פרנויות :פרנויות / מחשבות שווא / סכיזופרניה / מחשבות רדיפה / דלוזיות / פוביות / חרדות / פחדים - איך מתמודדים?

ובו יתבאר, העניין של האנשים שסובלים מפרנויות (פרנויה = פחד שגעוני ולא הגיוני), מחשבות שווא / דלוזיות (דלוזיה / מחשבת שווא / רעיון שווא = קיומן של מחשבות שאינן נכונות מבחינה אובייקטיבית) וכיו"ב. בפרט אנשים שנחשבים לסכיזופרנים (סכיזופרניה / שסעת) שסובלים ביותר, מפרנויות וממחשבות שווא וכיו"ב.

והמכנה המשותף של כל הפרנויות ומחשבות השווא הוא, שהן נובעות ממחשבות שאינן נחשבות לאמת אובייקטיבית. כגון לדוגמא מחשבות שווא של רדיפה. שהאדם מאמין שמישהו רודף אותו, ונראה לו כאילו מישהו מנסה לפגוע בו או במשפחתו. כגון לדוגמא מחשבה שאומרת, שאדם קרוב כלשהו, מנסה לפגוע בך. למרות שבאמת הוא לא מנסה לפגוע בך.

או לדוגמא מחשבות שווא סומאטיות, שנדמה לאדם שיש לו בעיות גופניות כלשהן. למרות שבאמת אין לו שום בעיה גופנית. בין אם זו מחשבת שווא שהאדם חושב כרגע יש לו בעיה גופנית, ובין אם זו מחשבת שווא של היפוכונדריה, שהאדם חושב שאולי יש לו בעיה בריאותית כלשהי, מה שנקרא היפוכונדר. וכיו"ב פרנויות שונות, שיש לאדם מחשבות שווא שונות, שכאילו יש לו בעיה כלשהי, למרות שבאמת כפי מה שנראה לעין, אין לו שום בעיה.

וכל אחד בעולם, יש לו פרנויות כלשהן. בין אם הוא נחשב לפרנואיד, ובין אם לא. כי כל אחד בעולם, בתוך תת המודע שלו, יש את כל הפחדים כולם. בין אם אלו פחדים הגיוניים, ובין אם אלו פחדים שאינם הגיוניים. אלא, שאצל כל אחד, ברמת המודעות שלו, יש פחדים אחרים. אבל כל הפחדים והחרדות כולם, וכל מחלות הנפש האפשריות, וגם כל הבריאות הנפשית כולה, הכל קיים בכל אדם בכל זמן, ורק הביטוי נראה שונה מאדם אחד לאדם אחר בכל רגע ורגע.

וראשית יש להבהיר, שכל הפרנויות ומחשבות השווא שיש בעולם, הן כולן גם - נכונות מצד האמת. והאדם בד"כ אפילו לא מודע, עד כמה הן נכונות מצד האמת. כי מצד האמת מהיבט מסויים, האדם הוא גם פחות מעלה נידף, ובכל רגע הוא יכול להיפגע מאין סוף דברים שונים. והאדם נראה לו שהוא בטוח ושלא יכול לקרות לו שום דבר ע"פ ההבנה האישית והסובייקטיבית שלו. והאדם לא מבין, שהמציאות לא כפופה להבנה האישית שלו, ושכל הדברים הרעים שיש בעולם, הכל יכול לקרות לו בכל רגע ובכל מקום שהוא, גם אם ההבנה שלו אומרת שלא יכול לקרות לו דבר כזה או אחר.

וכמובן שיש גם את הצד השני של המטבע, שאומר, שלא משנה מה יכול לקרות לך, בכל מקרה, מבחינה אובייקטיבית לא יכול לקרות לך שום דבר רע. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקום אחר.

והרעיון הוא, שכל הפרנויות ומחשבות השווא האפשריות, כולן משקפות פחדים אמיתיים, שאכן ע"פ השכל הישר, אכן יש היבט שאומר, שאולי כן ראוי לפחד מהן. וכפי שנאמר, זה שאתה לא חושב שרודפים אחריך, זה לא אומר שלא רודפים אחריך. דהיינו, זה שנראה לך שאינך צריך לפחד מכך שרודפים אחריך, זה עדיין לא אומר שלא רודפים אחריך.

כגון לדוגמא פרנויה ומחשבת שווא של רדיפה. שיש לאדם מחשבות רדיפה. שהאדם חושב שאולי מישהו רודף אחריו ורוצה לפגוע בו. שמצד האמת, הפחד הזה משקף את נקודת המבט שאומרת, שהאדם פגיע תמיד בכל מצב, גם אם הוא בטוח שהוא לא פגיע. ואדם שנדמה לו שאף אחד לא רודף אחריו, הוא עצמו סובל ממחשבות שווא. כי מי שנדמה לו שהוא בטוח וששום דבר לא יכול לפגוע בו, זה עצמו מחשבת שווא.

ונחדד: כי גם מחשבות שווא של גדלות, שהאדם חושב ששום דבר לא יכול לפגוע בו, גם הן נכונות מהיבט מסוים. כי מצד האמת, מהיבט מסוים, שום דבר לא יכול לפגוע בך, כי מבחינה אובייקטיבית, אין טוב ורע וכולי. וכפי שביארתי את זה במקומות אחרים.

ומחשבת הרדיפה שיש לאדם, שנדמה לו שרודפים אחריו, היא רק סימפטום וביטוי לפחד המוצדק של האדם, מכך שהוא מבין שבכל רגע ורגע יכול לקרות לו דבר רע.

ואם נעמיק יותר, אז המציאות רודפת אחרי האדם כל הזמן. כי היא טורחת כל הזמן לגרום לאדם לרצות לשנות אותה. דהיינו, המציאות רודפת אחרי האדם וגורמת לו להרגיש רע. מחשבת רדיפה = רודפים אחריך כדי לעשות לך רע. הרצון העצמי של האדם, הוא אכן רודף אחרי האדם כדי לעשות לו רע. כי אם האדם לא ירגיש רע, אז הוא לא יעשה שום דבר ולא ירצה שום דבר. והקיום של הרע שיש בעולם, הוא בעצם הרדיפה שיש אחרי האדם, לעשות לאדם רע. ומי שבאמת רודף אחרי האדם, זה הוא עצמו. כי האדם, הוא עצמו גם המציאות עצמה, שרודפת אחריו. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים.

או לדוגמא מחשבות שווא סומאטיות / היפוכונדריה, שנדמה לאדם שיש לו בעיה בריאותית כזו או אחרת. שגם המחשבה הזאת, משקפת מחשבה אחרת עמוקה יותר. שאכן מצד האמת, האדם אכן חולה בכל רגע ורגע. כי באופן יחסי לכמה שהאדם היה יכול להיות בריא, באופן יחסי לזה, האדם חולה תמיד. וכולם חולים במחלת המוות, שגורמת לאדם למות. וזה שאין לאדם כנפיים לעוף, גם זו מחלה מהיבט מסוים. וזה שהאדם צריך לאכול כל כמה שעות, גם זו מחלה מהיבט מסוים וכולי. כך שמנקודת מבט מסוימת, כל מחשבות השווא, הן מחשבות של אמת, מנקודת מבט מסוימת כנ"ל.

כך שראשית כל, פסיכולוג / פסיכיאטר שמנסה לטפל באדם סכיזופרן / פרנואיד שסובל ממחשבות שווא, ראשית כל עליו לדעת, מהי האמת שמסתתרת מאחורי מה שנראה כמחשבת השווא של האדם הפרנואיד / סכיזופרן. כי מאחורי כל מחשבת שווא, יש איזו אמת כלשהי. ותת המודע של האדם הסכיזופרן, תת המודע שלו, מודע היטב לנקודת האמת שמסתתרת מאחורי מחשבת השווא והפרנויה.

וגם אם האדם הסכיזופרן הפרנואיד, לא מסוגל להסביר מהי האמת שעומדת מאחורי הפרנויה שלו, הרי שעדיין זה לא אומר שאין נקודת אמת מאחורי הפרנויה שלו. ובכל מקרה, תמיד יש נקודת אמת כלשהי, מאחורי כל הפחדים והחרדות וכל הפרנויות וכל מחשבות השווא שיש ושיכולות להיות בעולם. כי לכל רעיון בעולם, גם לרעיון שנראה השקרי וההזוי ביותר, לכל רעיון שהוא, יש איזו נקודת אמת שמסתתרת מאחוריו.

ואם הפסיכולוג / פסיכיאטר, לא ידע ולא יבין, מהי האמת שמסתתרת מאחורי הפרנויה ומחשבת השווא, זה יגרום לכך, שהוא לא באמת יוכל לעזור לאדם הפרנואיד והסכיזופרן. משום, שגם אם יהיה ניתן לשכנע את הפרנואיד שהמחשבה שלו היא מחשבת שווא ופרנויה בלבד, עדיין הפרנואיד ימשיך בתת המודע שלו לפחד מאותה פרנויה, והיא יכולה לחזור בשנית. ולכן כנ"ל, החשוב מכל הוא, להבין מהיכן מגיעה הפרנויה של האדם, ומהי נקודת האמת שמסתתרת מאחורי הפרנויה.

ואחרי שהפסיכולוג / פסיכיאטר מבין מהיכן מגיעה הפרנויה של האדם, עכשיו יש שני דברים שצריך לעשות במקביל בו זמנית, כדי לעזור לפרנואיד להתמודד עם הפרנויה שלו. ושני הכיוונים הם נראים כסותרים זה את זה וכמנוגדים זה לזה. אבל, הם משלימים זה את זה, ושניהם ביחד, הם הפתרון האידיאלי. ומדובר על פתרון יחסי, ועל פתרון מוחלט. שצריך את שניהם, כדי לעזור לאדם לצאת מכל הפרנויות שיש לו.

והפתרון המוחלט, הוא קו החשיבה שאומר, שלא משנה מה יקרה לך, הרי שאין צורך שתפחד מכך. דהיינו, גם אם הפרנויה נכונה ואמיתית, עדיין אינך צריך לפחד ממנה. ולמה לא לפחד ממחשבת הרדיפה, שהאדם חושב שרודפים אחריו כדי לעשות לו רע, למה שהאדם לא יפחד מכך? תשובה: כי מצד האמת, מבחינה מוחלטת, לא משנה מה יקרה לך, זה הכל טוב ורע ושווה באותה המידה ממש. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים.

וקו החשיבה הזה, לא מתנגד לפרנויה של האדם, אלא זורם איתו ומרגיע אותו, על ידי האמת המוחלטת. כי מצד האמת המוחלטת, כל הפרנויות ומחשבות השווא שיש בעולם, הן כולן מחשבות של אמת. כי מצד האמת המוחלטת, אכן הכל יכול להיות. אלא, שמנקודת המבט הזו של המוחלטות, נקודת המבט שמסתכלת על הדברים ע"פ האמת המוחלטת, שמשם הכל יכול להיות, ושממילא כל הפרנויות הן מוצדקות, מנקודת המבט הזו, גם לא צריך לפחד כלל.

כי מנקודת מבט מוחלטת, גם אי אפשר להיות בטוח בשום דבר בכלל. וממילא אין שום משמעות מוגדרת לשום דבר. וממילא אין טוב ורע. וממילא לא צריך לפחד משום דבר. וכל זה הוסבר במקומות אחרים. וכאן רק מוזכר קו החשיבה שאומר, שהדרך להתמודד עם זה שאולי יקרה דבר רע, הדרך להתמודד עם ה"אולי" שנראה כלא הגיוני, היא על ידי זה שמבינים, שגם אם הוא יקרה, גם אז לא יקרה שום דבר, שהוא יותר רע מאשר טוב וכולי.

והפסיכולוג / פסיכיאטר, צריך לדעת איך להעביר את המסר הזה לסכיזופרן הפרנואיד, בצורה שלא תהיה מורכבת מידי. ושאעפ"כ הפרנואיד יצליח להרגיע את עצמו ולהבין, שגם אם הפרנויה שלו נכונה, עדיין הוא לא צריך להיות בגללה בחרדה ובפחד. כי גם אם מחשבת השווא שלו היא נכונה והיא אכן תתחרש, עדיין מה שיקרה יקרה, והאדם צריך לקבל את הכל איך שהוא (הניסוח "לקבל את הכל איך שהוא", מותאם עבור יכולת התפישה של השומע, אך הוא מורכב ועמוק יותר מהניסוח הפשטני הזה).

ובו זמנית, יש גם את הצד השני של המטבע, שהוא הפתרון היחסי, שהוא לפי האמת היחסית שלנו, שבה יש טוב ורע, ושבה גם יש חוקיות שאפשר לדעת, האם באמת רודפים אחריך או לא רודפים אחריך. וע"פ קו החשיבה הזה, צריך לגרום לאדם הפרנואיד, להיות יותר אמיתי עם עצמו, ולראות שהפרנויה שלו, לא משקפת תהליך שקורה במציאות שלנו, מצד האמת היחסית שלנו.

ולא צריך לשלול את כל הפרנויה של הפרנואיד בבת אחת, אלא צריך לעשות זאת בחכמה ובשלבים. והקו המרכזי הוא, לעודד את האדם הפרנואיד, להשתמש בשכל שלו כמה שיותר, ולהיצמד אל האמת כמה שיותר באופן כללי בחיים שלו.

וכאשר יש לאדם איזו פרנויה, לא צריך לשלול אותה, אבל כן צריך לשאול עליה שאלות. לדוגמא: האם באמת רודפים אחריך? האם אתה יודע, או רק מאמין שרודפים אחריך? האם ראית את מי שרודף אחריך? איך אתה יודע שרודפים אחריך? האם אתה יודע למה רודפים אחריך? למה אתה חושב שאלו שרודפים אחריך, למה נראה לך שהם רודפים אחריך? האם אלו שרודפים אחריך רודפים אחריך כל הזמן? וכיו"ב שאלות שתכליתן להביא את האדם להבנה, (שמצד האמת שלנו), הוא רק מאמין ומדמיין שרודפים אחריו, למרות שבאמת לא רודפים אחריו.

ואם האדם טוען שאכן באמת רודפים אחריו ומביא הוכחות לכך, צריך לדבר איתו בהיגיון ובשכל ישר, ולזרום איתו עם המחשבה שלו שאכן אולי רודפים אחריו. אבל להדגיש לו, שברמה העובדתית, אף אחד לא עושה לו שום דבר רע בפועל. ושאכן עליו להיות זהיר שלא ירדפו אחריו...