האם יכול להיות שכל העולם טועה?

אליעד כהן פותח בשאלה עמוקה - האם יכול להיות שכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, חושבים על משהו שהוא לחלוטין נכון, הגיוני וחכם, אבל במציאות זו טעות מוחלטת? במבט ראשון, נראה שהסיכוי לכך אפסי. אם כולם מאמינים שמשהו הוא נכון לחלוטין, אז כנראה שזו האמת, לא? הרי לא ייתכן מצב שבו כל האנושות יחד טועה, כי זה בלתי סביר לחשוב שכולם יאמצו דעה מוטעית בו - זמנית.

אך אליעד כהן מציע להסתכל על הנושא מזווית שונה. הוא נותן כדוגמה את הדתיים. הדתיים מאמינים באמונה שלמה באלוהים ובסיפורים שונים כמו סיפורי התורה, הם קמים בבוקר ומתפללים, מדברים עם חבר דמיוני כלשהו, מאמינים שהוא מגן עליהם, עוזר להם, ועושה למענם דברים. כל חייהם מתנהלים סביב הרעיון הזה, ויש להם ספרים שלמים, רבנים וסיפורים אינספור על החבר הדמיוני שלהם. אבל האם יכול להיות שכל הדתיים טועים? אליעד כהן אומר שכן, אפשרי בהחלט שכל הדתיים טועים.

אם מסתכלים מהצד ההפוך, אדם דתי יחשוב שכל החילונים טועים. עבורו, כל מי שלא מאמין במה שהוא מאמין בו - חי בטעות גדולה. מהצד של המוסלמי, כל העולם שאינו מוסלמי הוא טועה לחלוטין, וגם נוצרים או יהודים יכולים לחשוב אותו הדבר לגבי האחרים. אם אדם מסוגל להבין ולראות שיכולות להיות קבוצות גדולות מאוד של אנשים שטועים, אז למה שלא יהיה אפשרי שכל האנשים בעולם טועים יחד? אם אדם אחד יכול לטעות, למה לא מיליארד אנשים? ואם מיליארד יכולים לטעות, למה לא שבעה או שמונה מיליארד?

האם אנשים יכולים להאמין בדבר שאינו נכון מבלי לדעת?

אליעד כהן מוסיף ומסביר שבמקרה שבו קיימת מחשבה שיש לגביה קונצנזוס מוחלט, אנשים אפילו לא מודעים לכך שיש להם את אותה מחשבה, כי אף אחד אינו חושב אחרת. כך, כולם חיים באמונה מלאה שהדבר נכון במאה אחוזים, ולכן אינם מעלים בדעתם את האפשרות של טעות. אם כולם בטוחים לחלוטין שהדבר נכון, הספק כלל לא עולה במוחם, ולכן הם אפילו לא יודעים שהם מאמינים במשהו ספציפי - כי אין מי שחושב אחרת.

מה אפשר ללמוד מהסתכלות על דתות אחרות?

אליעד כהן נותן דוגמאות נוספות של דתות: מוסלמים מאמינים שמוחמד עלה לשמיים על סוס, ויהודים חושבים שמשה רבנו הכה בסלע ויצאו ממנו מים. נוצרים מאמינים שישוע הלך על המים. לכל קבוצה כזו ברור לגמרי שהסיפורים של הקבוצות האחרות הם לא הגיוניים וטיפשיים, אבל הסיפור שלהם עצמם הוא כמובן הגיוני ואמיתי. כאשר מסתכלים על זה בצורה כזו, מבינים שיש כאן משהו מוזר - כל קבוצה בטוחה שהיא צודקת, וכל השאר טועים לחלוטין. אליעד כהן מציין שהגישה הזאת נפוצה גם מעבר לדת - שמאלנים חושבים שכל הימנים טועים או גזענים, והימנים בטוחים שהשמאלנים טועים או בוגדים. כל קבוצה רואה את עצמה כצודקת ואת כל השאר כטועים לגמרי.

מהנקודה הזו אליעד כהן לוקח את הרעיון צעד נוסף קדימה. אם אתה מסוגל להודות בכך שקבוצה גדולה מאוד של אנשים יכולה לטעות, מדוע אינך יכול להעלות בדעתך את האפשרות שגם אתה טועה? מדוע שלא תוכל להיות האפשרות שכל העולם כולו טועה?

האם יכול להיות שגם אתה טועה?

הנקודה המרכזית שאליעד כהן מדגיש היא הצורך להטיל ספק. אם כל כך קל להבין מדוע אחרים טועים, אם ברור לך למה דתות אחרות טועות, למה פוליטיקאים אחרים טועים, או למה תרבויות אחרות טועות, האם אתה מסוגל גם לעצור ולהטיל ספק באמונות שלך עצמך? אליעד אומר בבירור - אם כולם יכולים לטעות, אז גם אתה, בלי שום יוצא מן הכלל, יכול לטעות.

בסופו של דבר, אליעד כהן מציע לחשוב על האפשרות שכל מה שאתה מאמין בו, כל מה שאתה בטוח בו, כל מה שהחברה מסביבך מאמינה בו - יכול להיות פשוט טעות מוחלטת. הוא מדגיש את הצורך להטיל ספק מתמיד באמונות הכי בסיסיות, אפילו באלה שהן קונצנזוס מלא.