... - שורש ההנאה, איך נוצרת הנאה? במה תלויה הנאה? איך ליהנות
בשלמות? הנאה
גשמית / הנאה
רוחנית / ההנאה של החכם האמיתי ובו יתבאר עניין ההנאות של האדם בחיים. ואיך ליהנות
בשלמות? והעניין הוא, כי הנאה קורית אצל האדם, כאשר רצונו מתמלא. כי טוב, הוא כאשר רצונו של האדם תואם את המציאות, ורע הוא כאשר רצונו של האדם מנוגד למציאות. ... ותחושת החסר של האדם, היא הרצון של האדם. וכאשר הרצון של האדם מתמלא, אז מתמלא אצלו חסרונו, ועל ידי זה נוצרת הנאה. והנה, בעיני העולם, יש הנאה
גשמית ויש הנאה
רוחנית. כי בעיני העולם, יש אושר פנימי ויש אושר חיצוני. ואושר חיצוני הוא, כאשר האדם מאושר ושמח, מכך שהמציאות החיצונית היא כרצונו. כגון לדוגמא, שהאדם שמח מכך ... חיצוני לאדם, והאדם שמח מכך שיש לו בית, שהוא חיצוני לו. וזהו אושר חיצוני. וכאשר האדם נהנה ומפיק הנאה מדברים שהם חיצוניים לו, זאת נקראת הנאה
גשמית. ויש גם אושר פנימי. שהוא כאשר האדם חווה אושר, שאינו תלוי בצורה החיצונית של המציאות. כגון לדוגמא, כאשר האדם מבין את הטוב שיש בכל דבר, שעל ידי זה, האושר ... האושר הוא פנימי יותר. וכאשר האדם מתבונן באיזה עניין פנימי על עצמו ומבין את המציאות, וכאשר על ידי זה האדם מפיק הנאה, ההנאה הזאת נקראת הנאה
רוחנית פנימית, של אושר פנימי. והחכם האמיתי, האדם השלם, הוא זה שיש לו את
שלמות ההנאה
הרוחנית. כי ההנאה שלו, לא תלויה בשום צורה חיצונית בעולם, אלא ההנאה שלו היא נובעת מעצמה, מצד המהות של המציאות, שלא משתנה לעולם. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא ... את הרצון של אלוהים וכולי). וע"פ הנ"ל, לכאורה ניתן להבין, כי מי שהוא חכם אמיתי, שהוא נהנה משורש ההנאה של המציאות, ראוי לו שלא ייהנה מהנאות
גשמיות. כי אם האדם טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי, אז לכאורה נראה, שהוא לא יכול להפיק שום הנאה
גשמית ולא יכול ליהנות משום הנאה
גשמית. כי ההנאה, היא רק כאשר יש חיסרון. כי האדם, לא נהנה מכך שהוא משיג איזה דבר שלא חסר לו. וההנאה היא, רק כאשר נשלם החיסרון. ואם האדם הוא חכם אמיתי, אז אין לו שום חיסרון. וא"כ, לכאורה נראה, שחכם אמיתי לא יכול ליהנות משום דבר. בין אם זה דבר
רוחני ובין אם זה דבר
גשמי. ובעיני העולם, נדמה להם, שמי שרודף אחרי הנאה
גשמית, כנראה שהוא לא אדם
רוחני. ומי שלא רודף אחרי הנאה
גשמית, אלא רק אחרי אושר פנימי, אז כנראה שהוא אדם
רוחני, או כזה שרוצה להיות
רוחני וכולי. והכל ע"פ ההיגיון הנ"ל. והאמת היא, שאין שום הבדל בין הנאה
גשמית להנאה
רוחנית. כי כל הנאה, היא
גשמית, וכל הנאה, היא
רוחנית, וכל הנאה, היא סבל, וכל סבל, הוא הנאה. והכוונה היא, שמצד האמת, כל ההנאות שיש בעולם, יש להן שורש, שהוא, החיבור של האדם, לאחדות של המציאות. וככל ... בעולם, שאינה נובעת מאחדות המציאות, שמלובשת בכל דבר. ואחדות המציאות, היא חווית האלוהות. שהאדם חווה שהכל אחד, ושהוא עצמו אלוהים האמיתי /
השלמות האלוהית. כי כאשר הכל אחד, אז ממילא אין שום הבדל בין המהות לבין הצורה, ואין הבדל בין אלוהים לבין הבריאה, ואז אין עוד מלבדו, ויש רק אלוהים, עד שאין שום משמעות לאלוהים, כי אין שום דבר שנפרד ממנו. ואז על ידי זה, האדם חווה את
השלמות. כי מנקודת מבט אחת, כל ההנאות שיש בעולם, הן כולן סבל. כי כל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון. כי כל דבר שקיים, יש בו חיסרון. כי קיומו של הדבר, תלוי בכך ... את רצונו, דהיינו, מקבל את הצורה שאותה הוא רצה, אז האדם חושב על הצורה שאותה הוא רצה. ואז, מצד אחד האדם חווה הנאה, מכך שהוא קרוב יותר אל
השלמות, כי יש לו פחות חסרונות. אבל מצד שני, ההנאה תמיד חסרה. כי שום דבר אינו
מושלם. וכל דבר שיש לאדם, וכל דבר שהאדם חושב עליו, יש בו חיסרון. כי זה הטבע של הדברים, שהם חסרים את מה שהם אינם. ולכן, תמיד כאשר האדם מרגיש הנאה כלשהי, תמיד ... היה שמח יותר, אם המציאות הייתה עוד יותר טובה. דהיינו, שהאדם תמיד רוצה את הטוב יותר, משום, שתמיד יש טוב יותר, כי בשום דבר שיש בעולם אין בו
שלמות. וכאשר האדם נהנה מאיזה דבר
גשמי, תמיד ולעולם, כל הנאה שהיא, גם כזו שנראית כהנאה