... אובייקטיביות, סובייקטיביות,
אמת אובייקטיבית, אמת סובייקטיבית,
אמת בלתי תלויה, אמת מחוייבת,
אמת מוחלטת ובו יתבאר העניין של אובייקטיביות וסובייקטיביות. ויתבאר, מהי
אמת אובייקטיבית ומהי אמת סובייקטיבית? והאם באמת יש בעולם משהו שהוא כולו אך ורק אובייקטיבי? וכיצד ניתן להגיע
לאמת אובייקטיבית? ומה היתרונות וגם מה החסרונות, של להיות אובייקטיבי? ועוד. ואובייקטיבי, פירושו, שאינו תלוי במתבונן בו. וסובייקטיבי, פירושו, אישי. דהיינו, שהוא תלוי ... הוא טועה, הרי שהאמת של אותו האדם, היא אמת אישית וסובייקטיבית בלבד. אך כאשר האדם חושב על משהו שהוא אמיתי, והוא באמת כך, הרי שהדבר הוא אובייקטיבי. ונחדד:
אמת אובייקטיבית =
אמת מוחלטת =
אמת אחת = אמת מחוייבת =
אמת בלתי תלויה - וזאת, לעומת אמת סובייקטיבית = אמת יחסית = הרבה אמת = אמת אפשרית = אמת תלויה. כי
אמת אובייקטיבית, יש רק אחת כזו. וזו
אמת מוחלטת, שהיא נכונה באופן מוחלט, ושמחוייב שהיא נכונה ושהיא אינה תלויה במתבונן בה. אבל אמת סובייקטיבית, היא אמת יחסית, ביחס למתבונן בה. וממילא יש הרבה אמת ... אמת תלויה, באדם שמתבונן בה. ומי שיתבונן בעניין יראה מיד, כי כל הרעיון של אובייקטיביות מול סובייקטיביות, הוא מבוסס על הנחת יסוד (=אמת סובייקטיבית), שאכן יש
אמת אחת כלשהי אובייקטיבית. כי אם בסופו של דבר, יש יותר מאשר
אמת אחת מצד
האמת האמיתית, הרי שממילא אין שום משמעות לאמת סובייקטיבית או אובייקטיבית. והאדם לא מסוגל לחשוב, על זה שיש הרבה
אמת אובייקטיבית. כי לאדם נדמה, שבסופו של דבר, או שיש בזמן ובמקום מסוים דבר כלשהו, או שאין בזמן ובמקום מסוים את אותו הדבר. ולכן נראה שמוכרח שבסופו של דבר, תהיה
אמת אובייקטיבית אחת. אך מיד ניתן להבין, שגם המחשבה הזאת עצמה, היא רק סובייקטיבית בלבד. כי אולי דווקא כן יכול להיות יש ואין של דבר והיפוכו בבת אחת וכולי. וכפי שכבר ... כי להתעלם מהאמת, זה לא ממש עוזר. ואם האדם בטוח באמת סובייקטיבית, שאין בבית שלו שריפה, כי הדלת שלו סגורה, והוא לא מריח ולא שומע את השריפה, זה לא אומר,
שבאמת האובייקטיבית אין שריפה. והרעיון הוא, שעל האדם להשתדל תמיד להיצמד לאמת. ולהבין שכל האמיתות שלו, הן סובייקטיביות ואישיות בלבד. כי מצד האמת, שום דבר לא בטוח ב100%. ... ונכונות יותר וכיוב. כי הוא רואה את כל התמונה כולה. והאינטרס האישי שלו, לא גורם לו לא לראות את כל התמונה. אלא הוא מתגבר על האינטרס, למען האמת, ורואה את
האמת האובייקטיבית. ואז ממילא הוא יכול להתאים את עצמו למציאות טוב יותר. כי האמת של המציאות, היא
האמת האובייקטיבית באמת. כי בסופו של דבר, מי שיחליט מהי האמת, זאת תהיה אך ורק המציאות. ומי שלא רואה את
האמת האובייקטיבית, הוא בעצם חי בסוג של יקום מקביל. כי המציאות האובייקטיבית, היא בצורה כלשהי. ואם האדם לא רואה את הדברים כפי מה שהם, הרי שממילא הוא בעצם כאילו חי ... שהוא טיפה פיקח, הוא מבין מיד. שמאחר שכל מה שהוא יודע, הכל תלוי בכך שהשכל שלו צודק. הרי שממילא זה אומר, שכל מה שהוא יודע, כולל הכל, כולל כל מה שנראה לאדם
כאמת אובייקטיבית, הכל זה סובייקטיבי בלבד. או במילים אחרות, ניתן להבין, שמי שייצמד רק
לאמת האובייקטיבית בלבד, ממילא הוא לא יוכל לדעת שום דבר, ולא תהיה לו שום העדפה אישית, ושום רצון אישי, ושום רגש אישי, ואפילו לא תחושה של קיום עצמי. שגם היא, תחושה אישית ... הרגע. אבל אם אין שום נקודת ייחוס אישית, אלא הכל אובייקטיבי בלבד, בלי שום דעות מוקדמות כלשהן, הרי שממילא, אין טוב או רע. וזה בעצם אומר, שמי שייצמד רק
לאמת האובייקטיבית בלבד, הוא יגיע לנקודת מבט, שאין בה שום טוב או רע. ולא שזה טוב או רע. אלא, שכך תהיה המציאות. כי מבחינה אובייקטיבית לגמרי, אם האדם הוא כולו רק ... טוב או רע. וכנל, הוא אפילו לא יכול לדעת שום דבר בוודאות. עד כדי חוסר ידיעה מוחלט. ומי שרוצה להגיע לנקודת מבט אובייקטיבית לגמרי בשלמות, עליו להיצמד אל
האמת האובייקטיבית שלו, בשלמות מוחלטת. דהיינו, שעל האדם להיצמד כמה שהוא יכול בכל כוחו, אל מה שהוא מבחינה סובייקטיבית, חושב שזאת
האמת האובייקטיבית שלו. ועל ידי זה, בסופו של דבר, האדם כל כולו פוגש את
האמת האובייקטיבית האמיתית עצמה. שבה אי אפשר לדעת שום דבר כנל, ושבה יש חוויה של אחדות אין טוב ורע וכולי. ולכן, בסיכומו של דבר, צריך להיות גם אובייקטיבי, וגם סובייקטיבי. ...