למה "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד" היא בדיחה גדולה?

אליעד כהן מתחיל בשיר הפופולרי "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד", ומסביר מדוע מדובר בבדיחה אירונית ואבסורדית במיוחד. לטענתו, דווקא מי שמאמין הוא זה שהכי מפחד - מפחד לאבד את האמונה עצמה. הסיבה לכך היא שהאושר והתחושה הטובה של האדם תלויים לחלוטין באמונה שלו. אם אדם מאמין שהכל לטובה או שמישהו שומר עליו, הוא אולי לא יפחד מדברים חיצוניים שיקרו לו, אבל הוא תמיד יפחד מהאפשרות שהוא יאבד את האמונה הזאת.

לדוגמה, אם אדם מאמין שיהיה לו טוב, הוא אוטומטית חושש מההיפך, שמא יקרה משהו שיפריך את אמונתו. מכאן שכל פחד בעולם, לפי אליעד כהן, מקורו באמונה של האדם. ככל שאדם מאמין יותר חזק, כך גדל הפחד שלו שהאמונה תיעלם או תתערער.

האם קיימת אפשרות לא להיות מאמין בכלל?

אליעד מדגיש שאין אדם שאינו מאמין בכלל, גם לא אלה שטוענים שהם "ריאליים" או "לוגיים". אנשים שמתגאים בכך שהם לא מאמינים בשום דבר, למעשה מאמינים בשכל שלהם. גם האמונה שהשכל הוא הכלי המדויק והאמין ביותר היא אמונה, בדיוק כמו כל אמונה דמיונית אחרת.

לדוגמה, המשפט המפורסם של דקארט "אני חושב משמע אני קיים", נשמע לוגי ומוחלט, אך למעשה גם הוא מתבסס על אמונה. כי הטענה "אני קיים" נשענת על ההנחה "אני חושב". כלומר, הטענה "אני קיים" היא לא ודאית בפני עצמה, אלא מותנית במשהו אחר, ולכן היא בגדר אמונה. אדם לא באמת יכול להוכיח באופן מוחלט שהוא קיים או שהוא חושב. אם אדם לא יכול להוכיח בוודאות שהוא קיים, ודאי שלא יוכל להוכיח שהוא חושב.

מהו השקר הגדול של הסתמכות על השכל?

אליעד טוען כי הטעות הנפוצה ביותר, שבה נופלים כל האנשים - כולל חכמים גדולים - היא להאמין שהשכל שלהם הוא מדד לאמת מוחלטת. הם מאמינים שאם השכל לא מסוגל להבין או להכיל משהו, אז הוא כנראה לא קיים. לדבריו, כל אחד ואחד הוא למעשה "עובד אלילים", והאליל הגדול ביותר הוא השכל עצמו.

למה מדובר בשקר? כי האדם מסתמך על השכל כמשהו מוחלט, בעוד שאין שום דבר בעולם שאפשר להיות בטוח בו במאת האחוזים באמצעות השכל או באמצעות כל אמונה אחרת. עצם העובדה שהאדם מאמין בשכלו, חושף אותו לפחד לאבד את האמונה בשכל, בדיוק כמו כל אמונה אחרת.

למה אדם בכל זאת צריך אמונה בחיים?

לפי אליעד, האדם צריך אמונה דווקא כדי לשקר, כלומר, כדי לחיות בעולם של נפרדות. אדם שישתמש בשכלו במאה ואחד אחוזים באופן מוחלט יגיע להבנה שהכל אחד, שאין שום משמעות ללוגיקה, לרצונות, לטוב או לרע. במצב כזה האדם לא יוכל לחיות כלל, כי כל המשמעות של החיים תלויה בהבחנה בין טוב לרע, בין מה שהוא רוצה ומה שאינו רוצה.

האמונה מאפשרת לאדם ליצור את האשליה של טוב ורע, של רצון, של משמעות. האמונה מאפשרת לאדם לפחד ולרצות, ליצור נפרדות מלאכותית בין הדברים בעולם. במילים אחרות, האמונה היא סוג של טיפשות הכרחית שנועדה לאפשר לאדם להשתתף ב"משחק החיים".

איך השימוש באמונה הוא בעצם "משחק"?

אדם שמשתמש בשכלו באופן מוחלט מבין שהכל הוא אחד ובלתי מוגדר. מנקודת מבט כזו, הוא לא מפחד משום דבר, כי הוא מבין שאין באמת הבדל בין טוב לרע. לכן, דווקא מתוך הבנה עמוקה זו, האדם בוחר להשתמש באמונה כדי ליצור משחק, כדי ליצור עולם שבו יש טוב ורע, יש פחד ויש רצון.

האמונה היא הכלי שמאפשר לאדם לשחק את המשחק הזה, להעמיד פנים שיש נפרדות, להאמין שיש משמעות למעשים ולחיים. ללא אמונה, ללא השקר הזה, לא יהיה שום מניע לפעולה, לא תהיה דינמיקה, לא תהיה משמעות.

האם אפשר לחיות ללא פחד?

אליעד מדגיש שבאופן מוחלט, ברגע שהאדם מבין באמת שכל המציאות היא אחת ובלתי מוגדרת, אין לו שום פחד. כי פחד קיים רק כשיש אמונה, רק כשיש ספק. ברגע שהאדם יודע משהו באופן ודאי ומוחלט, הפחד נעלם לגמרי.

אבל בעולם המעשי, כדי לפעול, כדי להשתתף במשחק החיים, האדם חייב ליצור לעצמו פחדים ורצונות. ולכן, אף שבאופן מוחלט אין צורך בפחד ובאמונה, האדם בוחר להאמין ולפחד כדי לשחק, כדי לתת משמעות לחייו.

סיכום והמלצה סופית

אליעד כהן מסכם את הרעיון המרכזי: המשפט "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד" הוא בדיחה אבסורדית, כי הדבר היחיד שממנו מפחד האדם המאמין הוא לאבד את אמונתו. למעשה, כל אדם הוא אדם מאמין במשהו - אם לא בדת, אז בשכל או בתחושות שלו.

התפקיד של אמונה בחיי האדם הוא לאפשר לו לשקר וליצור משחק של טוב ורע. ללא אמונה לא יהיה פחד, וללא פחד לא תהיה פעולה. ולכן האמונה היא כלי הכרחי בחיי האדם, אך היא גם מקור כל הפחדים והסבל שלו.