מי שיתבונן יראה, כי האדם תמיד רוצה להרגיש טוב, וכמה שיותר טוב, טוב יותר. והרצון הזה של האדם להרגיש טוב, לא נעלם ולא נפסק לעולם. והשאלה היא, מהיכן נובע הרצון הזה, ומהי מהותו?

והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא ביטוי של הרצון של הנפרדות, לחזור לשורשה אל האחדות. כי האחדות היא כולה טובה. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום נפרדות ואין שום חיסרון כלל. כי חיסרון אפשרי, רק כאשר הישות היא חלקית וחסרה את השלם. אבל כאשר יש רק ישות אחת שלמה, ואין שום חלקים כלל, ממילא אין שום חיסרון כלל.

ומצד האמת, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש. ומצד השקר, הנפרדות והאחדות, נפרדות זו מזו ורחוקות במהותן זו מזו. ומצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. כי מצד האמת, האחדות לא מהווה את הנפרדות, אלא היא באחדות איתה ממש. ורק מצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות.

וכאשר יש את השקר, שהנפרדות והאחדות הם נפרדות זו מזו, אז נוצר הרצון להרגיש טוב. שהוא מבטא את הרצון של ה"אני" הנפרד של האדם, לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, חסר כל צורת "אני", שנפרדת מדבר כלשהו.

כי הנפרדות ביחס לשלמות של האחדות, היא כולה רעה, ואין בה שום טוב כלל. כי כולה מלאה חסרונות, ואין בה שום שלמות כלל. כי כל הדברים חסרים, משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה תמיד להרגיש טוב. דהיינו, האדם רוצה לחזור ולהיות מה שהוא באמת, דהיינו, כלום אמיתי ממש.

וכאשר האדם זוכה להיכלל בשורשו על ידי האמת, כפי שכבר ביארתי...