בהרצאה זו נדבר על אחד הדברים החשובים ביותר בדרך אל האושר.

על מנת להרגיש טוב באמת, לשם כך על האדם לא לפחד להרגיש רע, וכדי שכך יהיה, עליו ללכת לפי האמת.

זה כמו אדם הנמצא בבית כלא, כבול, הוא בכלל היה פעם מלך גדול, או בן מלך.

בשבי הוא כבר רגיל לעבודה הקשה, לסדר יום, אבל אף על פי כן בתוך תוכו הוא יודע את האמת, בתת מודע כשאדם נמצא בכלא ונדמה לו שחייו בכלא טובים.

אותו דבר האדם, שנמצא בבית כלא, ובתוכו יודע שלא חייב להיות שם, שפעם היה חופשי.

ופתאום בא מישהו ואומר לו, תראה אתה יכול לצאת מבית הכלא לחופשי, אתה לא חייב להישאר שם, וזה מאד מרגיז את הכלוא, שמישהו מבחוץ בא ואומר לו אתה יכול לחזור להיות חופשי, למה זה מרגיז? כי הוא כבר רגיל לכלא.

ואף על פי כן יש בתוכו דבר שלא מסכים עם המציאות עם הכלא אז זה מטריד, ואם באמת היה מרוצה בבית הכלא, לא היה מטריד אותו שמישהו אומר לו שהוא בבית כלא, כי היה אומר, טוב פעם הייתי מלך, אבל גם עכשיו אני מלך, אבל הוא יודע שלא כך, והוא רוצה להשתחרר, למרות שגם יש אפשרות שהוא יגיד אני רגיל לסבול, תעזבו אותי.

וגם בנוסף אם מגלים לאדם שבכלל הוא מלך, ובתוך תוכו הוא יודע זאת, רק שהוא שכח, אז הוא יכול להתעורר פתאום ומאד לכעוס, ולהגיד נכון, אני מלך בכלל, מי כלא אותי. ולמה מתעללים בי וכו'.

קשה להיות בבית כלא, כשאתה יודע שאתה מלך, מאשר שאתה לא יודע שאתה בעצם מלך ואתה בכלל לא צריך להיות בכלא.

וכל אדם מצד האמת יודע שהוא לא צריך להיות בכלא, כי אם לא היה מודע לזה, ממילא היה מאושר.

כי היה יודע וחושב שזה כל מה שיש, אבל האדם אף פעם לא מאושר, כי הוא יודע שהוא כן מלך והוא כלוא, ובעצם הוא רוצה לחזור ולהיות מלך.

והעצה האמיתית שצריך לתת לאדם שבבית הכלא, זה, אל תפחד, יותר טוב שתדע שאתה באמת מלך, ותנסה לצאת מכאן, האפשרות שתוכל לצאת מהכלא היא החשובה, כי האדם ידע בוודאות היה ולא יכול לצאת משם, אבל לפחות ניסה בכל כוחותיו, אבל אם הבין שבאמת הוא מלך וניסה לצאת וכן הצליח, מה טוב מזה?

מקסימום בטווח המיידי אדם ירגיש רע שהתאמץ לצאת ולא הצליח, אבל לפחות ניסה, ואם יבין שאין כל אפשרות לצאת, עכשיו לפחות ירגיש טוב, כי אין אפשרות לצאת ולהשתחרר.

והסבל הוא לא בגלל שהוא בכלא, בגלל שהוא לא מרוצה להיות בבית כלא, לא מרוצה מהמצב הזה.

וכל מחשבה הכי קטנה שאולי אני לא אמור להיות כאן ויש מצב לצאת מכאן, לא תהיה לו מנוחה והוא יסבול.

וצריך לדעת בוודאות מוחלטת, שיש או שאין אפשרות לצאת מבית הכלא, אבל לפחות יודעים, ואז כך או כך מאושרים. אז לא יהיה קונפליקט אם אפשר לצאת או לא.

ועל האדם לא לפחד, ולחפש את האמת אם יכול לצאת מהכלא או לא, וזה המזל שיש אמת.

נכון שבדרך זה קשה, אבל לפחות יש ידיעה.

והכלא זהו המשל, והנמשל זה האדם והרצונות שלו. כי הכלא של האדם זה הרצון שלו.

בכלא הרגיל יש לפחות פעם ביום שעה הפסקה, לפעמים יש חופשה של יום וכדומה

אבל בחיים של בן האדם אין לו חופש לשנייה אחת, האדם עבד של הרצון שלו 24 שעות, 365 ימים, כל שנייה ושנייה. ללא ימי מחלה, ללא יכולת להגיש ערעור, וזו עבדות לרצון שלו, האדם עובד אצל הרצון שלו.

אף אחד בעולם לא יכול לעשות אחרת ממה שהוא עושה. גם מי שרוצה לעשן, והוא רוצה להתגבר על העישון, והוא מחליט להתגבר, עדיין הוא רצה לא לעשן, להתגבר, ועשה מה שרצה.

וגם כשהאדם ישן, הוא גם עובד, עושה פעולות, רוצה רצונות, ועושה מאמצים להשיג את הרצון.

והרצון הזה הוא הדבר הכי אכזרי בעולם, וזאת למה? קודם כל כי אין פה אפשרות לשבות, או לקחת הפסקה, אין מצב שאדם חווה שום רצון.

והבוס הזה המעביד הזה הוא מאד אכזרי, כי הוא אפילו לא נותן משכורת, והוא גם מרמה את האדם, מטעה את הבן אדם, כי הרצון אומר לו אם תשיג את זה ואת זה, תהיה מאושר, והאדם רץ להשיג דבר זה ואחר בכדי להיות מאושר, ורודף אחר הרצון להיות מאושר בדרך זו או אחרת, וזה לא נגמר, כי בתוכו הוא חושב שאם יהיה משהו שהוא ידע עליו הוא יהיה מאושר, עדיין הוא סובל.

אבל אם האדם היה מבין בשלמות שלא משנה מה הוא יעשה, הוא לא יהיה מאושר, הוא יפסיק לחפש את האושר.

אך אין מציאות כזו, האדם לעולם מחפש את האושר, והוא אף פעם לא מאושר, וזה לא נגמר.

העניין אם נלך למשל, כל אחד ואחד מבני האדם היה מלך, מלך זה מישהו שטוב לו, בוחר ומחליט מה לעשות, ועבד רע לו הוא נשלט.

וכל אדם אם יתחבר למשהו בתוכו, הוא יחזור להיות המלך, בנוגע לכל דבר ודבר הוא יכול להחליט.

יכול לנהל ולהחליט על כל דבר במציאות שלו.

האדם יכול להתחבר בתוכו למשהו תודעתי, ואז יהיה מי שהוא המלך.

והאדם מסיבות מסוימות, נכנס לדמיונות שהוא עבד, ושהוא צריך לעשות יותר טוב, וצריך לעשות אחרת.

והאדם בתוכו יודע שאם ישיג משהו בתוכו מתוך תוכו ולא מבחוץ, יחזור להיות המלך בכבודו ובעצמו.

ויש מי שיגיד לאדם, אתה יכול להיות חופשי, להרגיש טוב בשלמות, אבל אז האדם מתחיל להתלבט, אולי יתפסו אותי, אולי אני לא יצליח לצאת מהרגשה רעה, ואז זה בעצם הנמשל לזה שלא רוצה להתאמץ לצאת מבית הכלא, כי הוא כבר רגיל, ולא בטוח בכלל שבאמת אפשר לצאת משם.

וכאן על האדם לבחור, למרות שמצד האמת אפילו לא צריך לבחור, כי מצד השלמות המלך הוא גם עבד, כי אם יהיה רק מלך יהיה לו משעמם, ואז יכול להשתתף במשחק, ובמודעות שלמה להיות גם עבד, גם להיות בנפרדות, וגם להיות מלך להיות באחדות, בו זמנית כשהוא בוחר בעצם לשחק את המשחק, מתוך הבנה שהכל טוב והכל אחד, ואף על פי כן משחק בנפרדות של רוצה וצריך כך או כך.

וברגע שמסבירים לאדם את תפישת המציאות של האחדות, הוא חווה סוג של פחד, ולמה הוא חווה פחד? כי אדם צריך להשתחרר מהדמיונות שלו, ומה זה אומר להשתחרר מהדמיונות שלו כל עוד הוא בנפרדות, כי האדם אוחז בשכל שלו, זה טוב וזה לא טוב, זה ימין וזה שמאל, פתאום אומרים לו לאדם יש עולם, יש שכל שבו הכל טוב, וזה לא מה שנקרא אצל האדם טוב, שזה טוב, וכך זה טוב, ובעולם שכולו טוב, זה טוב אחר, במקום הזה אין נפרדות בין טוב לרע, אין הבדל.

זה לא שהרע הוא גם טוב, זה שונה ממה שנדמה לאדם כטוב.

וכשיש לאדם את האופציה הזו של שלמות של הכלה של הכל, אז האדם צריך לוותר על המחשבה שהטוב שלו הוא טוב.

זה כמו במשל על הכלא שהאדם יגיד מה זאת אומרת אני יכול להיות מלך, גם פה אני מלך, אני בוחר פה מה לאכול בארוחת צהריים וכדומה, אותו דבר האדם במודעות שלו יש לו כמה אפשרויות, אבל כולן גרועות, בחירה באיזה צד לישון בלילה, איזה אוכל לאכול משלוש האפשרויות שיש לי, ואז הוא לא רוצה לצאת מהכלא, כי הוא חושב שהוא בוחר ומחליט.

אבל מה שמנסים להגיד לאדם, תתבגר, זה לא הטוב הזה שאתה מדמיין, יש משהו הרבה יותר רציני, ואז האדם מרגיש רע, רגע זה לא באמת טוב מה שקורה לי, כי בתת מודע הוא יודע שבאמת יש משהו הרבה יותר טוב.

וזה לבוא לאדם ולהגיד לו בו נכפיל לך פי מליון את הטוב שלך, ואז שואלים אותו, גם אז תרצה יותר טוב? והאדם שלא יהיה מרוצה אף פעם, יגיד לא... תמיד אשאף לעוד משהו, תמיד ארצה עוד משהו.

השורש של השאיפה של להרגיש יותר טוב, זה הידיעה בתוכו בתת המודע שיכול להיות תמיד טוב בשלמות, ואם לא הייתה בתוך תוכו הידיעה הזו שיכול להיות מושלם, הוא ממילא לא היה רוצה או מחפש בתודעה של הנפרדות להרגיש יותר טוב כל הזמן, ידיעת האמת הפנימית שיודעת שיש טוב מושלם, היא הגורמת לאדם את חיפוש האושר ורצון לחוויה יותר ויותר טובה עד אינסוף, אלא אם כן יגיעה לחוויית האחדות ואז יהיה מאושר באמת.

ואדם שמבין לפתע שיש תפישה כזו מתחיל להיבהל ולהרגיש רע, ואף להיכנס לחרדות, הוא חושב, אולי אני אשתגע? אולי אני לא יצליח, כמו שאדם שאומרים לו לצאת מבית הכלא, כל מיני התמודדויות כביכול לא פשוטות יכולות להיות לו, אולי יתפסו אותך ויזרקו אותך לצינוק.

ואדם צריך להבין שלא משנה אם יחזירו אותו לכלא, כי ממילא יהיה לו רע, אם הוא נשאר רע לו, ואם הוא בורח ונתפש רע לו, גם האדם מבין שמה שלא ירצה בחייו ואף ישיג, בכל מקרה יהיה לו רע וירצה עוד משהו, על כן אל לו לפחד לנסות, ולשאול את עצמו, מה זה רע. מה זה טוב. מה עושה לי רע או טוב. ומדוע זה עושה לי רע וכך אני מרגיש טוב? מה הסיבה. עד שיגיע לאחדות, להבנה אמיתית, לשחרור מהכלא.

כרגע על האדם להבין שהוא נמצא במעגל סגור, על כן אין לו מה להפסיד.

ואנשים שלא מצליחים עוד איכשהו פחות סובלים, כי חושבים שאולי עוד יצליחו יום אחד ויהיה להם טוב, אבל למצליחנים זה הכי גרוע, כי הם כן מצליחים להשיג את מה שהם רוצים ואף פעם לא טוב להם, וזה מצב ממש גרוע.

וכפי שהתחלנו, מי שרוצה להרגיש טוב, הוא באמת לא צריך לפחד להרגיש רע.

ועל האדם לשאול את עצמו, האם הדבר הזה שאני חושב שהוא רע, האם באמת הדבר הזה רע. ואותו הדבר על הטוב, שאדם רוצה להרגיש טוב, ורוצה לעשות משהו שיגרום לו להרגיש טוב, עליו לשאול את עצמו האם באמת הדבר הזה יגרום לי להרגיש טוב יותר? ולא לפחד להסתכל למציאות בעיניים, ולא לפחד ללכת עד הסוף ולהודות באמת, שמה שהוא לא יעשה הוא עדיין ירגיש רע, גם אם השיג טוב כביכול, כי איך שיש לאדם טוב, אוטומטית זה גם דבר רע, כי שיש משהו טוב, מיד פוחדים לאבד אותו ואז זה כבר רע, כי יש פחד.

על האדם לא לפחד משום דבר, וללכת עם האמת עד הסוף, ולשאול את עצמו האם זה באמת טוב. האם זה באמת רע?

ואז יגיע האדם לתודעה מושלמת, להשתוות, ופרספקטיבה שבה הכל טוב באמת.