גאווה. שיגעון גדלות. מגלומניה. מחשבות שווא של גדלות. גרנדיוזיות. אומניפוטנטיות. יכולת כל. אגו מנופח. תסמונת נפוליאון. תסמונת ירושלים. סינדרום ירושלים. היבריס. גבהות לב. כבוד. יהירות. גאוותנות. שחצנות. רברבנות. התנשאות. סכיזופרניה. פסיכולוגיה. אני עליון. סופר אגו. בחירה חופשית.

כפי שכבר ביארתי מספר פעמים (ראה: כאן, וגם כאן, וגם כאן), האגו הוא השורש של הרע ושל הסבל שיש לאדם. האגו שחושב שהוא משהו ממשי ונפרד מהישות האחת של המציאות, הוא זה שיוצר אצל האדם את הסבל.

מצד שני ביארתי, כי בכל דבר יש אמת וטוב. אז עכשיו נסביר את הצד השני של המטבע, ונסביר מדוע האגו הוא שורש האושר, השמחה, הטוב, ההרמוניה וכולי.

כל הסבל שיש לאדם בחיים, נובע רק משום שהוא לא הולך בדרך כלשהי עד הסוף. ז"א האדם לא הולך עד הסוף ועד הקצה האחרון עם צורת המחשבה שלו.

לא משנה להיכן ילך האדם ובאיזו דרך מחשבתית הוא יבחר, אם הוא ילך איתה עד הסוף ועד הקצה האחרון שלה, הוא יגיע אל אותה השלמות בדיוק שהוא היה מגיע אליה אם הוא היה הולך לכיוון הנגדי.

כך גם לגבי האגו. האדם סובל רק בגלל שאין לו מספיק אגו אמיתי. כל הסבל של האדם נגרם רק משום שאין לו מספיק אגו, דהיינו, בגלל שהאגו של האדם אינו מושלם.

מהו אגו מושלם?

אגו = להרגיש שאתה כמו אלוהים. אגו מושלם = להרגיש שאתה המציאות / אלוהים ממש.

נסביר:

מדוע האדם סובל, משום שקורה לו דבר נגד רצונו. נשאל: האם לאלוהים יכול לקרות משהו נגד רצונו? תשובה: לא. כל מה שקורה זה רצונו של אלוהים עצמו / המציאות עצמה.

מי שיש לו אגו אמיתי באמת, הוא מרגיש הכי טוב בעולם, משום שמבחינתו כל מה שקורה לו / איתו, זאת הכל בחירה חופשית ואישית שלו ממש. לדוגמא, כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, אם יש לו מספיק אגו הוא יאמר שהוא עצמו רצה שזה יקרה.

מי שיש לו מספיק אגו, כמו שיש לאלוהים עצמו, אדם כזה מרגיש שהכל כולל הכל זה הוא עצמו ממש רוצה. לא משנה מה קורה לאדם, הוא מרגיש שהוא עצמו ממש רוצה את זה. אדם כזה כמובן לא יסבול לעולם.

האדם סובל רק משום שאין לו מספיק אגו להבין שכל מה שקורה איתו, זה הכל הוא עצמו רוצה את זה. אדם שיש לו אגו מושלם, אדם כזה מרגיש שכל מה שקורה לו, זה הרצון העצמי שלו ממש, כך שהוא מאושר ושמח תמיד, כי הכל זה רצונו האישי ממש.

נמצא, כי הסבל נובע משום שהאגו של האדם אינו נמצא בקצה האחרון שלו. יש לאדם מספיק אגו להגיד שיש לו רצון אישי, אך אין לו מספיק אגו לומר שהכל זה רצונו האישי.

לא משנה להיכן ילך האדם הוא יגיע לאותה הנקודה. מדוע?

כי אם האדם מבטל את האגו שלו לגמרי, באותו הרגע ה"אני" שלו נעלם לגמרי, ואז ה"אני" שלו הופך להיות המציאות עצמה. דהיינו, האדם מרגיש שה"אני" שלו זאת המציאות עצמה, ואז ממילא יש לו אגו שיוצר אושר ולא סבל.

כך הוא הדבר גם לגבי הבחירה החופשית. אם האדם חושב שיש לו בחירה חופשית, אז עליו לקחת את זה עד הסוף, ולבחור להיות שמח ממש מכל דבר. דהיינו, לבחור להרגיש שמחה מכל דבר, כי הרי יש לו בחירה חופשית.

אם יש לאדם בחירה חופשית, אז יש לו בחירה חופשית גם על הרגשות / רצונות / מחשבות שלו. והוא יכול לבחור להיות שמח ומאושר תמיד.

ואם האדם חושב שאין לו בחירה חופשית על הכל, אז ממילא אין לו בחירה חופשית על שום דבר. כך שגם זה יוביל לביטול האגו והישות העצמית לגמרי, מה שיוביל את האדם אל הצד השני, שבו הכל זאת בחירה חופשית שלו.

ומהי...