וכל חכמי החכמים בעולם, לא יכולים למצוא את הפיתרון לבעיה הזו. כי מצד אחד האדם שרוצה להיות מאושר, עליו להבין את המציאות בשלמות, דהיינו, את הסיבה הראשונה. אבל הסיבה הראשונה לא ניתנת להגדרה ברמה הלוגית, כי תמיד נוכל לשאול מה הסיבה שלה עצמה. ואז ממילא האדם לעולם לא יכול ברמה הלוגית להבין את הסיבה הראשונה כדי להיות מאושר באמת.
ואין שום מנהיג רוחני בעולם שיכול להסביר מהי הסיבה הראשונה. כי תמיד יהיה אפשר לשאול אותו, ומדוע הסיבה הזאת עצמה היא כפי מה שהיא ולא אחרת? ומהי הסיבה של הסיבה? ולא רק שאין לשום מנהיג רוחני את ההסבר של מהי הסיבה הראשונה, אלא שגם אף אחד לא יודע את הדרך לדעת את הסיבה הראשונה. כי ברמה הלוגית אי אפשר למצוא את הסיבה הראשונה כנ"ל.
ולכן כל גדולי המנהיגים הרוחניים מגששים את דרכם באפילה. כי כדי להיות מאושר באמת, על האדם להבין את המציאות בשלמות. וזה דבר שהוא לא אפשרי לוגית. וממילא גם טובי החכמים הפילוסופים והפסיכולוגים בעולם, גם להם אין שמץ של מושג איך לגרום לאדם להיות מאושר ולמצוא את עצמו.
ולכן רמת הדיכאון בעולם עולה כל הזמן. כי לאט לאט בני האדם מגלים שבעצם כל השיטות של איך להיות מאושר, כולן לא עובדות. כי יש מגבלת תפישה אנושית להבין את הסיבה הראשונה, שרק מי שמבין אותה, רק הוא מצליח להתחבר תמיד אל המציאות. אבל הדרך הזאת כמובן עדיין לא מפורסמת לרבים.
ומאחר שהשקר סופו ליפול, לכן לאט לאט כל השיטות של החשיבה החיובית, ושל הדרכים של איך להיות מאושר, כולן נופלות בזו אחר זו. ואלו שרק עכשיו מתחילים להכיר את החשיבה החיובית וכיו"ב ומתלהבים ממנה, ההפתעה עוד מחכה להם בהמשך הדרך, כאשר הם יגלו שגם החשיבה החיובית שלהם לא עוזרת להם להעלים את הרצון להיות יותר מאושרים ממה שהם.
ואף על פי כן, יש חכם אמיתי אחד (או יותר) שהוא יודע את הדרך איך יכול האדם לנצח את המשחק, ואיך יכול האדם לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה ואת התמונה המלאה, למרות שהיא אין סופית ולמרות שהיא נמצאת בנקודת אין סוף.
והדרך להגיע להבנת הסיבה הראשונה, היא על ידי זה שהאדם כל הזמן מחדד את שכלו בכל מה שהוא יכול. עד שהשכל של האדם כ"כ גדול, עד שהוא מסוגל לתפוס במחשבתו גם את האין סוף.
אלא, שכולם מנסים כל הזמן להיות חכמים גדולים, ואף על פי כן אף אחד לא מצליח לפצח את הסוד הזה של המציאות. אז מה הפיתרון?
והפתרון הוא כי החכם האמיתי מלמד את האדם לא רק איך להיות יותר חכם, אלא גם באיזו צורה להפוך להיות יותר חכם. כי יש דרך חשיבה מאוד מסוימת, שככל שיש אותה יותר לאדם, כך הוא מתקרב יותר אל היכולת לראות את התמונה המלאה ולהבין את סיבת כל הסיבות.
וככל שהאדם מתקרב יותר לשכל של החכם האמיתי, כך בעצם תת המודע של האדם מקבל מהחכם האמיתי את צורת החשיבה ואת דרך המחשבה הנכונה, שבאמצעותה החכם האמיתי מביא את האדם למצב כזה, שבו גם הוא יוכל להפוך להיות חכם אמיתי ולהבין את המציאות בשלמות ולהיות מאושר באמת.
ומי שרוצה לדעת איך מבחינה חיצונית נראה אדם מאושר ומושלם, שפשוט יסתכל סביבו על המציאות, ויבין כיצד נראה אדם מושלם. כי המציאות היא מושלמת. ולמרות שהיא מושלמת, הרי שאף אחד לא רואה את השלמות שלה כלפי חוץ. כי כלפי חוץ, שום דבר בעולם לא מושלם. ואף על פי כן המציאות מושלמת. ואת זה יכול לראות האדם, רק כאשר הוא מגיע לעומק השכל של המציאות.
ולהיות אדם מאושר, פירושו להיות כמו המציאות. ומי שהוא כמו המציאות, השלמות שלו נראית כמו השלמות של המציאות. דהיינו, השלמות שלו והאושר שלו, לא נראים כלפי חוץ כלל, בדיוק כמו שהשלמות של המציאות לא נראית כלפי חוץ כלל, אלא רק מי שמתבונן לעומקם של דברים, רק הוא יכול להבדיל בין מי שהוא מושלם באמת כמו המציאות, לבין מי שהוא רק מנסה להיות מושלם כמו המציאות.
וזאת הטעות המרכזית של האדם שהוא לא מוצא את האושר. כי לאדם נדמה שהאושר הוא תלוי באיזו תמונה חיצונית של המציאות. כי נדמה לאדם שאם המציאות תהיה בצורה כלשהי, אז היא תהיה מושלמת. והאדם לא מבין שהשלמות של המציאות היא בכלל קשורה אך ורק לפנימיות המחשבה שלה.
ומאחר שהאדם נמשך אחרי החיצוניות, לכן האדם הולך אחרי מנהיגי שווא, שהם נראים כמאושרים כלפי חוץ, אבל בתוכם הם עדיין לא הגיעו אל האושר כלל. כי הם חיים בפחד גדול מכך שהם לא יהיו מאושרים. כי הם עוד לא הבינו מהו הדבר הטוב שיש בלא להיות מאושר. דבר שהוא טוב בפני עצמו ושהוא לא תלוי בכך שהוא מוביל את האדם אל האושר בזמן אחר בעתיד.
ומאחר שהאדם נמשך אחרי החיצוניות, לכן גם האדם כל הזמן מתעסק בלנסות לשנות את מצבו החיצוני. והאדם לא מבין שאם הוא רוצה להיות מאושר, דהיינו, לראות את השלמות האין סופית שיש בכל דבר, עליו להתמקד בלשנות את נקודת המבט שלו ולא שום דבר אחר.
ומאחר שהאדם נמשך אחרי החיצוניות, דהיינו, אחרי אושר חיצוני, דהיינו, שהאדם חושב שהאושר הוא מצב חיצוני כלשהו, לכן גם האדם נמשך אחרי מנהיגי שווא, שהם נראים כלפי חוץ כמאושרים. למרות שהאושר הוא רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב.
והאדם מייחל להגיע למצב שבו הוא יהיה רגוע כמו הבודהה, ויהיה שמח כמו אותו מנהיג שעסוק בלספר בדיחות, ויחשוב חיובי כמו אותו מנהיג שעסוק בללמד את החשיבה החיובית, והאדם לא קולט שהוא הולך אחרי אלילי שווא. כי הם עצמם לא מאושרים, כי הם עצמם עדיין מחפשים את האושר.
כי את השורש של הרצון שלהם שלא מוכן לקבל בשלמות מוחלטת את הרגשות הרעים, את זה הם לא עקרו. ואדרבה, כל החשיבה החיובית מלמדת את האדם שהרגשות הרעים הם דבר רע. כי אחרת אילו היה האדם מוכן לקבל גם את הרגשות הרעים, ממילא הוא לא היה צריך לחשוב חיובי.
כי כפי שאמרנו, החכם האמיתי מלמד את האדם לחשוב את האמת ורק את האמת. לא חשיבה חיובית ולא חשיבה שלילית. לא להיות אופטימי ולא להיות פסימי. לא להיות עם או בלי אמונה עצמית. ולא להיות עם או בלי ביטחון עצמי. אלא אך ורק לנסות להבין את האמת, דהיינו, לנסות להבין את השכל שלפיו כל המציאות שלנו עובדת. שכאשר האדם מבין אותו, אז הוא ממילא מכיל בתוכו את סך כל הרגשות האפשריים, שזאת השלמות.
ומאחר שהאדם חושב בטעות שהאושר הוא חיצוני, לכן הוא גם נמשך אחרי כאלו שנראה כלפי חוץ שהם מאושרים. כי האדם לא מבין מהו האושר. וכל שכן שהאדם לא מבין מיהו אדם מאושר אחר. כי כל זמן שאין לאדם עצמו את צורת המחשבה עצמה שהיא עצמה האושר, האדם עדיין לא יודע מהו שכל אמיתי של אושר אמיתי.
וכמו שהמציאות המושלמת נראית לאדם כלא מושלמת, כך גם האדם יכול לראות אל מול עיניו חכם אמיתי ולחשוב שהוא משוגע. או לראות אל מול עיניו אדם מאושר באמת ובשלמות, ולחשוב שהאדם הזה בכלל סובל. וזה הכל משום שאין לאדם שום הבנה לגבי מהו אושר אמיתי. אלא הוא מבין את זה, רק כאשר הוא עצמו מגיע לזה.
כי גם על המציאות שלנו יש לאדם הרבה קושיות. כי האדם לא מבין את המציאות שלנו בשלמות. ומי יכול לומר שהוא אין לו שום שאלה על המציאות מכל סוג שהוא? וגם אם נדמה לאדם שיש לו תשובות שעונות על השאלות שלו על המציאות, הרי זה מעיד על כך שהאדם לא מבין עדיין את המציאות.
כי להבין את המציאות, פירושו להיות ברמת הבנה כ"כ גדולה, עד שאין לאדם שום תשובות לשום שאלה על המציאות. משום שהוא כ"כ מבין את המציאות, עד שהשאלה עצמה כלל לא מתחילה. ואם האדם עדיין צריך להסביר לעצמו מדוע הדברים קורים כפי מה שהם, הרי שזה אומר שהוא עדיין לא הבין את המציאות.
כי מי שמבין את המציאות, הרצון שלו להבין את המציאות נעלם. כי כפי שכבר ביארתי, כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, אז הרצון שלו להבין את המציאות, גם הוא נעלם. בדיוק כמו שהרצון להיות מאושר נעלם עם הבנת המציאות, כך גם הרצון למצוא תשובות לשאלות מהי תכלית המציאות וכיו"ב, גם השאלות האלו נעלמות יחד איתן.
כי כאשר האדם מוצא את התשובה האמיתית לשאלות האלו, על ידי זה כל השאלות שלו נעלמות ברמה כזו, שהוא בכלל לא צריך לענות לעצמו יותר תשובות. משום שהוא כבר הבין שאין שום שאלה כלל.
ואדם מאושר אמיתי, הוא זה שהוא לא צריך להתאמץ להיות מאושר. מאחר שהוא מאושר תמיד. ומי שצריך לחשוב בצורה חיובית, ולראות רק את חצי הכוס המלאה, ולהיות אופטימי ולנסות לשכנע את עצמו להיות שמח וכיו"ב, הרי שהוא לא מאושר עדיין. כי האושר בא לידי ביטוי, בכך שהאדם לא צריך יותר להתאמץ להיות מאושר.
והחכם האמיתי עוזר לאדם להגיע לדרך המחשבה הנכונה, שבאמצעותה גם האדם יהיה מסוגל להיות מאושר בשלמות.
ואין שום מנהיג רוחני בעולם שיכול להסביר מהי הסיבה הראשונה. כי תמיד יהיה אפשר לשאול אותו, ומדוע הסיבה הזאת עצמה היא כפי מה שהיא ולא אחרת? ומהי הסיבה של הסיבה? ולא רק שאין לשום מנהיג רוחני את ההסבר של מהי הסיבה הראשונה, אלא שגם אף אחד לא יודע את הדרך לדעת את הסיבה הראשונה. כי ברמה הלוגית אי אפשר למצוא את הסיבה הראשונה כנ"ל.
ולכן כל גדולי המנהיגים הרוחניים מגששים את דרכם באפילה. כי כדי להיות מאושר באמת, על האדם להבין את המציאות בשלמות. וזה דבר שהוא לא אפשרי לוגית. וממילא גם טובי החכמים הפילוסופים והפסיכולוגים בעולם, גם להם אין שמץ של מושג איך לגרום לאדם להיות מאושר ולמצוא את עצמו.
ולכן רמת הדיכאון בעולם עולה כל הזמן. כי לאט לאט בני האדם מגלים שבעצם כל השיטות של איך להיות מאושר, כולן לא עובדות. כי יש מגבלת תפישה אנושית להבין את הסיבה הראשונה, שרק מי שמבין אותה, רק הוא מצליח להתחבר תמיד אל המציאות. אבל הדרך הזאת כמובן עדיין לא מפורסמת לרבים.
ומאחר שהשקר סופו ליפול, לכן לאט לאט כל השיטות של החשיבה החיובית, ושל הדרכים של איך להיות מאושר, כולן נופלות בזו אחר זו. ואלו שרק עכשיו מתחילים להכיר את החשיבה החיובית וכיו"ב ומתלהבים ממנה, ההפתעה עוד מחכה להם בהמשך הדרך, כאשר הם יגלו שגם החשיבה החיובית שלהם לא עוזרת להם להעלים את הרצון להיות יותר מאושרים ממה שהם.
ואף על פי כן, יש חכם אמיתי אחד (או יותר) שהוא יודע את הדרך איך יכול האדם לנצח את המשחק, ואיך יכול האדם לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה ואת התמונה המלאה, למרות שהיא אין סופית ולמרות שהיא נמצאת בנקודת אין סוף.
והדרך להגיע להבנת הסיבה הראשונה, היא על ידי זה שהאדם כל הזמן מחדד את שכלו בכל מה שהוא יכול. עד שהשכל של האדם כ"כ גדול, עד שהוא מסוגל לתפוס במחשבתו גם את האין סוף.
אלא, שכולם מנסים כל הזמן להיות חכמים גדולים, ואף על פי כן אף אחד לא מצליח לפצח את הסוד הזה של המציאות. אז מה הפיתרון?
והפתרון הוא כי החכם האמיתי מלמד את האדם לא רק איך להיות יותר חכם, אלא גם באיזו צורה להפוך להיות יותר חכם. כי יש דרך חשיבה מאוד מסוימת, שככל שיש אותה יותר לאדם, כך הוא מתקרב יותר אל היכולת לראות את התמונה המלאה ולהבין את סיבת כל הסיבות.
וככל שהאדם מתקרב יותר לשכל של החכם האמיתי, כך בעצם תת המודע של האדם מקבל מהחכם האמיתי את צורת החשיבה ואת דרך המחשבה הנכונה, שבאמצעותה החכם האמיתי מביא את האדם למצב כזה, שבו גם הוא יוכל להפוך להיות חכם אמיתי ולהבין את המציאות בשלמות ולהיות מאושר באמת.
ומי שרוצה לדעת איך מבחינה חיצונית נראה אדם מאושר ומושלם, שפשוט יסתכל סביבו על המציאות, ויבין כיצד נראה אדם מושלם. כי המציאות היא מושלמת. ולמרות שהיא מושלמת, הרי שאף אחד לא רואה את השלמות שלה כלפי חוץ. כי כלפי חוץ, שום דבר בעולם לא מושלם. ואף על פי כן המציאות מושלמת. ואת זה יכול לראות האדם, רק כאשר הוא מגיע לעומק השכל של המציאות.
ולהיות אדם מאושר, פירושו להיות כמו המציאות. ומי שהוא כמו המציאות, השלמות שלו נראית כמו השלמות של המציאות. דהיינו, השלמות שלו והאושר שלו, לא נראים כלפי חוץ כלל, בדיוק כמו שהשלמות של המציאות לא נראית כלפי חוץ כלל, אלא רק מי שמתבונן לעומקם של דברים, רק הוא יכול להבדיל בין מי שהוא מושלם באמת כמו המציאות, לבין מי שהוא רק מנסה להיות מושלם כמו המציאות.
וזאת הטעות המרכזית של האדם שהוא לא מוצא את האושר. כי לאדם נדמה שהאושר הוא תלוי באיזו תמונה חיצונית של המציאות. כי נדמה לאדם שאם המציאות תהיה בצורה כלשהי, אז היא תהיה מושלמת. והאדם לא מבין שהשלמות של המציאות היא בכלל קשורה אך ורק לפנימיות המחשבה שלה.
ומאחר שהאדם נמשך אחרי החיצוניות, לכן האדם הולך אחרי מנהיגי שווא, שהם נראים כמאושרים כלפי חוץ, אבל בתוכם הם עדיין לא הגיעו אל האושר כלל. כי הם חיים בפחד גדול מכך שהם לא יהיו מאושרים. כי הם עוד לא הבינו מהו הדבר הטוב שיש בלא להיות מאושר. דבר שהוא טוב בפני עצמו ושהוא לא תלוי בכך שהוא מוביל את האדם אל האושר בזמן אחר בעתיד.
ומאחר שהאדם נמשך אחרי החיצוניות, לכן גם האדם כל הזמן מתעסק בלנסות לשנות את מצבו החיצוני. והאדם לא מבין שאם הוא רוצה להיות מאושר, דהיינו, לראות את השלמות האין סופית שיש בכל דבר, עליו להתמקד בלשנות את נקודת המבט שלו ולא שום דבר אחר.
ומאחר שהאדם נמשך אחרי החיצוניות, דהיינו, אחרי אושר חיצוני, דהיינו, שהאדם חושב שהאושר הוא מצב חיצוני כלשהו, לכן גם האדם נמשך אחרי מנהיגי שווא, שהם נראים כלפי חוץ כמאושרים. למרות שהאושר הוא רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב.
והאדם מייחל להגיע למצב שבו הוא יהיה רגוע כמו הבודהה, ויהיה שמח כמו אותו מנהיג שעסוק בלספר בדיחות, ויחשוב חיובי כמו אותו מנהיג שעסוק בללמד את החשיבה החיובית, והאדם לא קולט שהוא הולך אחרי אלילי שווא. כי הם עצמם לא מאושרים, כי הם עצמם עדיין מחפשים את האושר.
כי את השורש של הרצון שלהם שלא מוכן לקבל בשלמות מוחלטת את הרגשות הרעים, את זה הם לא עקרו. ואדרבה, כל החשיבה החיובית מלמדת את האדם שהרגשות הרעים הם דבר רע. כי אחרת אילו היה האדם מוכן לקבל גם את הרגשות הרעים, ממילא הוא לא היה צריך לחשוב חיובי.
כי כפי שאמרנו, החכם האמיתי מלמד את האדם לחשוב את האמת ורק את האמת. לא חשיבה חיובית ולא חשיבה שלילית. לא להיות אופטימי ולא להיות פסימי. לא להיות עם או בלי אמונה עצמית. ולא להיות עם או בלי ביטחון עצמי. אלא אך ורק לנסות להבין את האמת, דהיינו, לנסות להבין את השכל שלפיו כל המציאות שלנו עובדת. שכאשר האדם מבין אותו, אז הוא ממילא מכיל בתוכו את סך כל הרגשות האפשריים, שזאת השלמות.
ומאחר שהאדם חושב בטעות שהאושר הוא חיצוני, לכן הוא גם נמשך אחרי כאלו שנראה כלפי חוץ שהם מאושרים. כי האדם לא מבין מהו האושר. וכל שכן שהאדם לא מבין מיהו אדם מאושר אחר. כי כל זמן שאין לאדם עצמו את צורת המחשבה עצמה שהיא עצמה האושר, האדם עדיין לא יודע מהו שכל אמיתי של אושר אמיתי.
וכמו שהמציאות המושלמת נראית לאדם כלא מושלמת, כך גם האדם יכול לראות אל מול עיניו חכם אמיתי ולחשוב שהוא משוגע. או לראות אל מול עיניו אדם מאושר באמת ובשלמות, ולחשוב שהאדם הזה בכלל סובל. וזה הכל משום שאין לאדם שום הבנה לגבי מהו אושר אמיתי. אלא הוא מבין את זה, רק כאשר הוא עצמו מגיע לזה.
כי גם על המציאות שלנו יש לאדם הרבה קושיות. כי האדם לא מבין את המציאות שלנו בשלמות. ומי יכול לומר שהוא אין לו שום שאלה על המציאות מכל סוג שהוא? וגם אם נדמה לאדם שיש לו תשובות שעונות על השאלות שלו על המציאות, הרי זה מעיד על כך שהאדם לא מבין עדיין את המציאות.
כי להבין את המציאות, פירושו להיות ברמת הבנה כ"כ גדולה, עד שאין לאדם שום תשובות לשום שאלה על המציאות. משום שהוא כ"כ מבין את המציאות, עד שהשאלה עצמה כלל לא מתחילה. ואם האדם עדיין צריך להסביר לעצמו מדוע הדברים קורים כפי מה שהם, הרי שזה אומר שהוא עדיין לא הבין את המציאות.
כי מי שמבין את המציאות, הרצון שלו להבין את המציאות נעלם. כי כפי שכבר ביארתי, כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, אז הרצון שלו להבין את המציאות, גם הוא נעלם. בדיוק כמו שהרצון להיות מאושר נעלם עם הבנת המציאות, כך גם הרצון למצוא תשובות לשאלות מהי תכלית המציאות וכיו"ב, גם השאלות האלו נעלמות יחד איתן.
כי כאשר האדם מוצא את התשובה האמיתית לשאלות האלו, על ידי זה כל השאלות שלו נעלמות ברמה כזו, שהוא בכלל לא צריך לענות לעצמו יותר תשובות. משום שהוא כבר הבין שאין שום שאלה כלל.
ואדם מאושר אמיתי, הוא זה שהוא לא צריך להתאמץ להיות מאושר. מאחר שהוא מאושר תמיד. ומי שצריך לחשוב בצורה חיובית, ולראות רק את חצי הכוס המלאה, ולהיות אופטימי ולנסות לשכנע את עצמו להיות שמח וכיו"ב, הרי שהוא לא מאושר עדיין. כי האושר בא לידי ביטוי, בכך שהאדם לא צריך יותר להתאמץ להיות מאושר.
והחכם האמיתי עוזר לאדם להגיע לדרך המחשבה הנכונה, שבאמצעותה גם האדם יהיה מסוגל להיות מאושר בשלמות.
050-3331-331