מקרה, ולכן זה כאילו מצד אחד רבי נחמן מצייר אותם - תראה הם הלכו להיות חכמים גדלים וככל שהיו יותר חכמים הם קיבלו יותר ממון וכבוד. אבל מצד שני רבי נחמן אומר מסביר במקומות אחרים שאם אתה רוצה ממון וכבוד אז אתה טיפש. כי מצד האמת הכל טוב הכל אחד, למה אתה צריך ממון וכבוד

ומחמת שכולם עסקו רב בחכמות על כן שכחו שבאותה מדינה שכחו תכסיסי מלחמה. כי כולם היו עוסקים בחכמות. בגלל שכולם רדפו אחרי החכמה, להיות יותר ויותר חכמים יותר ויותר בנפרדות שזה כבר עצמו זה עצמו הטפשות שלהם, זה שהם רודפים אחרי הממון והכבוד זה עצמו הטפשות. כי היו כולם עוסקים בחכמות עד שהיו בני המדינה חכמים גדולים. חכם גדול מכולם.. וחכמים שבאותה מדינה היו חכמים מופלגים וגדולים מאד מאד של אותה מדינה. מה זה נקרא שכחו תכסיסי מלחמה. מה זה תכסיסי מלחמה תכסיסי מלחמה זה השכל של האחדות. איך מנצחים את כל השונאים על ידי השתיקה. איך מנצחים את כל, אך הבן מלך שחשב שהוא בן שפחה איך הוא הצליח לצאת מהעניין בשלום הוא פשוט הלך ליד המלך כך הוא יצא בשלום. כל מה שתקפו אותו הוא היה בשכל של האחדות בשתיקה אחת בנענוע קל עם הראש אני מכנס את כל האחדות אלי. כי השתיקה בשכל של האחדות אין שאלה בכלל. השאלה לא מתחילה ולא נגמרת. והם בגלל החכמות, בגלל השכל של הנפרדות בגלל זה הם שכחו את התכסיסי מלחמה. מה זה תכסיסי מלחמה התכסיסי מלחמה הכוונה של האמיתי של האחדות. זה בעצם מה שיש להר המחלוקת. המחלוקת זה החכמה, עצם החכמה זה עצמו המלחמה. מה זה תכסיסי מלחמה זה לנצח את המלחמה. אבל עצם השכל שלך זה מלחמה. אז איך אתה יכול לנצח את המלחמה עי ההפך של השכל, עי האחדות. עוד פעם, זה לא ההפך של השכל, הכוונה השכל הגדול ביותר זו הכוונה. אנחנו לא נגד שכל. כי הטפשים חושבים שרבי נחמן היה נגד שכל, אנחנו לא נגד שכל. אנחנו בעד השכל האמיתי, שהוא השכל של האחדות. שהוא השכל הנקנה שאז תשתמש בכל השכל, רק אז תגיע אליו.

ומחמת החכמות התפקרו החכמים של אותה המדינה. זאת אומרת שבעיקרון אתה צריך להשתמש בשכל, זה טוב שתשתמש בשכל, אבל כל זמן שאתה לא כופר. כל זמן שאתה לא מכחיש את זה שבאמת הכל אחד. זאת אומרת, תשתמש בשכל שלך, אדרבא זה יותר טוב. המלך ברא את העולם, המלך ברא את הבן, המלך ברא את החכמה המלך ברא את השכל כדי שיהיה שכל וגם השכל הוא מלך. גם הנפרדות היא מלך. אדרבא, זה הכבוד שגם יש נפרדות. אלא, שכל זמן שזה מחובר לשורשו אז זה טוב מאד ואין לנו שום בעיה. מה זאת אומרת מחוברת לשורשו כל זמן שאתה זוכר שאתה מלך תהיה בנפרדות, זה טוב שאתה מלך. תרצה רצונות, הכל זה כרצונך בכל מקרה כי תאווה לדברים אבל תזכור שהכל אחד בכל מקרה. אבל מחמת החכמות נתפקרו חכמים. בגלל כל החכמות שיש פה בגלל זה הם נתפקרו. מה הכוונה נתפקרו שכחו שבעצם שהכל זה מהאחדות. שבעצם הכל זה אחדות. ומה העניין של החכמים המופלגים העניין פה בעצם רבי נחמן מרמז על שלוש מהחלל הפנוי. מה זה השלוש מהחלל הפנוי שהם כביכול הכפירה הכי גדולה. הכוונה היא הפרדוקסים הקושי השכלי להבין את זה שהכל אחד, זה מה שגרם להם להתרחק מההבנה של האחדות. זה מה שגרם להם להתרחק מההבנה של האחדות.

מה הכוונה מה הכוונה בעניין בא נמשיך פה את זה ונסביר. ומשכו גם את הבן מלך הנל להתרחק גם כן ושם מחמת שהעמקות באותה חכמה של החכמים הנל אבל החכמים ובן המלך נתפקרו כנל. רבי נחמן אומר שחכמים הגדולים עזבו, התפקרו. מה זה התפקרו הם כפרו במלך, נתפקרו הכוונה כפרו. הם כפרו במלך. מה זה נקרא כפרו במלך המלך אמר להם - אתם מלך. הם כפרו בו ואמרו לו אנחנו לא מלך, אנחנו נפרדות. אנחנו נפרדים מהמלך. לא! אלוהים אומר לך - אתה אחד כמוני. הם אומרים לא, לא, לא. יש אלוהים יש אותי יש אותך. אני צריך לעשות מצוות, להיות מאושר וכו' וכו'. זה נקרא לכפור במלך. לכן אני כל הזמן אומר שדתיים הם כופרים הכי גדולים. למה כי מי שסתם לא מכיר באלוהים בסדר, לא מכיר באלוהים. אבל הם, בשם אלוהים אומרים את השקר. הוא בכלל חושב שהכל אחד ואתה בשמו אומר שלא הכל אחד. לכן שיא הכופרים. זה נקרא נתפקרו. הם בעצם כפרו במלך, כי המלך אמר על הבן שלו אתה תהיה המלך בחיי. למרות שאני חי ואני מלך גם אתה תהיה מלך. בחיי תהיה מלך. אבל הוא כופר, אומר לא, זה לא הגיוני שגם אני אהיה מלך וגם הוא יהיה מלך. אבל זה לא הגיוני. כי מה אני אמרתי בהתחלה אמרתי שהכל אחד, כן, שכן צמצום וצמצום הוא אינסוף. עכשיו זה מאד לא הגיוני, זה מאד לא הגיוני מה שאמרתי. איך זה יכול להיות איך זה יכול להיות שאלוהים יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה איך יכול להיות שהוא גם יכול לצמצם את עצמו ולברוא אינסוף ישויות כמות ואף על פי כן להשאר אחד ואף על פי כן שכל הישויות ישארו אחד. לא הגיוני דבר כזה. אומרים - מה שאליעד אמר זה לא הגיוני.

אבל עכשיו, ומי שלא מבין את הסתירה במה שאמרתי אז אין לו בעיה. המדינה לא נתפקרו הכוונה היא לדוגמה דומם, צומח, חי, מדבר. מי הכי חכם הדומם. הדומם הוא הישות הכי חכמה. הבן מלך הכי חכם זה דומם. מעליו מי פחות חכם הצומח. מי פחות חכם החי. מי פחות חכם המדבר. זאת אומרת, עכשיו, יש פה את שני הצדדים. כי מצד אחד כביכול שאר בני המדינה, הנושא פשוט בסיפור. מצד הקושיות של החלל הפנוי, מצד העומק של הפרדוקסים שזה בעצם העמקות והדקות הגדולה באותה חכמה של החכמים. מהצד הזה בעצם, אז יש את הכפירה במלך. אבל מהצד של החכמות הנמוכות יותר אין את הכפירה במלך. צריך להבין, הכפירה במלך היא ככל שיש לך יותר שכל, כך אתה יותר כופר במלך. לכן אמרתי כביכול דומם צומח וחי הם פחות כופרים במלך, הם יותר נמצאים בחווית האחדות, הם יותר באחדות, הם פחות מסבכים את החיים. אבל המהות של העניין היא שככל שיהיה לך יותר שכל גשמי אז אתה מבין טוב יותר למה לא יכול להיות שהכל אחד ואז אתה כביכול מתרחק יותר מהמלך. וה רעיון הוא שאם יש לך שכל אמיתי אז אתה מבין שבאמת הכל אחד ואז אתה מבין שאתה עצמך המלך.

וזה הכוונה שיש פה את שתי הפרספקטיבות כי רבי נחמן קודם כתב עד שהיו כל בני המדינה חכמים חכמים גדולים. ואחר כך הוא כתב ושאר בני המדינה לא נתפקרו. זאת אומרת שהם על כן לא יכלו להכנס באותה החכמה. שעדיין היה שם דרגות של חכמות. בכל מקרה רבי נחמן אומר שיש שני דרגות של חכמה יש את החכמות הרגילות של העולם הזה ויש את החכמות שבאות מהחלל הפנוי. ושהם רק נדמים לחכמות והם מאד עמוקות. רבי נחמן אומר והיה עמקות ודקות גדול באותם חכמות של החכמים הנל. חכמות של דקות מאד גדולה אבל זה אל כולל שבכלל השאלה היא בכלל תשובה. ואני אחדד ואסביר עוד פעם את העניין. הנושא די פשוט. הסיבה שהאדם והשכל שלו רחוקים מהאחדות היא רק בגלל השכל, בגלל הדקות שיש בתוך השכל. בגלל העומק של השכל, בגלל שאתה מבין את הפרדוקסים של החלל הפנוי ואתה מבין שזה לא יכול להיות, לכן אתה בעצם כופר באחדות. כי מי שנכנס לתוך החלל הפנוי הוא דווקא כופר באחדות. כי מצד עומק החכמה מצד השאלות של החלל הפנוי, מצד הפרדוקסים, שם אתה דווקא כופר באלוהים. אבל מצד החכמות הרגילות, שאין בהם פרדוקסים, אתה לא בהכרח כופר באלוהים. למרות שכל החוכמות איך שהוא בסוף מחוברות לחלל הפנוי ולכן כל החכמות זה בעצם כפירה באלוהים. אבל אף על פי כן יש פה את ההפרדה. רבי נחמן אומר דע לך שעיקר מהות ההפרדה בין השכל לבין הבורא זה בדיוק עניין החלל הפנוי. בדיוק בגלל השאלות הפרדוקסליות, שהם העיקר. למרות שהם מחיים את כל שאר החכמות.

יש את החכמה הכי גדולה שזה האינסוף שאין בו טוב ורע, יש בו רק אחד. מתחתיו יש את החכמה הנמוכה יותר של החלל הפנוי. ומתחתיו יש את החכמה הנמוכה יותר של החכמות של העולם, והכל מחייה אחד את השני. זאת אומרת, השכל שמעל השכל מחייה את השכל של החלל הפנוי, והשכל של החלל הפנוי מחיה את השכלים הקטנים יותר. זאת אומרת, ובצעם מה שמפריד בין השכלים הקטנים של היום יום לבין השכל הגדול זה בצעם השכל של החלל הפנוי. עמקות החכמה. כאילו אם לוקחים את השכל הקטן ואנו מעמיקים בו אנו מגיעים לחלל הפנוי, לעמקות החכמה של השכל הרגיל היא זו שעומדת כהפרדה בין המאציל לבין הנאצל. מה שנקרא הכתר, הגבול שהמח יכול להבין את ההפכים.

והבן מלך מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב והיה בו מידות טובות היה נזכר היכן הוא בעולם ומה הוא עושה והיה גונח ומגנח על זה שנפל בכוחות כאלו ו כל כך. היה מתאנח מאד. רבי נחמן הסביר לנו מי זה הבן מלך זה כל אחד ואחד, כל ישות וישות נקראת בן מלך. מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, מחמת שכל אחד ואחד מצד האמת הוא מלך כי מצד האמת כולם מחוברים לאחדות ומצד האמת הם כל אחד לכן היה נזכר נפעמים היכן אני בעולם. זה בעצם מה שכל אחד ואחד מאיתנו חווה - רגע, מה קורה איתי למה אני חי מה התכלית מה אני מנסה להשיג מה המטרה מה מטרת החיים

והיה גונח ומתאנח על זה שנפל עכשיו פה מה זאת אומרת היה גונח על זה שנפל למבוכות. הוא לא יודע שהוא במבוכות. הכוונה היא שהוא בעצם זה מרמז לכל בן אדם ובן אדם שמתחיל להסתבך יש תכלית לחיים או אין תכלית לחיים מה המטרה יש מטרה או אין מטרה וזה הכל מבוכות. כי מצד האמת אין הבדל בין יש מטרה לאין מטרה. שימו לב, לא לא אמרתי שאין מטרה ולא אמרתי שיש מטרה. אמרתי שאין הבדל בין יש מטרה לאין מטרה. אין הבדל בין יש משמעות לאין משמעות, אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, אין הבדל בין יש אלוהים לאין אלוהים. לא אמרתי שיש לא אמרתי שאין. לא אמרתי שיש משמעות ולא אמרתי שאין משמעות. אמרתי רק שאין הבדל בין יש לאין.

אבל האדם נפל למבוכות. האדם יש לו בראש שלו מבוכות - יש או אין, יש או אין יש או אין למה אתה יודע איזה שכר תקבל לעתיד לבוא שתבין שיש ואין הם אחד. זה השכר. שאם תבין שיש ואין זה אחד יפתרו לך ממילא כל הבעיות.

והיה מתאנח מאד, אבל תכף מתחיל להשתמש עם השכל חזר ומתחזק אצלו החכמות של אפיקורסיות הנל שהיה נזכר כנל והיה גונח ומתאנח ותכף היה משתמש עם השכל. מה הכוונה הכוונה היא זה כל בן אדם ובן אדם יש לו בחיים ובתוך תוכו הבן אדם אומר רגע, בתוך תוכו, אנשים לא מודעים לזה. בתוך תוכו אומר רגע, אולי בכלל היש והאין האלה הם בכלל אחד איך הם אחד זה שאלה אחרת. מי אמר שהם אחד זה שאלה אחרת, אכוונה היא שבתוך תוכו כל אחד ואחד יודע את האמת שהכל אחד. ולכן האדם לא רגוע לכן הוא ממשיך לחפש. ברגע שהוא מתחיל להשתמש עם השכל, מה הכוונה השכל אנחנו לא נגד השכל. בסיפור על הבת מלך, איך הוציא את בת המלך איך הוציא רבי נחמן אומר כי צריך לשום שכל כדי להוציאה. רבי נחמן אומר אם אתה רוצה להוציא את בת המלך אתה צריך הרבה הרבה הרבה שכל. כי איך הוא הוציא את בת המלך מה קרה הוא השתמש בשכל, הוא עלה לשכל שמעל השכל שזה נקרא מעל הזמן ואז הוא יצא מהחלום ואז הוא ראה שזה בכלל היה חלום. איך נגמר הסיפור של בת המלך שהוא התעורר מהשינה וראה שזה בכלל חלום, לא קרה שום דבר. איך הוא התעורר מהשינה באמצעות השכל. כי לשום שכל, הוא השתמש בשכל, הוא בעצם קיבל את השכל הנקנה, את השכל מעל השכל, החמישה דברים שנפרד מדעו ממדעינו ואז הוא בכלל הבין שאין הבדל בין לפני ואחרי וממילא בת המלך לא הלכה לאיבוד וממילא הכל העלילה כולה לא התרחשה בכלל. או שהתרחשה אבל כקול אחד.

בכל מקרה לכן אנו לא נגד השכל, אבל ברגע שאתה מתחיל להשתמש עם השכל ואתה לא משתמש בו עד הסוף אז בעצם אתה מתחזק אצלך האפיקורסיות, אבל אם אתה תמשיך להשתמש כפי שכבר הסברנו, אם תמסור את, כי מה קרה הוא היה משתמש עם השכל ומנסה להבין ואז היה מפסיק. אומר עזוב, אני לא מצליח וממשיך את החיים כרגיל. כמו בני אדם מחפשי מה משמעות החיים, חושבים חושבים חושבים נכנסים לאיזה דיכאון ואז חוזרים לחיים כרגיל, חוזרים לשגרת החיים. בגלל זה בעצם הוא אכל קש. כי אם הוא אומר אני עכשיו עד הסוף רוצה להבין פה מה קורה, אז הוא בסוף היה מוצא. רגע, אני בכלל מלך בכלל הכל טוב, החיים טובים וכו וכו'.

וזה בעצם סיימנו את ההקדמה שזה בעצם החלק הראשון זה עדיין לא הסיפור של הלכו לאיבוד. בזה סיימנו את הקטע הראשון בסיפורי מעשיות חלק א מעשה יג על הקבצנים והמוסר ההשכל הפשוט מכל הסיפור זה שכל אחד ואחד יבין. כי אנו נמשיך את הסיפור, אבל המוסר השכל של הסיפור של החלק הזה שכל אחד הבין שהכל אחד שמצד האמת הוא עצמו המלך למרות שאנשים לא נתפס להם מה זאת אומרת אני המלך הוא משתמש בחכמה ואומר רגע, אבל רגע יש או אין הוא משתמש בחכמות ולכן זה מרחיק אותו מההבנה של האחדות ולכן הוא כל הזמן נכנס לדיכאון ונופל לעצבות וכו' וכו'. אז שתדע לך שאלוהים לא מרחם עליך. כשאתה עצוב, אלוהים שמח. למה שמח שאתה לא אמור להיות מלך. שלא יעבדו עליכם שאלוהים אוהב פה מישהו. כשאתה עצוב אלוהים שמח שאתה עצוב כי לא מגיע לך להיות מלך. זה העונש שלך. אם אתה כופר במלך שהמלך אומר לך שהכל אחד ואתה כופר בו, אז מזה מגיע לך עונש. ואף על פי כן, שכל אחד ואחד ישתמש בשכל שלו האמיתי ובסופו של דבר יעלה מתוך השכל הקטן לשכל של החלל הפנוי ומתוך השכל של החלל הפנוי לשכל ואז יראה שהכל אחד ואז בעצם הן מלך חוזר להיות מי שהוא באמת, דהיינו, חוזר להיות המלך האמיתי ואז הוא חי חיים טובים באמת.