הבגד עושה את האדם, האדם עושה את הבגד, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, שמות חיבה, שם חיבה, מה קדם למה? הביצה או התרנגולת, אין טוב בלי רע, לגו באטמן, מודל היופי, איך נוצר יופי? מה הופך דבר ליפה? בחורה יפה, מה זה יופי?
האם השם חיבה יוצר את האהבה או האהבה יוצרת את השם חיבה?
אליעד כהן עוסק בהרצאה בשאלה כיצד שמות חיבה משפיעים עלינו, והאם השם חיבה עצמו הוא הגורם לאהבה שלנו אליו, או שאהבתנו לאדם מסוים גורמת לנו לאהוב את השם חיבה שבו הוא משתמש כלפינו. כאשר אדם שאנחנו אוהבים קורא לנו בשם חיבה, אנחנו בדרך כלל מחבבים את השם הזה, גם אם בתחילה לא אהבנו אותו. למשל, כאשר אדם שאוהבים מאוד קורא לנו "נשמה שלי", נרגיש טוב עם השם הזה. לעומת זאת, כאשר אדם זר או לא אהוב קורא לנו באותו שם חיבה בדיוק, יתכן שנרגיש אי נוחות ונפסול את השם. הסיבה לכך נעוצה בזיכרונות ובאסוציאציות שלנו לגבי השם חיבה. אם שם חיבה מסוים מזכיר לנו אדם או אירוע שלילי מהעבר, לא נרצה שיקראו לנו בו, אפילו אם האדם שמשתמש בשם הזה אוהב אותנו מאוד.
אליעד מסביר שבמוח מתבצע מעין "קיזוז" בין זיכרונות שליליים לחיוביים. לדוגמה, אדם שלא אוהב את שם החיבה "נשמה שלי" כי הוא מזכיר לו מישהו שפגע בו בעבר, יכול ליצור חוויה חיובית חדשה אם הוא מאפשר לאדם אהוב לקרוא לו באותו שם. כך, בכל פעם שישמע את השם, יעלה בו זיכרון חיובי במקום הזיכרון השלילי הקודם. עם הזמן, החוויה השלילית של השם תפחת ואפילו תתהפך לחיובית, אם כי זה עשוי לקחת זמן בהתאם לעוצמת הזיכרון השלילי שהיה.
מה הופך את הבגד ליפה? האדם או הבגד עצמו?
אליעד מרחיב בנושא הדומה עם דוגמה נוספת שקשורה לאופנה וליופי: האם הבגד עושה את האדם, או שהאדם עושה את הבגד? הוא מדגים שכאשר אדם יפה או פופולרי לובש בגד מסוים, הוא הופך את הבגד ליפה בעיני אחרים, ואז אנשים רוצים לחקות אותו וללבוש את אותו בגד. במקביל, יכול להיות מצב שבגד מוגדר מראש כיפה ואז הוא מעניק למי שלובש אותו יופי. נשאלת השאלה: מי קובע אם הבגד יפה או לא?
אליעד מסביר שהיופי אינו תכונה אובייקטיבית של הבגד, אלא תוצאה של פרשנות אישית וסביבתית. הוא מדגים זאת בצורה מוחשית: אם ייקחו בגד שנחשב כיום ליפה מאוד, ויתנו רק להומלס ללבוש אותו, פתאום אנשים לא ירצו ללבוש את אותו בגד כי הוא יהיה מזוהה עם משהו שנתפס שלילי. לעומת זאת, אם בגד שנחשב מכוער נלבש על ידי אדם שנחשב מאוד יפה או מוצלח, הבגד עשוי להפוך לפתע לאופנתי. אליעד מדגיש שזה לא רק עניין של אופנה או של טעם אישי, אלא שילוב של הפרשנות האישית שלנו והפרשנות של החברה.
לכן, כששואלים "האם הבגד עושה את האדם או האדם עושה את הבגד?", אליעד מדגיש שהתשובה מורכבת יותר והיא נמצאת באינטראקציה ביניהם, שבה כל אחד משפיע על השני ויוצר תהליך מעגלי.
האם יש יופי אובייקטיבי או שהכל תלוי בפרשנות אישית?
אליעד מסביר שלא קיים יופי אובייקטיבי מוחלט. היופי הוא תמיד תלוי פרשנות, כלומר, מה שנחשב יפה היום יכול להשתנות בעוד כמה שנים. למשל, באופנה, כל כמה זמן משתנה התפיסה לגבי מה שנחשב יפה ומה שנחשב למכוער. לכן, יופי הוא תמיד תלוי הקשר, תרבות, ואפילו אופנות זמניות. אליעד נותן כדוגמה שאפילו תספורת שנחשבה למכוערת יכולה פתאום להיחשב יפה אם אדם מסוים (מפורסם או אהוב) יאמץ אותה, ואז אנשים מתחילים לחקות אותו ולהגדיר את התספורת כיפה.
הדבר נכון לא רק בבגדים או בתספורות, אלא גם באופן שאנו תופסים שמות חיבה, סגנון לבוש ואפילו מושגים כלליים כמו טוב ורע. כל זה קשור לפרשנות שאנחנו נותנים לדברים, לאופן שבו אנו קושרים בין דבר לדבר אחר, ולזיכרונות או רגשות...
אליעד כהן עוסק בהרצאה בשאלה כיצד שמות חיבה משפיעים עלינו, והאם השם חיבה עצמו הוא הגורם לאהבה שלנו אליו, או שאהבתנו לאדם מסוים גורמת לנו לאהוב את השם חיבה שבו הוא משתמש כלפינו. כאשר אדם שאנחנו אוהבים קורא לנו בשם חיבה, אנחנו בדרך כלל מחבבים את השם הזה, גם אם בתחילה לא אהבנו אותו. למשל, כאשר אדם שאוהבים מאוד קורא לנו "נשמה שלי", נרגיש טוב עם השם הזה. לעומת זאת, כאשר אדם זר או לא אהוב קורא לנו באותו שם חיבה בדיוק, יתכן שנרגיש אי נוחות ונפסול את השם. הסיבה לכך נעוצה בזיכרונות ובאסוציאציות שלנו לגבי השם חיבה. אם שם חיבה מסוים מזכיר לנו אדם או אירוע שלילי מהעבר, לא נרצה שיקראו לנו בו, אפילו אם האדם שמשתמש בשם הזה אוהב אותנו מאוד.
אליעד מסביר שבמוח מתבצע מעין "קיזוז" בין זיכרונות שליליים לחיוביים. לדוגמה, אדם שלא אוהב את שם החיבה "נשמה שלי" כי הוא מזכיר לו מישהו שפגע בו בעבר, יכול ליצור חוויה חיובית חדשה אם הוא מאפשר לאדם אהוב לקרוא לו באותו שם. כך, בכל פעם שישמע את השם, יעלה בו זיכרון חיובי במקום הזיכרון השלילי הקודם. עם הזמן, החוויה השלילית של השם תפחת ואפילו תתהפך לחיובית, אם כי זה עשוי לקחת זמן בהתאם לעוצמת הזיכרון השלילי שהיה.
מה הופך את הבגד ליפה? האדם או הבגד עצמו?
אליעד מרחיב בנושא הדומה עם דוגמה נוספת שקשורה לאופנה וליופי: האם הבגד עושה את האדם, או שהאדם עושה את הבגד? הוא מדגים שכאשר אדם יפה או פופולרי לובש בגד מסוים, הוא הופך את הבגד ליפה בעיני אחרים, ואז אנשים רוצים לחקות אותו וללבוש את אותו בגד. במקביל, יכול להיות מצב שבגד מוגדר מראש כיפה ואז הוא מעניק למי שלובש אותו יופי. נשאלת השאלה: מי קובע אם הבגד יפה או לא?
אליעד מסביר שהיופי אינו תכונה אובייקטיבית של הבגד, אלא תוצאה של פרשנות אישית וסביבתית. הוא מדגים זאת בצורה מוחשית: אם ייקחו בגד שנחשב כיום ליפה מאוד, ויתנו רק להומלס ללבוש אותו, פתאום אנשים לא ירצו ללבוש את אותו בגד כי הוא יהיה מזוהה עם משהו שנתפס שלילי. לעומת זאת, אם בגד שנחשב מכוער נלבש על ידי אדם שנחשב מאוד יפה או מוצלח, הבגד עשוי להפוך לפתע לאופנתי. אליעד מדגיש שזה לא רק עניין של אופנה או של טעם אישי, אלא שילוב של הפרשנות האישית שלנו והפרשנות של החברה.
לכן, כששואלים "האם הבגד עושה את האדם או האדם עושה את הבגד?", אליעד מדגיש שהתשובה מורכבת יותר והיא נמצאת באינטראקציה ביניהם, שבה כל אחד משפיע על השני ויוצר תהליך מעגלי.
האם יש יופי אובייקטיבי או שהכל תלוי בפרשנות אישית?
אליעד מסביר שלא קיים יופי אובייקטיבי מוחלט. היופי הוא תמיד תלוי פרשנות, כלומר, מה שנחשב יפה היום יכול להשתנות בעוד כמה שנים. למשל, באופנה, כל כמה זמן משתנה התפיסה לגבי מה שנחשב יפה ומה שנחשב למכוער. לכן, יופי הוא תמיד תלוי הקשר, תרבות, ואפילו אופנות זמניות. אליעד נותן כדוגמה שאפילו תספורת שנחשבה למכוערת יכולה פתאום להיחשב יפה אם אדם מסוים (מפורסם או אהוב) יאמץ אותה, ואז אנשים מתחילים לחקות אותו ולהגדיר את התספורת כיפה.
הדבר נכון לא רק בבגדים או בתספורות, אלא גם באופן שאנו תופסים שמות חיבה, סגנון לבוש ואפילו מושגים כלליים כמו טוב ורע. כל זה קשור לפרשנות שאנחנו נותנים לדברים, לאופן שבו אנו קושרים בין דבר לדבר אחר, ולזיכרונות או רגשות...
- האם הבגד עושה את האדם?
- מה הופך דבר ליפה?
- האם יש יופי אובייקטיבי?
- למה שם חיבה משפיע עלינו?
- האם יכול להיות טוב בלי רע?
- איך נוצרת אהבה לשם חיבה?