...
קולות בראש, הפרעת אישיות גבולית של ילדים, הילד שומע
קולות בראש, סכיזופרניה אצל ילדים, הפרעת זהות דיסוציאטיבית, פיצול אישיות, סכיזופרניה פרנואידית, חינוך ילדים כאן יתבאר, מה צריך לעשות ואיך להתמודד, במקרה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית / סכיזופרניה פרנואידית. באופן כללי ואצל ילדים בפרט וכיו"ב. כגון לדוגמא, ילד ששומע
קולות בראש, שאומרים לו שהוא צריך לפעול כך או אחרת, בצורה שאינה הגיונית. כי לפעמים הילד סובל משמיעת
קולות בראש, שאומרת לו שהוא צריך לחזור על כל דבר שהוא עושה, ולעשות כל דבר מספר פעמים וכיו"ב. שזה בעצם סוג של הפרעה טורדנית כפייתית אצל ילדים. וכאן יתבאר איך להתמודד עם העניין. ומי שיתבונן בעניין, יראה שיש כאן כמה נקודות שצריך לחזק אותן ולהבהיר אותן לילד ולאדם שסובל משמיעת
קולות בראש / התנהגות טורדנית כפייתית וכיו"ב. והדבר הראשון הוא, הנושא של השייכות האישית, שבין הקולות שהאדם שומע, לבין האדם עצמו. כי האדם
ששומע קולות, והאדם שסובל מפיצול אישיות / סכיזופרניה פרנואידית וכיו"ב, הוא מנסה כל הזמן להסיר מעצמו אחריות. ולטעון, שהוא
שומע קולות של מישהו אחר שמדבר איתו. כגון לדוגמא שהילד אומר "ש: הוא אומר לי לעשות כך או אחרת". וכיו"ב ניסוחים שונים, שבהם הילד מנסה להעביר מסר, שכאילו יש איזה ... / "התחושה שלך". כאשר, הדגש צריך להיות על המילה שלך . כי הילד מנסה להרחיק את האחריות למעשיו, מעצמו. ולכן הוא אומר שהוא שומע
קולות בראש של מישהו אחר, מישהו זר. ולכן הוא מדבר על אותם קולות בגוף שלישי, כאילו זה אדם זר ממש. והאמת היא, שהוא בסך הכל מדבר על המחשבות האישיות שלו, כעל קולות של מישהו ... ההוא, זאת רק המלצה בלבד, שאתה לא חייב להקשיב לה. ובכל מקרה המסר הראשון הוא, שצריך להחזיר את השליטה לידיים של אותו האדם ששומע
קולות בראש / סובל מהפרעת זהות דיסוציאטיבית. וצריך להבהיר לו, שזה לא מישהו חיצוני לו, אלא שזה קול פנימי בתוכו, קול אישי שלו, ושהוא יכול לבחור בבחירה חופשית, האם להקשיב ... עם הילד, שהוא הילד, יכול לבחור האם להקשיב לאותו הקול, או לא להקשיב לאותו הקול. וצריך עוד להבין, שכאשר הילד אומר שהוא שומע
קולות בראש וכיו"ב, אין מדובר בהפרעה נפשית ובמחלה פסיכיאטרית, כגון הפרעת אישיות גבולית של ילדים וכיו"ב, אלא בסך הכל מדובר בחוסר הבנה של הילד, את המנגנון הפנימי שלו עצמו. ... צריך להחזיר לאדם את התחושה של הבחירה החופשית שלו, בהתייחסות שלו לאותם מחשבות. ולא צריך להילחם בילד ולומר לו, שהוא לא שומע
קולות בראש, ושאף אחד לא באמת מדבר איתו, ולא צריך לומר לילד שהוא צריך להילחם באותם מחשבות ובאותם קולות וכיו"ב, או שאסור לו לשמוע לאותם קולות זרים שהוא שומע בראש. אבל בהחלט כן צריך להכיל את הקולות שהילד שומע בראש. ולא להתכחש לכך שהוא
שומע קולות. אבל כן צריך להסביר לו, שהקולות האלו, זה קולות שנובעים מתוכו. ושהם לא מחייבים אותו לעשות שום דבר. אלא הוא יכול לבחור, האם להקשיב להם, או לא להקשיב ... X". ואח"כ להפוך את זה ל: "אתה חושב אולי לעשות X". וכך בצורה מדורגת, החזרנו את האחריות המלאה לאדם. ובסיכומו של דבר, שמיעת
קולות בראש, היא לא מחלה פסיכיאטרית, והיא לא הפרעה נפשית. אלא היא תהליך טבעי שיש אצל כל אדם. שבו, עולות בתוכו מחשבות כאלו ואחרות מסיבות כאלו ואחרות. והאדם שלא מבין מהיכן ... שיקטלג את האדם כמשוגע... במקום זה רצוי מאוד לפנות לאיש מקצוע אמיתי, שבאמת מבין מה עובר על הנפש של הילד ושל האדם ששומע
קולות בראש וכיו"ב. והוא יכול לעזור לאדם להחזיר את השליטה לחיים שלו, ולחיות חיים טובים באמת. ...