הנה האור והדעת שיפתחו בפניך סוף סוף את הפיתרון לכל השאלות

כל דבר העשוי חומר, אינו יכול להיות אינסוף, חייב להיות לו התחלה וגם סוף, הן מבחינת מרחב והן מבחינת זמן, כלומר, הוא חייב היה להיווצר בזמן מסוים (נשאיר את נושא סוף הזמן, שמא החומר יוכל להיות אינסוף בעתיד בזמן)..

לעומת זאת דבר שאינו חומרי אלא רוחני, יכול להיות אינסוף, מספרים למשל כל עוד הם אינם מוצמדים לחומר מסוים, ספירה בעלמא, הם אינסופיים, והנה עוד משל לדבר רוחני - הלוגיקה ש1+1=2, המחשבה הזאת היא רוחנית, היא ללא מגבלת מרחב, בכל מקום אפשרי 1+1=2 היא גם ללא מגבלת זמן, תמיד היה 1+1=2

אלהים הוא רוחני לגמרי, וכמו שלא תוכל לשאול מתי נוצרה הלוגיקה של 1+1 כי היא תמיד היתה קיימת, אותו דבר אלהים שהוא רוחני, אי אפשר לשאול מתי הוא נוצר או מי יצר שהרי אין לו יצירה, וכאן חסכנו את החשבון המופרע שלך של בורא שהוא נברא

רק נשאר לפתור שאלה, אם אלהים הוא סך הכל איזשהו דבר רוחני, איך הוא שולט על החומר שביקום, תשובה לשאלה זו נמצא בדמות האדם עצמו, האדם שולט על ידי רוחו ורצונו שהוא רוחני לגמרי בגוף ובחומר שלו, כל מה שאתה / הרוח / הנשמה שלך רוצה אתה מיישם בחומר שלך שהוא הגוף, אותו דבר אלהים שולט שליטה מוחלטת בכל היקום

שאלה נוספת שעלתה על ידך, איך ייתכן בריאת יש מאין מוחלט

דווקא כאן נתנה המדע את התשובה, הוכח ללא ספק שאנרגיה יוצרת חומר

ובכן אלהים הוא אנרגיה עצומה שיצר את החומר

לבהמה אמנם יש בית כלא של רצון אחד בלבד, והוא לאכול טוב לישון ועוד כמה דברים נחמדים

לאדם יש לעומת זאת, שני סוגי רצונות, האחת היא הבהמית, והיא אכן בית כלא, שקשה מאוד לצאת ממנה ולא לכמה דקות, הרצון הבהמי הוא כמובן לאכול לשתות וליהנות, או לחילופין גם לנקום ולגנוב (במילים עדינות - לרצות מה שלא שלך) וברצון מהסוג השני הוא של החלק הנסתר שבאדם - הנשמה - הנפש הטהורה שמידי פעם מזכירה לאדם שגם היא קיימת, הרצון הזה הוא היפוך מהרצון הבהמי, דווקא לוותר הפעם ולא לנקום - דווקא לאכול פחות כי זה יותר בריא (לגוף או לנפש)

הוה אומר, האדם שהוא חופשי לחלוטין, יוכל לבחור בין להיכנע לרצון הבהמי שלו, לבין ללכת לרצונות הטהורות של חלק האלהים שבו - הנשמה הטהורה, לפעמים מצליח האדם לגבור על הרע שבו ולפעמים לא, הבחירה שלו הינה עדיין חופשית