ומצד האמת אין שום תקווה בעולם כלל, אבל אין גם שום ייאוש בעולם כלל, כי הכל טוב והכל אחד. וכאשר הכל אחד, אין להיכן להגיע ואין ממה להתייאש ואין למה לקוות, כי הכל כבר טוב בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה.

וגם בעולם שלנו של הנפרדות, שבו התכלית והמטרה רחוקה מהאדם, גם בו יש תקווה, ואין שום יאוש בעולם כלל. משום, שתמיד יש תקווה, והיא האמת. כי כאשר האדם מנסה להתקרב אל התכלית הטובה, הוא רואה כמה הוא רחוק ממנה. כי עצם הרצון להתקרב אליה, מרחיק את האדם ממנה. כי האדם כבר נמצא בתכלית, וכל רצון להתקרב אליה, מרחיק את האדם ממנה. וככל שהאדם רוצה יותר להתקרב אל התכלית, כך הוא מתרחק ממנה יותר, מנקודת המבט שלו. כי מצד האמת הוא תמיד כבר נמצא בה, ומצד האחדות, הוא לעולם לא מתרחק ממנה, בכל מקרה.

ועל האדם לדעת, שיש תקווה ושאין שום ייאוש בעולם כלל. וכאשר האדם רואה שהוא מוקף מכל הצדדים בחושך ואפילה, והאדם מרגיש שהוא חנוק לגמרי מכל הצדדים, והאדם מאבד תקווה לגמרי, על האדם לדעת שעדיין יש תקווה. כי לפעמים כאשר האדם מתבונן היטב סביבו, הוא רואה, שתמיד הטוב רחוק ממנו. משום שבשום דבר בעולם אין שלמות, והכל רע עם חיסרון תמיד.

והאדם לעולם לא מגיע ולא יכול להגיע אל התכלית. כי לכל דבר בעצמו יש תכלית אחרת. והתכלית והשלמות תמיד רחוקה מהאדם, ולעולם האדם לא יכול להגיע אליה, מצד מהותו הנפרדת מהשלמות של המציאות. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, אז הוא רואה את החושך והאפילה שבהם הוא נמצא.

ואז על האדם לדעת, כי יש תקווה ואין שום ייאוש בעולם כלל. והתקווה היחידה של האדם, היא האמת, שהיא מוציאה את האדם מכל מבוי סתום ומכל גיהנום, ישירות אל גן העדן עלי אדמות, בלי לשנות שום דבר בחיצוניות של האדם, מלבד שינוי פנימי, בתוך עומק פנימיות האדם.

ויש דרגות של אמת. כי יש אמת, ויש גם אמת לאמיתה. ויש אמת אמיתית שהיא נקייה ברה וצלולה ללא שום דופי, שכאשר האדם מגיע אליה, אז הוא רואה ומבין שהכל אחד ממש, וכל הנפרדות נכללת בשורשה שהיא האחדות, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית, שיש בתוך הנפרדות הסופית, ואז האדם חי טוב באמת.

ובפועל, כאשר האדם מבין שהוא מוקף מכל הצדדים בחושך ובאפילה של הנפרדות, על האדם לחפש את האמת לאמיתה ואת האמת את כל האמת ואך ורק את האמת. ועל האדם לחקור את שורש כל הצרות שלו, שהיא הנפרדות שבה האדם חי. שבכל מקום שהאדם הולך אליו, אין בו שלמות, אלא רק חיסרון של נפרדות וחוסר שלמות.

ושורש הנפרדות הוא ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. ועל ידי זה, יש הפרדה בין הישויות השונות, וממילא יש גם חיסרון. ועל האדם להתבונן על האמת, ולשאול את עצמו מיהו ומהו. כי בלי תודעת ה"אני" של האדם, לא היה לאדם רע כלל. והאדם מוכרח להבין מיהו ומהו, כי בלי זה אי אפשר להבין שום דבר נוסף, בלי להבין את הבסיס של הכל.

ועל ידי זה שהאדם באמת רוצה רק את האמת, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית של המציאות, למרות שהוא עצמו, ישות שהיא נראית כסופית. ואז הכל מתהפך לטובה, כי האדם עובר לעולם שכולו טוב. והכל כמובן בתוך התודעה של האדם.

כי שני בני אדם, יכולים לשבת זה לצד זה בגן עדן, ואחד תהיה לו הנאה אין סופית של גן עדן, ואחד יהיה לו סבל אין סופי של הגיהנום. וכיו"ב שני בני אדם יכולים לשבת...