סדר בחיים, לא יודע מה לעשות בחיים, מטרות ויעדים, התחלה חדשה, להתחיל מחדש, התחלות חדשות, התחדשות

ובו יתבאר מה צריך האדם לעשות, כאשר הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו? כי לפעמים עוברות לאדם מחשבות בראש שלו, כגון: אני לא יודע מה אני רוצה / אני לא יודע מה לעשות עם עצמי / אני לא יודע מה טוב בשבילי וכיו"ב. והאדם מבולבל לגמרי. והאדם מרגיש שיש עליו עומס רגשי מאוד גדול, מהמצב שבו הוא לא יודע מה לעשות בחיים. והשאלה היא, מה לעשות, כאשר האדם לא יודע מה לעשות ומה הוא רוצה?

והתשובה לכך היא, שברגע שעוברת לאדם מחשבה שאומרת לו, אני לא יודע מה לעשות בחיים / ואני לא יודע מה אני רוצה וכיו"ב, אז האדם צריך לעצור לרגע אחד את רצף המחשבה שלו. והאדם צריך לנסות להסתכל על הדברים מבחוץ, מנקודת מבט חיצונית לו. והאדם צריך לנסות להרגיע את עצמו, ולעשות התחלה חדשה!

ולעשות התחלה חדשה פירושו, שכאשר האדם מבולבל לגמרי, ואין לאדם מושג מה לעשות עם עצמו, אז האדם צריך לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל מהתחלה, ולראות מה באמת הוא רוצה בכלל בחיים באופן כללי.

כי מה שקורה בפועל, זה שכאשר האדם נולד, כמעט ואין לו עדיין שום מטרה בחיים. ואז בצורה כזו או אחרת, נוצרים אצל האדם רצונות כאלו ואחרים. והאדם מזדהה רגשית עם הרצונות שלו. והאדם מציב לעצמו מטרות בחיים, שהם בעצם הרצונות שלו. והאדם מתחיל לנסות להשיג את המטרות שלו, דהיינו, למלא את הרצונות שלו.

ולפעמים, אחרי זמן כלשהו, האדם מרגיש שהוא כאילו הלך לאיבוד לגמרי. שהאדם כבר מבולבל לגמרי, וכבר הוא מרגיש שהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, ושהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו וכיו"ב. וזה משום שלפעמים מרוב זה שהאדם עסוק בלחשוב איך להשיג את המטרות שלו, מרוב זה הוא כבר שכח, מה הייתה המטרה המקורית שלו.

כי כדי להשיג מטרה גדולה כלשהי, לשם כך צריך להשיג המון מטרות קטנות (תתי מטרות / מטרות משנה). וכדי להשיג מטרה כלשהי, לשם כך האדם צריך לרכז את המחשבה שלו, באותה מטרה. דהיינו, כדי להשיג מטרה גדולה כלשהי, לשם כך האדם צריך לחשוב ולהתרכז באיך הוא משיג את המטרות הקטנות, שהן אלו שאמורות להוביל אותו למטרה הגדולה יותר.

וזה גורם לכך, שלפעמים, כאשר האדם מתרכז באיך להשיג את המטרות הקטנות שלו, שאם הוא ישיג אותן, אז ממילא הוא ישיג גם את המטרה הגדולה שלו, אז זה גורם לכך, שהאדם שוכח מה בכלל הוא רצה מלכתחילה. דהיינו, ההתעסקות של האדם בהשגת המטרות שלו בחיים, גורמת לכך, שלפעמים האדם בכלל שוכח, מה בכלל הוא רוצה מעצמו מלכתחילה.

וכאשר המציאות היא כפי מה שהאדם רוצה, אז לא ממש אכפת לו שהוא לא זוכר מה בדיוק הוא רוצה מעצמו. אבל כאשר המציאות פתאום מתחילה לא להתאים למה שהאדם רוצה, אז האדם מתחיל להרגיש רע, ואז הוא מתחיל לשאול את עצמו, מה בכלל אני רוצה לעשות, ומה המטרות שלי וכיו"ב.

ויש כאן נקודה נוספת, והיא, שלפעמים, כאשר האדם מנסה להשיג מטרה קטנה כלשהי, כדי להשיג את המטרה הגדולה, אז לפעמים בטעות האדם עושה דברים, שהם מרחיקים אותו מהמטרה המקורית שלו.

כגון לדוגמא, אדם שרוצה להיות מאושר, ולשם כך הוא הולך לעבוד. כדי להרוויח כסף, וכדי שהוא יוכל לקנות את מה שהוא רוצה, כדי להיות מאושר. ואז באותה עבודה, האדם גורם לעצמו, להיות הרבה יותר לא מאושר, מאשר אם הוא לא היה הולך לאותה העבודה מלכתחילה.

וכיו"ב יש אין ספור דוגמאות, לכך, שהאדם כדי להרגיש טוב, גורם לעצמו להרגיש רע. והאדם לא שם לב לכך, שהוא בעצם עושה את הפעולה המנוגדת, למה שהוא רוצה להשיג.

ובכל מקרה, כאשר האדם מרגיש שהדברים יוצאים משליטה, דהיינו, שהאדם מרגיש שהמציאות היא לא כרצונו, אז לפעמים האדם חושב לעצמו מחשבות כגון: אני לא יודע מה אני רוצה / אני לא יודע מה לעשות עם עצמי / אני לא יודע מה טוב בשבילי / אני לא יודע מה לעשות בחיים, וכיו"ב מחשבות, שמעידות שהאדם חווה שהוא הלך לאיבוד ושהוא מחפש את עצמו.

ואז, כאשר האדם מגיע למצב כזה, הפתרון לכך, הוא התחדשות של התחלה חדשה. כי את החיים אפשר לחיות מתוך הרגל, שגם לזה יש את היתרונות ואת החסרונות שלו. אבל אפשר גם לעשות התחלות חדשות, בכל רגע מחדש.

ולהתחיל מחדש ולעשות התחלה חדשה, פירושו, שהאדם מסתכל אל תוך הרגע הזה, והאדם שואל את עצמו: מה אני רוצה ברגע הזה. דהיינו, האדם לא צריך לחשוב, מה הוא רוצה לעשות בחיים, אלא האדם צריך לחשוב, מה בכלל הוא רוצה להשיג בחיים, אם בכלל הוא רוצה להשיג משהו.

ז"א, המחשבה של האדם שהוא לא יודע מה לעשות בחיים, היא מחשבה שגויה. ובמקום לחשוב מה אני רוצה לעשות בחיים, במקום זה על האדם לחשוב, מה בכלל אני רוצה מהחיים שלי באופן כללי. ובמקום לחשוב אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, במקום זה על האדם לחשוב, מה בכלל אני רוצה מעצמי. ובמקום לחשוב, אני לא יודע מה אני רוצה באופן ספציפי, לחשוב, מה אני רוצה מהחיים באופן כללי.

והרעיון הוא, שהאדם צריך להסתכל אל תוכו, ולחזור לנקודת ההתחלה. ונקודת ההתחלה פירושה, הרצון העמוק ביותר שלו, שמחובר אליו ברגע הזה. והאדם צריך להסתכל אל תוכו ברגע הזה, ולשאול את עצמו, מה בכלל אני רוצה להשיג ברגע הזה? והאם המציאות מספיק טובה עבורי ברגע הזה? ולמה המציאות לא מספיק טובה עבורי ברגע הזה? והאם באמת המציאות לא מספיק טובה ברגע הזה? ומה יכול לגרום לכך, שאגיע למצב, שבו, המציאות כן תהיה טובה עבורי, ושלא ארצה לשנות אותה יותר?

ונחדד: לפעמים האדם חושב, אני לא יודע מה אני רוצה. והאדם מרגיש רע, מכך שהוא לא יודע מה הוא רוצה. ועל האדם להבין דבר פשוט ביותר. והוא, שמי שבאמת לא יודע בכלל מה הוא רוצה, הרי שהוא לא יכול להיות לא מרוצה. ז"א, מי שבאמת לגמרי אין לו שמץ של מושג מה הוא רוצה, אז ממילא הוא מרוצה.

כי כדי להרגיש רע, לשם כך האדם צריך שיהיה לו רצון כלשהו, לשנות את המציאות במשהו כלשהו. ובלי שיהיה לאדם רצון כלשהו, לשנות את המציאות במשהו, ובלי שהאדם יחשוב שהמציאות יכולה להיות טובה יותר, אם היא תהיה אחרת, בלי זה אי אפשר להרגיש רע. וכדי שהאדם ירגיש רע, לשם כך, מחוייב שהאדם ירצה לשנות את המציאות במשהו כלשהו.

ולכן, אם האדם מרגיש רע כלשהו, הרי שמוכרח שיש איזה משהו שהוא כן רוצה. כי אם האדם באמת לא היה רוצה שום דבר, אז ממילא לא הייתה לאדם שום בעיה כלשהי, בשום נושא שהוא. ואם יש לאדם תחושת מועקה, ותחושה של חוסר שקט נפשי, ואם האדם חווה התקפי חרדה, ואם האדם חווה דיכאון וכיו"ב, הרי שבהכרח זה אומר, שכן יש איזה משהו שהאדם רוצה אותו. כי אחרת, האדם לא היה יכול להרגיש רע כלשהו. כי בלי שיהיה שום רצון, בלי זה אין שום רע.

והדרך לצאת מהרע, היא על ידי זה שהאדם מתבונן אל תוך הרצון שלו, ומנסה להבין, מה בכלל אני רוצה? והאם בכלל אני רוצה משהו? והאם באמת אני רוצה לשנות את המציאות? והאם זה ישנה, אם המציאות תשתנה? ומה במציאות הקיימת כרגע, מה אני לא רוצה בה? והאם בכלל יש משהו שאני לא רוצה במציאות הקיימת? ואולי הכל טוב איך שהוא בלי לשנות אותו? ואולי הכל מושלם תמיד? ואולי הכל טוב כפי מה שהוא תמיד? ומי אמר שאני בכלל חייב לשנות את המציאות?

והרעיון הוא, שיש שתי נקודות מבט בעניין הזה. ונקודת המבט הפנימית ביותר היא, שמצד האמת הפנימית ביותר, האדם צריך לדעת, שהכל אחד. דהיינו, שהכל מושלם איך שהוא, באותה המידה ממש. ומצד נקודת המבט הנייטרלית ביותר של המציאות, אין טוב או רע, אלא הכל שווה ערך תמיד, באותה המידה ממש. ומנקודת המבט הזו, לא שייך לרצות שום דבר מוגדר, ולא שייך להרגיש טוב או רע, משום דבר מוגדר.

וכאשר האדם מבין את העניין הזה, אז, דבר ראשון, הוא הופך להיות אדם רגוע, בלי שום קשר לשום דבר בעולם. כי כאשר האדם מבין שהכל שווה ערך תמיד, אז ממילא האדם נמצא בהרמוניה ובשלמות עם המציאות.

ואח"כ, יש עוד נקודת מבט נוספת...