כי מה שעוצר את האדם בחיים, זאת הגאווה שלו, שהוא לא מוכן להודות, שהוא לא יודע. ואם האדם לא יודה שהוא אינו יודע, אז כיצד הוא ידע דברים חדשים?! כי האושר, הוא הידיעה שהכל מושלם. וכדי להגיע לידיעה הזאת, לשם כך על האדם להיות בחוסר ידיעה כלשהי, שממנה תצמח הידיעה של האחדות. אבל אם האדם לא מוכן להודות שהוא אינו יודע, אז כיצד הוא ידע את מה שהוא אינו יודע?!
כי השאלה, היא הכלי שאוחז בתשובה. ואי הידיעה, היא הכלי שאוחז את הידיעה. ומי שמשקר לעצמו שהוא יודע, כאשר הוא אינו יודע, הוא פוגע בכלי הקיבול שלו, לדעת את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, את חוסר הידיעה שלו, הרי שהוא לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת.
כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, תהיה אמיתית. והאדם מקבל תשובה אמיתית או שקרית, לפי רמת האמת שבשאלה שלו. ומי שהוא איש אמת באמת, שהוא מודה על האמת, שהוא אינו יודע כלל, האם היש ישנו והאין איננו, אז הוא מקבל תשובה של אמת, שהכל אחד, והאדם חווה את התשובה הזאת באמת.
אבל כל זמן שהאדם משקר, כאילו הוא יודע משהו וכאילו הוא בטוח במשהו, הרי שהאדם מונע מעצמו להגיע לבירור האמת. וברגע שיש לאדם טיפת אמונה שקרית בדבר כלשהו, האמונה הזאת מעכירה את כל המציאות של האדם. כי על ידי האמונה, חוסר הוודאות שלו, הופכת לוודאות שקרית. ואז האדם משקר את עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא לא יודע ולא יכול לדעת אותו כלל, ולו רק משום שהוא שקר, שנוגד את אחדות המציאות.
וכל זמן שיש לאדם טיפת אמונה שקרית, האמונה משבשת לאדם את המחשבה, והיא גורמת לו לא להודות שהוא אינו יודע. וגם אם הוא מודה שהוא אינו יודע, הרי שבתוכו הוא עדיין משקר לעצמו, כאילו הוא כן יודע משהו כלשהו. כי מי שהוא איש של אמת מוחלטת, הוא לא יודע דבר. משום ששום דבר אינו מוחלט. וכאשר יש רק אמת מוחלטת, אין שום ידיעת אפשרי כלל. כך שכל הוודאות שיש לאדם היא שקרית, ולו רק משום ששום דבר אינו מוחלט באמת יותר מאשר דבר אחר.
וכדי להבין את האמת המוחלטת, לשם כך צריך לחשוב בצורה מוחלטת. דהיינו, על האדם להבין, שהאמת המוחלטת, מהותה שונה מכל אמת שהיא. כי כל האמיתות, הן אינן מוחלטות. והאמת המוחלטת, היא זו שאינה יכולה שלא להיות קיימת. משום שאין מחשבה אחרת ששונה ממנה ושמנוגדת לה, אלא היא נמצאת תמיד, בתוך כל המחשבות כולן.
והסיבה שהאדם מפחד להודות שהוא אינו יודע, היא משום שאי הידיעה של האדם, גורמת לו לאבד את האחיזה שלו בשקרים שלו, שהם כאילו גורמים לו להרגיש טוב. כי כל חוויית המציאות של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חוויית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי.
והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה שהוא יודע. כי אם האדם לא היה יודע כלל שום דבר, הרי שלא היה לו רע כלל. וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים.
כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, שאפשר לדעת אותה. ואם יצליח האדם לא לדעת דבר, על ידי זה יכול האדם להעלים...
כי השאלה, היא הכלי שאוחז בתשובה. ואי הידיעה, היא הכלי שאוחז את הידיעה. ומי שמשקר לעצמו שהוא יודע, כאשר הוא אינו יודע, הוא פוגע בכלי הקיבול שלו, לדעת את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, את חוסר הידיעה שלו, הרי שהוא לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת.
כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, תהיה אמיתית. והאדם מקבל תשובה אמיתית או שקרית, לפי רמת האמת שבשאלה שלו. ומי שהוא איש אמת באמת, שהוא מודה על האמת, שהוא אינו יודע כלל, האם היש ישנו והאין איננו, אז הוא מקבל תשובה של אמת, שהכל אחד, והאדם חווה את התשובה הזאת באמת.
אבל כל זמן שהאדם משקר, כאילו הוא יודע משהו וכאילו הוא בטוח במשהו, הרי שהאדם מונע מעצמו להגיע לבירור האמת. וברגע שיש לאדם טיפת אמונה שקרית בדבר כלשהו, האמונה הזאת מעכירה את כל המציאות של האדם. כי על ידי האמונה, חוסר הוודאות שלו, הופכת לוודאות שקרית. ואז האדם משקר את עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא לא יודע ולא יכול לדעת אותו כלל, ולו רק משום שהוא שקר, שנוגד את אחדות המציאות.
וכל זמן שיש לאדם טיפת אמונה שקרית, האמונה משבשת לאדם את המחשבה, והיא גורמת לו לא להודות שהוא אינו יודע. וגם אם הוא מודה שהוא אינו יודע, הרי שבתוכו הוא עדיין משקר לעצמו, כאילו הוא כן יודע משהו כלשהו. כי מי שהוא איש של אמת מוחלטת, הוא לא יודע דבר. משום ששום דבר אינו מוחלט. וכאשר יש רק אמת מוחלטת, אין שום ידיעת אפשרי כלל. כך שכל הוודאות שיש לאדם היא שקרית, ולו רק משום ששום דבר אינו מוחלט באמת יותר מאשר דבר אחר.
וכדי להבין את האמת המוחלטת, לשם כך צריך לחשוב בצורה מוחלטת. דהיינו, על האדם להבין, שהאמת המוחלטת, מהותה שונה מכל אמת שהיא. כי כל האמיתות, הן אינן מוחלטות. והאמת המוחלטת, היא זו שאינה יכולה שלא להיות קיימת. משום שאין מחשבה אחרת ששונה ממנה ושמנוגדת לה, אלא היא נמצאת תמיד, בתוך כל המחשבות כולן.
והסיבה שהאדם מפחד להודות שהוא אינו יודע, היא משום שאי הידיעה של האדם, גורמת לו לאבד את האחיזה שלו בשקרים שלו, שהם כאילו גורמים לו להרגיש טוב. כי כל חוויית המציאות של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חוויית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי.
והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה שהוא יודע. כי אם האדם לא היה יודע כלל שום דבר, הרי שלא היה לו רע כלל. וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים.
כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, שאפשר לדעת אותה. ואם יצליח האדם לא לדעת דבר, על ידי זה יכול האדם להעלים...
050-3331-331