קדושת החיים, חיים אחרי המוות, תכלית החיים והמוות, התאבדות, נצחיות הנשמה, חיים לנצח, עולם החלומות
האם יש משמעות למוות ולחיים אחרי המוות?
אליעד כהן מסביר בהרצאה כי החיים והמוות נתפסים בדרך כלל באופן מסוים בגלל שטיפות מוח חברתיות ותרבותיות. לדוגמה, כאשר אדם שומע בטלוויזיה שצריך להיזהר ממקום מסוים או לא להיכנס לאזור מסוכן, בעצם נעשית עליו סוג של שטיפת מוח. שטיפת מוח זו יוצרת אצלו את התפיסה שהמוות הוא דבר רע שיש להימנע ממנו. אך אליעד מעלה נקודה שונה לגמרי - מי אמר שהמוות הוא רע? אולי המטרה האמיתית של החיים היא דווקא למות, ואם כך, אולי יש להתאמץ להגיע אל המוות מוקדם יותר במקום להימנע ממנו. אליעד נותן דוגמה קיצונית כדי להמחיש את הטענה הזו - אם יש אסון גרעיני ואנשים נדרשים להתפנות מהמקום, מדוע בעצם הם מתפנים? אולי דווקא נכון להישאר ולמות, כי אולי תכלית החיים היא בכלל למות.
האם הישגים בחיים הם התכלית?
בהמשך, עולה שאלה על משמעות ההישגים שאדם משיג במהלך חייו, כשלכאורה התכלית היא להשיג דברים עד המוות. אליעד מפקפק גם ברעיון זה, משום שבסופו של דבר האדם מת, וכל ההישגים והמאמצים שהושקעו נעלמים. מבחינה הגיונית, טוען אליעד, המוות מבטל את כל מה שנעשה בחיים, ולכן הישגים אינם בהכרח התכלית האמיתית. האדם נאבק לחיות ולהצליח, אך אולי הוא בכלל צריך להיאבק למות. אליעד מצביע על כך שהחברה יוצרת את התחושה שלחיות זה טוב ולמות זה רע, אבל מי קבע שזו האמת? אולי האמת הפוכה לגמרי?
מדוע אנשים מתאבדים, ומה קורה לנשמה לאחר המוות?
אליעד מביא דוגמאות של כתות שבהן אנשים התאבדו כדי להגיע לתכלית מסוימת, אבל מציין באותה נשימה שהם לא בהכרח התאבדו מתוך הבנה של ממש, אלא מסיבות אחרות, כמו תסכול או חוסר רצון להמשיך לחיות. הוא מחדד את הנקודה בצורה יוצאת דופן ואומר שבעיקרון, ישנם אנשים שכבר "מתו" בעולם אחר ואז "התאבדו שם", וכך הגיעו לעולם הזה שבו אנחנו חיים כרגע. הוא מבהיר שכפי שכאן אנשים רוצים למות או נמאס להם לחיות, כך גם בעולם אחר, כאשר אדם מת שם, הוא בעצם "התאבד" מהעולם ההוא והגיע לכאן. אליעד מדגיש נקודה זו בטענה שכל אחד בעצם הגיע לכאן לאחר שהנשמה שלו כבר הייתה במקום אחר, והוא החליט לעזוב את המקום ההוא, במוות או בהתאבדות, ולהגיע למציאות הנוכחית.
מה קורה לדמויות בחלום כאשר מתעוררים?
אליעד משתמש בדוגמה של עולם החלומות כדי להסביר את הרעיון המורכב של המשכיות הנשמה. כאשר אדם חולם חלום, הוא יוצר בתודעתו עולם מלא אנשים ודמויות. ברגע שהאדם מתעורר מהחלום, הדמויות הללו אינן נעלמות אלא למעשה "מצטרפות" אליו והופכות לחלק מהתודעה שלו. כלומר, הדמויות שהיו קיימות בחלום אינן באמת נפרדות מהאדם החולם אלא הן חלק מתודעה אחת כוללת. בצורה דומה, טוען אליעד, גם אם האדם ימות או ייעלם, הוא יחזור למצבו הקודם, כלומר, לתודעה אחרת. במילים אחרות, אין מצב שבו האדם נעלם לחלוטין, כי אם הוא נעלם ממציאות אחת, הוא מיד חוזר להיות חלק ממציאות אחרת או מתודעה אחרת.
האם הנשמה קיימת לנצח?
אליעד כהן מצביע על רעיון של נצחיות הנשמה. הנשמה אינה יכולה להיעלם באופן מוחלט. גם אם נדמה לאדם שהוא כבר לא קיים, הוא תמיד הופך למשהו אחר, בדיוק כמו בחלום, שם הדמויות אינן חדלות להתקיים אלא חוזרות להיות חלק מהתודעה הראשית. אליעד משתמש בדוגמה נוספת - אם האדם ייעלם מהמציאות הזו, הוא יחזור לתודעה שהייתה לו קודם. כלומר, עצם התודעה לא יכולה להפסיק להתקיים באופן מוחלט אלא רק לעבור מציאות או שינוי.
כיצד הגעת לעולם הזה?
כדי להמחיש את טענתו, אליעד שואל את המאזינה: "איך הגעת לפה?" ומציע לה אפשרות שאולי היא כבר הייתה במקום אחר והתעייפה להיות שם. אולי האדם היה במקום אחר והתאבד כדי להגיע למקום הנוכחי, או שפשוט מת שם והגיע לפה, שזה בעצם אותו דבר. כל מצב של מעבר בין חיים למוות הוא למעשה שינוי במצב התודעה, שמעביר את האדם ממציאות אחת לאחרת, ולא ביטול מוחלט של התודעה.
בסופו של דבר, המסר המרכזי הוא שאין סוף מוחלט לנשמה או לתודעה, וכל סוף של מציאות אחת הוא תחילת קיום במציאות אחרת. החיים, המוות והחלומות, כולם חלק ממעגל אינסופי של קיום.
אליעד כהן מסביר בהרצאה כי החיים והמוות נתפסים בדרך כלל באופן מסוים בגלל שטיפות מוח חברתיות ותרבותיות. לדוגמה, כאשר אדם שומע בטלוויזיה שצריך להיזהר ממקום מסוים או לא להיכנס לאזור מסוכן, בעצם נעשית עליו סוג של שטיפת מוח. שטיפת מוח זו יוצרת אצלו את התפיסה שהמוות הוא דבר רע שיש להימנע ממנו. אך אליעד מעלה נקודה שונה לגמרי - מי אמר שהמוות הוא רע? אולי המטרה האמיתית של החיים היא דווקא למות, ואם כך, אולי יש להתאמץ להגיע אל המוות מוקדם יותר במקום להימנע ממנו. אליעד נותן דוגמה קיצונית כדי להמחיש את הטענה הזו - אם יש אסון גרעיני ואנשים נדרשים להתפנות מהמקום, מדוע בעצם הם מתפנים? אולי דווקא נכון להישאר ולמות, כי אולי תכלית החיים היא בכלל למות.
האם הישגים בחיים הם התכלית?
בהמשך, עולה שאלה על משמעות ההישגים שאדם משיג במהלך חייו, כשלכאורה התכלית היא להשיג דברים עד המוות. אליעד מפקפק גם ברעיון זה, משום שבסופו של דבר האדם מת, וכל ההישגים והמאמצים שהושקעו נעלמים. מבחינה הגיונית, טוען אליעד, המוות מבטל את כל מה שנעשה בחיים, ולכן הישגים אינם בהכרח התכלית האמיתית. האדם נאבק לחיות ולהצליח, אך אולי הוא בכלל צריך להיאבק למות. אליעד מצביע על כך שהחברה יוצרת את התחושה שלחיות זה טוב ולמות זה רע, אבל מי קבע שזו האמת? אולי האמת הפוכה לגמרי?
מדוע אנשים מתאבדים, ומה קורה לנשמה לאחר המוות?
אליעד מביא דוגמאות של כתות שבהן אנשים התאבדו כדי להגיע לתכלית מסוימת, אבל מציין באותה נשימה שהם לא בהכרח התאבדו מתוך הבנה של ממש, אלא מסיבות אחרות, כמו תסכול או חוסר רצון להמשיך לחיות. הוא מחדד את הנקודה בצורה יוצאת דופן ואומר שבעיקרון, ישנם אנשים שכבר "מתו" בעולם אחר ואז "התאבדו שם", וכך הגיעו לעולם הזה שבו אנחנו חיים כרגע. הוא מבהיר שכפי שכאן אנשים רוצים למות או נמאס להם לחיות, כך גם בעולם אחר, כאשר אדם מת שם, הוא בעצם "התאבד" מהעולם ההוא והגיע לכאן. אליעד מדגיש נקודה זו בטענה שכל אחד בעצם הגיע לכאן לאחר שהנשמה שלו כבר הייתה במקום אחר, והוא החליט לעזוב את המקום ההוא, במוות או בהתאבדות, ולהגיע למציאות הנוכחית.
מה קורה לדמויות בחלום כאשר מתעוררים?
אליעד משתמש בדוגמה של עולם החלומות כדי להסביר את הרעיון המורכב של המשכיות הנשמה. כאשר אדם חולם חלום, הוא יוצר בתודעתו עולם מלא אנשים ודמויות. ברגע שהאדם מתעורר מהחלום, הדמויות הללו אינן נעלמות אלא למעשה "מצטרפות" אליו והופכות לחלק מהתודעה שלו. כלומר, הדמויות שהיו קיימות בחלום אינן באמת נפרדות מהאדם החולם אלא הן חלק מתודעה אחת כוללת. בצורה דומה, טוען אליעד, גם אם האדם ימות או ייעלם, הוא יחזור למצבו הקודם, כלומר, לתודעה אחרת. במילים אחרות, אין מצב שבו האדם נעלם לחלוטין, כי אם הוא נעלם ממציאות אחת, הוא מיד חוזר להיות חלק ממציאות אחרת או מתודעה אחרת.
האם הנשמה קיימת לנצח?
אליעד כהן מצביע על רעיון של נצחיות הנשמה. הנשמה אינה יכולה להיעלם באופן מוחלט. גם אם נדמה לאדם שהוא כבר לא קיים, הוא תמיד הופך למשהו אחר, בדיוק כמו בחלום, שם הדמויות אינן חדלות להתקיים אלא חוזרות להיות חלק מהתודעה הראשית. אליעד משתמש בדוגמה נוספת - אם האדם ייעלם מהמציאות הזו, הוא יחזור לתודעה שהייתה לו קודם. כלומר, עצם התודעה לא יכולה להפסיק להתקיים באופן מוחלט אלא רק לעבור מציאות או שינוי.
כיצד הגעת לעולם הזה?
כדי להמחיש את טענתו, אליעד שואל את המאזינה: "איך הגעת לפה?" ומציע לה אפשרות שאולי היא כבר הייתה במקום אחר והתעייפה להיות שם. אולי האדם היה במקום אחר והתאבד כדי להגיע למקום הנוכחי, או שפשוט מת שם והגיע לפה, שזה בעצם אותו דבר. כל מצב של מעבר בין חיים למוות הוא למעשה שינוי במצב התודעה, שמעביר את האדם ממציאות אחת לאחרת, ולא ביטול מוחלט של התודעה.
בסופו של דבר, המסר המרכזי הוא שאין סוף מוחלט לנשמה או לתודעה, וכל סוף של מציאות אחת הוא תחילת קיום במציאות אחרת. החיים, המוות והחלומות, כולם חלק ממעגל אינסופי של קיום.
- האם יש חיים אחרי המוות?
- מהי תכלית החיים והמוות?
- האם הנשמה קיימת לנצח?
- מה קורה לדמויות בחלום כשמתעוררים?
- האם המוות הוא התכלית האמיתית?
- מדוע אנשים מתאבדים?
- האם החיים הם שטיפת מוח?
אז זה לא מספיק טוב את צריכה להגיע למצב שאין לך אופציה לחשוב אחרת שאת בטוחה שאת אלוהים שאין לך אופציה לחשוב אולי את לא אלוהים, שכאילו אין לך כבר בחירה להגיד "אני לא".
ש: גם כשבן אדם כשהוא קטן עושים לו איזה סוג של שטיפת מוח ושזה עדיין הספק קראנו שזה.
אליעד: לא הבנתי כל בן אדם שוטפים לו את המוח כל הזמן כשאתה רואה ואומרים לך "שים לב סע בזהירות כי יש לא יודע מה בדרך" אז עושים לך שטיפת מוח שאם לא תעשה את זה זה יהיה רע, כל דבר זה שטיפת מוח כשאומרים לך "תקשיב יש עכשיו בעיה שטרוריסטים זה וזה" עושים לך שטיפת מוח כאילו שזה רע מי אמר שזה רע אולי זה טוב ושוטפים כל היום שוטפים לך את המוח.
ש: הכור הגרעיני כולנו מתפנים משמה "תתפנו".
אליעד: כן מי אמר אולי לא אולי צריך כולם למות, אולי המטרה של החיים זה למות ולכן צריך להגיד להם כולנו פה נלך ליפן כדי שיהיה יותר מהר למות. תראי הרי ההיגיון אומר שתכלית החיים, סתם לא ההיגיון המוחלט יש אופציה לחשוב שתכלית החיים זה למות מה האינטרס הניגודי כי בסוף מתים זאת אומרת שמה המטרה המטרה זה בסוף למות, כאילו אתה עובד ועובד בסוף מת אז מה המטרה למות אז בא נתקדם יותר מהר.
ש: מה שהוא משיג עד המוות זאת התכלית כביכול.
אליעד: מי חושב שזאת התכלית הרי זה לא נותן לך שום דבר כי אתה בסוף עוזב.
ש: אתה משלה את עצמך שזה נותן לך בגלל זה אתה עובד וקונה.
אליעד: כן אני רק אומר כל מה שאני בא להגיד שהכל יכול להיות יכול להיות שגם התכלית זה למות, עכשיו ברגע שאומרים לך "תקשיב אתה צריך להיזהר לא למות" בעצם שוטפים לך את המוח "תדע לך שלמות זה רע" אבל מי אמר שלמות זה רע אולי אתה צריך בכלל למות אתה מתאמץ לחיות אולי אתה צריך להתאמץ למות.
ש: היו כבר כתות שמלמות שהתאבדו.
אליעד: נכון יש גם כתות שלמות שניסו לא להתאבד אני מכיר הרבה כתות שברגע שהם ראו שריפה בבית ברחו החוצה לא רצו למות יש כתות כאלה ויש כתות כאלה יש את כל הכתות.
ש: לא אני אומרת אני מראה את הצד ההפוך שיש כאלה שאומרים כמו שאתה אומר חשבו.
אליעד: הם לא חשבו הם התאבדו מסיבות אחרות אבל בעיקרון יש גם אנשים מתים שנמאס להם למות אז הם התאבדו ונולדו פה.
ש: לא הבנתי.
אליעד: יש אנשים שכבר מתו שנמאס להם להיות שם אז הם התאבדו נכנסו לפה לעוד סיבוב.
ש: לא הבנתי.
אליעד: תסבירי.
ש: שאנשים שכבר מתו והם בעולם אחר נגיד אז הם התאבדו שם ובאו לכאן.
אליעד: מה לא חשבת על זה.
ש: לא.
אליעד: את יודע איך הגעת לפה כי פעם התאבדת היית במקום אחר התאבדת אמרת "אין לי כוח להיות פה".
ש: במקום ההוא?
אליעד: כן איפה היית לפני מאה שנה איפה היית?
ש: אין לי מושג.
אליעד: אז היית במקום אחר נכון.
ש: כן.
אליעד: אז איך הגעת לפה כי התאבדת אמרת "די נמאס לי להיות שם" התאבדת ונכנס לתוך פה.
ש: או מתתי שם והגעתי לפה.
אליעד: זה מה שאמרתי זה אותו דבר, את אומרת "לא התאבדתי שם מתתי שם" בסדר זה אותו דבר, אוקי שם יש כאלה שמתים ואז באים לפה ויש כאלה שמתאבדים ואז באים לפה זה אותו דבר בקיצור זה אותו דבר.
ש: זה או אתה פה או אתה שם.
אליעד: כן אתה איפשהו נמצא לא משנה אתה ככה או ככה תמיד נמצא איפשהו.
ש: תמיד נמצאים?
אליעד: לצערך את תמיד נמצאת, למה תמיד נמצאת? כי גם אם את לא נמצאת אז את הופכת להיות משהו אחר. נגיד בן אדם חולם חלום ואת קמה מהחלום מה קורה עם שהיו בתוך החלום איפה הם? הם קיימים הם נכנסו לתוכך, שאנשים שהיו בתוך החלום הם כאילו היו פיצול שלך עכשיו ברגע שהתעוררת אז כל האנשים שבתוך החלום נכנסים לתודעה שלך הם כאילו התאחדו איתך.
ש: ומה קורה איתם?
אליעד: מה שקורה איתך, אני אסביר לך עוד פעם עכשיו את חולמת חלום יש שמה מאה אנשים בחלום, בסדר עכשיו כשאת מתעוררת הם כולם הופכים להיות את.
ש: מצטרפים אלי.
אליעד: כן כאילו הם בתוכך חוזרים כאילו לתודעה אחת שלך.
ש: אז איך הם נפרדו בחלום איך הם התפזרו להם?
אליעד: זאת שאלה אחרת זה כמו השאלה איך יש נפרדות נכון זאת השאלה, זה תמיד אותה שאלה אבל מה שבאתי להגיד אתה לא יכול להיעלם אם תיעלם תחזור להיות מה שהיית קודם זה לא שונה מפה בעיקרון אם את תיעלמי, נגיד התודעה שלך תיעלם אז את תחזרי להיות מה שהיית.
ש: גם כשבן אדם כשהוא קטן עושים לו איזה סוג של שטיפת מוח ושזה עדיין הספק קראנו שזה.
אליעד: לא הבנתי כל בן אדם שוטפים לו את המוח כל הזמן כשאתה רואה ואומרים לך "שים לב סע בזהירות כי יש לא יודע מה בדרך" אז עושים לך שטיפת מוח שאם לא תעשה את זה זה יהיה רע, כל דבר זה שטיפת מוח כשאומרים לך "תקשיב יש עכשיו בעיה שטרוריסטים זה וזה" עושים לך שטיפת מוח כאילו שזה רע מי אמר שזה רע אולי זה טוב ושוטפים כל היום שוטפים לך את המוח.
ש: הכור הגרעיני כולנו מתפנים משמה "תתפנו".
אליעד: כן מי אמר אולי לא אולי צריך כולם למות, אולי המטרה של החיים זה למות ולכן צריך להגיד להם כולנו פה נלך ליפן כדי שיהיה יותר מהר למות. תראי הרי ההיגיון אומר שתכלית החיים, סתם לא ההיגיון המוחלט יש אופציה לחשוב שתכלית החיים זה למות מה האינטרס הניגודי כי בסוף מתים זאת אומרת שמה המטרה המטרה זה בסוף למות, כאילו אתה עובד ועובד בסוף מת אז מה המטרה למות אז בא נתקדם יותר מהר.
ש: מה שהוא משיג עד המוות זאת התכלית כביכול.
אליעד: מי חושב שזאת התכלית הרי זה לא נותן לך שום דבר כי אתה בסוף עוזב.
ש: אתה משלה את עצמך שזה נותן לך בגלל זה אתה עובד וקונה.
אליעד: כן אני רק אומר כל מה שאני בא להגיד שהכל יכול להיות יכול להיות שגם התכלית זה למות, עכשיו ברגע שאומרים לך "תקשיב אתה צריך להיזהר לא למות" בעצם שוטפים לך את המוח "תדע לך שלמות זה רע" אבל מי אמר שלמות זה רע אולי אתה צריך בכלל למות אתה מתאמץ לחיות אולי אתה צריך להתאמץ למות.
ש: היו כבר כתות שמלמות שהתאבדו.
אליעד: נכון יש גם כתות שלמות שניסו לא להתאבד אני מכיר הרבה כתות שברגע שהם ראו שריפה בבית ברחו החוצה לא רצו למות יש כתות כאלה ויש כתות כאלה יש את כל הכתות.
ש: לא אני אומרת אני מראה את הצד ההפוך שיש כאלה שאומרים כמו שאתה אומר חשבו.
אליעד: הם לא חשבו הם התאבדו מסיבות אחרות אבל בעיקרון יש גם אנשים מתים שנמאס להם למות אז הם התאבדו ונולדו פה.
ש: לא הבנתי.
אליעד: יש אנשים שכבר מתו שנמאס להם להיות שם אז הם התאבדו נכנסו לפה לעוד סיבוב.
ש: לא הבנתי.
אליעד: תסבירי.
ש: שאנשים שכבר מתו והם בעולם אחר נגיד אז הם התאבדו שם ובאו לכאן.
אליעד: מה לא חשבת על זה.
ש: לא.
אליעד: את יודע איך הגעת לפה כי פעם התאבדת היית במקום אחר התאבדת אמרת "אין לי כוח להיות פה".
ש: במקום ההוא?
אליעד: כן איפה היית לפני מאה שנה איפה היית?
ש: אין לי מושג.
אליעד: אז היית במקום אחר נכון.
ש: כן.
אליעד: אז איך הגעת לפה כי התאבדת אמרת "די נמאס לי להיות שם" התאבדת ונכנס לתוך פה.
ש: או מתתי שם והגעתי לפה.
אליעד: זה מה שאמרתי זה אותו דבר, את אומרת "לא התאבדתי שם מתתי שם" בסדר זה אותו דבר, אוקי שם יש כאלה שמתים ואז באים לפה ויש כאלה שמתאבדים ואז באים לפה זה אותו דבר בקיצור זה אותו דבר.
ש: זה או אתה פה או אתה שם.
אליעד: כן אתה איפשהו נמצא לא משנה אתה ככה או ככה תמיד נמצא איפשהו.
ש: תמיד נמצאים?
אליעד: לצערך את תמיד נמצאת, למה תמיד נמצאת? כי גם אם את לא נמצאת אז את הופכת להיות משהו אחר. נגיד בן אדם חולם חלום ואת קמה מהחלום מה קורה עם שהיו בתוך החלום איפה הם? הם קיימים הם נכנסו לתוכך, שאנשים שהיו בתוך החלום הם כאילו היו פיצול שלך עכשיו ברגע שהתעוררת אז כל האנשים שבתוך החלום נכנסים לתודעה שלך הם כאילו התאחדו איתך.
ש: ומה קורה איתם?
אליעד: מה שקורה איתך, אני אסביר לך עוד פעם עכשיו את חולמת חלום יש שמה מאה אנשים בחלום, בסדר עכשיו כשאת מתעוררת הם כולם הופכים להיות את.
ש: מצטרפים אלי.
אליעד: כן כאילו הם בתוכך חוזרים כאילו לתודעה אחת שלך.
ש: אז איך הם נפרדו בחלום איך הם התפזרו להם?
אליעד: זאת שאלה אחרת זה כמו השאלה איך יש נפרדות נכון זאת השאלה, זה תמיד אותה שאלה אבל מה שבאתי להגיד אתה לא יכול להיעלם אם תיעלם תחזור להיות מה שהיית קודם זה לא שונה מפה בעיקרון אם את תיעלמי, נגיד התודעה שלך תיעלם אז את תחזרי להיות מה שהיית.
050-3331-331