הזדהות יתר, איך לא להרגיש רע מסבל של אחרים? דואג יותר מידי לאחרים, התחשבות יתר באחרים, דאגת יתר, רגישות יתר, דאגה לאחרים יותר מלעצמך, איך לא לסבול מסבלם של אחרים? אמפתיה גבוהה, אמפתיית יתר, יותר מידי אמפתיה, רחמנות יתר
למה אנחנו מרגישים רע מסבלם של אחרים?
אמפתיה ורגישות כלפי אחרים הן תכונות חיוביות ביסודן, אך לעיתים הן מתפתחות לכדי
אמפתיית יתר
או
רחמנות יתר
מצב שבו האדם חווה סבל ממשי כאשר הוא רואה אחרים סובלים. לפי אליעד כהן, התופעה של אמפתיית יתר נובעת בעיקר מתהליך פסיכולוגי שנקרא
"השלכה עצמית"
. השלכה עצמית פירושה שאדם משליך את התחושות והרגשות שלו על אנשים אחרים ומניח שהם חווים את מה שהוא עצמו היה מרגיש בסיטואציה דומה. למעשה, כאשר האדם רואה מישהו אחר סובל, הוא לא באמת מרגיש את הסבל של האחר, אלא את מה שהוא עצמו היה מרגיש אילו היה בנעליו.
איך בדיוק פועלת ההשלכה העצמית במוחנו?
כאשר האדם נתקל בסיטואציה של סבל אצל אדם אחר, המוח שלו מנסה להבין את הסיטואציה על ידי השוואה לחוויות האישיות שלו. לדוגמה, אם הוא רואה אדם צועק מכאב, המוח שואל: "אם אני הייתי צועק, למה הייתי צועק?" וכך הוא מגיע למסקנה שהאדם האחר סובל. באופן טבעי, אדם לא יחווה רחמים או אמפתיה כלפי חפצים דוממים כמו קיר או רצפה, מכיוון שהמוח אינו מזהה בהם תכונות אנושיות דומות לעצמו.
אליעד נותן דוגמה מוחשית נוספת: אם אדם רואה מישהו דופק מסמר לתוך קיר, הוא אינו מרגיש רחמים כלפי הקיר. אך אם המסמר היה נדפק בבשרו של בן אדם אחר, אותו אדם היה חש מיד רחמים. מדוע? משום שהוא משליך על אותו אדם אחר את התחושות שהוא היה חווה אילו המסמר היה נדפק בו עצמו. ההבדל בין הקיר לבין האדם נובע אך ורק מהיכולת של האדם להזדהות עם כאב של יצור חי, שנראה ומרגיש דומה לו.
למה חלק מהאנשים מרגישים יותר אמפתיה מאחרים?
הבדלים ברמת האמפתיה נובעים בדרך כלל מחוויות העבר האישיות של האדם. אנשים שחוו טראומות, מצוקות, או סבל רב בעברם, נוטים לחוות סבל אישי מוגבר כאשר הם רואים אחרים סובלים. בכל פעם שאדם כזה נתקל בסיטואציה של מצוקה אצל אדם אחר, הוא נזכר באופן לא מודע בסבל הפרטי שלו עצמו, ולכן חווה את הכאב הזה בעוצמה רבה יותר.
לדוגמה, אדם שעבר ילדות קשה, אולי עם הזנחה או אלימות, עלול לפתח רגישות מוגברת לסבל של אחרים. הסבל של האחרים מפעיל אצלו את הזיכרונות של כאבו האישי, וכך הסבל שלהם הופך להיות סבלו שלו.
כיצד ההבדל באמפתיה בא לידי ביטוי באנשים שונים?
אליעד כהן מסביר שלא כולם מסוגלים להשליך רגשות באופן שווה. ילדים אוטיסטים או אנשים בעלי מגבלות קוגניטיביות אינם תמיד מסוגלים להבין באופן אינטואיטיבי את הסבל של האחרים, מכיוון שהמנגנון של ההשלכה לא עובד אצלם באופן מלא. לדוגמה, ילד קטן או אדם בעל מוגבלות שכלית עשויים לא להבין שאם משהו כואב להם, הוא יכאב גם לאדם אחר. זה מסביר מדוע אנשים שונים מגיבים בצורה שונה כלפי סבל.
איך אפשר להתמודד עם רחמנות יתר ואמפתיית יתר?
כדי להפחית את האמפתיה והרחמנות המוגזמות, אליעד כהן מציע שהאדם קודם כל יטפל בסבלו האישי. הוא מסביר שככל שאדם פחות ירחם על עצמו, כך הוא יהיה מסוגל פחות לסבול מסבלם של אחרים.
הוא מפרט מספר דרכים מעשיות להתמודדות עם התופעה:
אליעד מציין שלעיתים אנשים אומרים שהם פחות סובלים כשהם עצמם חווים כאב, אבל דווקא מאוד רגישים כשאחרים נפגעים. זה קורה מכיוון שהם בורחים ממשהו אחר שגורם להם לסבל. יתכן שאותו אדם לא מפחד מסבל פיזי, אבל מפחד מאוד מסוג אחר של כאב או טראומה - והוא משליך את הפחד הזה כשהוא רואה אדם אחר סובל.
לדוגמה, אדם שמאוד רגיש לסבל של בעלי חיים או של אנשים אחרים, עשוי לגלות שבעצם יש לו פחד או טראומה לא פתורים בתחומים אחרים בחייו, כמו פחד להזדקן לבד, או פחד מחוסר אונים, וכל פעם שהוא רואה מישהו סובל, הוא בעצם מפעיל מחדש את הסבל האישי שלו.
הפתרון הוא התמודדות פנימית אמיתית עם הפחדים והטראומות האישיים. ברגע שהאדם יפתור את הסבל שלו עצמו, הוא יוכל לבחור באופן מודע את מידת ההזדהות שלו עם אחרים, ולהגיע לאיזון בריא בין אמפתיה בריאה לבין רחמנות מוגזמת שפוגעת בו עצמו.
מסקנתו של אליעד כהן
האמפתיה והרצון לעזור לאחרים הם תכונות חיוביות, אך כאשר הן הופכות לרחמנות מוגזמת שפוגעת באדם עצמו, חשוב להבין מה עומד מאחוריהן ולפעול לשליטה ואיזון. הדרך המרכזית לכך היא הפחתת הרחמים העצמיים, התמודדות עם טראומות ופחדים פנימיים, ופיתוח היכולת לבחור בצורה מודעת כמה רחמים ואמפתיה להקדיש לאחרים.
אמפתיה ורגישות כלפי אחרים הן תכונות חיוביות ביסודן, אך לעיתים הן מתפתחות לכדי
אמפתיית יתר
או
רחמנות יתר
מצב שבו האדם חווה סבל ממשי כאשר הוא רואה אחרים סובלים. לפי אליעד כהן, התופעה של אמפתיית יתר נובעת בעיקר מתהליך פסיכולוגי שנקרא
"השלכה עצמית"
. השלכה עצמית פירושה שאדם משליך את התחושות והרגשות שלו על אנשים אחרים ומניח שהם חווים את מה שהוא עצמו היה מרגיש בסיטואציה דומה. למעשה, כאשר האדם רואה מישהו אחר סובל, הוא לא באמת מרגיש את הסבל של האחר, אלא את מה שהוא עצמו היה מרגיש אילו היה בנעליו.
איך בדיוק פועלת ההשלכה העצמית במוחנו?
כאשר האדם נתקל בסיטואציה של סבל אצל אדם אחר, המוח שלו מנסה להבין את הסיטואציה על ידי השוואה לחוויות האישיות שלו. לדוגמה, אם הוא רואה אדם צועק מכאב, המוח שואל: "אם אני הייתי צועק, למה הייתי צועק?" וכך הוא מגיע למסקנה שהאדם האחר סובל. באופן טבעי, אדם לא יחווה רחמים או אמפתיה כלפי חפצים דוממים כמו קיר או רצפה, מכיוון שהמוח אינו מזהה בהם תכונות אנושיות דומות לעצמו.
אליעד נותן דוגמה מוחשית נוספת: אם אדם רואה מישהו דופק מסמר לתוך קיר, הוא אינו מרגיש רחמים כלפי הקיר. אך אם המסמר היה נדפק בבשרו של בן אדם אחר, אותו אדם היה חש מיד רחמים. מדוע? משום שהוא משליך על אותו אדם אחר את התחושות שהוא היה חווה אילו המסמר היה נדפק בו עצמו. ההבדל בין הקיר לבין האדם נובע אך ורק מהיכולת של האדם להזדהות עם כאב של יצור חי, שנראה ומרגיש דומה לו.
למה חלק מהאנשים מרגישים יותר אמפתיה מאחרים?
הבדלים ברמת האמפתיה נובעים בדרך כלל מחוויות העבר האישיות של האדם. אנשים שחוו טראומות, מצוקות, או סבל רב בעברם, נוטים לחוות סבל אישי מוגבר כאשר הם רואים אחרים סובלים. בכל פעם שאדם כזה נתקל בסיטואציה של מצוקה אצל אדם אחר, הוא נזכר באופן לא מודע בסבל הפרטי שלו עצמו, ולכן חווה את הכאב הזה בעוצמה רבה יותר.
לדוגמה, אדם שעבר ילדות קשה, אולי עם הזנחה או אלימות, עלול לפתח רגישות מוגברת לסבל של אחרים. הסבל של האחרים מפעיל אצלו את הזיכרונות של כאבו האישי, וכך הסבל שלהם הופך להיות סבלו שלו.
כיצד ההבדל באמפתיה בא לידי ביטוי באנשים שונים?
אליעד כהן מסביר שלא כולם מסוגלים להשליך רגשות באופן שווה. ילדים אוטיסטים או אנשים בעלי מגבלות קוגניטיביות אינם תמיד מסוגלים להבין באופן אינטואיטיבי את הסבל של האחרים, מכיוון שהמנגנון של ההשלכה לא עובד אצלם באופן מלא. לדוגמה, ילד קטן או אדם בעל מוגבלות שכלית עשויים לא להבין שאם משהו כואב להם, הוא יכאב גם לאדם אחר. זה מסביר מדוע אנשים שונים מגיבים בצורה שונה כלפי סבל.
איך אפשר להתמודד עם רחמנות יתר ואמפתיית יתר?
כדי להפחית את האמפתיה והרחמנות המוגזמות, אליעד כהן מציע שהאדם קודם כל יטפל בסבלו האישי. הוא מסביר שככל שאדם פחות ירחם על עצמו, כך הוא יהיה מסוגל פחות לסבול מסבלם של אחרים.
הוא מפרט מספר דרכים מעשיות להתמודדות עם התופעה:
-
הפחתת הרחמים העצמיים
- להבין שסבל הוא לא תמיד שלילי באופן מוחלט, ולהפסיק להתלונן או לרחם על עצמך. אדם שמרחם פחות על עצמו יסבול פחות כשהוא רואה סבל אצל אחרים. -
שינוי תפיסת הסבל
- להבין שאנשים בוחרים במידה מסוימת כיצד להגיב לסבל, ושסבל אינו רע מוחלט אלא נתון לפרשנות אישית. אם אדם יבין שהסבל שלו הוא דבר יחסי או ניתן לשליטה, הוא יוכל גם פחות להזדהות באופן מוגזם עם סבל של אחרים. -
פיתוח שליטה רגשית
- ללמוד להבחין ולהפריד בין רגשות אישיים לרגשותיהם של אחרים, ולא לאפשר לרגשות של אנשים אחרים לנהל את האדם באופן אוטומטי ולא מודע. -
איזון רגשי
- לאזן בין אהבה ודאגה לאחרים לבין גבולות אישיים ברורים, בדומה להורה שיודע מתי לתת אהבה ומתי להציב גבולות.
אליעד מציין שלעיתים אנשים אומרים שהם פחות סובלים כשהם עצמם חווים כאב, אבל דווקא מאוד רגישים כשאחרים נפגעים. זה קורה מכיוון שהם בורחים ממשהו אחר שגורם להם לסבל. יתכן שאותו אדם לא מפחד מסבל פיזי, אבל מפחד מאוד מסוג אחר של כאב או טראומה - והוא משליך את הפחד הזה כשהוא רואה אדם אחר סובל.
לדוגמה, אדם שמאוד רגיש לסבל של בעלי חיים או של אנשים אחרים, עשוי לגלות שבעצם יש לו פחד או טראומה לא פתורים בתחומים אחרים בחייו, כמו פחד להזדקן לבד, או פחד מחוסר אונים, וכל פעם שהוא רואה מישהו סובל, הוא בעצם מפעיל מחדש את הסבל האישי שלו.
הפתרון הוא התמודדות פנימית אמיתית עם הפחדים והטראומות האישיים. ברגע שהאדם יפתור את הסבל שלו עצמו, הוא יוכל לבחור באופן מודע את מידת ההזדהות שלו עם אחרים, ולהגיע לאיזון בריא בין אמפתיה בריאה לבין רחמנות מוגזמת שפוגעת בו עצמו.
מסקנתו של אליעד כהן
האמפתיה והרצון לעזור לאחרים הם תכונות חיוביות, אך כאשר הן הופכות לרחמנות מוגזמת שפוגעת באדם עצמו, חשוב להבין מה עומד מאחוריהן ולפעול לשליטה ואיזון. הדרך המרכזית לכך היא הפחתת הרחמים העצמיים, התמודדות עם טראומות ופחדים פנימיים, ופיתוח היכולת לבחור בצורה מודעת כמה רחמים ואמפתיה להקדיש לאחרים.
- איך לא להיות מושפע מסבל של אחרים?
- מהי אמפתיית יתר וכיצד לשלוט בה?
- השתקפות עצמית - איך המוח מפרש סיטואציות?
- איך לרחם פחות על אחרים?
- למה רע לי כשרע לאחרים?
- אמפתיה ורחמנות יתר - כיצד להתמודד?
למה אנשים חווים אמפתיה ורחמנות יתר, ואיך אפשר לשלוט בזה?
רחמנות יתר ואמפתיית יתר הן תופעות שבהן אדם דואג לאחרים בצורה מוגזמת, עד כדי כך שהדבר פוגע בו. אנשים כאלה מרגישים צורך לדאוג לכך שלאחרים יהיה טוב יותר מאשר להם עצמם, עד לרמה שבה סבל של אחרים גורם להם סבל אישי.
מה גורם לכך שאדם מרגיש רע כאשר אחרים סובלים?
אחד ההסברים המרכזיים לתופעה זו הוא תהליך פסיכולוגי של השלכה עצמית. כאשר אדם רואה אחר סובל, הוא משליך על אותו אדם את התחושות שהיו לו אילו היה במקומו. כלומר, הוא לא באמת מרגיש את הסבל של האחר, אלא את הפרשנות האישית שלו למצבו של האחר.
לדוגמה, כאשר מישהו רואה אדם אחר שסובל מכאב, הוא משליך על אותו אדם את התחושה שהיה חווה אם הוא עצמו היה סובל מכאב כזה. לעומת זאת, אדם אינו מרחם על דברים דוממים, כמו קיר שסופג מכה, משום שאינו מזהה בו תכונות הדומות לו עצמו.
איך המוח מפרש סיטואציות וגורם לנו לרחם?
המוח מזהה כאב וסבל אצל אחרים על בסיס מנגנון של השתקפות עצמית. כלומר, כאשר אדם רואה מישהו צועק מכאב, המוח משווה זאת לחוויות שלו עצמו ושואל: "אם אני הייתי צועק, למה הייתי עושה זאת? כנראה בגלל כאב". מכאן המסקנה שהאדם האחר גם סובל.
עם זאת, לא כולם חווים אמפתיה באותה רמה. לדוגמה, ילדים אוטיסטים או אנשים בעלי הפרעה קוגניטיבית מסוימת עשויים להתקשות בהבנה אינטואיטיבית של סבלם של אחרים, משום שהמנגנון של ההשלכה אינו פועל אצלם באופן מלא.
למה יש אנשים שמרחמים יותר מאחרים?
הסיבה לכך נעוצה לרוב בחוויות עבר אישיות. אנשים שחוו סבל בעצמם, חוו טראומות, או פחדים הקשורים לסבל בעתיד, מפתחים רגישות גבוהה יותר לסבל של אחרים. כאשר הם רואים מישהו סובל, הדבר מפעיל אצלם זיכרונות רגשיים הקשורים לסבלם האישי, ולכן הם חווים את הסבל הזה כאילו הוא שלהם.
לדוגמה, אדם שהיה ילד רגיש מאוד או חווה טראומות בילדותו עלול להשליך את רגשותיו הלא פתורים על אחרים. כאשר הוא רואה מישהו במצוקה, הוא אינו רק מרגיש רע על סבלו של האחר - הוא נזכר גם בסבל של עצמו, וזה מה שגורם לו לחוות את הסבל הזה בצורה חזקה במיוחד.
איך אפשר לשלוט ברמת הרחמים והאמפתיה?
כדי למתן את הרחמנות והאמפתיה המוגזמות, אדם צריך לטפל בעצמו תחילה. כלומר, אם הוא יוכל להתמודד עם הסבל האישי שלו ולשנות את תפיסתו לגבי חייו, הוא יוכל לבחור כמה להזדהות עם אחרים.
מספר גישות שיכולות לעזור:
אמפתיה היא דבר חיובי, אך כאשר היא הופכת לרחמנות יתר שמובילה לסבל אישי, חשוב להבין מה עומד מאחוריה וללמוד לשלוט בה. הדרך הטובה ביותר להפחית רחמנות יתר היא להפסיק לרחם על עצמך, להתמודד עם פחדים פנימיים, ולבחור כמה אמפתיה להפנות כלפי אחרים באופן מודע ומאוזן.
רחמנות יתר ואמפתיית יתר הן תופעות שבהן אדם דואג לאחרים בצורה מוגזמת, עד כדי כך שהדבר פוגע בו. אנשים כאלה מרגישים צורך לדאוג לכך שלאחרים יהיה טוב יותר מאשר להם עצמם, עד לרמה שבה סבל של אחרים גורם להם סבל אישי.
מה גורם לכך שאדם מרגיש רע כאשר אחרים סובלים?
אחד ההסברים המרכזיים לתופעה זו הוא תהליך פסיכולוגי של השלכה עצמית. כאשר אדם רואה אחר סובל, הוא משליך על אותו אדם את התחושות שהיו לו אילו היה במקומו. כלומר, הוא לא באמת מרגיש את הסבל של האחר, אלא את הפרשנות האישית שלו למצבו של האחר.
לדוגמה, כאשר מישהו רואה אדם אחר שסובל מכאב, הוא משליך על אותו אדם את התחושה שהיה חווה אם הוא עצמו היה סובל מכאב כזה. לעומת זאת, אדם אינו מרחם על דברים דוממים, כמו קיר שסופג מכה, משום שאינו מזהה בו תכונות הדומות לו עצמו.
איך המוח מפרש סיטואציות וגורם לנו לרחם?
המוח מזהה כאב וסבל אצל אחרים על בסיס מנגנון של השתקפות עצמית. כלומר, כאשר אדם רואה מישהו צועק מכאב, המוח משווה זאת לחוויות שלו עצמו ושואל: "אם אני הייתי צועק, למה הייתי עושה זאת? כנראה בגלל כאב". מכאן המסקנה שהאדם האחר גם סובל.
עם זאת, לא כולם חווים אמפתיה באותה רמה. לדוגמה, ילדים אוטיסטים או אנשים בעלי הפרעה קוגניטיבית מסוימת עשויים להתקשות בהבנה אינטואיטיבית של סבלם של אחרים, משום שהמנגנון של ההשלכה אינו פועל אצלם באופן מלא.
למה יש אנשים שמרחמים יותר מאחרים?
הסיבה לכך נעוצה לרוב בחוויות עבר אישיות. אנשים שחוו סבל בעצמם, חוו טראומות, או פחדים הקשורים לסבל בעתיד, מפתחים רגישות גבוהה יותר לסבל של אחרים. כאשר הם רואים מישהו סובל, הדבר מפעיל אצלם זיכרונות רגשיים הקשורים לסבלם האישי, ולכן הם חווים את הסבל הזה כאילו הוא שלהם.
לדוגמה, אדם שהיה ילד רגיש מאוד או חווה טראומות בילדותו עלול להשליך את רגשותיו הלא פתורים על אחרים. כאשר הוא רואה מישהו במצוקה, הוא אינו רק מרגיש רע על סבלו של האחר - הוא נזכר גם בסבל של עצמו, וזה מה שגורם לו לחוות את הסבל הזה בצורה חזקה במיוחד.
איך אפשר לשלוט ברמת הרחמים והאמפתיה?
כדי למתן את הרחמנות והאמפתיה המוגזמות, אדם צריך לטפל בעצמו תחילה. כלומר, אם הוא יוכל להתמודד עם הסבל האישי שלו ולשנות את תפיסתו לגבי חייו, הוא יוכל לבחור כמה להזדהות עם אחרים.
מספר גישות שיכולות לעזור:
- הפחתת הרחמים העצמיים - להבין שאין טעם להיאחז בסבל של עצמך, וככל שפחות תרחם על עצמך, כך תוכל לשלוט בכמה אתה מרחם על אחרים.
- שינוי הפרשנות של סבל - להבין שאנשים בוחרים ברמה מסוימת את תגובתם לסבל, ושהסבל אינו בהכרח שלילי או רע באופן מוחלט.
- פיתוח שליטה רגשית - ללמוד להפריד בין רגשות אישיים לבין רגשות של אחרים, ולא לאפשר לרגש לנהל אותך בצורה לא מודעת.
- איזון רגשי - כמו הורה שיודע לשלב בין אהבה למשמעת כלפי ילדיו, אדם צריך לדעת לאזן בין אמפתיה לאחרים לבין גבולות אישיים.
אמפתיה היא דבר חיובי, אך כאשר היא הופכת לרחמנות יתר שמובילה לסבל אישי, חשוב להבין מה עומד מאחוריה וללמוד לשלוט בה. הדרך הטובה ביותר להפחית רחמנות יתר היא להפסיק לרחם על עצמך, להתמודד עם פחדים פנימיים, ולבחור כמה אמפתיה להפנות כלפי אחרים באופן מודע ומאוזן.
- איך לא להיות מושפע מסבל של אחרים?
- מהי אמפתיית יתר וכיצד לשלוט בה?
- איך להתמודד עם רגישות יתר?
- השתקפות עצמית - איך המוח מפרש סיטואציות?
- איך לרחם פחות על אחרים?