אושר. האם זו תכונה מולדת. במה זה תלוי?

אושר זו אכן תכונה מולדת. מולדת אצל כל אחד. כל אדם באשר הוא נולד מאושר.

טבעו האמיתי של האדם הוא להיות מאושר.

הסיבה שהאדם אינו מאושר נובעת אך ורק משום שהוא התרחק מטבעו האמיתי.

קיימים שני רבדים של גדילה שאותם עובר האדם. גדילה ביולוגית וגדילה נפשית.

כאשר האדם נולד הוא נולד כדף חלק, ללא תחושה של חסר כלשהו.

תינוק אינו יודע להבדיל בין טוב לרע, וממילא הוא אינו יכול שלא להיות מאושר.

חוסר אושר = חוסר קבלת המציאות ברגע הזה = חשיבה שמציאות אחרת תהיה טובה יותר.

כאשר תינוק נולד הוא מקבל את המציאות כפי שהיא. אין לו שאיפות, הוא לא חושב שמגיע לו שום דבר והוא לא רוצה / חסר שום מציאות שונה מהמציאות שלו.

בכי של תינוק שונה מ: חוסר אושר.

אושר = חוויה סובייקטיבית של התודעה של האדם את המציאות.

גופו של האדם יכול להרגיש כאב ולהגיב בהתאם ועדיין להיות מאושר.

אושר = קבלה פנימית של המציאות כפי שהיא.

חוסר אושר = חוסר שביעות רצון וכעס על המציאות.

החל מהרגע שבו התינוק גדל, הוא גדל בשני מישורים. בגיל הביולוגי ובגיל הנפשי.

הגדילה של האדם בגיל הנפשי אמורה להיות לכיוון של הגדלת יכולת ההכלה והקבלה של האדם את השונה ממנו.

ז"א התינוק כבר נולד מאושר. אך הגדילה הנפשית שלו אמורה להיות שהוא גם יהיה מסוגל לראות את האושר בצורות שונות של חיים ולא רק בתוך רחם אימו.

תהליך הגדילה הנפשי אינו תלוי בתהליך הגדילה הביולוגי. ז"א לשניהם יכול להיות קצב שונה שאינו תלוי אחד בשני.

כאשר הילד מתחיל לגדול, הוא בעצם נחשף לצורות חיים שונות ולדברים שונים שמשפיעים על התודעה שלו ועל התפיסה שלו את החיים.

בתהליך הגדילה של הילד הוא לומד על טוב ורע, על כישלון והצלחה, על שמחה ועצב וכולי. האדם בעצם נחשף לחשיבה הביקורתית, החשיבה השיפוטית, החשיבה שרואה דבר אחד כטוב יותר מדבר אחר וכולי.

הדבר הזה גורם לאדם לא להיות מרוצה מהדברים כפי שהם ותמיד לחשוב שיש משהו אחר טוב יותר. מה שכמובן יוצר את החיפוש העצמי, ואת חוסר האושר.

את התהליך הנ"ל עובר כל אדם.

הגדילה הנפשית של האדם באה לידי ביטוי ביכולת שלו להכיל בתוכו ולקבל בתוכו גם את הצד שאינו דומה לו.

ככל שהאדם בוגר יותר נפשית, כך הוא יודע להתמודד עם יותר מצבים של החיים בצורה חיובית יותר.

האושר של התינוק ברחם אימו הוא אושר שאינו כרוך בהתמודדות עם שינויים כלשהם.

האושר של האדם...