שם | |
סיסמא |
ברצוני לשתף את כולם, כיצד הגישה של אליעד השפיעה / משפיעה עליי
הגישה מרחיבה את עולמי - מפתחת את היכולת שלי לנתח מצבים ולהבין אותם מזוויות שונות, לקחת את כל האפשרויות בחשבון בצורה נקייה חפה מאינטרסים אישיים. יש לגיטימציה לכל נקודות המבט השונות, הכל אפשרי!!!
אני לומדת לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולא להסתמך על הנחות מוקדמות אלא מאמתת את הדברים בעצמי.
אני פחות מונעת מאמונות ויותר מסתכלת לאמת בפרצוף בלי פחד. לא מטאטאה מתחת לשטיח, הכל פרוס על השולחן בצורה ברורה. אני מרגישה יותר בטוחה ופחות פוחדת
אני פחות במרוץ אחר סיפוק הרצונות שלי. פחות מנוהלת ע"י גחמות הרצון, מסוגלת לדחות סיפוקים
מבינה יותר את עצמי את המציאות בה אני חיה את החוקיות במציאות בה אני חיה
מרגישה את הרגליים שלי יותר על הקרקע ופחות באוויר. מרגישה ממוקדת, מרוכזת וחדה יותר. הסינון של העיקר והתפל מהיר יותר.
החשיבה שלי מסודרת יותר, מובנית יותר ותהליכית. פחות ממוקדת בתוכן.
היכולת לזהות ולהסתכל על הקולות הפנימיים שבתוכי ועל החלקים שמרכיבים את ה"אני" שלי מבחוץ מבלי להזדהות איתם בצורה מוחלטת השתפרה מאוד.
אני יכולה להכיל מגוון רחב יותר של מצבים ולהתמודד איתם מבלי לברוח!
עולם האמונות שלי מקבל פחות ופחות כוח ובמקביל עולם הוודאות שלי מתפתח ומתחזק - בין השאר, זה מגביר את הביטחון שלי ומוריד את רמת החרדה שלי.
אני ממליצה לכולם בחום ובאהבה, לקרוא את כל הספרים של אליעד וכמובן, גם להגיע למפגשים הקבוצתיים שלנו... בהצלחה!
משי, אבל עצם ההגדרה נשל נהנתנות היא נטייה לכוון של כמה שיותר להרגיש טוב וכמה שפחות להרגיש רע, לא?
קותי, לדעתי זה תלוי בתפיסה שלנו את הטוב ואת הרע ובנטייה האוטומטית כמעט לברוח למקום שבו נרגיש טוב מבלי לעצור שנייה ולבדוק מה יקרה אם נרגיש רע
אני חושבת שההבדל הוא באמת בהקצנה של הדבר כפי שכתבת ובהאחזות ברצון להרגיש טוב ומכאן גם הפחד להרגיש רע גדול יותר.
תהייה לגביי נהנתנות, האם מי שנהנתן גם נהנה יותר בגלל שחותר באופן יחסי להרגיש טוב וגם סובל יותר בגלל שמפחד להרגיש רע???
ג'יסס!!!!
מה הטעם בלשקר לגביי הגיל??? לפי דעתי זה מעיד על קושי בלקבל את עצמך ואת העובדה שאתה מזדקן. לשקר לגביי זה זאת הכחשה או הדחקה / אי קבלה של עצמך ושל השינויים שאתה עובר וזאת הבעיה האמיתית. אולי אפשר לשקר למישהו אחר לזמן מה אבל לשקר לעצמך????
ענבל, אני מבינה שהאדם שמתאבד חושב שיהיה לו טוב יותר כתוצאה מהפעולה שהוא נוקט אבל למה מלכתחילה הוא מגיע למצב שהסבל שלו כלכך גדול שהוא לא יכול להכיל אותו ובעצם בגלל זה מתאבד ואני שואלת בהנחה שכל אחד סובל כפי כמה שיכול לסבול.
ראיתי ונהניתי. יש לי שאלה, אם בן אדם סובל רק עד כמה שהוא יכול לסבול (עד כמה שהוא רוצה את זה) אז למה אנשים מתאבדים? הם סובלים יותר ממה שהם רוצים? האם להתאבד זה סוג של להיעלם?