הפעם אני רוצה לענות על שאלה שנשאלתי, כיוון שאני כל הזמן מסביר לחקור את הרצון

מהו שורש הרצון, מהיכן בא, וכו'.

ומה שקורה, שיש החוקרים את הרצון של עצמם, הם מרגישים שהם לא רוצים שום דבר, ואז מרגישים שהחיים רעים, ומה קורה כאן?

והאם החיים רעים. זה מה שיש?

ואם אדם חוקר את סיבת הרצון שלו, ומגיע שלא לרצות שום דבר, וזה גורם לו להרגיש רע, אז מה?

אם האמת היא רעה, אז תסבול, כי אם אדם לא חוקר את הרצון כי זה גורם לו להרגיש רע, אז הוא שקרן, האם אתה מוכן להבין שהאמת היא רעה, ולמענה להרגיש רע, או להגיד אני לא רוצה את האמת, כי היא רעה.

אבל אל תשקר ותגיד שאתה רוצה את האמת.

ונקודה נוספת למחשבה, שהאדם מוגדר כישות רוצה, הוא רוצה ורוצה ורוצה, ופתאום הוא לא רוצה, כי הוא מבין שאין שום סיבה.

וצריך לזכור שהמצב הזה הוא לא הכי רע בעולם, אלא הכי טוב בעולם, ותכף נסביר את זה

כי טוב או רע, המצב הזה הוא בעצם הגדרתו של אלוהים, כי הרצון של אלוהים הוא אינסוף

ובלתי מוגדר, אין הגדרה, כי להגיד שאלוהים רוצה את הדבר הזה ולא רוצה את הדבר הזה

הוא בעצם כפירה.

והאתאיסטיים הדתיים, אומרים שאלוהים אומר שתעשה ככה ולא ככה, הם טוענים בעצם שאלוהים מוגבל, וחושב שזה טוב וזה רע, ומה שייך להגיד שהוא רוצה שתעשה את זה ולא את זה.

כי הרצון של אלוהים הוא אחד.

כמו לדוגמא למה ברא אלוהים את העולם? כי טוב דרכו להיטיב וכו', ולאלוהים אין הבדל בין לפני ואחרי, אז למה הוא בכלל ברא את העולם, וזה מביא לשאלה אחרת, למה הוא בכלל, היה לו רצון?

ואם תבין את הדבר הזה תבין למה בעצם הוא ברא את העולם.

כרגע חידדתי את ההשתוות של אין רצון, זה שיא השלמות של אלוהים, אין רצון זה שיא השלמות.

ואתה חושב אולי שזה רע לא לרצות, אבל אצל אלוהים זה שיא השלמות.

ואם אצלך זה רע, אז אצל אלוהים זה רע.

כי גם הוא נמצא במצב של אין רצון, ואם רע לו, אם היה רע לו בגלל שלא היה לו רצון

ואז התאמץ שיהיה לו רצון כדי להפריד אותך ממנו. אז זה דווקא אומר שאתה צריך להתאמץ לרדוף אחרי התאוות שלך כל חייך

כי זו השלמות.

כי להתגבר בעצם על התאוות, זה כאילו לחזור למצב של האין רצון.

ועכשיו, בכל מקרה צריך לזכור שהשאלה היא מה האמת? ואם האמת היא שאין רצון, זו האמת, וזה רע לך ואתה לא רוצה את זה, אז תגיד שאתה לא רוצה את האמת.

ולהרגיש רע, האדם מרגיש רע, רק כאשר כן יש לו רצון, חוסר השתוות עם המציאות.

כי אם אדם חוקר, ומגיע לחוסר רצון, וזה גורם לו להרגיש רע, זה אומר שעדיין, הוא רוצה לרצות.

מצד אחד הוא מבין שהוא לא רוצה שום דבר, ומצד שני הוא רוצה לרצות כדי שתהיה לו משמעות לחיים.

הסיבה שרע לו, כי הוא עדיין רוצה שיהיו לו רצונות.

הוא עדיין רוצה שיהיו לו תאוות, ז"א שהרע הוא לא בגלל שרצית, אלא בגלל שרצית לרצות.

ונמשיך, העניין שאדם שהגיע לחוסר רצון מוחלט, רע לא יהיה לו, כי אם הפסקת לרצות

איך יכול להיות לך רע?

וברגע שאדם יגיע לחוסר רצון ממש, אז הוא יכיל בתוכו את כל הרצונות ממש.

כי אלוהים עדיין רוצה, יש לו רצונות, כן רוצה לברא את העולם

כן יש אצלו שינוי, וכן חושב שזה טוב וזה רע, אלא שהוא יכול לרצות ואף על פי כן לא להיות חסר כלל את מה שהוא רוצה.

ז"א הדבר הזה חד, וצריך להבין אותו, אנשים בשכל שלהם רגילים, או שיש לך רצון, או שאין לך רצון, אבל מה שקורה, שבשורש של העניין, אתה יכול להיות בדבר והיפוכו.

מצד אחד בשום אופן לא לרצות, ובו זמנת לרצות רצונות, כמו באינטראקציה לאחדות והנפרדות.

ואדם החוקר ושואל, למה אני רוצה את מה שאני רוצה וכן הלאה, בסופו של דבר יגיע

לרצון של אלוהים, הוא רואה את הרצון שלו כהתגלמות של הרצון של אלוהים.

ולאחר שהאדם עובר את הטרנספורמציה התודעתית הזו, הוא עובר עוד תהליך, הוא מתחיל לשאול את עצמו, אבל רגע... למה אלוהים רוצה את מה שהוא רוצה?

מה גורם לאלוהים לרצות את הרצון, ואז הוא מגיע לאלוהים האמיתי, שברא אלוהים אחר שיש לו רצון שברא אותך שיש לך רצון, ואז יכולה להישאל השאלה ומי ברא את האלוהים הראשון שברא אלוהים עם רצון, אבל זה כבר דבר אחר, צריך ללכת שלב שלב,.

קודם אדם צריך לבדוק למה יש לו את הרצון שלו עד שיגיע לרצון שלו שהוא הביטוי של הרצון של הכוח המניע את המציאות.

זה לא דווקא הרצון, זו סיבת הכח.

ועכשיו נשאלת השאלה למה אלוהים רצה, ואז יש גילוי מי ברא את הרצון של האלוהים

ואז אתה מתאחד בתודעה שלך איתו והופך בחוויה שלך לשלמות מוחלטת, כי אז אתה יכול גם לרצות ואף על פי כן להישאר בשלמות.

ואני יודע שזה דבר קשה להבנה, כי זה דבר והיפוכו, ואיך זה מסתדר?

והעניין הוא, שצריך ללכת אחר האמת עד הסוף, תחקור, למה אני רוצה את הרצונות שלי?

מה הסיבה? למה אני חושב שזה טוב וזה רע, למה אני דווקא עכשיו ברגע הזה

רוצה ככה ולא אחרת?

תתבונן, ואח"כ תשאל למה אלוהים רוצה בכלל ככה ולא אחרת, וכך השכל של האדם יגדל...