ובו יתבארו מספר עניינים על דרך תת המודע של האדם, לשקר את עצמו שקר שאינו מודע, ועל הדרך של האדם, להתמודד עם דרכו לשקר את עצמו.

והעניין הוא, כי יש בעולם שלנו שני כוחות. והכוח הראשון, נקרא "מצח הנחש". והכוח השני שעומד מולו ונגדו, הוא נקרא "מצח הרצון". ומצח הנחש פירושו, שהאדם משקר את עצמו, בלי שום סיבה. כי יש שני סוגי שקרים. והסוג הראשון, הוא מצבים שבהם האדם משקר את עצמו, עם סיבה כלשהי, לכך שהוא משקר את עצמו. והסוג השני, הוא מצבים, שבהם האדם פשוט משקר לעצמו, סתם ככה בלי שום סיבה כלל.

כי כל הסבל וכל צורות הסבל של האדם, הן כולן רק משום שהאדם משקר את עצמו. ואם האדם לא ישקר את עצמו כלל, הוא יגיע להשתוות עם האחדות של המציאות, ויהיה לו טוב תמיד עם השלמות של המציאות. והאדם סובל סתם, משום שהוא משקר את עצמו סתם. וכל אחד ואחד שיתבונן אל תוכו קצת, יראה מיד, כי הוא לא נצמד אל האמת באופן מוחלט, ואפילו הוא סובל מכך לפעמים. וכל זה קורה, בלי שום סיבה ברורה לעין.

והנחש הרגיל, הוא מפתה את האדם לשקר לתועלת עצמו. אבל מצח הנחש, הוא מפתה את האדם לשקר, כדי לעשות דווקא וכדי "להכעיס" את האמת של המציאות. כי אם האדם ייצמד רק אל האמת, יהיה לו טוב תמיד. והתועלת היחידה שיש לאדם, מכך שהוא משקר לעצמו, היא בכך שהוא כאילו מכעיס ומעצבן את המציאות בשקרים שלו. כי המציאות, היא טובה, והאדם משקר שיש נפרדות ורע וכולי.

וכאשר האדם משקר את עצמו, היחיד שבאמת סובל מכך וכועס מכך, זה הוא עצמו. כי המציאות, מכילה בתוכה את הכל. ולאדם נדמה, שהוא חכם יותר וחזק יותר מאשר המציאות. שהיא בצורה אחת, והוא משקר ויוצר צורה אחרת למציאות. ובכך האדם כאילו מתגבר על הכוח של המציאות. כי השקר, כאילו עוזר לאדם לנצח את המציאות. שהמציאות היא דבר אחר, והשקר עוזר לאדם ליצור לעצמו כאילו מציאות אחרת, והאדם כאילו משנה את המציאות, באמצעות השקר שלו, גם בלי שהיא משתנה בפועל. ואז האדם כאילו מנצח את המציאות.

והאדם לא מבין, שהוא מאמלל רק את עצמו בלבד. כי מצד המציאות הכל אחד תמיד. והשקר של האדם, מאמלל רק אותו עצמו בלבד.

ובטרם נבאר, כיצד יכול האדם להתגבר על מצח הנחש הזה, שגורם לאדם לשקר לעצמו ולאמלל את עצמו, סתם כך בלי סיבה, נאמר, כי יש כאן סוד גדול. והוא, כי כל קיומו של העולם כולו, תלוי אך ורק בקיומו של מצח הנחש הזה (וכל זה, רק מתפישת הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל.

כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. כי הנפרדות שלנו היא כולה שקר, ביחס לאחדות של המציאות. והשקר הזה, לא מביא לאלוהים שום תועלת. משום שמנקודת המבט של האחדות, אין שום חיסרון כלל. ושם בנקודת המבט של האחדות, אין שום סיבה כלל.

כי סיבה אפשרית, רק כאשר יש נפרדות של טוב ורע. ולכן לא יכולה להיות סיבה, לכך שיש נפרדות של טוב ורע. כי לפני קיומם של הטוב והרע, אין שום סיבה כלל. והסיבה שבגללה יש את הנפרדות שלנו, היא רק בגלל קיומו של מצח הנחש אצל אלוהים עצמו, שגורם לאלוהים לצמצם את עצמו, ולשקר לעצמו, ולסבול, והכל ללא שום סיבה כלל. ובלי מצח הנחש של אלוהים, לא היה קיום לעולם כלל.

ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו מצח נחש, כדי שישקר ושיהיה קיים כאן בנפרדות. אלא שאז, הנפרדות היא עניין אחר וטוב מאוד לגמרי.

וכיצד יתגבר האדם על הנטייה שלו, לשקר את עצמו בלי סיבה? תשובה: על ידי מצח הרצון. כי יש רצון, שהאדם רוצה איזה דבר לתועלת של עצמו. ויש את מצח הרצון, שבו האדם רוצה איזה דבר ברצון החזק ביותר שיש, שהוא רצון ללא סיבה. כי כל זמן שיש סיבה למה האדם רוצה את הדבר, הרי שהרצון הזה חלש. אבל כאשר ורק כאשר, האדם רוצה איזה רצון בלי שום סיבה כלל, רק אז זהו רצון של אמת, שלא קודם לו שום רצון אחר.

כי כל זמן שקודמת לרצון של האדם סיבה כלשהי, הרי שזה רצון של שקר. שהאדם רוצה בכלל משהו אחר שהוא הסיבה, והאדם משקר את עצמו, שהוא רוצה את הרצון הסופי שלו, למרות שזהו שקר. ורצון שבאמת אין לו שום סיבה, הוא רצון של אמת.

וכדי להתגבר על מצח הנחש הזה, לשם כך על האדם להתחבר למצח הרצון שלו. דהיינו, שהאדם יפעיל את הנשק של העדר הסיבה, אל מול מצח הנחש, שהוא שואב את כוחו, מהעדר...