תכלית החיים, למה אני קיים? מהי משמעות החיים? מהי מטרת החיים? למה העולם קיים? מהי משמעות הקיום? למה אני חי? מה הסיבה שאני חי? קיום נצחי, נצחיות הנשמה, חיים לנצח, האם לחיים יש סיבה? אולי אני חי לנצח? למה אלוהים קיים? סיבתיות ונצחיות
מהי תכלית החיים והאם בכלל יש סיבה לקיום שלנו?
השאלה מהי תכלית החיים מבוססת על הנחת יסוד שלחיים יש סיבה. כשאדם שואל מה מטרת החיים, או למה הוא קיים, הוא למעשה מניח שהחיים הם תוצאה של תהליך סיבתי. זאת אומרת, ישנה תוצאה (קיום החיים שלו) וישנה סיבה שיצרה את התוצאה הזאת. אבל אליעד מציג כאן נקודה עמוקה יותר: כל דבר שמתרחש במציאות, או שהוא קורה בגלל סיבה כלשהי, או שהוא מתרחש ללא סיבה, באופן אקראי לחלוטין.
לדוגמה, כשמישהו שואל "מה הסיבה שאני חי?", הוא מניח שהיה מצב שבו הוא יכול היה גם לא לחיות. האדם יוצא מנקודת הנחה שהקיום שלו אינו הכרחי, ולכן שואל מדוע הוא קיים. בעצם, כשמישהו שואל מה המשמעות או התכלית של החיים, הוא שואל האם יש סיבה לחיים, או שמא הם פשוט אירוע אקראי, חסר סיבה.
אבל אליעד מדגיש שהנחת היסוד העמוקה עוד יותר בשאלת תכלית החיים היא האפשרות שהחיים לא היו חייבים להתקיים. כלומר, בן אדם מדמיין מצב שבו העולם לא היה חייב להתקיים, והוא עצמו לא היה חייב להיוולד, ובכל זאת, הוא כן נולד וכן חי, ולכן הוא מחפש את הסיבה לכך.
האם אפשר לשאול למה העולם או אלוהים קיימים?
אליעד מסביר באמצעות דוגמה נוספת: נניח שיש אלוהים שהוא נצחי, או שאין אלוהים אבל המציאות עצמה נצחית. אם ניקח את מה שהיה קיים לפני המפץ הגדול - אלוהים או כלום מוחלט - ונשאל למה הוא קיים, נגלה שהשאלה אינה רלוונטית. למה? כי דבר שקיים לנצח לא יכול להיות לא קיים. אין אפשרות שדבר נצחי לא יהיה קיים, ולכן לשאול למה הוא קיים זה חסר משמעות, כי אין לו התחלה, ואין לו מצב של אי - קיום.
במילים אחרות, דבר שקיים לנצח לא שייך לשאול לגביו "למה", כי שאלה זו מבוססת על כך שיכול היה להיות אחרת. אם משהו יכול היה לא לקרות, יש טעם לשאול למה הוא קרה. אבל אם הוא תמיד היה ותמיד יהיה, השאלה הזו פשוט מתבטלת מאליה.
האם יכול להיות שאנחנו עצמנו קיימים לנצח?
אליעד מעלה כאן נקודה מעניינת נוספת: יכול להיות שהתודעה שלנו קיימת לנצח, ושהקיום שלנו הוא בעצם חלק בלתי נפרד מהמציאות הנצחית. במובן הזה, אנחנו לא ישות זמנית אלא מהות נצחית שמחליפה צורות כל הזמן. פעם אחת אנחנו בגוף הזה, פעם בגוף אחר, פעם ביקום הזה ופעם ביקום אחר, אבל המהות עצמה לעולם לא משתנה, כי היא נצחית.
אם אכן אנחנו נצחיים, השאלה "למה אני קיים?" מאבדת את משמעותה לחלוטין. אם תמיד היית קיים, ותמיד תהיה קיים, אין שום אפשרות הגיונית לשאול מדוע אתה קיים. לשאול למה אתה קיים זה לשאול מה קדם לקיום שלך, אבל אם אתה נצחי, אין מצב שקדם לך. ולכן השאלה הזאת חסרת משמעות במצב שבו אתה קיים לנצח.
מה המשמעות של קיום נצחי עבורנו?
אליעד מסביר שצריך להתבונן בסיפור הזה לעומק. יכול להיות שהסיבה שאנחנו בכלל מחפשים משמעות או תכלית לחיים, נובעת מכך שאנחנו מניחים שהקיום שלנו הוא זמני, חד - פעמי, ולכן דורש הצדקה או סיבה. אבל אם אנחנו מבינים שאנחנו מהות נצחית, שהקיום שלה הוא עובדה מוחלטת ללא התחלה וללא סוף, אין טעם לחפש סיבה או הצדקה לקיום הזה. אתה פשוט קיים, וזוהי עובדה נצחית שאין לה סיבה ואין לה צורך בסיבה, לא בצורה סיבתית וגם לא בצורה אקראית.
לסיכום, מדוע בכלל אנו שואלים למה אנחנו קיימים?
לסיום אליעד מסכם ואומר, כשמישהו שואל "למה אני קיים?", הוא בעצם מניח מראש שהוא יכול היה שלא להיות קיים, ולכן הוא מחפש סיבה לקיום שלו. אבל אם באמת האדם יבין לעומק שהוא עצמו נצחי, שהקיום שלו הוא עובדה מוחלטת שאין לה התחלה ואין לה סוף, הוא יבין שהשאלה הזאת בעצם חסרת משמעות. כי קיום נצחי לא יכול להיות מוסבר על ידי סיבה. הוא פשוט תמיד היה ותמיד יהיה.
השאלה מהי תכלית החיים מבוססת על הנחת יסוד שלחיים יש סיבה. כשאדם שואל מה מטרת החיים, או למה הוא קיים, הוא למעשה מניח שהחיים הם תוצאה של תהליך סיבתי. זאת אומרת, ישנה תוצאה (קיום החיים שלו) וישנה סיבה שיצרה את התוצאה הזאת. אבל אליעד מציג כאן נקודה עמוקה יותר: כל דבר שמתרחש במציאות, או שהוא קורה בגלל סיבה כלשהי, או שהוא מתרחש ללא סיבה, באופן אקראי לחלוטין.
לדוגמה, כשמישהו שואל "מה הסיבה שאני חי?", הוא מניח שהיה מצב שבו הוא יכול היה גם לא לחיות. האדם יוצא מנקודת הנחה שהקיום שלו אינו הכרחי, ולכן שואל מדוע הוא קיים. בעצם, כשמישהו שואל מה המשמעות או התכלית של החיים, הוא שואל האם יש סיבה לחיים, או שמא הם פשוט אירוע אקראי, חסר סיבה.
אבל אליעד מדגיש שהנחת היסוד העמוקה עוד יותר בשאלת תכלית החיים היא האפשרות שהחיים לא היו חייבים להתקיים. כלומר, בן אדם מדמיין מצב שבו העולם לא היה חייב להתקיים, והוא עצמו לא היה חייב להיוולד, ובכל זאת, הוא כן נולד וכן חי, ולכן הוא מחפש את הסיבה לכך.
האם אפשר לשאול למה העולם או אלוהים קיימים?
אליעד מסביר באמצעות דוגמה נוספת: נניח שיש אלוהים שהוא נצחי, או שאין אלוהים אבל המציאות עצמה נצחית. אם ניקח את מה שהיה קיים לפני המפץ הגדול - אלוהים או כלום מוחלט - ונשאל למה הוא קיים, נגלה שהשאלה אינה רלוונטית. למה? כי דבר שקיים לנצח לא יכול להיות לא קיים. אין אפשרות שדבר נצחי לא יהיה קיים, ולכן לשאול למה הוא קיים זה חסר משמעות, כי אין לו התחלה, ואין לו מצב של אי - קיום.
במילים אחרות, דבר שקיים לנצח לא שייך לשאול לגביו "למה", כי שאלה זו מבוססת על כך שיכול היה להיות אחרת. אם משהו יכול היה לא לקרות, יש טעם לשאול למה הוא קרה. אבל אם הוא תמיד היה ותמיד יהיה, השאלה הזו פשוט מתבטלת מאליה.
האם יכול להיות שאנחנו עצמנו קיימים לנצח?
אליעד מעלה כאן נקודה מעניינת נוספת: יכול להיות שהתודעה שלנו קיימת לנצח, ושהקיום שלנו הוא בעצם חלק בלתי נפרד מהמציאות הנצחית. במובן הזה, אנחנו לא ישות זמנית אלא מהות נצחית שמחליפה צורות כל הזמן. פעם אחת אנחנו בגוף הזה, פעם בגוף אחר, פעם ביקום הזה ופעם ביקום אחר, אבל המהות עצמה לעולם לא משתנה, כי היא נצחית.
אם אכן אנחנו נצחיים, השאלה "למה אני קיים?" מאבדת את משמעותה לחלוטין. אם תמיד היית קיים, ותמיד תהיה קיים, אין שום אפשרות הגיונית לשאול מדוע אתה קיים. לשאול למה אתה קיים זה לשאול מה קדם לקיום שלך, אבל אם אתה נצחי, אין מצב שקדם לך. ולכן השאלה הזאת חסרת משמעות במצב שבו אתה קיים לנצח.
מה המשמעות של קיום נצחי עבורנו?
אליעד מסביר שצריך להתבונן בסיפור הזה לעומק. יכול להיות שהסיבה שאנחנו בכלל מחפשים משמעות או תכלית לחיים, נובעת מכך שאנחנו מניחים שהקיום שלנו הוא זמני, חד - פעמי, ולכן דורש הצדקה או סיבה. אבל אם אנחנו מבינים שאנחנו מהות נצחית, שהקיום שלה הוא עובדה מוחלטת ללא התחלה וללא סוף, אין טעם לחפש סיבה או הצדקה לקיום הזה. אתה פשוט קיים, וזוהי עובדה נצחית שאין לה סיבה ואין לה צורך בסיבה, לא בצורה סיבתית וגם לא בצורה אקראית.
לסיכום, מדוע בכלל אנו שואלים למה אנחנו קיימים?
לסיום אליעד מסכם ואומר, כשמישהו שואל "למה אני קיים?", הוא בעצם מניח מראש שהוא יכול היה שלא להיות קיים, ולכן הוא מחפש סיבה לקיום שלו. אבל אם באמת האדם יבין לעומק שהוא עצמו נצחי, שהקיום שלו הוא עובדה מוחלטת שאין לה התחלה ואין לה סוף, הוא יבין שהשאלה הזאת בעצם חסרת משמעות. כי קיום נצחי לא יכול להיות מוסבר על ידי סיבה. הוא פשוט תמיד היה ותמיד יהיה.
- מהי תכלית החיים?
- למה אני קיים?
- האם הנשמה נצחית?
- האם לחיים יש משמעות?
- למה אלוהים קיים?
- קיום נצחי של הנשמה
- סיבתיות או אקראיות בקיום?