וכאן אבאר עוד טיפ לאנשי מכירות, איך להצליח למכור יותר טוב? ואיך לדעת יותר טוב לטפל בהתנגדויות של הלקוח? האם באמת כדאי להיות מוכר חכם או מוכר טיפש? ולמה ומתי עדיף להקטין ראש ולא להגדיל ראש? ואיך להיות מוכר חכם באמת?

והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה כאיש מכירות, תהיה גם טיפש וגם תלמד להקטין ראש, כאשר הלקוח מביע התנגדות כלשהי. ואל תגדיל ראש ואל תהיה חכם שמבין את ההתנגדות של הלקוח.

ואסביר: חכם, מבין דבר מתוך דבר ולא שואל את מה שלא צריך לשאול. טיפש סתום לעומת זאת, לא מבין שום דבר, לא מבין את הקשר בין דברים פשוטים, וממילא הוא ישאל כל דבר, ולא יבין שום דבר מעצמו ולא יסיק שום מסקנה מעצמו.

ועכשיו, כאשר אתה מרגיש שאתה חכם, זה מונע ממך לפעמים לשאול את הלקוח את השאלות הנכונות, כאשר הוא מביע את ההתנגדות מכירה שלו לעסקה. כי אתה מבין את הלקוח, חושב לפעמים שהלקוח צודק, ואז הלך על העסקה. אבל מוכר טיפש לעומת זאת, "לא יבין" את ההתנגדות של הלקוח וינסה להבין את ההתנגדות של הלקוח, ואז ממילא יש יותר סיכוי שהמוצר יימכר ללקוח בסופו של דבר.

לדוגמא: נניח שאתה מוכר ללקוח רכב שעולה 100 אלף ש"ח. ונניח שהלקוח אומר לך, תקשיב, אין לי 100 אלף ש"ח, אני בכלל במינוס של 100 אלף ש"ח. עכשיו, נניח לדוגמא שאתה "מוכר חכם", הרי שאתה מבין טוב מאוד מה הלקוח אמר, בטוח שהבנת אותו נכון, מבין שהוא כנראה לא יכול לבצע את העסקה, וממילא בדיוק נפלה העסקה.

לעומת זאת, מוכר טיפש, לא יהיה בטוח שהוא שמע נכון את מה שהלקוח אמר. הוא גם לא יהיה בטוח שהוא הבין נכון את הלקוח. והוא גם לא יהיה בטוח שזה שהלקוח במינוס של 100 אלף ש"ח, שזה מונע ממנו לקנות מוצר שעולה 100 אלף ש"ח. והמוכר הטיפש הזה, אם הוא יהיה מספיק חכם ואמיץ, לברר את כל מה שהוא לא הבין, ממילא יכול להיות שיתברר שכן יש דרך כלשהי לסגור את העסקה. כי אולי הוא לא הבין נכון את הלקוח, אולי הלקוח לא בטוח במה שהוא עצמו אמר, אולי...