למה לא כדאי לבגוד באחרים?

אליעד כהן מסביר בצורה מפורטת ומלאה מדוע לא כדאי לבגוד, לרמות, לשקר או לפגוע באנשים אחרים. לדבריו, התשובה הראשונית לכך היא אולי פשוטה - הפחד שיגלו אותנו. אך גם אם האדם בטוח לחלוטין שלא יגלו אותו לעולם, או שאף אחד לא יחזיר לו בבגידה, עדיין קיימת סיבה מהותית הרבה יותר מדוע לא כדאי לבגוד.

מהו המחיר האמיתי של הבגידה?

אליעד מציג את המושג "השתקפות עצמית" או "כמים פנים אל הפנים". משמעות המושג היא שהאדם מפרש את התנהגותם של אנשים אחרים דרך התנהגותו שלו. לדוגמה, כשאדם רואה ברחוב מישהו צועק "איי", הוא מניח שכואב לו, כי אם הוא עצמו היה צועק, זה כנראה היה בגלל שכואב לו. כך גם כאשר הוא רואה אדם מחייך, הוא מניח שטוב לו, משום שאם הוא עצמו היה מחייך, סביר להניח שטוב לו.

המוח של האדם עובד כך שהוא כל הזמן מפרש התנהגות של אחרים לפי התפיסה העצמית שלו. מכאן נובע, שאם אדם בוגד באחרים, מרמה או עושה מניפולציות, הוא באופן אוטומטי יתחיל לחשוב שגם אחרים בוגדים בו, מרמים אותו או עושים עליו מניפולציות. אפילו אם אין כל ראייה או חשד אמיתי לכך, עצם העובדה שהוא עצמו נוהג כך, גורמת לו להניח שאחרים מתנהגים בדיוק באותו אופן.

מדוע מי שפוגע באחרים חושש שיפגעו בו בחזרה?

אליעד נותן מספר דוגמאות לכך:

• אם אדם הוא גנב, הוא יפחד הרבה יותר שיגנבו ממנו. ככל שהוא גונב יותר, כך תחושת החשד והפחד שלו יגדלו, משום שהוא מניח שאחרים מתנהגים כמוהו.
• אם אדם הוא שקרן, הוא תמיד יחשוש שמשקרים לו, משום שהמוח שלו אוטומטית משליך את ההתנהגות שלו עצמו על אחרים.
• אם אדם עושה מניפולציות או מתעלל רגשית באחרים, הוא יחשוב באופן טבעי שגם אחרים מתעללים בו ומפעילים עליו מניפולציות, אפילו אם בפועל הם אינם עושים זאת כלל.

כך למעשה, העונש האמיתי והכבד ביותר על בגידה או התנהגות פוגענית כלפי אחרים הוא שאותו אדם חי במציאות שבה הוא מרגיש שכל הזמן פוגעים בו - גם אם זו לא המציאות האמיתית.

כיצד השתקפות עצמית עובדת בהקשרים חיוביים?

אליעד מסביר שהעיקרון הזה עובד גם לכיוון ההפוך. אדם שעוזר לאחרים, יהיה בטוח יותר שגם אחרים עוזרים לו. אדם שהוא נחמד ומכבד כלפי אנשים אחרים, יהיה לו הרבה יותר קל להאמין שגם אחרים נחמדים ומכבדים כלפיו, גם כאשר בפועל אין זה תמיד כך. כך למשל, הוא נותן דוגמה לאדם שנזהר בדבריו כדי לא לפגוע באחרים, ובמקרה כזה, אם מישהו יגיד לו משהו פוגעני, הוא יפרש זאת בצורה חיובית ויאמין שהכוונה הייתה טובה ולא פוגענית, כי הוא משליך את ההתנהגות החיובית שלו על אחרים.

איך העיקרון הזה עובד במערכות יחסים וזוגיות?

אליעד נותן דוגמה ספציפית של אישה שבוגדת בבן זוגה. הוא מסביר שהעונש של אותה אישה הוא שגם אם בן זוגה אוהב אותה מאוד ונאמן לה לחלוטין, יהיה לה קשה מאוד להאמין בכך. מכיוון שהיא עצמה בוגדת, היא תניח שגם בן הזוג שלה עלול לבגוד בה או מרמה אותה, מה שייצור אצלה חשדנות קבועה ואי אמון מתמשך במערכת היחסים. בכך היא בעצם מענישה את עצמה בעונש קשה הרבה יותר מהבגידה עצמה.

מה המשמעות הרחבה יותר של יחסי הגומלין עם המציאות?

אליעד מסביר שהעיקרון הזה תקף לא רק במערכות יחסים אישיות אלא גם ביחס של האדם למציאות כולה. כשהאדם ביקורתי כלפי המציאות וכל הזמן מעיר לה הערות (מה לא בסדר, מה לא מספיק טוב וכדומה), הוא ירגיש שגם המציאות נגדו. לעומת זאת, אם האדם מתייחס באופן חיובי למציאות, מפרש את הדברים בסלחנות ובאופן פחות ביקורתי, הוא ירגיש שהמציאות טובה יותר, נעימה יותר, ובעדו.

הנקודה החשובה שאליעד מדגיש היא שהתחושה הזאת אינה בהכרח משקפת את המציאות עצמה, אלא את הפרשנות של האדם כלפי המציאות. כלומר, אדם שמתייחס רע למציאות ירגיש שהמציאות רעה אליו, ולהפך.

סיכום ועיקרי המסר:

אליעד מסכם את ההרצאה בכך שהמחיר הכי גבוה שאדם משלם כשהוא פוגע באחרים, בוגד או מרמה, הוא התחושה שאחרים עושים לו את אותו הדבר - גם אם זה לא נכון. המסקנה המרכזית היא שהתנהגות טובה כלפי אנשים יוצרת מציאות פנימית טובה יותר, בעוד שהתנהגות רעה כלפי אנשים יוצרת תחושה מתמדת של אי - אמון וחשדנות.

המסר המרכזי הוא שכל מה שאדם עושה לאחרים חוזר אליו בעצם באופן פנימי - לאו דווקא דרך תגובה ממשית מהעולם החיצוני, אלא בעיקר דרך תפיסתו האישית של המציאות.