מי שיתבונן בעניין יראה, כי דעתו של האדם מושפעת ממה שכולם חושבים. לאדם חשוב מה שחושבים עליו וכיו"ב. והאדם מגבש את דעתו, גם לפי מה שכולם חושבים. וברגע שהאדם לא יודע משהו, דבר ראשון הוא בודק מה כולם חושבים, ומניח שאחרים בדקו את הדבר לפניו. ואם כולם חושבים שמשהו הוא נכון, אז כנראה שהוא נכון. ובד"כ הרוב צודק. והשאלה היא, מהי מהות העניין הזה? ובנוסף, רוב העולם לא מאושרים. והאושר הוא תוצאה של צורת חשיבה. אז האם המסקנה היא שהרוב לא צודקים? ומהי מהות העניין של חשיבות דעת הרוב?

והעניין הוא, כי יש אמת. והאמת היא אחת. והאמת היא כ"כ גדולה, עד שהיא מכילה בתוכה את כל הדעות שבעולם. וכל האנשים שבעולם, מסכימים על האמת האחת. ואין אפילו דעה אחת בעולם, שלא מסכימה על האמת האחת. ועל האמת האחת כולם מסכימים. וכל הדעות כולן, הן חלקים של האמת האחת שכולם מסכימים עליה.

ומצד האמת, מה שכולם אומרים זאת האמת. כי כולם מסכימים על האמת. ומשום שעל האמת כולם מסכימים, לכן כתוצאה מכך, בד"כ הרוב קרובים יותר אל האמת וכולי.

אך האמת, היא הדבר שכולם מסכימים עליו. ואם מישהו אחד בעולם לא מסכים עם הדבר, הרי שהוא לא אמיתי. כי האמת האמיתית היא כ"כ גדולה, עד שאפילו אם ירצה האדם לשקר, הוא לא יוכל לשקר. ואת האמת האמיתית אי אפשר לשקר, ואי אפשר להתכחש אליה. ואי אפשר לומר שום דבר בעולם, שהוא לא יהיה קשור לאמת האמיתית שנמצאת בכל דבר.

כך שאם יש דעה אחת בעולם שלא מסכימה על משהו, הרי שהוא לא האמת. כי על האמת, אי אפשר שלא להסכים.

ואיך אפשר למצוא את האמת הזאת? ומהי האמת הזאת שכולם מסכימים עליה?

והתשובה היא, שהאמת הזאת היא השכל שיש בכל דבר. כי כל הדעות שבעולן, כולן שואבות את כוחן משכל כלשהו. ולכל דעה בעולם...