החכם האמיתי לעולם לא יזלזל בדעותיהם של אחרים גם לא בדעות שמנוגדות לשלו. לא משום שהוא לא בטוח בדרכו ומשום שהוא חושש אולי הדעה המנוגדת לו נכונה, אלא דווקא משום שהוא כ"כ בטוח בדרכו, עד שהוא יודע את נקודת האמת שיש גם בדעה שמנוגדת לשלו. והוא מבין מדוע הדעה המנוגדת לשלו נכונה, וכיצד גם היא מובילה אל דעתו שלו.

היינו כי החכם השלם הוא מי שרואה את כל התמונה המלאה כולה. ולראות את התמונה המלאה היינו להבין את שורש האמת שיש בכל דעה בעולם. וכאשר האדם אינו רואה את שורש האמת שיש בדעה שמנוגדת לשלו, הרי שבתוך תוכו יש חשש כלשהו שאולי הדעה השנית צודקת.

וגם אם הוא יתכחש לכך שהוא מהרהר בליבו אולי הצד המנוגד לו צודק, הרי שכל זמן שהוא לא מבין את שורש האמת של הצד השני ולא מבין את השלמות שכוללת בתוכה גם את דעתו וגם את דעתו של הצד הנגדי, הרי שתמיד בתוכו תהיה מחשבה כלשהי שאולי הצד השני צודק.

וכאשר יש בתוך האדם מחשבה שמציקה לו שאולי הצד השני צודק והוא טועה, בפרט כאשר האדם לא באמת מבין את הצד השני אלא רק חושב שהצד השני הוא סתם טיפש וטועה, הרי שבמקרה כזה בגלל חוסר הביטחון העצמי של האדם בדרכו, משום כך הוא דווקא כן יזלזל בדעתו של הצד השני, כדי לחזק אצלו את הבטחון שלו בעמדה שלו.

היינו כי כאשר האדם לא בטוח בדעתו שלו, משום שהוא לא מבין את שורש השכל של הדעה שמנוגדת לו, הרי שבמקרה כזה בגלל חוסר הבטחון שלו בדרכו, משום כך הוא מזלזל בדעה השנייה. כי על ידי זה שהוא מזלזל בדעה המנוגדת לשלו, על ידי זה הוא כאילו מדחיק את הצורך שלו להתמודד עם הדעה השנייה ובכך הוא יוצר אצל עצמו תחושה של יציבות וביטחון עצמי בדרכו שלו.

לעומת זאת החכם האמיתי מבין היטב את שורש האמת שיש בכל דבר בעולם, ומבין מדוע הצד השני מחזיק בדעתו. ולא רק שהוא מבין את הצד שמנוגד לו, אלא שהוא מבין מדוע הצד שמנוגד לו בכלל מסכים איתו רק בלי שהוא עצמו יבין את זה. היינו כי על האמת האמיתית כולם מסכימים. מאחר שהיא אמת ואי אפשר שלא להסכים איתה. אלא שלא תמיד האדם בכלל מודע לשורש פנימיות כוונתו והוא לא באמת מבין את עצמו עד הסוף.

ואילו היו בני האדם מבינים את עצמם עד הסוף, הרי שהם היו מסכימים על כל הדברים שבעולם. ורק משום חוסר ההבנה של האדם את עצמו, רק משום כך נדמה לו שהוא וחברו לא מסכימים זה עם זה.

והחכם האמיתי יודע ורואה כיצד כל הדעות שבעולם מסכימות ומצביעות ומובילות אל נקודת האמת שבה הוא נמצא. וממילא הוא לא מרגיש מאוים משום דעה בעולם. משום שהוא מכיל בתוכו את כל הדעות השונות. ולמרות שברמה המעשית גם האדם החכם נוקט בעמדה כלשהי כדי להתקיים, כי כדי לחיות ולהתקיים בעולם לשם כך צריך לנקוט בעמדה כלשהי, הרי שהחכם בו זמנית מכיל בתוכו הבנה מלאה גם לצד השני.

ועל ידי זה שהחכם מבין את שורש האמת שיש בכל דבר ודבר, כי הוא עצמו רואה את האמת עצמה ורואה כיצד כל הדברים מחוברים ומקושרים לשורשם, על ידי זה החכם האמיתי לא חושש ולא מרגיש מאוים מאף אחד שחושב אחרת ממנו. כי הוא מבין ויודע את האמת שבאמת גם הצד השני צודק. ובאמת גם הצד השני אילו הוא הבין את עצמו, הרי שהוא היה מבין בכלל את האמת האמיתית שבה החכם נמצא.

ונחדד: כלפי חוץ החכם לא יכול להיות ולחיות ע"פ האמת האמיתית. כי האמת האמיתית מכילה בתוכה את הכל והיא לא מאפשרת לבחור בחירה כלשהי. וכדי לבחור משהו וכדי לרצות משהו צריך לנקוט עמדה כלשהי. אך החכם מכיל בתוכו גם את נקודת האמת שמכילה את הכל, וגם בו זמנית בוחר בחירה כלשהי ונוקט עמדה כלשהי.

ועל ידי זה שהוא נמצא גם בנקודת האמת שמכילה את הכל, על ידי זה החכם מכיל בתוכו גם את זה שחושב אחרת ממנו ושנוקט עמדה הפוכה משלו. והחכם האמת יודע את האמת שכל הדעות מובילות אל נקודת האמת הפנימית שבתוכו. היינו לא אל נקודת האמת שאותה הוא מבטא, כי גם היא רק נקודת אמת יחסית, אלא כל הדרכים מובילות אל נקודת האמת הפנימית שלו שאותה הוא יודע אך לא מבטא.

בכל מקרה, החכם האמת תמיד יעריך ויכבד את כל הדעות שבעולם מכל סוג שהם. משום שכל הדעות השונות שבעולם הן חלק מהמציאות. ומי שמבין את כל המציאות, לא יכול שלא להבין דעה כלשהי. ומי שלא מבין את החוכמה שיש בכל דעה בעולם, הרי שזה רק משום שהוא לא מבין את כל המציאות. כי מי שרואה את כל התמונה המלאה, הרי שבהכרח שהוא יבין גם את כל החלקים שבתוכה.

ועל ידי זה שהחכם מבין בתוכו את שורש האמת שיש בכל דבר, הרי שלא רק שהוא לא מרגיש מאוים משום דעה שונה משלו, אלא שהוא יכול ללמד את זה שמתנגד לו מדוע בכלל הדעה שלו של זה שמתנגד לו גם היא נכונה. כי החכם מבין את שורש המחשבה של כל הדעות השונות. והחכם יכול לגרום לטיפש להחזיק עוד יותר בטיפשות של עצמו, על ידי זה שהוא יכול להעצים אצל הטיפש את נקודת האחיזה של עצמו בטיפשות שלו...