הפעם נדבר על פרפקציוניזם, ופירושו שלמות, האם טוב להיות פרפקציוניסט או לא טוב להיות פרפקציוניסט?
האם טוב לחפש את השלמות, או לא?
וכמו שאמרתי הרבה פעמים, אין טוב בלהיות מושלם, או רע, העניין והרעיון שתעשה מה שבא לך, אבל תעשה זאת בשלמות.
ומצד האמת, שני ההיבטים קיימים אצל כל אדם.
הסיבה שיש אנשים אינם פרפקציוניסטים במובן החיובי, הם מבינים שהם רוצים להיות מאושרים בשלמות, ועל כן יכול אותו אדם לוותר על הדברים הפרקטיים.
וכאן זה במובן החיובי, כי היית אולי פרפקציוניסט בתחום מסוים, אבל זה הגביל אותך הפרפקציוניסטיות בדבר אחר, לכן כולם יש בהם את שני הצדדים.
ובכל דבר ודבר יש בו חסרון, כי שנותנים את המרץ לדבר מסוים, בעצם מסירים שלמות מדבר אחר שעושים.
ועל האדם לנקוט צד, עד הסוף.
וגם טוב ללכת עד הסוף עם אמירה שבזה וזה אני הולך עד הסוף, וזה לא אלך עד הסוף, ולדעת איפה הקו האדום, לא ללכת בזיגזג.
גם לא להיות פרפקציוניסט בשום דבר וללכת עם זה עד הסוף, ששום דבר עכשיו אני לא מנסה לעשות בשלמות, זה גם פרפקציוניזם.
אבל לא פעם כן עושה פעם לא עושה, כי זהו הסבל של האדם, שהוא לא הולך עם האמת. שאדם מציב קו אדום, והולך על האדום ולהיפך.
האדם סובל כי חושב יש יותר טוב, ויותר טוב, והבעיה היא לא שאין שלמות, הבעיה שאתה לא הולך עם הדברים החשובים שלך עד הסוף, ולא משנה מה.
ואני אומר, שצריך להיות פרפקציוניסט באושר, ללכת עד הסוף ללא פשרות של הרצון להיות מאושר, ואם אתה לא מרגיש טוב, בשביל מה בכלל אתה חי. ואם אתה מאושר הכל טוב ממילא...