הנקמה מתוקה היא כשהיא נובעת מן הצדק

רגשי הנקם מלווים אומנם ביסוריים אכן כן.

אבל זוהיא אהבת החיים האמתית למעשה אדם שאין בו רגשות כאלה לא אוהב את חייו ואולי אפילו פגום שיכלית / רגישית.

זה כמו שאדם לא ירגיש רחמים וכאב הוא יהיה פגום ריגשית ככה בדיוק זה עם הנקמה למעשה זה אותו הרגש כמו שנאה ואהבה

האדם לא יכול לאהוב משהו שבפוטנציה אינו יכול לשנוא כלומר, האדם "השלם" מכיל את כל הרגשות. רק אדם חסר או פגום לא יכיל את כל הרגשות.

בסיפור איוב, איוב בעצמו מקלל את אישתו

על שאינה יודעת לקבל את הטוב ואת הרע מאת ה,, קבל את הטוב ואת הרע באותה מידה תאהב אותם, את שניהם באותה מידה. למשל ההוזים הנוצרים (והחולים) מצווים "לתת את הלחי השניה" אם מישהו פגע בך אז תתן לו לפגוע בך שוב "בצד השני", מחלה מאוד קשה שאין לה מזור.

אומנם התורה אוסרת על הנקמה "לא תיקום ולא תיטור בני עמך" אבל לא מהסיבות ההזויות שהצגתם בכתבה. כי האלהים אל נקמות הוא. כלומר, מעלת הנקמה שייכת לאלהים ולא לנו הבני אדם, אין זה אומר דבר כלפי הרגש עצמו אלה כלפי המעשה וגם שם זה יותר כלפי עמך. וברור מן הפסוק שמותר לנקום במי שלא מבני עמך.