איך אפשר להוכיח שמשהו נכון או לא נכון?

אליעד כהן דן בנושא מורכב במיוחד הנוגע לשאלה איך אפשר להוכיח שמשהו נכון או לא נכון, ומהם התנאים לכך. אליעד מסביר כי כל הוכחה חייבת להתבסס על הנחות יסוד כלשהן, כגון חוקי לוגיקה בסיסיים או אמיתות חושיות. למשל, אם אדם מניח מראש שאחד ועוד אחד שווה שתיים, אפשר להוכיח שגם תפוז ועוד תפוז הם שני תפוזים, אבל אם האדם אינו מניח מראש שום דבר, אי אפשר להוכיח כלום.

כדי להדגים את הנושא, אליעד נותן דוגמה שבה אדם מאמין שחכמים מסוימים הם קדושים, ולכן כל מה שהם אומרים הוא אמת מוחלטת. במצב כזה, אם החכמים אמרו שמשהו מסוים הוא נכון, האדם יאמין בכך באופן אוטומטי. אליעד מסביר שהאמונה הזו תקפה רק בגלל ההנחה הראשונית, והיא חסרת משמעות אם האדם לא היה מקבל מלכתחילה את ההנחה שהחכמים תמיד צודקים.

האם אפשר להוכיח בו - זמנית שני דברים סותרים?

אליעד ממשיך עם הדוגמה ומציג מצב שבו אדם נדרש להוכיח ששני דברים הפוכים נכונים בו - זמנית, מה שיוצר פרדוקס לוגי. למשל, להוכיח גם שיש אור בחדר וגם שאין אור בכלל. הוא מסביר שאם מגיעים למצב שהמוח מאמין בו - זמנית בשני דברים סותרים לחלוטין, המוח נתקל בקושי שאינו יכול להתגבר עליו באמצעות השכל, ולכן חייב להניח שהשכל עצמו מוגבל או לא נכון. המשמעות של כך היא שכדי להוכיח משהו באופן מוחלט, צריך להאמין מלכתחילה בשכל, אך אם מגיעים למצב שבו השכל מאשר שני דברים מנוגדים לחלוטין, אין דרך להמשיך להסתמך עליו.

מה יותר אמין - החושים או השכל?

אליעד מסביר את הדילמה המרכזית לגבי האמינות של השכל מול החושים. הוא אומר שאם אדם מסתמך על החושים כדי להוכיח שמשהו קיים (לדוגמה כיסא), לא ייתכן שאותו אדם יוכיח בו - זמנית שהכיסא אינו קיים, על בסיס אותם חושים עצמם. ההיגיון דורש אמת אחת בלבד, ולכן לא ייתכן שדבר יהיה גם קיים וגם לא קיים בו - זמנית לפי אותם קריטריונים בדיוק.

עם זאת, הוא מציין שברגע שמתחילים להעמיק בשאלות כמו "מהו באמת כיסא?" או "מהו שולחן?", מגלים כי בסופו של דבר אין הבדל מהותי ביניהם. ברגע שההגדרות מתפרקות, האמת שהשכל היה בטוח בה מתערערת. כך שהאמת תלויה למעשה בהנחות ובקריטריונים ההתחלתיים שאיתם יוצאים לדרך.

האם אפשר להאמין במשהו בצורה חזקה יותר מאשר בחושים?

אליעד נותן דוגמה נוספת לאנשים שמאמינים בקדושה של דבר מסוים, למשל פרה קדושה, בצורה שהיא אפילו חזקה יותר מאמונתם בחושיהם. אנשים אלו מסוגלים להאמין שמשהו נכון למרות שהחושים שלהם או ההיגיון אומרים אחרת. הוא מסביר שמקור האמונה במקרים כאלו אינו שכלי ואינו חושי, אלא מגיע ממקום סובייקטיבי פנימי יותר, למשל כי האמונה הזאת נותנת להם תחושה טובה.

אליעד מציין כי יש מצבים בהם אדם יעדיף להאמין במשהו כי האמונה הזו עושה לו טוב יותר, ולכן הוא יהיה מוכן להתעלם מהחושים שלו או מהשכל שלו. במילים אחרות, האמונה יכולה להיות יותר חזקה גם מהשכל וגם מהחושים, בגלל הצורך להרגיש טוב, להימנע מסבל, או מכל סיבה פנימית אחרת.

מה קובע את חוזק האמונה - השכל, החושים או הרצון?

אליעד ממשיך ומסביר שמדובר למעשה בעניין של הגדרות. אם מישהו יגדיר שהצורך שלו להרגיש טוב הוא סוג של חוש, אז הצורך להרגיש טוב יהיה חזק יותר מהשכל או מחושים אחרים. אם לעומת זאת אדם יגדיר שההיגיון חייב להיות אמין יותר מהתחושה הטובה, הוא יעדיף לסמוך על ההיגיון שלו מאשר על הרצון שלו להרגיש טוב.

הוא מדגיש שאין דרך חד - משמעית לקבוע מה יותר חזק או מה יותר אמיתי ללא הגדרות מדויקות של מושגים כמו "חושים", "שכל", "טוב ורע", "אמונה" וכו'. המסקנה שלו היא שכל עוד ההגדרות של האדם לא ברורות לחלוטין, הוא ימשיך להיתקל בקשיים ובהתלבטויות לגבי מה נכון ומה חזק יותר.

איך ההגדרות משפיעות על תפיסת המציאות שלנו?

לבסוף, אליעד מסביר כי תפיסת המציאות של כל אדם תלויה בהגדרות שהוא קובע לעצמו. אם אדם מגדיר אמונה מסוימת כאמת מוחלטת, הוא לא יזדקק להוכחה שכלית או חושית לכך, כי ההגדרה עצמה הופכת את האמונה למוחלטת עבורו. לכן, ככל שההגדרות המדויקות של האדם ברורות יותר, כך הוא יכול לדעת במה הוא מאמין בצורה ודאית יותר ובמה הוא לא.

בשורה התחתונה, כל דבר שאנו מאמינים בו, חושבים אותו כנכון או חושבים עליו שהוא אמיתי, תלוי במערכת ההנחות, ההגדרות והקריטריונים שאנו בוחרים להשתמש בהם. לכן, כשמישהו רוצה לבדוק מה יותר אמיתי או מה חזק יותר, עליו ראשית לבדוק את ההגדרות שלו עצמו.