תודעה עצמית. אני. נשמה. פילוסופיה.

מהי מהות הנשמה / תודעה / אני של האדם?

אני = תודעה = תת מודע = נשמה = נפש = רוח = הקול הפנימי = הרצון הפנימי.

כל מחשבה שעוברת בראש של האדם מכילה בתוכה את המילה "אני".

לא ניתן לדעת שום דבר שאינו אני, מבלי לדעת את עצמי.

הידיעה של האדם את הדברים ששונים ממנו, תלויה בידיעת האדם את עצמו.

בקיצור, כל מחשבה מכילה בתוכה לפחות באופן נסתר את המילה "אני".

מי שיתבונן יראה, כי כל הסבל / אושר של האדם מתרחש אצל האני של האדם.

אם אין אני, אין שאלות / אין רע / אין בעיות וכולי.

אם אין אני, אין רצונות / חסרונות / טעויות וכולי.

ההיגיון אומר, כי מאחר שכל השאלות כולן נובעות מהאני, הרי שהגיוני לבדוק ראשית כל מהו ה"אני" של האדם.

ההיגיון אומר, שעל האדם לחקור את משמעות האני שלו, בטרם הוא חוקר דברים אחרים.

אם יבין האדם מהי מהותו האמיתי של האני, הרי שיהיה ניתן להבין מה אני באמת רוצה / צריך וכולי.

כל השאלות נובעות מהאני, כי האני שואל אותן.

גם כל התשובות נובעות מהאני, כי האני משיב עליהן תשובה.

שום תשובה לא יכולה להגיע משום מקום שנמצא מחוץ לאני. התשובות כולן מגיעות מתוך האני של האדם.

מסקנה: התשובה לכל השאלות האפשריות נמצאת בתוך האני.

האני של האדם מכיל בתוכו כל תשובה שהאדם יוכל אי פעם לדעת אותה.

מסקנה: אם יבין האדם את מהות האני בשלמות, הרי שממילא הוא יודע את כל התשובות לכל השאלות.

אם האדם מבין את מהות האני שמכיל את כל התשובות ושממנו באות כל התשובות, הרי שממילא יש לו תשובות לכל השאלות.

מסקנה מעשית:

על האדם לשבת ולחקור עם עצמו את משמעות האני שלו.

על האדם לנסות להבין את מהות האני שלו.

הבנת מהות האני = מימוש הפוטנציאל השכלי האישי של האדם.

הבנת מהות האני = ידיעת סך כל הדברים שהאני יכול לדעת.

אז מה הוא באמת האני?

תשובה:

האני קיים בתוך המציאות. האני הוא חלק מהמציאות.

כל הדברים אותם יודע האדם + האדם, כולם קיימים בתוך המציאות.

המציאות היא הגורם שמאחד את כל הדברים כולם.

האדם החושב + הדבר שחושבים עליו + המחשבה שמקשרת את החושב ומה שחושבים עליו, 3 הדברים האלו נמצאים בתוך המציאות שמכילה אותם.

המציאות היא אין סופית.

האדם אינו מסוגל לתפוס בתוך מחשבתו שום דבר שהוא אינו סופי. להכניס לתוך מחשבה = לעשות סוף.

לאין סוף אין סוף, וממילא לא ניתן להכניס אותו לתוך מחשבה סופית.

בכל מקרה, האני של האדם וכל הדברים כולם, נמצאים בתוך המציאות.

המציאות עצמה מהווה בכל רגע את כל הדברים כולם.

מהותה של המציאות ממלאת את כל הדברים כולם.

מסקנה:

מהותו של האני = מהותה של המציאות = מהותם של כל הדברים כולם.

מאחר שכל דבר שקיים המציאות מהווה אותו, ממילא כל דבר שקיים מהותו היא מהותה של המציאות...