...עלי, עד כדי כך, שאני מוכן מלכתחילה, מתוך רצון ובחירה חופשית מלאה, לחזור אל העבר שוב פעם, ולהיות בו לנצח נצחים, כפי מה שהוא היה בעבר? דהיינו, בלי התובנות והידע של היום, אלא להיות בעבר, בדיוק כפי מה שהוא היה בעבר. האם אני מוכן לחזור למצב ההוא, ולהישאר בו לנצח נצחים? כי אם התשובה היא שלא, אז זה אומר, שהאדם עדיין לא באמת חושב שהעבר שלו הוא באמת טוב מושלם. ובמילים אחרות, האם טיפלת ברגש הרע שיש לך מהטראומה שלך, ואתה ככ שלם עם מה שקרה, עד שגם אם היית כל יכול, שיכולת לתכנן עולם חדש לגמרי כרצונך החופשי, ללא שום הגבלה כלשהי, האם עדיין היית בוחר בבחירה חופשית מלאה, שאותו אירוע יחזור?! והאם הוא ככ מושלם עבורך, עד שהיית מוכן, להישאר בחוויה ההיא, לנצח נצחים מרוב שהוא מושלם כפי מה שהוא, בלי שהוא יביא לך, שום תועלת אחרת שנפרדת ממנו?! והחכם האמיתי, הוא מלמד את האדם לראות את האמת, בצורה ככ צלולה וברורה. עד שהאדם רואה ממש את האמת, שהכל אחד מושלם. ומבחינתו של האדם, כל הצורות כולן, טובות באותה המידה ממש. שאז האדם לא מפחד ולא חושש כלל, לחזור למצב שבו הוא היה בעבר, או שיקרה לו דבר רע כלשהו בעתיד. כי האדם יודע...... ההמשך, בספר...

...לסבול. ויש לזכור, כי הכל הוא מצד הנפרדות, כי מצד האחדות הכל מושלם ממש, ואין שום שאלה כלל. והסיבה שככ קשה לאדם להפסיק לשקר, היא רק משום שהוא משקר את עצמו, לגבי המשמעות של להפסיק לשקר. כי מאמץ, פירושו הצורך לשנות. ואם קשה לאדם להפסיק לשקר את עצמו בתת מודע, הרי שזה משום שהוא חושב שהוא צריך לשנות משהו. ובאמת לא צריך לשנות שום דבר כלל. ומי שרוצה לשקר את עצמו ולסבול, זה בסדר גמור ואפילו מלכתחילה!, שהאדם ישקר ויסבול. ולהפסיק לשקר ולחיות טוב באמת, המשמעות היא, להבין את האמת על המציאות. דהיינו, כאשר האדם יוצר שקר ונפרדות של סבל, כגון לדוגמה שהאדם חושב ש - לחיות, זה יותר טוב מאשר למות, או שלהיות בריא, זה יותר טוב מאשר להיות חולה, וכיוב כל נפרדות בעולם, שהיא בעצם סבל ושקר, זה בסדר גמור מלכתחילה, שהאדם ישקר וייצור סבל עבור עצמו, אבל האדם מוכרח להבין, שזהו שקר ולא אמת. זא זה בסדר גמור לשקר את עצמך, בתנאי שאתה זוכר ומבין, שאתה משקר את עצמך. ואדרבה, משחק אפשרי, רק כאשר יש שקר. כי אם האדם תמיד רציני, הוא לא יכול לשחק כלל. והמשחק המהנה אפשרי, רק כאשר אתה יודע שזה משחק ושהכל טוב בכל מקרה, ואעפכ אתה משקר...... ההמשך, בספר...

...אבל כל הדיבורים שלו, הם רק כלים, לאפשר לשומע לאחוז בשכלו, את השכל שמלובש שם. והחכם האמיתי, תמיד מלביש את אותו השכל האחד ממש, בלבושים שונים. כי שורש השכל הוא אחד. ושורש השכל הוא, שהכל אחד. והשכל הזה שהוא האחדות של המציאות, הוא נסתר מעיני השכל של האדם. והחכם לוקח שכלים שאותם האדם מבין, והחכם מלביש לאדם בתוך שפת הדיבור שלו ובתוך עולם המושגים שלו, הקדמות שונות ושכל חדש ודרכי התבוננות חדשים, שבאמצעותם האדם ישיג את השכל של האחדות באמת. כי יש סדר מופלא בין כל הרעיונות השונים שיש בעולם. וכל רעיון בעולם, הוא בא לידי ביטוי גם בתוך כל שאר הרעיונות שיש בעולם. וכל שכל שמולבש בתוך רעיון אחד, הוא בעצם רלוונטי, גם לגבי כל שאר השכלים שיש בעולם. ולצורך ההמחשה נאמר, כי לדוגמה בכל מקום בספר שמדובר על הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שבעצם המושג הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא רק משל שמרמז גם על המון מושגים נוספים. כי כל מה שנכון לגבי הסיבה הראשונה, נכון גם לגבי הרצון הראשון, ההתהוות הראשונה, המחשבה הראשונה, הרגש הראשון, הפעולה הראשונה, הפוטנציאל הראשון וכיוב. כי בעולם שלנו יש אין סוף שכל באין סוף לבושים. ומי...... ההמשך, בספר...

...אקראי לגמרי, ולא מתחייב שהוא יקרה בגלל האירוע שקדם לו. כך שסיבה אמיתית של דבר, היא רק כאשר הסיבה באמת מחייבת את התוצאה. והטועים, תמיד נאחזים בסיבות של שקר. כגון לדוגמה שהאדם רואה את האש ששורפת את הנייר. והאדם הטועה חושב, שהסיבה שהנייר נשרף, היא האש הבוערת. והאדם לא מבין שמבחינה לוגית, זה שהאש בוערת, זה לא מחייב בשום צורה שהיא, את הנייר להישרף. ונכון הוא הדבר, שתמיד כאשר האדם רואה אש בוערת ליד נייר, אז האדם רואה גם את הנייר נשרף. אבל זה עדיין לא אומר שהדבר מוכרח, שתמיד האש תשרוף את הנייר. וכפי שניתן לראות בחוש, שאכן ישנם דברים, שהאש הבוערת, לא שורפת אותם. כי במציאות שלנו יש אין סוף אפשרויות בכל רגע ורגע. וכל מה שנדמה לאדם כחוקי הטבע וחוקי הפיזיקה, אלו לא יותר, מאשר תיאור של האדם לאירועים שקורים. כי בכל פעם שהאדם לדוגמה מתבונן על המים, הוא רואה שהם זורמים למטה. ואז האדם חושב, שיש חוק שאומר, שתמיד מוכרח שהמים יזרמו למטה. והאדם אינו מבין, שזה שהוא תמיד רואה שמשהו קורה, זה עדיין לא אומר, שמוכרח שתמיד הוא יקרה ככה. כי המציאות כולה, וכל מה שנקרא מערכת החוקים שלה, היא יכולה להשתנות בפחות מרגע...... ההמשך, בספר...

...כי מנקודת המבט של החוק האחד שמניע את כל הרגעים להיות כפי מה שהם, ושכל רגע מכריח את הרגע שאחריו להיות כפי מה שהוא, מנקודת המבט הזו, אין בכלל שום הבדל בין מה שנקרא אצל האדם אקראיות לבין מה שנקרא אצל האדם סדר. וכל מה שהאדם קורא לו סיבה, הוא בכלל סתם משהו שהנכונות שלו, נכונה בדיוק כמו לתת סיבה לאירוע אקראי. והרעיון הוא, שאם יש איזה חוק אחד שמקיף את כל המציאות, ושמאלץ את כל האירועים בכל רגע להיות כפי מה שהם, כתוצאה של תמונת המציאות ברגע הקודם, הרי שאין שום משמעות אמיתית למה שנקרא אצל האדם סיבה והעדר סיבה. ומי יכול להוכיח שאין חוק שכזה? ואם אי אפשר להוכיח שאין חוק שכזה, אז כיצד בכלל ניתן להוכיח שיש הבדל בין מה שנקרא אצל האדם סיבה לבין מה שנקרא אצל האדם העדר סיבה? וזה בעצם אומר, שעל האדם לנסות להבין בכלל את המושג סיבה. ומהי בעצם סיבה. ומהו ההבדל המהותי שבין סיבה לבין חוסר סיבה. ומצד האמת, ההבדלים שבין סיבה לבין חוסר סיבה, הם בסך הכל קיימים מנקודת המבט של האדם שצופה באירועים. כי כאשר קורה איזה משהו שהאדם בשכלו המוגבל מצליח לזהות שיש כאן איזה משהו שחוזר על עצמו, אז האדם מניח שאירוע אחד גרר אירוע...... ההמשך, בספר...

...אדם בעולם לקבל תשובות לכל השאלות. והאדם צריך להיות טועה מאוד גדול, כדי לומר שהמציאות שלנו לא מושלמת. כי מי יכול להעיז את פניו ולומר שהמציאות לא מושלמת?! וצריך המון עזות פנים וטיפשות, כדי שהמנהיג יעיז לומר, שהמציאות לא מושלמת. (למרות שמצד האמת הפנימית, גם זה מושלם וכולי). כי כאשר האדם, כן מבין את המציאות, הוא מבין גם שכל אלו שאומרים שאי אפשר להבין את המציאות, ושיש דברים מעל השכל וכיוב, ושהם עוד מעודדים את האדם לא לנסות להבין את המציאות, ובכך הם מייאשים את האדם מלהגיע אל האושר שהוא מגיע רק על ידי הבנת המציאות בשלמות, הרי שמי שמבין את המציאות בשלמות, הוא גם מבין שאותם מנהיגים הם עזי פנים. כי הם ללא בושה מוציאים את דיבת המציאות רעה, ואומרים כזבים ושקרים על המציאות, כאילו האדם לא יכול להשיג את השלמות, וכאילו אין דרך להשיג את השלמות. וזה כמובן הכל נובע רק מטעותם של אותם מנהיגים. כי אילו הם הבינו את המציאות, הם לא היו אומרים שאי אפשר להבין את המציאות. ויש כאן גם עוד טעות נוספת. והיא, שמי שהוא עצמו לא מבין את המציאות, הוא חייב שתהיה לו עזות פנים וטעות מחשבתית, כדי לחשוב שהוא יכול ללמד אחרים את...... ההמשך, בספר...

...שלו נובעת בגלל שהוא נזקק רגשית, ובגלל שהוא זקוק לכבוד שבני האדם נותנים לו, ולדברים שהמנהיגות והפרסום נותנים לו. כי מי שהגיע אל השלמות, הוא לא זקוק בשום צורה ובשום דרך לקבל כבוד כלשהו או הערכה כלשהי מבני אדם. ומי שהגיע אל השלמות, הוא זה שטוב לו תמיד, וזה שיודע שהעולם מושלם איך שהוא ושלא צריך לתקן שום דבר. ומי שלא מבין מה טוב בכך שיש רע, הרי שהוא לא הגיע אל השלמות. ומי שכן הגיע אל השלמות, רק הוא באמת יכול לעזור לאדם לראות את הדרך האישית שלו אל השלמות. כי כל זמן שהאדם לא הגיע אל השלמות, נדמה לו שהדרך אל מה שנדמה לו כשלמות, נמצאת דווקא בצד שלו. ונדמה למנהיג בטעות, שמי שרוצה לחיות טוב ולהיות מאושר, עליו להתקרב אליו וללכת בדרך שלו. וכל זה נובע רק משום שהמנהיג לא יודע מהי השלמות, והוא לא יודע שכל הדרכים מובילות אל השלמות. ולהגיע אל השלמות, פירושו כאשר האדם רואה ומבין ומרגיש את השלמות שיש בכל דבר. דהיינו, רק כאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו כל דבר, ולהרגיש אחדות מלאה כלפי כל הדברים. וכאשר האדם מגיע אל השלמות, אז הוא רואה את השלמות שיש בכל דבר, ואז הוא מנסה לעזור לאדם להתקרב אל השלמות שנמצאת אל האדם...... ההמשך, בספר...

...שבעולם, הם חלק מהמציאות השלמה. וממילא, השלמות נמצאת בכל דבר. והשאלה הנשאלת היא, אם באמת השלמות נמצאת בכל דבר, אז מדוע מחפשים אותה? והעניין הוא, כי השלמות נמצאת בכל דבר. ומצד האמת הכל מושלם כפי מה שהוא. ומצד האמת האדם לא צריך לחפש את השלמות, כי גם זה שהוא חושב שאין שלמות, גם זה מושלם והכל טוב כפי מה שהוא. אלא, שהאדם לא יודע ולא מבין שהכל כבר טוב. ולכן האדם מתאמץ להבין ולראות את השלמות שיש במה שהוא עושה. ובהתחלה, האדם מחפש את השלמות בכל מיני מקומות אחרים. והאדם חושב שהשלמות תגיע אליו, אם רק יהיה לו וכיוב. ובסופו של דבר, האדם קולט שהשלמות היא חוויה סובייקטיבית שלו. ובסופו של דבר, האדם מבין שהשלמות נמצאת כבר בתוכו. ומהות חיפוש השלמות, היא להשתחרר מהרצון לחפש שלמות. כי מי שמוצא את השלמות, מפסיק לחפש אותה. ולחפש את השלמות, פירושו להגיע למצב שבו לא מחפשים יותר את השלמות. והפסקת החיפוש אחר השלמות, אין פירושו לומר שאין שלמות ושאין אפשרות להגיע לשלמות. אלא הכוונה היא לומר, שהכל מושלם איך שהוא. והאדם כן צריך לחפש את השלמות, דהיינו, לנסות לראות ולהבין את השלמות שיש בכל דבר. ועל ידי זה להגיע אל השלמות...... ההמשך, בספר...

...שלהם וכולי, כולם ביחד לא יכולים לעשות אותו. והוא הדבר, שהכי קשה בעולם, זה לעשות אותו. והוא, לעשות כלום / לעשות שום דבר. כי טבע האדם, הוא לעשות תמיד. והאדם עושה תמיד, בין אם זה בפועל, ובין אם זה במחשבה שלו. ואפילו כאשר האדם ישן, הוא חולם שהוא עושה ועושה וכולי. והדבר שהכי קשה בעולם לעשות אותו, זה לא לעשות שום דבר / לעשות שום דבר. כי האדם, תמיד הוא רוצה לשנות את המציאות, ולעשות אותה בצורה אחרת, שנראית לו טובה יותר. וגם כאשר נדמה לאדם שהוא מרוצה מהמציאות, פתאום צץ בתוכו רצון לשנות את המציאות. והאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות, בלי להבין, מה בדיוק הוא מנסה לעשות. ובפרט שהאדם יודע מראש, שגם אחכ הוא לא באמת יהיה מרוצה. ואעפכ, הוא ממשיך לשנות את המציאות. והכי קשה בעולם, זה להיות מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא עכשיו, בלי לרצות לשנות אותה. והאדם מוכרח להתבונן היטב ולהבין: מה מניע אותו, לעשות את המעשים שלו? ומה מניע אותו, לרצות את הרצונות שלו? ומה מניע, את חוויית החוסר שלו? ומה מניע, את הרצון שלו להרגיש טוב? ומה מניע אותו לחשוב, שהמציאות היא לא מושלמת, כפי מה שהיא עכשיו? ומה מניע אותו, להיות קיים,...... ההמשך, בספר...

...זה אלא רק משום שהמציאות לא מתאימה לאדם, והאדם רוצה לשקר, כדי שהמציאות תהיה טובה יותר עבורו. כך שכל שקר, פירושו שהאדם רע לו, והוא משקר, כדי להרגיש טוב. והאדם הוא ככ טועה, עד שהוא משקר את עצמו בשקר עוד יותר גדול, בכך שהוא אומר לעצמו, שהוא לא משקר, אלא שהוא דובר אמת. כי האדם בתוכו, רוצה להרגיש טוב באמת. וכאשר האדם משקר כדי שהמציאות תהיה טובה יותר בעיניו, הלב של האדם מרגיש את השקר. ואז האדם משקר עוד יותר, כדי לשכנע את עצמו שזו האמת, כדי שהלב של האדם ירגיש טוב באמת. אבל השקר... אין תרופה למכתו. כי לעולם הוא לא יהיה כמו האמת באמת. וכמה שהאדם משקר את עצמו, שהוא לא משקר, הרי שהלב מרגיש את האמת, והלב מבדיל בין הדבר האמיתי, לבין הזיוף שמנסה להיראות כאמיתי. ולכן האדם סובל תמיד. משום, שהלב של האדם, יודע שהוא משקר. כך שכל שקר נובע מכך שרע לאדם, ושרק בגלל זה הוא מנסה לשנות את המציאות. ולמה כדאי לאדם לא לשקר? משום שאין שום רע בעולם כלל, אלא הכל טוב אמיתי באמת, בשלמות שאין שלמות אחריה. וכל הרע שיש בעולם, כולו נובע, רק משום שהאדם משקר את עצמו. וגם זה עצמו טוב, שהאדם משקר את עצמו ושהוא יוצר לעצמו רע, אלא...... ההמשך, בספר...

...שלמות. האם באמת היא קיימת? מי שיתבונן בעניין יראה, כי לכאורה השלמות לא קיימת בעולם. משום, שכל דבר בעולם הוא חסר את מה שהוא לא. כל הדברים בעולם, יש להם הגדרה כלשהי, שמפרידה ומבדילה אותם משאר הדברים. וממילא, כל הדברים בעולם, הם לא מה שהם לא. ואם השלמות פירושו הדבר השלם, הרי שמאחר שכל הדברים הם רק חלקים מהשלם, הרי שהשלמות לא קיימת בעולם. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי השלמות קיימת רק מצד המציאות עצמה שהיא השלם. ומצד המציאות שמכילה בתוכה את הכל, מצידה יש שלמות. ומי שרוצה להגיע אל השלמות של המציאות, עליו לנסות לראות ולהסתכל על הדברים, מנקודת מבטה של המציאות. האדם בחייו, דומה לאדם שנכנס לסרט באמצע הסרט, שהוא לא מבין את ההתרחשות בסרט, ולא מבין מדוע אחד אוהב או שונא את השני. כך גם האדם, שמסתכל על העולם, בלי להבין ובלי לדעת מה היה לפני הכל ולהיכן הכל מתקדם בסופו של התהליך. ולהסתכל על המציאות מנקודת מבטה שלה, פירושו שעל האדם לנסות להתבונן ולנסות להבין למה בעצם הדברים קורים כפי מה שהם. מה גורם לתהליכים להיות כפי מה שהם, ולהיכן הכל מתקדם. וכאשר נופל לאדם האסימון, והוא מבין את פשר הסרט, על ידי זה הוא...... ההמשך, בספר...

...שאין מלך בלא עם, והוצרך אלוהים לגלות את מלכותו, וכל הטעויות כיוב. והטעות של התפישה הזאת וכיוב, היא שהטועים שוכחים שאלוהים (האמיתי כמובן), הוא נמצא מעל לכל ההגדרות. ולפני הבריאה, לא היה שייך הגדרת טוב ורע ושום הגדרת נפרדות. וכאשר אין שום הגדרת נפרדות, ממילא לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב, יותר מאשר שייך לומר שאלוהים הוא רע. ואלוהים לפני הבריאה היה מלך, כמו שהוא היה עבד ממש. כי לפני הבריאה הכל היה אחד ממש. והטועים שוכחים, שהאמירה שאלוהים הוא טוב, היא עצמה לבוש וצמצום של אלוהים. כי זה אומר שאלוהים מוגדר ומוגבל בצורה כלשהי, וזו כמובן שטות לגבי המצוי הראשון, שהוא מחוץ לכל ההגדרות. וגם אם נאמר שהוא טוב, למרות שזה לא אפשרי כנל, גם אז לא ברור כיצד אותם טועים, מאמינים לטעות של עצמם, שאומרת שדרך הטוב היא להיטיב. והם לא קולטים שדרך הטוב להיטיב, זהו חוק שאליו כפוף אלוהיהם. ואם אלוהים כפוף לחוק שאומר שדרך הטוב היא להיטיב, או שכדי להיטיב צריך מקבלי הטבה, או שאין מלך בלא עם, או כל שקר ושיגעון אחר, הרי שזה לא אלוהים אמיתי. כי בריאת העולם, היא הגדרת ההגדרה הראשונה. והפרדת הטוב מהרע, היא עצמה בריאת העולם...... ההמשך, בספר...

...ובעיני השכל האנושי, השכל האמיתי הוא שיגעון של ממש, כי הוא הפך מהות הלוגיקה והשכל האנושי. ולכן האדם רחוק מהשכל האמיתי של המציאות, משום שהוא טועה, שנדמה לחכם בעיני עצמו. וכל בני האדם בעולם, הם טועים, שנדמה להם שהם חכמים (אאכ האדם מחובר לשכל האחדות). וכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את שכלו ועוד לא הבין את המציאות באמת, הוא חסר הבנה. וכחסר הבנה של ממש, הוא לא יכול להבדיל בין חכם אמיתי לבין משוגע אמיתי. וטוב יהיה לחסר ההבנה, אם ידע שהוא חסר ההבנה ושהוא לא יודע מהי האמת, יותר מאשר שהוא יחלק ציונים למשוגעים וחכמים אחרים, ויבלבל ביניהם בטעות או שלא בטעות. ובסיכומו של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו עפ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות...... ההמשך, בספר...

...של המציאות. בכל מקרה, מאחר שלאדם שנמצא בתוך המציאות יש מודעות עצמית, ממילא זה אומר שגם למציאות עצמה יש מודעות עצמית. אם לא הייתה למהות של המציאות את תכונת המודעות העצמית, הרי שהיא לא הייתה יכולה להוות אפשרות של מודעות עצמית. וכל אחת ואחת מהתכונות שיש לכל אחד מהחלקים של השלם, כל אחת מהתכונות הזאת נמצאת גם בשלם עצמו. ומי שרוצה להעמיק בעניין יגלה כי בעצם המודעות של האדם לעצמו, היא כמו מודעות בתוך מודעות אחרת. דהיינו, כמו שאנשים בתוך חלום מודעים לעצמם, כך גם האדם מודע לעצמו בתוך המודעות של המציאות. ונסביר: כפי שכבר ביארתי במספר מקומות, האדם בתוך המציאות, דומה לאדם ישן שחולם חלום. כאשר האדם ישן וחולם חלום, התודעה העצמית שלו מתפצלת לשתי ישויות שונות. כאשר האדם חולם חלום האני שלו מתפצל לשני אני. יש את האני שנמצא מחוץ לחלום ויש את האני נמצא בתוך החלום. האני שנמצא בתוך החלום הוא האני שחווה את החלום עצמו. האני שנמצא בתוך החלום נמצא בעצם בעולם אחר / חדש / שונה מהעולם שבו האני החיצוני שלו נמצא. האני החיצוני, הוא האני שנשאר בעולם החיצוני, דהיינו, היכן שהאדם ישן. לדוגמה: כאשר אדם ישן וקוראים לו בשמו...... ההמשך, בספר...

...כשונים? ומה גורם לכך שזה יראה כמשנה? ואולי ההפך הוא הנכון? ואולי זה לא משנה כלל? ואולי האדם הוא רק טועה, שחושב שיש שינוי? ואולי הכל אחד תמיד? ואולי אין שום שינוי כלל? כי האדם הוא טועה, והוא בטוח שיש הבדל, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל. ומי שיחקור וישאל עד הסוף, מהו ההבדל הזה? ולמה יש הבדל? ואולי אין הבדל אמיתי? ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא על ידי השאלות פעם אחרי פעם. והשאלות שמטילות ספק בנפרדות, הן כמו פטיש, שבכל פעם, הוא מכה עוד פעם ועוד פעם בחומה של השכל, שמפריד את האדם מהחוויה של גן עדן. כי כאן הוא גן עדן, ובכל מקום הוא גן...... ההמשך, בספר...

...כי אין שם שום צורת רצון כלל. וגם המחשבה שמהות האלוהים מחייבת את הכל, גם היא טעות. כי אם מהות האלוהים נפרדת מהעולם, הרי שהיא לא אין סופית, והרי שהיא לא הראשונה וכולי כנל. ועוד יש להבין, כי אלוהים / רצונו / מהותו וכל שאר הטעויות, הם לא באמת יכולים לחייב שום דבר שנפרד מהם. משום שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו של אלוהים. כי העולם, לא הוא עצמו מהותו של אלוהים. ולו רק משום שבעולם שלנו יש נפרדות, ובמהות הבורא יש רק אחדות וכולי. והטיעון הוא שמהות / רצון האלוהים, היא מחייבת את הכל. וזהו, שקר. משום שמהות המציאות והמציאות עצמה, אלו שתי ישויות שנפרדות זו מזו. כי הצורה, נפרדת ממהותה. ואכ אלו שתי ישויות שונות. ומאחר שהן שתי ישויות שונות, ומאחר שבעצם כל צורה היא ישות נפרדת, הרי שזה אומר ששום ישות, לא באמת יכולה לחייב שום ישות אחרת בשום דבר. משום שמערכת היחסים שיש בין שתי ישויות שונות, היא לא יותר מאשר...... ההמשך, בספר...

...מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפכ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין סופית ממש, ללא כל חילוק כלשהו, בינה לבין האין סוף. ויש שלמות מעל שלמות. וכמובן שלא מדובר על שלמות של שקר, אלא מדובר על כך שיש שלמות של אמת, שהיא שלמה בשלמות שאין שלמות אחריה, ואעפכ יש שלמות אחרת גדולה ממנה, שגם היא אין שלמות אחריה, ואעפכ יש עוד שלמות אחרת אמיתית מעליה, וכך הלאה עד אין סוף. והדבר דומה לשני כלים של מים, ששניהם יכולים להיות מלאים בשלמות אמיתית ב 100%, ואעפכ הכלי הגדול יותר, השלמות שלו היא גדולה יותר, מאשר השלמות של הכלי הקטן יותר. כמו בים, שהמים ממלאים את כל המקומות בשווה, אך...... ההמשך, בספר...

...סיבת עצמו, דהיינו, שהדבר ככ מחויב שהוא יהיה כך, מצד עצמו למען עצמו, אז מדוע מתרחשים השינויים האלו, אם באמת כולם מחויבים בו זמנית? שזהו דבר פלא, כיצד אפשרי שיהיו שני דברים ששניהם מחויבים באמת, ואעפכ שניהם יהיו שונים זה מזה. כי אם יש שינוי, אז זה אומר שהדבר הוא לא באמת מחויב, כי יש גם אפשרות אחרת. והדברים צריכים בירור מעמיק נוסף. וכאשר האדם מתבונן על מנגנון הסיבה והתוצאה שיש בעולם יותר לעומקו, הוא רואה, שבעצם סיבה ותוצאה הם לא באמת קיימים בפני עצמם, אלא קיומם תלוי בקיומם של רגעי הזמן. כי המציאות שלנו יכולה להיות קיימת, גם רק ברגע אחד של זמן. אבל הסיבה והתוצאה, היא לא יכולה להיות קיימת, ברגע אחד של זמן. כי ברגע אחד של קיום בודד, אין שום משמעות לסיבה ותוצאה, כי יש רק אירוע אחד בודד. ונוסיף ונאיר, כי כאשר יש רק אירוע אחד בודד ברגע אחד בלבד, הרי שגם אין שום משמעות לאירוע עצמו, כי משמעות הנפרדות של הישויות שבתוך האירוע, גם היא תלויה בזמן העבר והעתיד. וברגע אחד בלבד, יכול להיות רק מקום אחד בלבד. כי כדי לעבור בין מקומות, גם לשם כך צריך זמן. ובתוך רגע אחד ומקום אחד, יכולה להיות בתוכו, רק ישות אחת...... ההמשך, בספר...

...אל חיפוש והבנת עצמו והמציאות באמת. ובפועל זה אומר, שעל האדם להתבונן על כל מה שהוא יודע ומבין, ולשאול את עצמו, האם אני באמת יודע בוודאות שזאת האמת? או שמא המחשבה הזאת היא רק איזו תיאוריה שנכנסה אלי מהעולם החיצוני? והאם הידיעה הזאת היא באמת מוחלטת, או שהיא רק נראית כאמת, למרות שהיא אינה מוחלטת? ועל האדם לזכור ולהבין, שכל מה שהוא יודע, גם אם זה מתוך הסתכלות פנימית, זה הכל רק תיאוריות. כי גם נקודת המבט הפנימית ביותר של האדם, גם היא לא יותר, מאשר נקודת מבט שהיא חיצונית, ביחס לנקודת מבט, שמשקיפה על כל הדברים כולם, מחוץ לכל הדברים כולם, כולל, משקיפה על האני, מחוץ לאני לגמרי, בלי שום אני כלל. וזהו דבר שאינו הגיוני, כי כיצד יכול האדם להשקיף על הכל, מתוך תודעה עצמית, ושהתודעה העצמית שמשקיפה, תהיה גם מחוץ לעצמה, כדי להשקיף על עצמה? והעניין הוא, שעל ידי זה שהאדם עושה את הבירור של האמת, ומרחיק את עצמו מכל האמונות באשר הן, דהיינו, מודה על האמת שהוא לא בטוח בשום דבר, על ידי זה בסופו של דבר, כאשר האדם מתנקה לגמרי, אז על ידי זה מתעוררת בתוך האדם הידיעה של האמת המוחלטת. דהיינו, שהאדם מתחבר כל כולו, אל ידיעת...... ההמשך, בספר...

...שמלובשים ומתבטאים, גם דרך צורות שונות של המציאות. דהיינו, דרך בני אדם, שמפיצים את רעיונות השקר האלו. ואם היה האדם משתמש בשכלו, הוא היה רואה איך כל צורת החשיבה של העולם הזה, היא תרמית אחת גדולה. ואז הוא היה מתבונן בשכלו, ורואה את האמת, ואז הרע, לא היה יכול לפגוע בו כלל. והרע, רוצה להמשיך לפגוע באדם. ולשם כך הוא מרמה ומטעה את האדם, עם שקרים. שמצד אחד נראה, כאילו הם עושים לאדם טוב. אבל באמת, הם עושים לאדם רק רע. והם משאירים את האדם, תחת שליטת הרע, למשך זמן רב יותר. כדי שהאדם יוכל לסבול עוד יותר. והדברים אמורים, כלפי כל השקרים באשר הם, ובפרט כלפי אחד מהשקרים הנפוצים ביותר, שהוא השקר, שמלמד את האדם לשקר את עצמו, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, ועל הטוב השקרי שיש בכל דבר, ולחשוב בחשיבה חיובית, ולאהוב את מה שיש, וכיוב שאר השקרים למיניהם. וכל השקרים האלו, הם אכזריים ביותר. כי מצד אחד הם גורמים לאדם לחשוב, שהוא יכול להיעזר בהם. אבל באמת, כל השקרים האלו, רק גורמים לאדם לסבול יותר ויותר, בלי לדעת שהוא יכול לא לסבול כלל. והעניין הוא, כי מצד האמת האמיתית, הכל אחד ממש, והשלמות נמצאת בכל צורה וצורה של המציאות...... ההמשך, בספר...