...ואפשר להשיג אהבה בשלמות ללא תנאים, של האדם מול כל המציאות כולה. אבל זה אפשרי על ידי התבוננות פנימית ועבודה פנימית. אבל אם מנסים להשיג אהבה ככ גדולה דרך הזוגיות, אז דווקא החיפוש אחרי האהבה, הוא זה שהורס את האהבה היחסית שיש בתוך הזוגיות. ונמצא אם כן, כי האהבה שהאדם אוהב את עצמו גם בלי הזוגיות, והאהבה המוחלטת שהאדם מחפש להשיג בתוך הזוגיות, זה עצמו מרחיק את האדם מהאהבה היחסית שיש בתוך הזוגיות. וכך גם נוצרת זוגיות במשבר. כי משבר זוגי נוצר, כאשר אין מספיק אהבה בזוגיות. ואין מספיק אהבה בזוגיות, או בגלל שבן הזוג מרגיש שטוב לו גם בלי הזוגיות. וגם בגלל שבן הזוג מרגיש, שהזוגיות שלו לא מספקת אותו. ואין הכוונה לומר, שהאדם מוכרח להישאר בתוך כל זוגיות באשר היא. כי אפשר גם להתגרש ולהיות לבד, כל אחד כרצונו החופשי. והמטרה היא כן, לעזור לאדם להתבונן אל תוכו, ולהבין, למה הוא לא מרוצה מהזוגיות שלו, או למה הוא נמצא לבד, בלי זוגיות. וזה כנל, גם משום שמספיק טוב לאדם, גם בלי הזוגיות. וגם משום שלא מספיק טוב לאדם, גם בתוך הזוגיות. ומי שרוצה זוגיות טובה וזוגיות מוצלחת, עליו למצוא את הדרך, להביא את עצמו למצב רגשי...... ההמשך, בספר...

...בזרימה מוחלטת. ויש עוד נקודת מבט, והיא, שהאדם יש לו רצון עצמי ודעה עצמית משל עצמו. וכאשר יש לאדם רצון עצמי, והעדפה אישית, ודעה עצמית משל עצמו, אז לפעמים נוצרים חיכוכים וחוסר התאמה, בין הרצון של האדם, לבין המציאות. ונכון שלפעמים האדם משנה את המציאות והוא מרוצה ממנה, אבל לפעמים האדם לא מצליח לשנות את המציאות, והוא לא מרוצה ממנה. והנה, כדי שהאדם יהיה קיים כמשהו ממשי עם זהות עצמית והגדרה עצמית, לשם כך הוא צריך, שכן תהיה לו העדפה אישית ושכן יהיה לו רצון עצמי. ושכן לפעמים הוא ינסה לשנות את המציאות להעדפה האישית שלו, ושכן הוא לא יהיה תמיד בהרמוניה עם המציאות. כי אם האדם יהיה בהרמוניה לגמרי עם המציאות, הוא גם ייעלם לגמרי מהמציאות, כי לא תהיה שום משמעות לקיום שלו. שזה לא בהכרח רע, ואת זה כבר ביארתי במקומות אחרים. אלא, שכאשר האדם יותר מידי מזדהה עם הרצון העצמי שלו ועם ההעדפות האישיות שלו, אז יש לו גם יותר מידי חיכוכים מיותרים וחוסר התאמה בינו לבין המציאות. והרעיון הוא, שזה בסדר גמור שתהיה לאדם העדפה אישית משל עצמו, אבל האדם צריך גם להסתכל על המציאות, גם מעוד נקודות מבט, שהן יהיו כמה שיותר קרובות...... ההמשך, בספר...

...שלך, מצד המציאות באמת, המצב הוא גם הפוך. אתה הוא המעביד, והארגון שבו תעבוד, עובד אצלך. שים לב, שגם הארגון, עובד. הארגון, תפקידו לקחת את הפעילות שלך, ולהפוך אותה לתוצר ממשי, שבסופו של תהליך, ישלם לך את המשכורת בסוף החודש. לא רק אתה עובד, גם הארגון עובד. ואם הארגון לא יעבוד, אלא רק אתה, הרי שעבדת בחינם. אתה מקבל תועלת מהארגון, בדיוק כמו שהארגון מקבל תועלת ממך. ולכן, הצד שלך והרצון שלך, חשובים לך, לא פחות מאשר הרצון של המעביד. המראיין שלך, הוא אחד מאלו שעובדים בארגון שבו תעבוד. הארגון = מקום העבודה, גם אם מדובר באדם אחד שנמצא בארגון. זה שמראיין אותך, הוא אחד מהעובדים בארגון שבו תעבוד. והוא, כאחד מהעובדים בארגון שאמור לעבוד ביחד איתך, מראיין אותך, כדי לצרף גם אותך למעגל העבודה. שים לב! האינטרס שלך, חשוב לך יותר מאשר כל אינטרס אחר. הגינות ויושרה, הכרחיים כדי שתתאפשר עבודה ביחד, אך אל תשכח, שלא רק אתה עובד כאן, גם הארגון אמור לעבוד עבורך. כשם שאתה אמור לשפר את הביצועים שלך בארגון, גם הארגון אמור לשפר את הביצועים שלו כלפיך, דהיינו, הגדלת השכר, שיפור התנאים וכולי. מדובר כאן על מערכת הדדית לחלוטין...... ההמשך, בספר...

...אולי דווקא היא נכונה? ומי אמר שאני צודק? ואולי, גם ההפך נכון באותה מידה? ואולי, רק ההפך נכון ואני טועה לגמרי? וברגע שהאדם שואל את עצמו תמיד, אולי אני טועה? ולמה אני חושב שאני צודק? אז מיד קופצות לאדם כל מיני אמונות נוספות / הנחות יסוד / דעות קדומות וכיוב, שגורמות לו לחשוב, שרק הוא צודק, ושרק הדעה שלו צודקת. ואז, אם האדם מאמין למה שהוא חושב, אז הוא נשאר טועה באופן יחסי וצודק באופן יחסי. ומי שרוצה להיות נייטרלי ואובייקטיבי, עליו להמשיך לשאול על כל דבר שהוא בטוח שהוא נכון, אולי ההפך הוא הנכון? ומי אמר שזאת האמת? ואולי לא? ואולי כל מה שאני חושב זאת טעות? וכיוב שאלות, שמטרתן היא, בירור האמת באשר היא. ואז, על ידי השאלות האלו, נפתחות לאדם העיניים שלו, והוא רואה גם את הצד השני של המטבע. ורואה, שמנקודת מבט מסוימת הוא צודק, ומנקודת מבט אחרת, שהיא טובה, לא יותר ולא פחות מנקודת המבט שלו, הוא גם טועה. דהיינו, האדם רואה את כל התמונה המלאה. ואז, כאשר האדם רואה את שני הצדדים של המטבע, אז ורק אז, האדם באמת מגיע לחוויה של אחדות. דהיינו, לחוויה ולנקודת מבט נייטרלית לגמרי. שבה, שום דבר הוא לא טוב ולא רע....... ההמשך, בספר...

...כי טבע האדם, הוא לאהוב את עצמו. וגם כאשר האדם אוהב את זולתו, הרי שזה בגלל, שאהבתו של האדם לזולתו, גורמת לו לעצמו להרגיש טוב יותר. את מה אוהב האדם? תשובה: את מה שגורם לו להרגיש טוב. האדם אוהב את עצמו ורוצה להרגיש טוב. ולכן, כל הזמן משתדל האדם להתקרב אל דברים שגורמים לו להרגיש טוב יותר. וגם אם האדם לא מבין למה דבר כלשהו גורם לו להרגיש טוב, עדיין האדם נמשך אליו, בגלל שהוא גורם לו להרגיש טוב. ולכן, אם תצליח לגרום למישהו להרגיש טוב, הוא יאהב אותך. האדם אוהב, את מה שגורם לו להרגיש טוב. ואם תגרום למישהו להרגיש טוב, והוא יבין שאתה גורם לו להרגיש טוב, הדבר הזה יגרום לו לאהוב אותך. משום, שכל אדם רוצה להרגיש טוב יותר, ולכן הוא נמשך ונקשר, למה שגורם לו להרגיש טוב. ולכאורה יש לשאול: אם באמת האדם אוהב את מי שגורם לו להרגיש טוב, אז איך זה יכול להיות, שלפעמים האדם, לא אוהב את מי שגרם / גורם לו להרגיש טוב? תשובה: האדם אכן רוצה להרגיש טוב. אך האדם רוצה גם, להרגיש כמה שיותר טוב. ולכן, גם אם משהו גורם לאדם להרגיש טוב, האדם ידחה אותו, אם מסיבה כלשהי הוא חושב, שהוא ירגיש יותר טוב בלעדיו. כמו כן, לפעמים האדם...... ההמשך, בספר...

...קשר זוגי עם משפחה וילדים, וכל שאר הדברים של חיי המשפחה. ובעיקר, את השגרה של הקשר הזוגי, בתוך המסגרת של המשפחה והילדים. ועל האדם לנסות לדמיין לעצמו את שגרת היום יום, כולל ההתמודדויות השונות עם הדברים השונים שקורים בחיי משפחה וכיוב. וממש לנסות להבין מראש טוב יותר, את הזוגיות שבה הוא רוצה להיות בסוף הדרך. ומי שלא יודע כיצד נראים חיי שגרה זוגית, באפשרותו פשוט לנסות להתבונן סביבו, על מערכות יחסים זוגיות שונות. ודרכן לנסות להבין טוב יותר, כיצד יכולה להראות שגרה של מערכת יחסים זוגית. ולמה זה חשוב לדמיין מראש ובצורה מפורטת, את סוף הדרך? תשובה: כי ברגע שהאדם מדמיין את המטרה שלו רק באופן כללי, אז לפעמים באמת יש התאמה זוגית, אבל ההתאמה הזוגית הזאת מספיק טובה, רק לתקופה של כמה חודשים / שנים ספורות בלבד. ולפעמים, אילו היה האדם מתבונן מראש בצורה מפורטת כמה שיותר, בעיקר על השגרה הזוגית שאליה הוא רוצה להגיע, הרי שהוא היה יכול לדעת מראש, שגם אם יש התאמה זוגית, ואולי אפילו יש התאמה זוגית טובה מאוד כרגע, בינו לבין האדם השני, הרי שעדיין זה לא אומר שההתאמה הזאת מספיק טובה, עבור המקום שאליו הוא רוצה להגיע,...... ההמשך, בספר...

...כאשר יש גם אהבה וגם שנאה, אלא שהאהבה, גדולה יותר מאשר השנאה. ואהבה מוחלטת, היא כאשר יש רק אהבה, בלי שום שנאה כלל. אהבה יחסית = גם אהבה, או בעיקר אהבה. ואהבה מוחלטת = רק אהבה באופן מוחלט, בלי שום שנאה כלל. ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי האדם מטבעו רוצה להשיג, גם אהבה יחסית וגם אהבה מוחלטת. והרצון של האדם להשיג אהבה יחסית, מתבטא בכך, שהאדם במשך החיים שלו, מנסה לאהוב כל מיני דברים, שהוא יודע מראש, שהם לא יספקו לו אהבה מוחלטת. ומצד האמת, שום דבר בעולם, לא יכול לספק לאדם אהבה מוחלטת. ולמה? כי שום דבר בעולם, הוא לא מושלם. ולכן, אי אפשר לאהוב שום דבר בעולם, בצורה מוחלטת. וכאשר האדם מתאהב באיזה דבר שקיים בעולם, הרי שהאדם מנסה להפיק מכך אהבה. אבל, האהבה הזאת, היא תמיד רק אהבה יחסית בלבד. כי כפי שאמרנו, אהבה מוחלטת, פירושה, שהאדם אוהב בלב שלם, ושאין לאדם שום שמץ של שנאה כלפי הדבר. ומאחר ששום דבר בעולם אינו מושלם, ממילא זה אומר, שבתת המודע של האדם, תמיד הוא ירגיש גם תחושה של חיסרון כלשהו, וגם תחושה רעה כלשהי, מכל דבר שהוא שקיים בעולם. וכאשר האדם מחפש אהבה, ומנסה להתאהב בדבר כזה או אחר, הרי שבכך...... ההמשך, בספר...

...את מצבו, הרי שלא צריך להתעקש ולהילחם איתו שיאמין בעצמו, אלא אפשר פשוט לקחת אותו אל ההשלמה עם מצבו. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה את האושר. וגם אם האדם יכול לשנות את מצבו, אם הוא יפסיק לרצות לשנות את מצבו, הרי שהוא יהיה מאושר באותה המידה בדיוק, כאילו הוא שינה את מצבו. וכאשר האדם מתלונן על מצבו, הרי שבתוכו הוא כן חושב שהוא יכול לשנות את מצבו. אחרת הוא היה משלים איתו. וכאשר האדם אומר שהוא לא מאמין בעצמו, אז כמובן שאפשר לנסות לדבר על ליבו ולנסות לשאול אותו, מה הסיבה שבגללה הוא לא מאמין בעצמו וכולי, ועל ידי זה להראות לו, שהוא כן יכול לשנות את מצבו. אבל לא חייבים להראות לאדם שהוא יכול לשנות את מצבו. אלא אפשר בצורה פשוטה, ללכת בצורה של פסיכולוגיה הפוכה, ולומר לאדם: שהוא אכן צודק, בכך שהוא לא יכול לשנות את מצבו, ושעליו ללמוד לחיות עם מצבו. כי האושר, הוא פנימי. והאדם יכול ללמוד להיות מאושר בכל מצב. ומי שלא מאמין שהוא יכול לשנות את מצבו, ומי שלא רוצה לקחת אחריות, ומי שהוא מתעצל, ומי שאין לו חשק לחזק את הביטחון העצמי שלו ולהאמין בעצמו ולעשות שינוי עם עצמו, אפשר פשוט לנסות לעזור לו להשלים עם מצבו כפי...... ההמשך, בספר...

...ולא להיות פסימי, אלא להיות אמיתי. ולא לייפות את המציאות מעבר למה שהיא, ולא לכער את המציאות מעבר למה שהיא. אלא להסתכל על הדברים כפי מה שהם. והדברים כפי מה שהם, הם, שיש במציאות שלנו אין סוף אפשרויות. ומבחינה מוחלטת, הכל יכול לקרות בכל רגע מחדש. כי מבחינה יחסית, לא הכל יכול לקרות בכל רגע. כי יש את חוקי הטבע של העולם, ולא הכל יכול לקרות בכל רגע. אבל מבחינה אבסולוטית, דהיינו, מצד האמת של המציאות, המציאות יש לה אין סוף אפשרויות. ובכל רגע ורגע, יש סיכוי שווה לכך שיהיה לאדם רע, וסיכוי שווה בדיוק, לכך שיקרה לאדם דבר טוב. כי הטוב והרע של האדם, תלויים בסך הכל, ברצון העצמי שלו. אם הוא ירצה את המצב, יהיה לו טוב, ואם הוא לא ירצה את המצב, יהיה לו רע. והאדם בכל רגע ורגע, יכול להשתנות עם הרצון שלו. והאדם יכול פתאום לשנוא את המציאות, או לאהוב את המציאות, גם בלי שום התראה מוקדמת. כי הרצון של האדם והמצב של המציאות, יכולים פתאום להיות, אחד בעד השני, או אחד נגד השני, בלי שום התראה מוקדמת. והרעיון, הוא פשוט מאוד. והוא, שעל האדם להכיר באמת, שהיא, שבכל דבר בעולם יש תמיד חיסרון כלשהו וגם תמיד יש בו יתרון כלשהו...... ההמשך, בספר...

...שלו להרגיש טוב. כי האדם רוצה יותר מכל להרגיש טוב. ולפעמים האדם רוצה להרגיש טוב, יותר ממה שהוא רוצה לדעת את האמת. ובו זמנית, גם האמת חשובה לאדם, כי אחרת האדם היה מרגיש טוב שקרי. אבל האדם רוצה להרגיש טוב אמיתי. אבל מכל מקרה, האדם מזדהה בצורה מאוד חזקה, עם הרצון שלו להרגיש טוב. וכאשר האדם רוצה להרגיש טוב, יותר מאשר הוא רוצה לברר את האמת, אז מה שקורה זה, שכאשר האדם מברר את האמת, השיקול המרכזי שמנחה אותו, זה שהאמת, לא תגרום לו להרגיש רע. והאדם שרוצה להרגיש רק טוב, ולא מוכן להרגיש גם רע. הוא מדחיק את האמת האמיתית, ומתעלם ממנה, כדי לא להרגיש רע. וככל שהאדם מתחפר יותר ברצון שלו להרגיש טוב, כך ממילא הוא מרגיש יותר רע. כי בעולם שלנו, תמיד יש גם טוב וגם רע. וככל שהאדם רוצה יותר להרגיש רק טוב, כך ממילא הוא סובל מכך שיש במציאות שלנו גם רע, ולא רק טוב כפי מה שהוא רוצה. וכאשר האדם מברר את האמת בכל נושא שהוא, אז ככל שהאדם מברר את האמת בצורה פחות נייטרלית, ובצורה שנובעת יותר משיקולים של טוב או רע, כך האדם מחזק אצל עצמו, את ההתמסרות שלו, לרצון שלו, להרגיש רק טוב ולא להיות מוכן להרגיש גם רע. כי כאשר האמת...... ההמשך, בספר...

...האדם, היא להרגיש טוב. וכל תחושת האהבה והשנאה של האדם כלפי דבר כלשהו, היא תלויה ונובעת מתחושת הטוב שהאדם חווה מאותו הדבר שאותו הוא אוהב או שונא. כי ברגע שהאדם חווה תחושה חזקה של טוב, מהקשר שלו לאיזה דבר, על ידי זה האדם מתאהב באותו הדבר. וגם אם נראה לאדם שהוא אוהב דבר שגורם לו להרגיש רע, הרי שזה רק משום שהקשר של האדם לאותו הדבר, גורם לאדם להרגיש טוב מאוד עמוק וחזק, בתת המודע של האדם. וגם שנראה לאדם שהוא סובל מאיזה דבר, אם האדם אוהב את אותו הדבר, הרי שזה משום שהוא מרגיש טוב מאוד חזק בתת המודע שלו, מאותו הדבר. והרעיון הוא, שאהבה כלפי דבר כלשהו, נוצרת כאשר הדבר גורם לאדם להרגיש טוב. והדבר הוא מחויב ממש, שככל שהדבר גורם לאדם להרגיש יותר טוב, כך האדם יאהב יותר את אותו הדבר. וככל שהדבר גורם לאדם להרגיש יותר רע, כך מחויב ממש, שהאדם ישנא את אותו הדבר. ולכן, אהבה אפשרית כלפי כל דבר בעולם. ואין חוקים באהבה ואין חוקים לאהבה. מלבד חוק אחד ויחיד, והוא, שהדבר יגרום לאדם להרגיש טוב מאוד חזק. כי האדם יותר מכל, מכור להרגיש תחושה של טוב. והאדם כל חייו מתאמץ להרגיש טוב וכמה שיותר טוב. והאדם קשור רגשית והאדם...... ההמשך, בספר...

...זא שאם יהיה מצב, שהילד יראה באוכל שהוא לא אוהב, מכשול לאוכל שהוא כן אוהב, זה יגרום לו עוד יותר לשנוא את האוכל שהוא לא אוהב. אבל אם הילד יראה באוכל שהוא לא אוהב, גורם מסייע ומאפשר לו לאכול את האוכל שהוא כן אוהב, כך ממילא הוא יתאהב באוכל שהוא לא אוהב. זא אם ברצונך שמישהו יאהב משהו, ונניח שאתה יוצר סיטואציה של תלות, שהאדם מקבל את מה שהוא אוהב, רק אם הוא יכיל את מה שהוא לא אוהב, עליך לוודא שהוא יבחר להכיל את הדבר שהוא לא אוהב, למען הדבר שהוא כן אוהב. וזה, על ידי זה שהמינון של הדבר הרע, יהיה מספיק קטן, ביחס לטוב שהוא מקבל. כדי שהוא יבחר להכיל את הדבר הרע, למען הדבר הטוב. ובמהות, לוודא שלא תיווצר סיטואציה, שבה האדם יראה בדבר הרע, גורם מונע ממנו להשיג את הטוב. אלא שהוא יראה בדבר הרע, גורם שמאפשר לו להשיג את הדבר הטוב. שככה ממילא הוא יתחיל לאהוב את הדבר הרע. ובכל מקרה, ככל שבן אדם מרגיש יותר טוב, כך יותר קל לו להרגיש רע. לכן אנשים קונים מוצרים שממותגים טוב. כי המיתוג גורם להם להרגיש ככ טוב, עד שהם לפעמים מוכנים לשלם מחיר גבוה מידי. או לדוגמה שהבחורה בפרסומת, גורמת לאדם להרגיש טוב, שהוא לא שם לב...... ההמשך, בספר...

חופש אמיתי - מהו חופש אמיתי? איך להגיע לחופש אמיתי? מהו חופש? חופש היא תחושה של שחרור, שבה האדם מרגיש שהמציאות לא נכפית עליו נגד רצונו, אלא שהיא כפי מה שהוא רוצה. וברגע שקורה לאדם איזה דבר נגד רצונו, אם הוא מרגיש שהמצב כאילו ניכפה עליו, הרי שהוא מרגיש, סוג של חוסר חופש. וזה בעצם אומר, כי באפשרותו של האדם לחוות חופש אמיתי, על ידי זה שהוא מתרגל למצוא את הטוב שיש בכל דבר. כאשר האדם מתרגל לראות את הדברים בצורה חיובית וטובה, הדבר הזה משחרר אותו ממאבקים מיותרים עם המציאות, ועל ידי זה האדם לא מרגיש שהמציאות נכפית עליו, אלא מרגיש חופש אמיתי. וחופש אמיתי באמת, הוא כאשר האדם ככ אוהב את המציאות, וככ רוצה את המציאות כפי מה שהיא, עד שהוא מרגיש, שכאילו הוא זה שרוצה שהמציאות תהיה כפי מה שהיא. וזהו חופש אמיתי, שבו האדם חווה את המציאות, כאילו הוא זה ששולט בה, מרוב זה שהרצון שלו תואם את המציאות. ונסכם: מי שרוצה להרגיש חופש אמיתי, עליו לנסות לאהוב את המציאות ולראות בה את הטוב. עד שבסופו של דבר, האדם מגיע לתחושה של חופש אמיתי.... ההמשך, בספר...

...הוא מצב שבו עושים סוג של מניפולציה ושקר על היריב כדי לנצח אותו. גורמים לו לחשוב דבר אחד, אך עושים דבר אחר. כמו כן, פסיכולוגיה הפוכה, יכולה גם להיות חיובית. משום, שניתן לעזור לבן אדם על ידי פסיכולוגיה הפוכה, דהיינו, בצורה מתוחכמת בלי שהוא ירגיש. כיצד? כאשר רוצים להראות לאדם הטועה את הדרך, בדכ מנסים להסביר לו, למה הוא טועה ולמה הדעה האחרת היא האמת. וכאשר מנסים להסביר לאדם, למה הוא טועה, ועושים זאת בצורה ישירה, הדבר הזה לפעמים גורם לאדם, לרצות להתנגד לדעה הנכונה, ולהתעקש ולהחזיק בדעתו, למרות שהיא שגויה. והפסיכולוגיה ההפוכה, מציעה את הפתרון הטוב ביותר לבעיה הנל. כיצד? אז כפי שכבר ביארתי, בכל מחשבה בעולם, יש בה נקודת אמת כלשהי. וגם במחשבה שגויה, גם בה, בוודאי מסתתרת איזה נקודת אמת כלשהי, שבגללה אפשר לטעות במחשבה הזאת. ואם יש שם נקודת אמת, אז מדוע זאת טעות? משום שהטעות נוצרת, לא בגלל נקודת האמת שבה, אלא בגלל שנקודת האמת שבה, לא נלקחת בפרופורציה הנכונה וביחס מתאים לשאר הנתונים הנוספים. ובכל מקרה, בכל צורת מחשבה שגויה, קיימת נקודת אמת כלשהי, שאיבדה את האיזון שלה. וכאשר רוצים לעזור לאדם, לראות...... ההמשך, בספר...

...יותר לביצוע, כך היא כרוכה בפחות מאמץ. יחד עם זאת, לפעמים האדם לא מוצא דרך קצרה יותר להשיג את המטרות שלו. והשאלה היא, איך אפשר להקטין את המאמץ, גם כאשר לא מוצאים דרך אחרת קצרה יותר? ואם נתבונן על מהותו של המאמץ, נראה, כי המאמץ, לא תלוי במה שהאדם עושה, אלא במה שהאדם מרגיש, ביחס למה שהוא עושה. המאמץ, הוא תחושה שיש לאדם, כאשר הוא עושה משהו שהוא לא נהנה ממנו, כדי להשיג באמצעותו משהו אחר בעתיד. וככל שהמטרה שאליה רוצה האדם להגיע, רחוקה יותר ממה שהוא עושה, כך האדם מרגיש יותר תחושה של מאמץ. וככל שהמטרה מתקרבת יותר אל האדם, כך הוא מרגיש פחות תחושה של מאמץ ויותר תחושה של הנאה. וזה בעצם אומר, שאם יצליח האדם להבין, איזה מטרות הוא משיג, מעצם זה שהוא הולך בדרך, הרי שהוא ייהנה גם מהדרך ויחסוך מעצמו תחושה של מאמץ. והדבר דומה, לאדם שנוסע בדרך ונהנה מהנוף שיש בדרך אל המטרה. כאשר האדם מוצא איזה משהו טוב גם בדרך אל המטרה, על ידי זה האדם מרגיש הנאה, גם בדרך אל המטרה, ועל ידי זה הוא פחות מרגיש מאמץ. עד כדי כך, שלפעמים האדם ככ נהנה מהדרך אל המטרה, עד שהוא ממציא מטרה, רק כדי ללכת בדרך... ואיך אפשר למצוא דברים...... ההמשך, בספר...

...אלא הן נובעות, מתוך תת המודע של האדם. כי בתת המודע של האדם, יש לאדם כל מיני דעות שונות והבנות שונות על המציאות. שהן אלו שאחראיות לתכונות האופי של האדם. וכל תכונת אופי שיש לאדם, נובעת מתוך זה שברמת מודעות עצמית כלשהי של האדם, בין אם זו מודעות עצמית חיצונית, ובין אם זו מודעות עצמית פנימית בתת המודע, יש שם איזו תפישת מציאות, שגורמת לאדם להתנהג כך או אחרת. ולאדם יש בתוכו אמונות כלשהן, והנחות יסוד כלשהן לגבי המציאות, ודפוסי חשיבה כלשהם לגבי המציאות, שהם אלו שאחראיים לצורת ההתנהגות של האדם. וממילא גם לתכונות האופי שלו. וכנל, תכונת אופי, היא הגדרה שמבטאת כיצד האדם רגיל להתנהג. והאדם רגיל להתנהג בצורה כלשהי, בגלל שבתוכו בין במודע ובין בתת מודע, יש איזה דבר, שגורם לאדם להתנהג בצורה כלשהי. וזה מה שיוצר אצל האדם, את תכונות האופי שלו. וזה בעצם אומר, שמי שרוצה לשנות תכונות אופי, שנראות בעיניו כשליליות, ולרכוש תכונות אופי, שנראות בעיניו כחיוביות, עליו להתבונן עמוק אל תוך תת המודע שלו, ולגלות, מהו הדבר בתת המודע שלו, שגורם לכך שהוא יתנהג בדרך כזו או אחרת. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת את תכונת האופי...... ההמשך, בספר...

...זוג? איך למצוא זוגיות? כאשר אדם מחפש זוגיות ומעוניין להכיר בן / בת זוג לצורך קשר זוגי, הדבר הראשון שעליו לעשות, זה לשאול את עצמו, האם אני עצמי הייתי מוכן להכיר בן / בת זוג שהיא כמוני ממש. וכמוני ממש פירושו, בעיקר לגבי תכונות האופי והאישיות. כי מי שיתבונן היטב יראה, כי לפעמים האדם שואל את עצמו, מדוע אני לא מוצא זוגיות, כאשר בעצם האדם הזה בעצמו, לא היה מוכן להיות בקשר זוגי, עם מישהו שדומה לו באופן אישי. ועל האדם להבין את הדבר הבסיסי ביותר, והוא, שאם הוא עצמו לא היה מוכן להיות בקשר זוגי עם עצמו, אז מדוע הוא רוצה וחושב שמישהו אחר, כן ירצה להיות איתו בקשר זוגי. כי המטרה העיקרית שלשמה האדם מחפש להיות בקשר זוגי, היא משום שהקשר הזוגי גורם לאדם להרגיש טוב יותר. וכאשר שני בני הזוג לא מתאימים זה לזה, על ידי זה הזוגיות שלהם רק מורידה להם את מצב הרוח במקום לשפר אותו. ומטרת הזוגיות, היא לגרום לשני בני הזוג להרגיש יותר טוב עם עצמם, ולהתפתח מבחינה אישית וכולי. וכאשר האדם עצמו, לא היה מוכן לקבל בן / בת זוג שדומה לו בתכונות האישיות שלו, הרי שהדבר הזה הוא בעצם התשובה המהירה ביותר לשאלה, מדוע הוא לא מוצא...... ההמשך, בספר...

...מרגיש רע. וברגע שהאדם חושב על דבר טוב, הרי שהוא מרגיש טוב. וברגע שהאדם מסתכל על איזה דבר, והוא רואה בו חסרונות ויתרונות, הרי שאם האדם יחשוב חיובי, ויסתכל על היתרונות של הדבר, הרי שהוא ירגיש יותר טוב, מאשר אם הוא יחשוב שלילי, ויסתכל על החסרונות של הדבר. כי האדם מרגיש טוב או רע, לפי מה שהוא שופט את המציאות. ואם האדם מתמקד בחסרונות של הדבר, דהיינו, הדברים הרעים, הרי שהוא מרגיש רע. ואם האדם מסתכל על היתרונות של הדבר, הרי שהוא מסתכל על הדברים הטובים, וממילא הוא מרגיש טוב. אבל יש גם חיסרון מאוד גדול בחשיבה חיובית ובאדם שרגיל לחשוב חיובי. והוא, שהחשיבה החיובית, לא באמת הופכת את המציאות לחיובית, אלא היא רק מדחיקה את הרע שיש במציאות, וגורמת לו להתפרץ אחכ, בצורה חזקה הרבה יותר. והרעיון, הוא פשוט מאוד. והוא, שבכל דבר בעולם, מנקודת מבט נייטרלית, אין בו טוב או רע כנל. אבל מנקודת מבט סובייקטיבית, בכל דבר בעולם, תמיד יש בו, גם טוב וגם רע כלשהו. וככל שהאדם מתאמץ יותר לחשוב יותר חיובי, כך הוא בעצם גורם לעצמו לשנוא יותר את המציאות, על כך שיש בה גם דברים רעים. כי מי שלא חושב חיובי תמיד, אלא חושב גם שלילי...... ההמשך, בספר...

...ליהנות ולא להשתעמם? ובו יתבאר העניין של שעמום וחוסר עניין. ומהותו של השעמום היא, חוסר ההתחברות הרגשית, של האדם, למצב שבו הוא נמצא. כאשר האדם נמצא באיזה מקום ועושה איזה דבר, שהוא לא מפיק ממנו הנאה כלשהי, אז האדם מרגיש שעמום. ואם האדם עושה משהו, שגם לא כיף לו לעשות אותו, ושבנוסף הוא גם כרוך במאמץ, הרי שאז תחושת השעמום, קשה עוד יותר. בקיצור, שעמום נובע, מכך שהאדם לא מוצא איזה משהו טוב, ליהנות ממנו ברגע הזה. ואיך מתמודדים עם שעמום? תשובה: באפשרותו של האדם להתמודד עם שעמום, על ידי זה שהוא מנסה לחפש ולמצוא איזה משהו טוב, שיש ברגע הזה ובמצב הזה. ועל ידי זה הוא יכול ליהנות מהרגע הזה, ובכך להעלים את השעמום. לא ממש משנה, מהו הדבר הטוב שאותו ימצא האדם. זה יכול להיות, כל דבר שיגרום לאדם להרגיש יותר טוב ברגע הזה. העיקר, שהאדם יגרום לעצמו להרגיש בצורה כלשהי, טוב יותר ברגע הזה. ועל ידי זה שהאדם מוצא איזה משהו טוב שיש ברגע הזה, על ידי זה האדם מתחיל ליהנות מהרגע הזה כפי מה שהוא, ועל ידי זה השעמום עובר. לסיכום: שעמום נובע, מכך שהאדם לא מוצא שום דבר של הנאה ברגע הזה. ועל ידי זה שהאדם משתדל למצוא משהו טוב...... ההמשך, בספר...

...כי אם האדם אוהב את השנאה בלב שלם, אז למה שהוא יחפש אהבה?! וחיפוש אהבה נובע, רק משום שהאדם לא אוהב בלב שלם את השנאה. שזה אומר, שהוא בתוך תוכו, רוצה להגיע למצב של רק אהבה. שבו, אין שום שנאה כלל. ונמצא אם כן, כי החיפוש אחרי אהבה מוחלטת, שמבטא את חוסר המוכנות של האדם לקבל גם שנאה, הוא ממילא מוביל, לכך שהאדם יחפש אהבה וכמה שיותר אהבה. ועוד נחדד, שלכאורה אפשר לומר, שהאדם כן מוכן להרגיש שנאה, ולא בהכרח רוצה להרגיש רק אהבה. אבל, בו זמנית, האדם רוצה להרגיש יותר אהבה מאשר שנאה, ולכן הוא מחפש אהבה יחסית, וכמה שיותר אהבה. דהיינו, אולי אפשר לומר, שהאדם לא מחפש אהבה מוחלטת. והאדם, כן מוכן בלב שלם להרגיש גם חוסר אהבה. אבל במקביל, האדם רוצה להרגיש כמה שיותר אהבה. ולכן עדיין הוא מחפש אהבה יחסית, גם בלי שהוא ירצה להרגיש אהבה מוחלטת. ומי שיעמיק היטב יראה, כי מנקודת מבט יחסית, אפשר לומר, שהאדם אכן לא רוצה להרגיש רק טוב באופן מוחלט, ובו זמנית האדם כן רוצה להרגיש כמה שיותר טוב, גם אם זה לא רק טוב. אבל מי שיתבונן על הדברים באופן מוחלט, הוא יראה מיד, כי הדבר אינו אפשרי. כי לאהוב משהו בלב שלם ובלי שום תנאים, פירושו...... ההמשך, בספר...