וכאן אבאר עוד גישה, לאיך באפשרותך לשכנע מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות. והרעיון הוא, שבן אדם רוצה שיהיה לו טוב. ובן אדם עושה את מה שהוא חושב שיעשה לו טוב, יותר מכל שאר האלטרנטיבות שלו. וכשמישהו לא רוצה לעשות משהו, הרי שהוא חושב שזה יעשה לו רע, לעשות את הדבר הזה. אז איך בעצם אפשר לשכנע מישהו לעשות משהו שהוא חושב שיעשה לו רע לעשות את הדבר הזה? למה שמישהו ירצה לעשות לעצמו רע?

והתשובה היא די פשוטה, והיא, שבן אדם רוצה להרגיש טוב. וכאשר מישהו לא רוצה לעשות משהו, כי הוא חושב שהדבר הזה יעשה לו רע, הרי שבעצם הוא, גם מרגיש טוב מכך שהוא לא עושה משהו שהוא לא רוצה לעשות. אבל הוא גם בתת המודע שלו מרגיש רע, מכך שיש משהו שאם הוא יעשה אותו, זה יעשה לו רע.

כי בן אדם רוצה להרגיש טוב ללא גבול, שזה כמה שיותר טוב. וברגע שיש משהו בעולם, שאם תעשה אותו, זה יגרום לך להרגיש רע, הרי שבעצם הטוב שלך מוגבל. וברגע שלדוגמא אתה לא רוצה ללכת לעבוד ואתה נח בבית. אז אומנם מצד אחד טוב לך, שאתה לא עושה משהו שרע לך. אבל מצד שני, רע לך, מכך שיש משהו שמגביל את האושר שלך. משהו שאתה לא מסוגל לעשות, כי העשייה שלו תעשה לך רע. וזו תחושה של צמצום והגבלה.

כי מי מרגיש יותר טוב, מי שיכול לבחור מה לעשות ושלא משנה מה שהוא יעשה יהיה לו טוב, או מי שלא יכול לבחור מה לעשות ושאם הוא יעשה משהו מסוים יהיה לו רע?! מי מרגיש יותר טוב, מישהו שיש לו המון אפשרויות בחירה שיכולות לעשות לו טוב, ושהוא בוחר מהן מה לעשות, או מישהו שאין לו הרבה אפשרויות בחירה ושהוא חייב לבחור באפשרות מסוימת כדי שיהיה לו טוב?! נניח שאתה יכול לבחור איזה מעיל שבא לך ללבוש, או שיש לך רק מעיל אחד, כי כל שאר המעילים שלך נהרסו. למי יותר כיף וטוב?!

אז נכון שיש את ההיבט שאומר, שגם תחושת בחירה זה רע. אבל בעיקרון, חוסר בחירה, יוצר תחושת הגבלה וצמצום. שזה בעצם אומר, שכאשר אתה לא רוצה ללכת לעבודה ואת נח בבית, אתה מרגיש פחות טוב ממישהו שיכול לבחור להרגיש טוב ומושלם בעבודה ויכול לבחור להרגיש טוב ומושלם בבית, ושהוא בוחר מסיבה כלשהי שלא נכנס אליה עכשיו, להישאר בבית. הרי שהשני, מרגיש יותר חופש פעולה.

וזה בעצם אומר, שכאשר מישהו לא רוצה לעשות משהו, כי הוא חושב שלעשות את הדבר הזה יעשה לו רע, באפשרותנו לבוא אליו בגישה שבה אנחנו רוצים לעזור לו ולעשות לו את החיים לטובים יותר. על ידי זה שהוא יאפשר לנו לשכנע אותו, שגם מה שהוא לא רוצה לעשות, גם זה לא רע. ושאח"כ הוא יבחר מה שהוא רוצה לעשות.

לדוגמא, בן אדם שרוצה להתאבד. למה הוא רוצה להתאבד? כי רע לו כאן וכי הוא חושב שאם הוא יתאבד, יהיה לו פחות רע. עכשיו, אפשרי לומר לו משהו בסגנון של: אסור לך להתאבד / זה יהיה רע אם תתאבד / אם תתאבד זה יהיה מאוד גרוע מסיבות שונות. וכל הניסוחים האלו הם ניסוחים גרועים. כי לא רק שרע לו מהחיים עד כדי כך שהוא רוצה להתאבד, אלא שעכשיו רע לו, גם מכך שהוא מרגיש רע מזה שהוא רוצה להתאבד. כי האיסור להתאבד, הוא עצמו עושה רע לבן אדם, כי הוא מגביל את הבן אדם. ולפעמים כמובן הניסוחים האלו עובדים, אבל לפעמים לא.

וכאן אתן עוד אפשרות איך אפשר לנסח את הרצון שלנו שהוא לא יתאבד. ואיך? אז במקום לומר לו, אסור לך להתאבד, צריך לדעת לשדר לו (במינון הנכון ובצורה הנכונה), שזה בסדר ולגיטימי שהוא יתאבד. אבל שהוא לא חייב להתאבד ושהוא יכול גם לחיות. ושאם הוא רוצה להתאבד זה בסדר. אבל שיעשה את זה מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. דהיינו, במקום להעביר לו את המסר שהוא חייב להישאר בחיים, מעבירים לו את המסר שהוא יכול להישאר בחיים.

וגם כאן יש את הרכיב, שבו האדם מרגיש רע, מעצם זה שאנחנו מזכירים לו שהוא מרגיש רע מהאפשרות של לחיות. אבל בעיקרון, החיים מוצגים לו כהזדמנות, ולא כחובה. לדוגמא: "אני מבין שקשה לך ושאתה רוצה להתאבד, אבל שתדע שאתה לא חייב להתאבד. כי יש אפשרות שיהיה לך טוב, גם אם תחייה ותישאר בחיים". ובגלל שבן אדם רוצה להרגיש בחירה חופשית, לכן יש סיכוי שהוא ירצה להקשיב, כדי להרגיש טוב מכך שנותנים לו את האפשרות לחיות.

ואחדד: אנחנו לא לוקחים ממנו את האפשרות להתאבד, אנחנו כן נותנים לו את האפשרות לחיות. אנחנו לא מגבילים אותו. אנחנו מגדילים לו את כמות האפשרויות שלו.

ניקח לדוגמא ילד שלא רוצה לעשות שיעורים. אז גישה שלילית תגיד לו: "אתה חייב לעשות שיעורים, אסור לך לא לעשות שיעורים, אתה צריך לעשות שיעורים, אתה מוכרח לעשות שיעורים". לעומת זאת, גישה חיובית תגיד לו: "אתה יכול ליהנות גם מלעשות שיעורים, שיעורים יכולים לעשות לך טוב, יכול להיות מעניין לעשות שיעורים, גם לעשות שיעורים זה כיף". כאשר בגישה הראשונה צמצמנו את כמות האפשרויות שלו ובשנייה, הגדלנו את כמות האפשרויות שלו.

וכמובן שזה יעבוד, רק אם אתה כהורה באמת תחשוב שכיף לילד לעשות שיעורים. אבל זה כבר נושא אחר. אבל העיקרון הוא, שאם אומרים למישהו שהוא חייב לעשות משהו, אוטומטית, הוא ירגיש שמגבילים את האפשרויות שלו והוא ירצה להתמרד נגדנו, ולו רק משום שהגבלנו את כמות האפשרויות שלו, ומשום שהוא רוצה להרגיש חופשי לעשות כרצונו.

אבל אם נאמר לו, שיש לו את האפשרות לעשות גם אחרת, שאנחנו מוכנים שהוא יעשה מה שהוא רוצה, אבל אנחנו מבקשים / מציעים, שהוא יראה שגם האפשרות השנייה, גם היא לא רעה כל כך, ושגם היא אפשרית. ושאנחנו לא רוצים להגביל את החופש שלו, אלא אנחנו מציעים לו עוד יותר חופש. שיראה שיש לו אפשרות לעשות גם את מה שהוא חושב שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות. במקרה כזה, יש יותר סיכוי שנקבל כן. כי אנחנו לא מגבילים את הבן אדם, אלא מאפשרים לו להיות יותר חופשי.

או לדוגמא: נניח שרוצים להציע למישהו לצאת לטיול, והוא אומר שלא בא לו. אז מצד אחד אפשרי לספר לו למה הוא מוכרח לצאת לטיול ולמה זה לא בסדר שהוא לא יוצא לטיול ולשדר לו, שהיציאה לטיול הכרחית ושזה לא בסדר שהוא לא רוצה לצאת לטיול. שבכל הצורות האלו, הוא מרגיש שאנחנו נגדו ושאנחנו לוקחים לו את החופש שלו.

אבל אפשרי גם לומר לדוגמא: אני מבין שאתה לא רוצה לצאת לטיול וזה בסדר. אבל אני אשמח להבין, למה אתה לא רוצה לצאת לטיול. לא כדי שתצא לטיול, אלא כי אני חושב שהיה יותר נחמד אם היית יכול ליהנות גם בטיול. וחבל לי שאתה לא יכול ליהנות איתנו בטיול. והייתי רוצה שתהיה לך גם את האפשרות של ליהנות איתנו בטיול. אז בא נדבר על מה מפריע לך בטיול. ושוב, לא כי אסור לך לא לצאת לטיול, אלא כי כדאי לך שתוכל להרגיש טוב, גם בלצאת לטיול.

כשמנסים לשכנע מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה, צריך לבדוק, האם הוא מרגיש שמגבילים אותו שיעשה דווקא את מה שאנחנו רוצים שהוא יעשה, או שאנחנו מאפשרים לו לעשות גם את מה שהוא חושב שיעשה לו רע לעשות אותו.

וניתן להסתכל על זה גם כך: אנחנו מגבילים אותו ומכריחים אותו, לפעול מתוך מצב שבו...