מה המשמעות של צניחה ואיך היא קשורה לרצון לחופש?

אליעד כהן מסביר את המשמעות העמוקה של פעולת הצניחה. הוא מתחיל בשאלה בסיסית, מהי בכלל צניחה, ומה ניתן ללמוד ממנה? מבחינתו, הצניחה היא לא רק פעילות ספורטיבית או אתגרית, אלא משל עמוק לחוויה האנושית של המעבר ממצב של אלוהות אינסופית וחופש מוחלט, למצב מוגבל שבו האדם נמצא.

הוא מסביר שהאדם כביכול "צנח" לעולם משום מקום, בדיוק כמו שהוא עצמו מתאר ש"הגיע משום מקום". משמעות הדבר היא שכל אדם למעשה עבר תהליך של צניחה רוחנית מעולם אינסופי, שבו לא היו מגבלות, לעולם הגשמי שבו הוא חש מוגבל. הרעיון הוא שהאדם היה פעם "אלוהים", ישות אינסופית בעלת יכולות בלתי מוגבלות, וכעת הוא חווה מצב של הגבלה וצמצום.

הצניחה, לפי אליעד, ממחישה את החוויה האנושית של רצון לפרוץ את הגבולות שהוצבו לאדם. כשאדם צונח, הוא למעשה עושה פעולה שאינה טבעית עבורו - הוא יוצא מגבולות היכולת הטבעית שלו. מכיוון שהאדם לא יכול לעוף באופן טבעי, הוא יוצר פתרונות מלאכותיים כמו המטוס והמצנח, כדי להתגבר על המגבלה. האדם מנסה להרגיש שוב את החופש האבוד שהיה לו כאשר היה אלוהים.

איך קשורה צניחה לחוויה של להיות אלוהים?

אליעד מדגים זאת באמצעות הרעיון שהאדם היה פעם כל יכול, וכעת חווה תחושה של הגבלה וחוסר יכולת. אלוהים כביכול אמר לו: "אתה לא יכול להיות באוויר", והאדם מנסה להוכיח לעצמו שהוא כן מסוגל, ולכן הוא ממציא מטוסים ומצנחים. כשאדם צונח או טס, הוא בעצם מנסה לחוות את היכולת של "אלוהים", את החוויה של להיות מעל החוקים והמגבלות.

הוא מוסיף דוגמה ואומר שכל בן אדם בעולם, עמוק בתוכו, מרגיש רע מכך שהוא לא יכול לעוף. מכאן נובע הרצון לפתח טכנולוגיות שיאפשרו לנו לעשות זאת, כמו המצאת המטוסים, מצנחים, טילים, ואפילו המסע לחלל. האדם מרגיש גם רע מכך שהוא לא בירח, ולכן הוא פיתח טכנולוגיות כדי להגיע לירח. אליעד מדגים כך את הרצון העמוק לפרוץ גבולות, לחזור למצב של אלוהות, מצב של יכולת בלתי מוגבלת.

מדוע יש פחד בעת הצניחה ומה המשמעות הרוחנית שלו?

אליעד מציין שככל שהאדם נמצא גבוה יותר, כך הוא חווה יותר פחד, מכיוון שיש פחות "אוויר" וזה מייצג את ההתרחקות שלו מה"אחדות". ככל שאדם מתרחק יותר מהמצב האחד, האלוהי, כך הפחד שלו להתקרב אליו מחדש גדול יותר. הצניחה, לכן, מדמה את המתח הפנימי בין הרצון להתקרב שוב לאותה אחדות, לבין הפחד לעשות זאת בפועל.

הוא מדגיש שהמצנח, אשר נועד למנוע התרסקות, הוא מטאפורה לכלי שבעזרתו אדם יכול לחזור אל האחדות בצורה מאוזנת. ללא המצנח (האמצעי הרוחני או הגשמי שמאפשר התקרבות בטוחה), האדם יחשוש להתקרב בחזרה למקור, כי הוא חושש ש"התרסק" - הוא לא יצליח לעמוד במעבר המיידי והישיר מדי מן הצמצום בחזרה אל האחדות האינסופית.

כיצד מתבטאת החוויה של החופש בצניחה?

אליעד מוסיף כי חווית הצניחה קשורה גם לחוויית החופש. כאשר אדם צונח הוא חווה תחושת חופש מוחלטת, רואה את העולם מלמעלה, ומקבל פרספקטיבה רחבה על המציאות. מלמעלה הכל נראה קטן יותר, וכך גם הבעיות והלחצים של האדם נראים פחות משמעותיים. זוהי חוויה של אופטימיות ושל שחרור מלחצים וחרדות היומיום.

אליעד מסביר שלחוות את העולם מנקודת מבט גבוהה כמו של צניחה, מעניק לאדם הבנה עמוקה יותר של הקיום שלו, ומאפשר לו לראות עד כמה הדברים שעליהם הוא מתעכב ומודאג הם למעשה קטנים וחסרי משמעות כאשר מביטים בהם מלמעלה.

מדוע בני אדם רוצים כל כך לפרוץ את מגבלותיהם דרך צניחה וספורט אתגרי?

הסיבה העמוקה, לפי אליעד, לרצון של בני אדם לעסוק בפעילויות אתגריות כמו צניחה או טיסה, היא הרצון לפרוץ את הגבולות שהוצבו להם. מכיוון שהאדם מרגיש מוגבל ומצומצם בעולם הגשמי, הוא משתמש בפעילויות אלו כדרך למרוד במגבלות אלו ולהוכיח לעצמו שהוא יכול לעשות גם את הדברים שנראים בלתי אפשריים. האדם מנסה למעשה לחזור להיות "סופרמן", לחזור לחוויה של להיות כל יכול.

אליעד מסכם את הרעיון בכך שהחוויה של צניחה או טיסה, היא לא רק חוויה של הנאה או אתגר, אלא ניסיון עמוק לחזור לחוויה של אלוהות, של שלמות אינסופית ושל חופש בלתי מוגבל.