אליעד כהן מסביר על הספר "להצליח בכוח המחשבה" מהו אגו, מהו רצון עצמי, והאם אפשר בכלל להעלים אותם. הרצון העצמי של האדם, שנקרא גם אגו, יכול לשמש כאויב או כאוהב, והדבר תלוי כולו בגישתו של האדם למציאות. אם המציאות מתאימה תמיד לרצונו של האדם, הוא נהנה ממנה. אך כאשר המציאות אינה כרצונו, האגו הופך לאויבו וגורם לסבל.
מהן הדרכים השונות לבטל את האגו ולמה הן לא עובדות?
אליעד מסביר שיש כמה דרכים נפוצות שהן לכאורה מאפשרות ביטול של האגו:
- הדרך הראשונה היא שהאדם ינסה לשכנע את עצמו לאהוב ולקבל את המציאות כמו שהיא, ללא התנגדות או רצון לשינוי. השיטות השונות אומרות לאדם להגיד "זה לטובה", או "תחשוב חיובי", "תאהב את מה שיש", אך כל אלו שיטות של שכנוע עצמי ושקר עצמי בלבד, ולכן הן לא באמת עובדות. אליעד מדגים זאת בכך שאומר שכאשר האדם משכנע את עצמו לרצות את מה שהוא לא רוצה, בעצם הוא מתנגד למציאות ולא באמת מקבל אותה כפי שהיא. כדי באמת לרצות את המציאות, האדם צריך לרצות גם את זה שהוא לא רוצה את המציאות. למשל, אם מישהו סובל, עליו לרצות את הסבל עצמו, ולא לשנות את הרצון כך שלא יסבול. אך מכיוון שהאדם תמיד מנסה לשנות את רצונו, הוא למעשה לא באמת רוצה את המציאות.
- הדרך השנייה היא ביטול הרצון לקבל והפיכתו לרצון לתת. האדם מנסה לשנות את טבעו ולהחליף את רצונו לקבל בהנאה מהרצון לתת. השיטות הרוחניות טוענות כי סבל נגרם מכך שהאדם רוצה לקבל, ואם יהפוך את הרצון לקבל לרצון לתת, הוא יפסיק לסבול. אך אליעד מסביר שגם שיטה זו לא עובדת באמת, כי למעשה האדם תמיד פועל מתוך אינטרס לקבל סיפוק והנאה לעצמו, גם כשהוא נותן לאחרים. כל נתינה היא למעשה רצון לקבל סיפוק מנתינה זו. לכן, גם נתינה היא סוג של רצון לקבל, ולכן גם רצון לתת הוא מוגבל וסובל בדיוק כמו הרצון לקבל.
מדוע האדם לא יכול באמת להעלים את הרצון העצמי שלו?
הסיבה המרכזית לכך היא שהרצון העצמי קיים באופן בלתי נשלט על ידי האדם. הרצון אינו נבחר על ידי האדם אלא קיים מעצם קיומו. האדם לא יצר את הרצון שלו, לא בחר שיהיה לו רצון, ולכן אין לו באמת שליטה עליו.
אליעד מביא דוגמה לכך שאם אדם מחליט לא לרצות שום דבר, הוא עדיין רוצה "לא לרצות". בדיוק כמו שאם אדם אומר "אני לא מחליט יותר שום דבר", זו בעצמה החלטה. לכן, אי אפשר באמת להפסיק לרצות או להפסיק להחליט.
בנוסף, הרצון נובע מתחושת החיסרון מעצם קיום האדם. האדם קיים כנפרד מהמציאות השלמה, ולכן הוא תמיד חש חיסרון, והחיסרון הוא שורש הרצון.
האם אפשר בכל זאת להעלים את האגו?
אליעד מסביר שיש רק דרך אחת שבה אפשר באמת להעלים את האגו לגמרי, והיא לא באמצעות האדם עצמו אלא באמצעות כוח חיצוני ואובייקטיבי. בדיוק כפי שאדם לא יכול לנתח את הלב של עצמו אלא צריך מנתח חיצוני, כך הוא לא יכול להעלים את האגו של עצמו, אלא צריך כוח חיצוני שיעשה זאת בשבילו.
הכוח החיצוני היחיד שאינו תלוי באדם ואינו קשור לאגו של האדם הוא האמת האובייקטיבית. האמת האובייקטיבית היא מציאות שקיימת ללא תלות בתודעה האנושית, והיא היחידה שיכולה לשחרר את האדם מאגו שלו.
איך האמת האובייקטיבית יכולה להעלים את האגו?
כשהאדם מחפש את האמת לא מתוך אינטרס להרגיש טוב, אלא מתוך רצון אמיתי לדעת את האמת בכל מחיר, אז הוא מתחבר לאמת אובייקטיבית זו. אליעד מדגיש שעל האדם לאהוב ולחפש את האמת, גם אם היא גורמת לו סבל, כי אם הוא מחפש את האמת רק כדי להרגיש טוב, הוא עדיין לכוד באגו.
האמת הזו מביאה את האדם להבין את שורש המציאות, את מה שהיה לפני הסיבה הראשונה, לפני כל דבר שהיה קיים. כאשר האדם מתאחד ברמה הרגשית והתודעתית עם המציאות השלמה הזו, הוא משוחרר לחלוטין מהאגו, כי האני המצומצם שלו מתמזג עם ה"אני" האינסופי והראשון.
האם אפשר להגיע לענווה אמיתית?
אליעד מבקר את השיטות השונות שטוענות כי האדם צריך להגיד לעצמו שהוא "כלום". כאשר אדם אומר לעצמו שהוא כלום, זו בעצם גאווה במסווה של ענווה, כי אם היה באמת כלום, לא היה צריך לומר זאת. ענווה אמיתית היא לא להגיד שאתה כלום, אלא פשוט לא לדעת שאתה בכלל קיים או לא קיים, כי במצב זה האדם באמת חופשי מהאגו ומהתפיסה העצמית.
מה קורה כשהאדם באמת משתחרר מהאגו?
כאשר האדם מגיע לאמת האובייקטיבית הזו, הוא משיג חופש מוחלט מהאגו ומהרצון העצמי. התודעה שלו עוברת טרנספורמציה, הוא חווה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמציאות, ולכן לא סובל יותר. האגו והרצון העצמי מתבטלים מעצמם, מבלי שהאדם יצטרך להתאמץ או לשכנע את עצמו בשקרים שונים. האדם חווה את המציאות כמו שהיא, ולכן תמיד טוב לו באמת.
- איך מבטלים את האגו?
- האם אפשר להפסיק לרצות?
- מהי האמת האובייקטיבית?
- האם אפשר להגיע לענווה אמיתית?
- כיצד להשתחרר מהרצון העצמי?
- האם אפשר לרצות את המציאות?