אחדות משעממת, שעמום של אחדות, רצון לשנות מתוך אחדות, אחדות שקרית, אחדות אמיתית, לאן העולם מתקדם, ביטול הרצון
האם הידיעה שהכל אחד גורמת לאובדן מוטיבציה?
אליעד מסביר שיש שתי תפיסות נפוצות לגבי מושג האחדות. התפיסה הראשונה היא "אחדות שקרית" שבה אנשים חושבים שאם הכל אחד, אז אין שום צורך לעשות דבר - אין רצון, אין מחשבות, אין רגשות ואין תחושות. בתפיסה זו, האחדות נתפסת כהפך המוחלט מנפרדות. אנשים ששואפים לאחדות כזו עלולים לסבול, כי הם רואים בכל רצון או שאיפה סימן שהם עדיין לא באחדות אמיתית. לדוגמה, אדם שרוצה ללמוד תואר יכול להרגיש רע כי עצם הרצון ללמוד מראה לו שהוא לא באחדות מושלמת, וכך נוצר מצב שבו הרצון עצמו הוא מקור לסבל.
התפיסה השנייה היא "אחדות אמיתית", שבה אין הבדל בין להיות באחדות לבין להיות בנפרדות. באחדות אמיתית אדם יכול להיות במצב שבו הוא חווה באופן מוחלט שכל הדברים הם אחד ובאותו זמן להמשיך לחיות, לרצות ולפעול בעולם. למשל, באחדות אמיתית אין בעיה שאדם יקום בבוקר וילך ללמוד או לעבוד, כי האחדות אינה מתנגשת עם פעולות בעולם. כלומר, באחדות אמיתית אתה חווה שאין שום הבדל בין לעשות או לא לעשות, וכך אתה יכול לפעול בלי לסבול.
האם אפשר לחיות עם הידיעה שהכל אחד ולהישאר פעיל?
אליעד מדגיש שאפשר בהחלט לחיות עם ההבנה שהכל אחד ובו - זמנית להישאר פעיל ולרצות דברים. הבעיה נוצרת רק כאשר אדם רואה הבדל בין "אחדות" לבין "נפרדות". כל עוד האדם חושב שיש סתירה בין השניים, כל פעולה הופכת בעייתית. לדוגמה, מי שרואה סתירה ירגיש אשם או מתוסכל מעצם זה שהוא רוצה משהו, כי הרצון נראה לו כהפרה של האחדות. אבל מי שנמצא באחדות אמיתית, יכול לרצות תואר, קריירה או כסף בלי לסבול מכך שהוא "עדיין רוצה".
האם אובדן הרצון גורם לדיכאון?
הנקודה החשובה שעולה מההרצאה היא שהדיכאון או חוסר המשמעות שהרבה אנשים מרגישים כאשר הם מאבדים רצון, לא נובע מעצם אובדן הרצון אלא מכך שיש רצון פנימי עמוק יותר שהם לא מודעים לו. אדם יכול להרגיש רע אחרי שהוא משיג מטרה כי פתאום הוא נשאר ללא רצון חדש ברור, אך עדיין יש לו רצון פנימי בלתי מודע - למשל, רצון שיהיה לו רצון חדש. כך נוצרת תחושה של ריקנות ודיכאון.
לדוגמה, אדם שמסיים ללמוד לתואר ראשון יכול לחוש דיכאון, כי הוא מאבד את העניין שלו לאחר שהשיג את מטרתו. אולם אליעד מבהיר שהבעיה היא לא האובדן של הרצון הספציפי, אלא העובדה שנשאר לו עדיין רצון פנימי להתחדש, וכאשר רצון זה לא מסופק, האדם סובל.
איך מכלום נוצר משהו, ואיך זה קשור לאחדות ולנפרדות?
אליעד מצביע על כך שהשאלה הבסיסית "איך מכלום נוצר משהו?" היא שאלה שנמצאת בשורש הבעיה של האחדות והנפרדות. אם מבינים איך מהכלום נוצר משהו, ניתן להבין מדוע האדם, מתוך תפיסה של אחדות, עדיין רוצה לפעול בעולם. אליעד טוען שאין לשאלה זו תשובה לוגית אמיתית, כי לוגית זה לא מסתדר - איך מתוך דבר אחד ("כלום" או "אחדות") נוצרים דברים שונים ("משהו" או "נפרדות"). אבל אם האדם יוצא מעבר לגבולות ההיגיון, הוא מבין שאין באמת הבדל בין האחדות לבין הנפרדות, וזו התשובה לשאלה.
מה מניע את האנשים בעולם, ומה מניע אותנו לחשוב כך?
בהרצאה נאמר שיש אנשים הטוענים שהמניע לפעולה הוא הרצון בכבוד או הערכה חברתית, אך אליעד טוען...
אליעד מסביר שיש שתי תפיסות נפוצות לגבי מושג האחדות. התפיסה הראשונה היא "אחדות שקרית" שבה אנשים חושבים שאם הכל אחד, אז אין שום צורך לעשות דבר - אין רצון, אין מחשבות, אין רגשות ואין תחושות. בתפיסה זו, האחדות נתפסת כהפך המוחלט מנפרדות. אנשים ששואפים לאחדות כזו עלולים לסבול, כי הם רואים בכל רצון או שאיפה סימן שהם עדיין לא באחדות אמיתית. לדוגמה, אדם שרוצה ללמוד תואר יכול להרגיש רע כי עצם הרצון ללמוד מראה לו שהוא לא באחדות מושלמת, וכך נוצר מצב שבו הרצון עצמו הוא מקור לסבל.
התפיסה השנייה היא "אחדות אמיתית", שבה אין הבדל בין להיות באחדות לבין להיות בנפרדות. באחדות אמיתית אדם יכול להיות במצב שבו הוא חווה באופן מוחלט שכל הדברים הם אחד ובאותו זמן להמשיך לחיות, לרצות ולפעול בעולם. למשל, באחדות אמיתית אין בעיה שאדם יקום בבוקר וילך ללמוד או לעבוד, כי האחדות אינה מתנגשת עם פעולות בעולם. כלומר, באחדות אמיתית אתה חווה שאין שום הבדל בין לעשות או לא לעשות, וכך אתה יכול לפעול בלי לסבול.
האם אפשר לחיות עם הידיעה שהכל אחד ולהישאר פעיל?
אליעד מדגיש שאפשר בהחלט לחיות עם ההבנה שהכל אחד ובו - זמנית להישאר פעיל ולרצות דברים. הבעיה נוצרת רק כאשר אדם רואה הבדל בין "אחדות" לבין "נפרדות". כל עוד האדם חושב שיש סתירה בין השניים, כל פעולה הופכת בעייתית. לדוגמה, מי שרואה סתירה ירגיש אשם או מתוסכל מעצם זה שהוא רוצה משהו, כי הרצון נראה לו כהפרה של האחדות. אבל מי שנמצא באחדות אמיתית, יכול לרצות תואר, קריירה או כסף בלי לסבול מכך שהוא "עדיין רוצה".
האם אובדן הרצון גורם לדיכאון?
הנקודה החשובה שעולה מההרצאה היא שהדיכאון או חוסר המשמעות שהרבה אנשים מרגישים כאשר הם מאבדים רצון, לא נובע מעצם אובדן הרצון אלא מכך שיש רצון פנימי עמוק יותר שהם לא מודעים לו. אדם יכול להרגיש רע אחרי שהוא משיג מטרה כי פתאום הוא נשאר ללא רצון חדש ברור, אך עדיין יש לו רצון פנימי בלתי מודע - למשל, רצון שיהיה לו רצון חדש. כך נוצרת תחושה של ריקנות ודיכאון.
לדוגמה, אדם שמסיים ללמוד לתואר ראשון יכול לחוש דיכאון, כי הוא מאבד את העניין שלו לאחר שהשיג את מטרתו. אולם אליעד מבהיר שהבעיה היא לא האובדן של הרצון הספציפי, אלא העובדה שנשאר לו עדיין רצון פנימי להתחדש, וכאשר רצון זה לא מסופק, האדם סובל.
איך מכלום נוצר משהו, ואיך זה קשור לאחדות ולנפרדות?
אליעד מצביע על כך שהשאלה הבסיסית "איך מכלום נוצר משהו?" היא שאלה שנמצאת בשורש הבעיה של האחדות והנפרדות. אם מבינים איך מהכלום נוצר משהו, ניתן להבין מדוע האדם, מתוך תפיסה של אחדות, עדיין רוצה לפעול בעולם. אליעד טוען שאין לשאלה זו תשובה לוגית אמיתית, כי לוגית זה לא מסתדר - איך מתוך דבר אחד ("כלום" או "אחדות") נוצרים דברים שונים ("משהו" או "נפרדות"). אבל אם האדם יוצא מעבר לגבולות ההיגיון, הוא מבין שאין באמת הבדל בין האחדות לבין הנפרדות, וזו התשובה לשאלה.
מה מניע את האנשים בעולם, ומה מניע אותנו לחשוב כך?
בהרצאה נאמר שיש אנשים הטוענים שהמניע לפעולה הוא הרצון בכבוד או הערכה חברתית, אך אליעד טוען...
- מהי אחדות אמיתית?
- איך להתמודד עם אובדן רצון?
- האם הידיעה שהכל אחד גורמת לדיכאון?
- איך מכלום נוצר משהו?
- למה קשה להיות באחדות מלאה?
- מה מניע אנשים לפעול בעולם?
- מה ההבדל בין אחדות לנפרדות?