כפי שכבר ביארתי, השלמות היא החיבור של ההפכים. כי כל דבר בעולם, חסר את כל שאר הדברים. והשלמות, היא החיבור של כל הדברים. ומי שבוחר בדרך הקיצוניות, הרי שהוא חסר את הטוב שיש בפשרנות ובוותרנות. ומי שהוא בוחר בדרך הפשרה המתמדת, הרי שהוא חסר את הטוב שיש בעקשנות ובקיצוניות. והשלמות, היא החיבור של הקיצוניות ושל הפשרנות, שזו קיצוניות מאוזנת.

וקיצוניות מאוזנת אמיתית וטובה, היא כאשר האדם קיצוני בכך שהוא לא קיצוני. דהיינו, האדם מתעקש לא להתעקש, והאדם דבק בכך, שהוא לא ידבק לשום דבר, אלא יוכל לראות את הטוב שיש בכל דבר ולחיות בשלום עם כל דבר.

ומי שלא מבין את המציאות, ומי שחושב שהוא טוב יותר מאחרים, הוא זקוק להיות קיצוני ולפרוש מהעולם. משום, שהוא לא מסוגל להכיל בתוכו את אלו ששונים ממנו. אך המציאות השלמה שהיא השלמות, היא מכילה בתוכה את כולם. ומי שלא מסוגל להכיל בתוכו את כולם, כמו שהמציאות המושלמת מכילה בתוכה את כולם, הרי שהוא רחוק מהשלמות.

וקיצוניות מאוזנת, היא כאשר האדם קיצוני בכך שהוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, ודן כל דבר לכף זכות. ועל ידי זה הוא הופך להיות קיצוני, שמכיל בתוכו את כל הדברים. שזאת קיצוניות מושלמת, משום שהיא מכילה בתוכה גם את ההפך של עצמה. ושלמות הקיצוניות, היא כאשר האדם מתחבר לכל המציאות, ומקבל את הדברים כפי מה שהם.

וכמו כן, גם דרך הויתור אינה שלמה, משום שהיא חסרה את העקשנות ואת חוסר הוותרנות. וותרנות אמיתית, היא כאשר היא מכילה בתוכה את ההפך שלה, דהיינו, את העקשנות. וותרנות טובה...