חווית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה...ההבנה של האדם שהכל בשורשו אחד, על ידי זה האדם חווה את הרצון כצורה של המציאות, אך לא כצורך אישי, ועל ידי זה האדם לא סובל מקיומו של חוסר אישי, אלא נהנה מעוד צורה וביטוי של האחדות. ובפרט כאשר יש לאדם ענווה / גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את ה"אני" שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, אבל הוא חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית...