36:52אושר בשלמות, תמיד יש חיסרון, אין שום חיסרון, תמיד יש שאלה, אין שום שאלה, חיים בלי שום חיסרון, שלמות בלי שום חיסרון, מהי השלמות? אושר אמיתי, מהו אושר? אושר מוחלט
מהי שלמות? האם תמיד יש חיסרון?
בהרצאה אליעד כהן עוסק בנושא של שלמות וחיסרון ומסביר את הרעיון של חיסרון כמלווה תמידי במציאות. הוא מציין כי כל תפיסה שמבוססת על השכל המפריד תוביל אותנו למקום שבו תמיד יש חיסרון, שכן השכל מחלק את העולם לנפרדות: יש ויש, יש טוב ויש רע, יש יתרונות ויש חסרונות. אליעד טוען כי כל דבר שמוגדר כשלם, הוא לא באמת שלם במובן המוחלט. שלמות מוחלטת, מבחינתו, אינה קיימת כשיש חיסרון, כי כל חיסרון הוא חלק מהמציאות האנושית. הוא גם מציין שבמציאות, כשיש חיסרון, זהו סוג של נפרדות שמובילה לאי שלמות.
מה השכל מאחורי "תמיד יש חיסרון"?
כאשר אליעד מדבר על רעיון "תמיד יש חיסרון", הוא מציין שמדובר בנרטיב של השכל שמחלק את העולם בין יש ואין. הוא מסביר שלרוב, אנשים אינם מבינים את העומק של החיסרון הקבוע, מה שמוביל להם לתחושה של אובדן ותסכול, והם לעיתים לא מצליחים להבין שיש אופציה אחרת לראות את הדברים. כל תשובה שתתקבל תשאיר שאלה, כי תמיד יהיה משהו שלא ברור או לא מושלם. הוא מציין שגם תשובה שמציעה פתרון, תמשיך להעלות שאלות חדשות - כך החיים יימשכו עם חיסרון שנראה שאין לו פתרון.
איך אפשר להיות מאושר שלם בלי חיסרון?
ההסבר של אליעד לגבי האושר האמיתי מצביע על האפשרות להבין את העולם ללא השכל המפריד. הוא מציין את רבי נחמן, שהסביר כי כאשר אדם מבין שאין הבדל בין יש לאין, אין יותר שאלות פתוחות, וכך אפשר להגיע לשלמות אמיתית. מצב שבו אין הבדל בין יש לאין מאפשר לאדם להגיע למקום שבו הוא לא מוצא יותר חסרונות, כיוון שהוא מבין שהחיסרון הוא לא אמיתי. כך, הוא יכול לחיות בשלום פנימי, שבו שום דבר לא חסר במובן המוחלט.
מה קורה כשאין חיסרון? האם אפשר לכעוס או לרצות?
כאשר אליעד מדבר על מצב שבו אין חיסרון, הוא מסביר שהמצב הזה לא נוגע רק להסכמה על החיסרון, אלא מדובר על חופש אמיתי - חופש לעשות ולהרגיש כל דבר מבלי להיות מחויב למחשבה אחת. כשהאדם מבין שאין חיסרון, הוא יכול לשאול שאלות שנראות חסרות ערך, לחוות רגשות שונים בו זמנית, ויכול אפילו לכעוס על כל דבר, לא רק על דבר אחד. לדוגמה, אם אדם כועס על מכה ברגל, הוא יכול גם לכעוס על זה שאין כאב ביד, על זה שהכאב ברגל לא חזק יותר, על כל האפשרויות הקיימות, ובו זמנית גם לא לכעוס כלל.
האם יש הבדל בין הכעס שלי לכעס שאתה מתאר?
אליעד מסביר את ההבדל בין כעס רגיל לכעס בשדה של שלמות. הוא מציין כי בדרך כלל, כאשר אדם כועס, הוא כועס על דבר אחד. לדוגמה, אם אדם קיבל מכה ברגל, הוא יכעס על המכה. לעומת זאת, אחרי שמגיעים להבנה של שלמות, אדם יכול לכעוס על כל הממדים של הכאב: על הכאב ברגל, על העובדה שאין כאב ביד, ובו זמנית לא לכעוס על שום דבר. כך, הוא נמצא במצב שבו הוא לא מצמצם את רגשותיו למקום אחד, אלא יכול לחוות את כל המציאות בשלמותה.
מהו הכעס האמיתי?
הכעס האמיתי, על פי אליעד, הוא מצב שבו אדם יכול להיות בו זמנית במצבים שונים ולהרגיש רגשות מנוגדים. כאשר אדם מבין שאין הבדל בין יש לאין, הוא יכול לחוות את כל המציאות ולהיות בנפרדות מבלי שתחושת הכעס או רגשות אחרים ישלטו בו. מצב כזה מאפשר לאדם לשאול כל שאלה, לחוות רגשות, או להיות חסר רגשות, מבלי להיות כבול לתפיסת השכל המפריד.
בהרצאה אליעד כהן עוסק בנושא של שלמות וחיסרון ומסביר את הרעיון של חיסרון כמלווה תמידי במציאות. הוא מציין כי כל תפיסה שמבוססת על השכל המפריד תוביל אותנו למקום שבו תמיד יש חיסרון, שכן השכל מחלק את העולם לנפרדות: יש ויש, יש טוב ויש רע, יש יתרונות ויש חסרונות. אליעד טוען כי כל דבר שמוגדר כשלם, הוא לא באמת שלם במובן המוחלט. שלמות מוחלטת, מבחינתו, אינה קיימת כשיש חיסרון, כי כל חיסרון הוא חלק מהמציאות האנושית. הוא גם מציין שבמציאות, כשיש חיסרון, זהו סוג של נפרדות שמובילה לאי שלמות.
מה השכל מאחורי "תמיד יש חיסרון"?
כאשר אליעד מדבר על רעיון "תמיד יש חיסרון", הוא מציין שמדובר בנרטיב של השכל שמחלק את העולם בין יש ואין. הוא מסביר שלרוב, אנשים אינם מבינים את העומק של החיסרון הקבוע, מה שמוביל להם לתחושה של אובדן ותסכול, והם לעיתים לא מצליחים להבין שיש אופציה אחרת לראות את הדברים. כל תשובה שתתקבל תשאיר שאלה, כי תמיד יהיה משהו שלא ברור או לא מושלם. הוא מציין שגם תשובה שמציעה פתרון, תמשיך להעלות שאלות חדשות - כך החיים יימשכו עם חיסרון שנראה שאין לו פתרון.
איך אפשר להיות מאושר שלם בלי חיסרון?
ההסבר של אליעד לגבי האושר האמיתי מצביע על האפשרות להבין את העולם ללא השכל המפריד. הוא מציין את רבי נחמן, שהסביר כי כאשר אדם מבין שאין הבדל בין יש לאין, אין יותר שאלות פתוחות, וכך אפשר להגיע לשלמות אמיתית. מצב שבו אין הבדל בין יש לאין מאפשר לאדם להגיע למקום שבו הוא לא מוצא יותר חסרונות, כיוון שהוא מבין שהחיסרון הוא לא אמיתי. כך, הוא יכול לחיות בשלום פנימי, שבו שום דבר לא חסר במובן המוחלט.
מה קורה כשאין חיסרון? האם אפשר לכעוס או לרצות?
כאשר אליעד מדבר על מצב שבו אין חיסרון, הוא מסביר שהמצב הזה לא נוגע רק להסכמה על החיסרון, אלא מדובר על חופש אמיתי - חופש לעשות ולהרגיש כל דבר מבלי להיות מחויב למחשבה אחת. כשהאדם מבין שאין חיסרון, הוא יכול לשאול שאלות שנראות חסרות ערך, לחוות רגשות שונים בו זמנית, ויכול אפילו לכעוס על כל דבר, לא רק על דבר אחד. לדוגמה, אם אדם כועס על מכה ברגל, הוא יכול גם לכעוס על זה שאין כאב ביד, על זה שהכאב ברגל לא חזק יותר, על כל האפשרויות הקיימות, ובו זמנית גם לא לכעוס כלל.
האם יש הבדל בין הכעס שלי לכעס שאתה מתאר?
אליעד מסביר את ההבדל בין כעס רגיל לכעס בשדה של שלמות. הוא מציין כי בדרך כלל, כאשר אדם כועס, הוא כועס על דבר אחד. לדוגמה, אם אדם קיבל מכה ברגל, הוא יכעס על המכה. לעומת זאת, אחרי שמגיעים להבנה של שלמות, אדם יכול לכעוס על כל הממדים של הכאב: על הכאב ברגל, על העובדה שאין כאב ביד, ובו זמנית לא לכעוס על שום דבר. כך, הוא נמצא במצב שבו הוא לא מצמצם את רגשותיו למקום אחד, אלא יכול לחוות את כל המציאות בשלמותה.
מהו הכעס האמיתי?
הכעס האמיתי, על פי אליעד, הוא מצב שבו אדם יכול להיות בו זמנית במצבים שונים ולהרגיש רגשות מנוגדים. כאשר אדם מבין שאין הבדל בין יש לאין, הוא יכול לחוות את כל המציאות ולהיות בנפרדות מבלי שתחושת הכעס או רגשות אחרים ישלטו בו. מצב כזה מאפשר לאדם לשאול כל שאלה, לחוות רגשות, או להיות חסר רגשות, מבלי להיות כבול לתפיסת השכל המפריד.
- ההבנה של חיסרון ושלמות
- ההיבטים הרוחניים של האושר
- היכולת להרגיש רגשות שונים בו זמנית
- איך להגיע לשלמות אמיתית
- ההבנה של שאלה שאין לה תשובה
מהי שלמות? האם תמיד יש חיסרון?
בהרצאה אליעד מסביר את הרעיון של חיסרון ושלמות, ומראה איך התפיסה שלנו לגבי העולם נובעת מהשכל המפריד. הוא מתחיל בכך שאם מישהו בא אליו עם בעיה, הוא ינסה להסביר לו שתמיד יש חיסרון במציאות, כי כל דבר שמוגדר כשלם הוא לא באמת שלם. לדבריו, חיסרון הוא חלק מהמציאות, ויש לו מקום תמידי בעולם, משום שאין שלמות מוחלטת. הוא מתאר את מהות המציאות כככזו שמלאה בנפרדות, וכל עוד אנחנו תופסים את העולם דרך השכל, תמיד יהיה חיסרון ויתרון.
הסיבה לכך היא שהשכל מחלק את העולם לנפרד - יש יש ויש אין, יש טוב ויש רע, יש יתרונות ויש חסרונות. מכאן, שלעולם לא נוכל להשיג שלמות של ממש כל עוד אנחנו פועלים מתוך השכל. אליעד מסביר שתפיסת החיסרון היא לא אמת מוחלטת, אך הוא אומר אותה מתוך נקודת מבט של השכל, כי בתפיסה אחרת, שבה אין חיסרון, קשה מאוד להבין את ההסבר. לכן, כל עוד אדם לא מבין את זה לעומק, הוא יישאר עם ההבנה שתמיד יש חיסרון.
מה השכל מאחורי "תמיד יש חיסרון"?
כאשר אליעד אומר "תמיד יש חיסרון", הוא מתאר את הרעיון שבלי השכל שמחלק בין דברים אין חיסרון. אבל מכיוון שהשכל מפריד בין יש ואין, בין טוב ורע, אז "תמיד יש חיסרון" הוא הנרטיב שאליעד מציע לאדם שיחפש את התשובה לחיים. בהמשך, הוא מסביר שלרוב, כשהאדם מבין שיש חיסרון תמידי במציאות, הוא לא באמת מבין את עומק הדבר. כל תשובה שיתקבל תשאיר שאלה, כי תמיד אפשר לשאול "למה זה כך?" והחיים ימשיכו כרגיל.
ההסבר הזה נועד לעזור לאדם להמשיך לחיות, למרות החיסרון שנראה שאין לו פתרון. זהו מצב שבו אדם לא מחפש תשובות לשאלות הגדולות של החיים אלא פשוט מקבל את החיסרון כחלק מהמציאות. אליעד מבהיר שזו היא אמת יחסית, כי אין סוף לשאלות ואין סוף לתשובות. אך אם אדם נשאר במסגרת השכל וההבנה הזו, הוא לא יוכל להיות מאושר במאה אחוז.
איך אפשר להיות מאושר שלם בלי חיסרון?
כדי להגיע לאושר מלא ותחושת שלמות אמיתית, אליעד מציין שצריך להסתכל על המציאות מתוך זווית אחרת, שאינה מושפעת מהשכל. רבי נחמן, שהוזכר בהרצאה, אומר שבמצב שבו אין הבדל בין יש לאין, כל שאלה נעלמת, ואז מתאפשר לאדם להגיע לשלמות האמיתית. ההבנה שאין הבדל בין יש לאין היא מצב של שלמות שאי אפשר להגדיר אותו במילים. כאשר מגיעים להבנה הזו, לא נותרות שאלות פתוחות, ובכך גם נעלם החיסרון. זהו מצב שבו אדם חי "בלי חיסרון" באופן מוחלט.
למעשה, שלמות אמיתית היא כשהאדם מבין את מהות החיסרון כלא אמיתי. כך, הוא יכול להגיע למצב שבו הוא מבין שהכל שולי, ושום דבר לא חשוב במובן המוחלט. לאחר שהאדם הגיע למצב זה, הוא לא צריך להיות מוטרד אם משהו נראה לו חסר או לא שלם, כי הוא מבין שהשלמות נמצאת במצב שבו לא קיים חיסרון אמיתי.
מה קורה כשאין חיסרון? האם אפשר לכעוס או לרצות?
אליעד מתאר את המצב שבו אין חיסרון כמצב שבו יש יותר חופש אמיתי - חופש לעשייה ללא מחויבות לאף דבר. המצב שבו אין חיסרון מאפשר גם לאדם לשאול כל שאלה שהוא רוצה, גם את השאלות הטפשיות ביותר. על פי ההבנה הזו, כאשר אדם מגיע למצב שאין בו שום שאלה, הוא יכול גם לא לכעוס וגם לכעוס. כלומר, הוא יכול להרגיש רגשות שונים בו זמנית.
בהקשר לכעס, אליעד מסביר כי כיום כאשר אדם כועס, הוא בדרך כלל כועס על משהו אחד, לדוגמה, אם קיבל מכה ברגל, הוא יכעס על זה. אבל ברגע שהוא מבין את שלמות האמיתית, הוא יוכל לכעוס על כל דבר בו זמנית - גם על הכאב ברגל וגם על העובדה שאין כאב ביד, וגם על המכה בכלל וגם על זה שלא קיבל מכה נוספת. הוא יוכל לכעוס ולהיות רגוע בו זמנית. כלומר, בשלב זה הוא נמצא במצב של שלמות שבו הוא לא כבול למחשבה אחת, הוא יכול להיות "בכל מקום" בו זמנית.
האם יש הבדל בין הכעס שלי לכעס שאתה מתאר?
לסיום, אליעד מבהיר את ההבדל בין הכעס הרגיל שמרגיש אדם לבין הכעס שהוא מדבר עליו בהקשר של שלמות. כיום, כשאדם כועס, הוא לא כועס על כל האפשרויות והמצבים שיכולים להתרחש. הוא כועס על דבר אחד - לדוגמה על מכה שהוא קיבל ברגל. לעומת זאת, אחרי שהוא מגיע להבנה של "אין חיסרון", הוא יוכל לכעוס על כל הממדים של הכאב, גם על זה שיש כאב ברגל וגם על זה שאין כאב ביד, בו זמנית. זהו מצב שבו אדם כבר לא מצמצם את רגשותיו למקום אחד, אלא הוא יכול לחוות את כל המציאות בשלמותה, ולהיות בנפרדות בעודו מבין שהכל אחד.
בהרצאה אליעד מסביר את הרעיון של חיסרון ושלמות, ומראה איך התפיסה שלנו לגבי העולם נובעת מהשכל המפריד. הוא מתחיל בכך שאם מישהו בא אליו עם בעיה, הוא ינסה להסביר לו שתמיד יש חיסרון במציאות, כי כל דבר שמוגדר כשלם הוא לא באמת שלם. לדבריו, חיסרון הוא חלק מהמציאות, ויש לו מקום תמידי בעולם, משום שאין שלמות מוחלטת. הוא מתאר את מהות המציאות כככזו שמלאה בנפרדות, וכל עוד אנחנו תופסים את העולם דרך השכל, תמיד יהיה חיסרון ויתרון.
הסיבה לכך היא שהשכל מחלק את העולם לנפרד - יש יש ויש אין, יש טוב ויש רע, יש יתרונות ויש חסרונות. מכאן, שלעולם לא נוכל להשיג שלמות של ממש כל עוד אנחנו פועלים מתוך השכל. אליעד מסביר שתפיסת החיסרון היא לא אמת מוחלטת, אך הוא אומר אותה מתוך נקודת מבט של השכל, כי בתפיסה אחרת, שבה אין חיסרון, קשה מאוד להבין את ההסבר. לכן, כל עוד אדם לא מבין את זה לעומק, הוא יישאר עם ההבנה שתמיד יש חיסרון.
מה השכל מאחורי "תמיד יש חיסרון"?
כאשר אליעד אומר "תמיד יש חיסרון", הוא מתאר את הרעיון שבלי השכל שמחלק בין דברים אין חיסרון. אבל מכיוון שהשכל מפריד בין יש ואין, בין טוב ורע, אז "תמיד יש חיסרון" הוא הנרטיב שאליעד מציע לאדם שיחפש את התשובה לחיים. בהמשך, הוא מסביר שלרוב, כשהאדם מבין שיש חיסרון תמידי במציאות, הוא לא באמת מבין את עומק הדבר. כל תשובה שיתקבל תשאיר שאלה, כי תמיד אפשר לשאול "למה זה כך?" והחיים ימשיכו כרגיל.
ההסבר הזה נועד לעזור לאדם להמשיך לחיות, למרות החיסרון שנראה שאין לו פתרון. זהו מצב שבו אדם לא מחפש תשובות לשאלות הגדולות של החיים אלא פשוט מקבל את החיסרון כחלק מהמציאות. אליעד מבהיר שזו היא אמת יחסית, כי אין סוף לשאלות ואין סוף לתשובות. אך אם אדם נשאר במסגרת השכל וההבנה הזו, הוא לא יוכל להיות מאושר במאה אחוז.
איך אפשר להיות מאושר שלם בלי חיסרון?
כדי להגיע לאושר מלא ותחושת שלמות אמיתית, אליעד מציין שצריך להסתכל על המציאות מתוך זווית אחרת, שאינה מושפעת מהשכל. רבי נחמן, שהוזכר בהרצאה, אומר שבמצב שבו אין הבדל בין יש לאין, כל שאלה נעלמת, ואז מתאפשר לאדם להגיע לשלמות האמיתית. ההבנה שאין הבדל בין יש לאין היא מצב של שלמות שאי אפשר להגדיר אותו במילים. כאשר מגיעים להבנה הזו, לא נותרות שאלות פתוחות, ובכך גם נעלם החיסרון. זהו מצב שבו אדם חי "בלי חיסרון" באופן מוחלט.
למעשה, שלמות אמיתית היא כשהאדם מבין את מהות החיסרון כלא אמיתי. כך, הוא יכול להגיע למצב שבו הוא מבין שהכל שולי, ושום דבר לא חשוב במובן המוחלט. לאחר שהאדם הגיע למצב זה, הוא לא צריך להיות מוטרד אם משהו נראה לו חסר או לא שלם, כי הוא מבין שהשלמות נמצאת במצב שבו לא קיים חיסרון אמיתי.
מה קורה כשאין חיסרון? האם אפשר לכעוס או לרצות?
אליעד מתאר את המצב שבו אין חיסרון כמצב שבו יש יותר חופש אמיתי - חופש לעשייה ללא מחויבות לאף דבר. המצב שבו אין חיסרון מאפשר גם לאדם לשאול כל שאלה שהוא רוצה, גם את השאלות הטפשיות ביותר. על פי ההבנה הזו, כאשר אדם מגיע למצב שאין בו שום שאלה, הוא יכול גם לא לכעוס וגם לכעוס. כלומר, הוא יכול להרגיש רגשות שונים בו זמנית.
בהקשר לכעס, אליעד מסביר כי כיום כאשר אדם כועס, הוא בדרך כלל כועס על משהו אחד, לדוגמה, אם קיבל מכה ברגל, הוא יכעס על זה. אבל ברגע שהוא מבין את שלמות האמיתית, הוא יוכל לכעוס על כל דבר בו זמנית - גם על הכאב ברגל וגם על העובדה שאין כאב ביד, וגם על המכה בכלל וגם על זה שלא קיבל מכה נוספת. הוא יוכל לכעוס ולהיות רגוע בו זמנית. כלומר, בשלב זה הוא נמצא במצב של שלמות שבו הוא לא כבול למחשבה אחת, הוא יכול להיות "בכל מקום" בו זמנית.
האם יש הבדל בין הכעס שלי לכעס שאתה מתאר?
לסיום, אליעד מבהיר את ההבדל בין הכעס הרגיל שמרגיש אדם לבין הכעס שהוא מדבר עליו בהקשר של שלמות. כיום, כשאדם כועס, הוא לא כועס על כל האפשרויות והמצבים שיכולים להתרחש. הוא כועס על דבר אחד - לדוגמה על מכה שהוא קיבל ברגל. לעומת זאת, אחרי שהוא מגיע להבנה של "אין חיסרון", הוא יוכל לכעוס על כל הממדים של הכאב, גם על זה שיש כאב ברגל וגם על זה שאין כאב ביד, בו זמנית. זהו מצב שבו אדם כבר לא מצמצם את רגשותיו למקום אחד, אלא הוא יכול לחוות את כל המציאות בשלמותה, ולהיות בנפרדות בעודו מבין שהכל אחד.
- ההבנה של חיסרון ושלמות
- ההיבטים הרוחניים של האושר
- היכולת להרגיש רגשות שונים בו זמנית
- איך להגיע לשלמות אמיתית
- ההבנה של שאלה שאין לה תשובה
אליעד: אם מישהו בא אלי בבעיה, אני מנסה להכניס לו הבנה שאומרת שתמיד יש חיסרון.
מחוייב המציאות שיש חיסרון כי זה לא השלם. ולכן שימשיך לחיות כרגיל עם החיסרון ויפסיק לבלבל את המוח.
מה השכל שבדבר? כל השיטות הרוחניות מלמדות אותך, כמו שלמה המלך שאמר, ניסיתי להבין ולא הצלחתי, המסקנה שהכל הבל הבלים, אז תלך לאכול בשמחה את לחמך ותהנה מהחיים. אין תשובות, אז תראה מה הכי טוב עבורך ותעשה זאת.
כשאני אומר לאדם, תמיד יש חיסרון, מה מלובש באמירה הזאת? תמיד יש נפרדות, המהות של המציאות היא נפרדות, העולם קדמון, הנפרדות היא השורש.
כשאני אומר שתמיד יש חיסרון זה לא אמת. אבל אני אומר שתמיד יש חיסרון, כי אם אסביר לו מעבר לזה הוא לא יבין בכלל.
אז כשאומרים לו שתמיד יש חיסרון, ותסתכל על היתרון, זה מרגיע אותו, ואז הוא חי. אבל השכל שאומר שתמיד יש חיסרון הוא לא שכל אמיתי. כי להגיד שתמיד יש חיסרון זה אמת בתנאי שאתה פועל במסגרת השכל. אם אתה במסגרת השכל אז תמיד מחוייב המציאות שיהיה חיסרון ויתרון. אבל בהבנה הזאת אי אפשר להיות מאושר במאה אחוז.
ולמה זה לא אמת, כי יש אפשרות להסתכל על המציאות גם בלי השכל שמפריד, ואז זה לא נכון שתמיד יש חיסרון, וגם אין אפשרות לדעת מה החיסרון.
כשאני אומר שתמיד יש חיסרון, זה אומר תמיד יש שאלה ואין תשובה, כי בכל תשובה יהיה לך חיסרון, תמיד על כל תשובה אפשר יהיה לשאול ולמה זה כך? ולכן להמשיך לחיות כרגיל.
אבל מי שימשיך לחיות כרגיל, בסוף התהליך מה שהוא ירצה מכל, זה להיפטר מזה שתמיד יש חיסרון. או אני רוצה להגיע למצב שאף פעם אין חיסרון, או שפעם אחת לא יהיה חיסרון.
אם באמת היה מחוייב שתמיד יש חיסרון, אז האדם לא היה מתנגד לזה, אבל לא באמת תמיד מחוייב שיהיה חיסרון.
רק מהצד של השכל מחוייב שתמיד יש חיסרון, אבל אם אתה בן אדם רציני שתוקף את השכל בשורשו, אז אין שום חיסרון.
מי יחשוב שבלי שכל אין חיסרון, אף אחד, אבל בתת מודע יש את האפשרות הזאת ולכן הוא אף פעם לא מצליח להיות שלם למרות שהוא מבין שתמיד יש חיסרון, משהו חסר לו. כי בלב הוא יודע שיש את ההיפוך שלו. ובהיפוך זה שבאין שכל אף פעם אין חיסרון.
אם החיסרון היה מחוייב, לא יכולת לרצות להיות בלי שום חיסרון.
האדם בטוח שיש חיסרון, כמו שהוא בטוח שהוא קיים.
תראו את העניין, האם העולם הוא מחודש או שהוא קדמון? האם המקום והזמן הם מחוייבים או שהכל נוצר יש מאין? כשאומרים לאדם שבכל דבר יש חיסרון, מה שמלובש שם זה התפיסה שהעולם קדמון, זה למעשה אומר שהנפרדות מחוייבת.
ואם אומרים לאדם, תמיד יש חיסרון, והוא לא רוצה בזה, מה שמלובש שם שבתת מודע הוא מבין שאין שום חיסרון.
אני מבחינתי שהבנתי שתמיד יש חיסרון, בהתחלה זה היה מאוד נחמד, הייתי בטוח שזהו גיליתי את השלמות, ולא ציפיתי יותר לכלום.
ואז קראתי אצל רבי נחמן שאמר, אני חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון. למה? כי באין שכל אין שום חיסרון. כשאין שום שכל, אתה לא מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אין שום חיסרון.
ואז ניסיתי להבין איך זה שאין שום חיסרון? הרי אמרת שתמיד יש חיסרון ושלמות יש רק לשם יתברך, ואז הוא הסביר איך עושים זאת, על ידי שנצמדים לאמת, ובסוף אין שום חיסרון.
רבי נחמן אמר, השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו הוא שאין שום חיסרון, שאפילו אלוהים לא יוכל לשחד אותך. אבל גם להגיד שאין שום חיסרון גם זה מדרגה נמוכה, כי יש הרבה מעבר לזה. רק שמעבר לזה אי אפשר להסביר. אם זה כבר כלום, איך יכול להיות יותר מכלום?
בשכל תמיד יש חיסרון, וזאת האמת היחסית.
אם יש הבדל בין מה שיש לבין מה שאין, תמיד יש חיסרון, כי אין דבר מושלם.
אך למרות שהאדם מבין זאת, הוא לא מצליח לחוות שלמות, למה? כי בתת מודע הוא חושב על האופציה של האין שאלה.
ויש את המצב של האין שאלה, שאתה נכנס פנימה ומבין שאין הבדל בין יש לאין ואז אין שאלה. וזה הסוף. וגם זה לא נכון, כי אחרי הסוף הזה יש סוף אחר, שעכשיו החיים מתחילים.
אחרי שהבנת שאין שום שאלה, עכשיו אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה, וגם שאלות טפשיות, למה? כי אם יש לך שכל, אתה לא יכול לשאול מה שאתה רוצה, כי יש שאלות שנראות לך טיפשיות מדי. ואם אין לך שכל, ואין לך שום שאלה, אז אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.
אם אתה לא באחדות האמיתית אתה לא יכול למשל לכעוס כמה שאתה רוצה, לפחד כמה שאתה רוצה, לרצות כמה שאתה רוצה, אבל אם הגעת למצב שאין לך שום שאלה, אז אפילו לאכול זה נראה לך טירוף, ואז אתה יכול לעשות הכל. אתה יכול להיות יותר בנפרדות.
במצב שאין שום שאלה, אין שום חיסרון, אם לא חסר כלום אז הכל מיותר, ואם אתה מבין שהכל מיותר, אז עכשיו אתה יכול להתאמץ עבור דברים שלא נראים מיותרים עבור ההוא שחושב שלא מיותר.
יש אנשים למשל שיש להם נכות רגשית שהם לא יכולים לריב על שטויות, לא יכולים להתקע בעבר, לא יכולים להילחם על שטויות, אבל אם אתה מבין שהכל אחד במוחלט, אז כמו שאתה מוטרד ממה שיש עכשיו אתה יכול להיות מוטרד גם מדברים אחרים. הנכות הרגשית היא בגלל שהם לא יכולים לבטא את כל הזוויות שבתוכם.
אחת האינדיקציות למי שהבין עד בסוף, זה מתבטא בהיפוך שלו שזה החיים בנפרדות
אחרי שהבנת שהכל אחד, זה נותן לך את הפריבילגיה לחיות בנפרדות שלא חשבת שיש נפרדות כזאת.
עכשיו אתה בנפרדות. למשל אם הגעת לכאן כדי לטפל בכעסים, עכשיו אתה יכול לכעוס כמו שלא כעסת אף פעם, אבל יש תחכום עוד יותר גדול מזה, שזה שאתה יכול לכעוס, זה לא אומר שאתה חייב לכעוס, אתה יכול כעוס ויכול לא לכעוס. זה לא מחוייב המציאות שאתה עכשיו חייב להיות בנפרדות.
ככול שהאדם מצליח לראות יותר טוב את שני הכיוונים, כך יותר קל לו להזדהות עם אחד מהם. כי אם אתה אומר רק אני צודק, אז אתה מפחד לקחת סיכונים. אבל אם לא משנה לך ושני המצבים טובים הכל יכול להעשות.
זה תמיד רק אמיתי ורק כלום ורק משחק. בסוף זה רק יש ורק אין. אתה רק בכעס ואתה אפילו לא יודע שאתה קיים.
שאלה: איך משיגים זאת?
אליעד: יש כאן ספר ואת צריכה ללמוד אותו.
שאלה: מה ההבדל בין הכעס שלי לבין הכעס שאתה מדבר עליו?
אליעד: כיום כאשר אתה כועס, אתה לא כועס מספיק. למשל אם קבלת מכה ברגל, אתה כועס על זה שקבלת מכה ברגל, אבל אתה לא כועס על זה שלא כואבת לך היד.
אני מביא אותך למצב שכאשר תקבל מכה ברגל, תכעס על זה שכואבת לך הרגל אבל תכעס גם על זה שלא כואבת לך היד. ותכעס גם על זה שלא הרביצו לך יותר. תכעס גם על זה שהרביצו לך וגם על זה שלא הרביצו לך. אתה תכעס על כל דבר שאפשר. היום אתה לא יודע לכעוס עד הסוף. אתה תכעס יותר. ובו זמנית אתה גם לא תכעס שבועטים בך ולא תכעס על זה שלא בועטים בך. שניהם, גם תכעס וגם לא תכעס.
היום על מה שיש אתה כועס ועל מה שאין אתה לא כועס. לעתיד לבוא אתה תכעס על זה שיש כאב ברגל, תכעס על זה שאין כאב ביד, ובו זמנית לא תכעס על זה שיש כאב ברגל ולא תכעס שאין כאב ביד - יש ואין בו זמנית.
מחוייב המציאות שיש חיסרון כי זה לא השלם. ולכן שימשיך לחיות כרגיל עם החיסרון ויפסיק לבלבל את המוח.
מה השכל שבדבר? כל השיטות הרוחניות מלמדות אותך, כמו שלמה המלך שאמר, ניסיתי להבין ולא הצלחתי, המסקנה שהכל הבל הבלים, אז תלך לאכול בשמחה את לחמך ותהנה מהחיים. אין תשובות, אז תראה מה הכי טוב עבורך ותעשה זאת.
כשאני אומר לאדם, תמיד יש חיסרון, מה מלובש באמירה הזאת? תמיד יש נפרדות, המהות של המציאות היא נפרדות, העולם קדמון, הנפרדות היא השורש.
כשאני אומר שתמיד יש חיסרון זה לא אמת. אבל אני אומר שתמיד יש חיסרון, כי אם אסביר לו מעבר לזה הוא לא יבין בכלל.
אז כשאומרים לו שתמיד יש חיסרון, ותסתכל על היתרון, זה מרגיע אותו, ואז הוא חי. אבל השכל שאומר שתמיד יש חיסרון הוא לא שכל אמיתי. כי להגיד שתמיד יש חיסרון זה אמת בתנאי שאתה פועל במסגרת השכל. אם אתה במסגרת השכל אז תמיד מחוייב המציאות שיהיה חיסרון ויתרון. אבל בהבנה הזאת אי אפשר להיות מאושר במאה אחוז.
ולמה זה לא אמת, כי יש אפשרות להסתכל על המציאות גם בלי השכל שמפריד, ואז זה לא נכון שתמיד יש חיסרון, וגם אין אפשרות לדעת מה החיסרון.
כשאני אומר שתמיד יש חיסרון, זה אומר תמיד יש שאלה ואין תשובה, כי בכל תשובה יהיה לך חיסרון, תמיד על כל תשובה אפשר יהיה לשאול ולמה זה כך? ולכן להמשיך לחיות כרגיל.
אבל מי שימשיך לחיות כרגיל, בסוף התהליך מה שהוא ירצה מכל, זה להיפטר מזה שתמיד יש חיסרון. או אני רוצה להגיע למצב שאף פעם אין חיסרון, או שפעם אחת לא יהיה חיסרון.
אם באמת היה מחוייב שתמיד יש חיסרון, אז האדם לא היה מתנגד לזה, אבל לא באמת תמיד מחוייב שיהיה חיסרון.
רק מהצד של השכל מחוייב שתמיד יש חיסרון, אבל אם אתה בן אדם רציני שתוקף את השכל בשורשו, אז אין שום חיסרון.
מי יחשוב שבלי שכל אין חיסרון, אף אחד, אבל בתת מודע יש את האפשרות הזאת ולכן הוא אף פעם לא מצליח להיות שלם למרות שהוא מבין שתמיד יש חיסרון, משהו חסר לו. כי בלב הוא יודע שיש את ההיפוך שלו. ובהיפוך זה שבאין שכל אף פעם אין חיסרון.
אם החיסרון היה מחוייב, לא יכולת לרצות להיות בלי שום חיסרון.
האדם בטוח שיש חיסרון, כמו שהוא בטוח שהוא קיים.
תראו את העניין, האם העולם הוא מחודש או שהוא קדמון? האם המקום והזמן הם מחוייבים או שהכל נוצר יש מאין? כשאומרים לאדם שבכל דבר יש חיסרון, מה שמלובש שם זה התפיסה שהעולם קדמון, זה למעשה אומר שהנפרדות מחוייבת.
ואם אומרים לאדם, תמיד יש חיסרון, והוא לא רוצה בזה, מה שמלובש שם שבתת מודע הוא מבין שאין שום חיסרון.
אני מבחינתי שהבנתי שתמיד יש חיסרון, בהתחלה זה היה מאוד נחמד, הייתי בטוח שזהו גיליתי את השלמות, ולא ציפיתי יותר לכלום.
ואז קראתי אצל רבי נחמן שאמר, אני חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון. למה? כי באין שכל אין שום חיסרון. כשאין שום שכל, אתה לא מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אין שום חיסרון.
ואז ניסיתי להבין איך זה שאין שום חיסרון? הרי אמרת שתמיד יש חיסרון ושלמות יש רק לשם יתברך, ואז הוא הסביר איך עושים זאת, על ידי שנצמדים לאמת, ובסוף אין שום חיסרון.
רבי נחמן אמר, השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו הוא שאין שום חיסרון, שאפילו אלוהים לא יוכל לשחד אותך. אבל גם להגיד שאין שום חיסרון גם זה מדרגה נמוכה, כי יש הרבה מעבר לזה. רק שמעבר לזה אי אפשר להסביר. אם זה כבר כלום, איך יכול להיות יותר מכלום?
בשכל תמיד יש חיסרון, וזאת האמת היחסית.
אם יש הבדל בין מה שיש לבין מה שאין, תמיד יש חיסרון, כי אין דבר מושלם.
אך למרות שהאדם מבין זאת, הוא לא מצליח לחוות שלמות, למה? כי בתת מודע הוא חושב על האופציה של האין שאלה.
ויש את המצב של האין שאלה, שאתה נכנס פנימה ומבין שאין הבדל בין יש לאין ואז אין שאלה. וזה הסוף. וגם זה לא נכון, כי אחרי הסוף הזה יש סוף אחר, שעכשיו החיים מתחילים.
אחרי שהבנת שאין שום שאלה, עכשיו אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה, וגם שאלות טפשיות, למה? כי אם יש לך שכל, אתה לא יכול לשאול מה שאתה רוצה, כי יש שאלות שנראות לך טיפשיות מדי. ואם אין לך שכל, ואין לך שום שאלה, אז אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.
אם אתה לא באחדות האמיתית אתה לא יכול למשל לכעוס כמה שאתה רוצה, לפחד כמה שאתה רוצה, לרצות כמה שאתה רוצה, אבל אם הגעת למצב שאין לך שום שאלה, אז אפילו לאכול זה נראה לך טירוף, ואז אתה יכול לעשות הכל. אתה יכול להיות יותר בנפרדות.
במצב שאין שום שאלה, אין שום חיסרון, אם לא חסר כלום אז הכל מיותר, ואם אתה מבין שהכל מיותר, אז עכשיו אתה יכול להתאמץ עבור דברים שלא נראים מיותרים עבור ההוא שחושב שלא מיותר.
יש אנשים למשל שיש להם נכות רגשית שהם לא יכולים לריב על שטויות, לא יכולים להתקע בעבר, לא יכולים להילחם על שטויות, אבל אם אתה מבין שהכל אחד במוחלט, אז כמו שאתה מוטרד ממה שיש עכשיו אתה יכול להיות מוטרד גם מדברים אחרים. הנכות הרגשית היא בגלל שהם לא יכולים לבטא את כל הזוויות שבתוכם.
אחת האינדיקציות למי שהבין עד בסוף, זה מתבטא בהיפוך שלו שזה החיים בנפרדות
אחרי שהבנת שהכל אחד, זה נותן לך את הפריבילגיה לחיות בנפרדות שלא חשבת שיש נפרדות כזאת.
עכשיו אתה בנפרדות. למשל אם הגעת לכאן כדי לטפל בכעסים, עכשיו אתה יכול לכעוס כמו שלא כעסת אף פעם, אבל יש תחכום עוד יותר גדול מזה, שזה שאתה יכול לכעוס, זה לא אומר שאתה חייב לכעוס, אתה יכול כעוס ויכול לא לכעוס. זה לא מחוייב המציאות שאתה עכשיו חייב להיות בנפרדות.
ככול שהאדם מצליח לראות יותר טוב את שני הכיוונים, כך יותר קל לו להזדהות עם אחד מהם. כי אם אתה אומר רק אני צודק, אז אתה מפחד לקחת סיכונים. אבל אם לא משנה לך ושני המצבים טובים הכל יכול להעשות.
זה תמיד רק אמיתי ורק כלום ורק משחק. בסוף זה רק יש ורק אין. אתה רק בכעס ואתה אפילו לא יודע שאתה קיים.
שאלה: איך משיגים זאת?
אליעד: יש כאן ספר ואת צריכה ללמוד אותו.
שאלה: מה ההבדל בין הכעס שלי לבין הכעס שאתה מדבר עליו?
אליעד: כיום כאשר אתה כועס, אתה לא כועס מספיק. למשל אם קבלת מכה ברגל, אתה כועס על זה שקבלת מכה ברגל, אבל אתה לא כועס על זה שלא כואבת לך היד.
אני מביא אותך למצב שכאשר תקבל מכה ברגל, תכעס על זה שכואבת לך הרגל אבל תכעס גם על זה שלא כואבת לך היד. ותכעס גם על זה שלא הרביצו לך יותר. תכעס גם על זה שהרביצו לך וגם על זה שלא הרביצו לך. אתה תכעס על כל דבר שאפשר. היום אתה לא יודע לכעוס עד הסוף. אתה תכעס יותר. ובו זמנית אתה גם לא תכעס שבועטים בך ולא תכעס על זה שלא בועטים בך. שניהם, גם תכעס וגם לא תכעס.
היום על מה שיש אתה כועס ועל מה שאין אתה לא כועס. לעתיד לבוא אתה תכעס על זה שיש כאב ברגל, תכעס על זה שאין כאב ביד, ובו זמנית לא תכעס על זה שיש כאב ברגל ולא תכעס שאין כאב ביד - יש ואין בו זמנית.