האם אפשר לשלוט בבני אדם בעזרת שבבים אלקטרוניים?

אנשים רבים חוששים מהאפשרות שבעתיד ישתילו בתוך גופם שבבים אלקטרוניים, שיאפשרו לגורמים שונים, כמו מדינות או ארגונים, לשלוט בהם מרחוק. אליעד כהן דן בפחד זה ומנתח אותו לעומק, תוך הצגת הסברים מפורטים ודוגמאות רבות.

מהו הפחד משבבים דיגיטליים?

הפחד המרכזי של אנשים הוא שיום אחד יוכלו להכניס לתוך גופם רכיבים אלקטרוניים קטנים (צ'יפים), אשר יאפשרו שליטה מוחלטת במעשיהם, בתחושותיהם ואף במחשבותיהם. לדוגמה, אדם חושש שברגע שישתלו בו שבב, ניתן יהיה לגרום לו להרגיש כאב או עונג, בהתאם לפעולות שיעשה או לא יעשה. אליעד כהן מבהיר את חששם של אנשים שהשבבים יעקבו אחרי כל תנועה שלהם ויכפו עליהם התנהגות מסוימת.

האם הטכנולוגיה לשליטה באמצעות שבבים קיימת או אפשרית?

אליעד מסביר תחילה ברמת ההיגיון: הטכנולוגיה אכן אפשרית. הוא נותן דוגמאות מוחשיות הממחישות כיצד זה יכול לקרות:

• אפשרות לשלוט בתחושת כאב: למשל, לגרום לאדם להרגיש כאב באוזן בכל פעם שהוא מרים את ידו הימנית.
• לשלוט בתגובות מילוליות: לדוגמה, בכל פעם שאדם אומר מילה ספציפית כמו "ביבי", הוא יחוש מכת חשמל.
• שליטה בתגובות רגשיות: בכל פעם שאדם יגיד משפט מסוים, הוא ירגיש עונג או סבל, וכך "יתכנתו" אותו לפעולות מסוימות.

אליעד כהן מסביר את היכולת התיאורטית לכך באמצעות דוגמאות מ"כאבי פנטום": תופעה מוכרת שבה אדם יכול להרגיש כאב באיבר שלא קיים בגופו. אם כך, הוא מסביר, אפשר גם באופן מלאכותי ליצור תחושות כאב או עונג בגוף באמצעות מניפולציה עצבית, אפילו ללא מגע פיזי.

האם שבבים לשליטה כבר קיימים היום?

לדעתו של אליעד, כנראה שכיום הטכנולוגיה עדיין אינה קיימת באופן מלא ומוחלט, אך יש כבר ניצנים של טכנולוגיות דומות בשלבי פיתוח שונים. לדוגמה, טכנולוגיות שמאפשרות לבני אדם לראות או לשמוע בעזרת שתלים מיוחדים, כבר קיימות.

איך ניתן יהיה להכניס שבבים לגופם של בני אדם?

אליעד טוען שבעתיד, ככל הנראה, שבבים אלה יהפכו להיות קטנים מאוד, ננוטכנולוגיים, שניתן יהיה אפילו להחדיר אותם לגוף דרך המזון או באמצעים בלתי נראים אחרים, בלי שהאדם אפילו יהיה מודע לכך.

מה הסיכוי שמדינות או ארגונים ישתמשו בשבבים על מנת לשלוט באזרחים?

אליעד כהן אומר שהסיכוי לכך קיים בהחלט. הוא מסביר כי גם אם לא יעשו זאת בכפייה מוחלטת, ניתן יהיה לשכנע את הציבור להסכים לכך בצורה הדרגתית (שיטת הצפרדע), שבה בכל פעם מוסיפים עוד דרישה קטנה של שליטה, עד שהציבור מתרגל ומסכים להכנסת שבבים מרצון או מתוך אמונה שזה לטובתם. הוא נותן כדוגמה את נושא המסכות בזמן הקורונה ואת ההגבלות ההדרגתיות שהוטלו על הציבור.

האם אנשים באמת יסכימו שיכניסו להם שבבים לגוף?

אליעד מציין שלדעתו אנשים כיום עדיין לא בשלים להסכים לכך מרצונם המלא. עם זאת, הוא מאמין שבני האדם יכולים בהחלט להיות משוכנעים בכך לאורך זמן, בתהליך של "בישול איטי", עד שהם יקבלו זאת כדבר הגיוני ואף הכרחי. הוא מביא כדוגמה את הברית מילה בתינוקות, פעולה שלאדם מבוגר נראית מוזרה, אך תינוק שנולד לתוך זה מקבל זאת כמובן מאליו.

עד כמה מסוכן או שלילי הוא תרחיש השליטה דרך שבבים?

אליעד כהן טוען שתרחיש כזה אינו בהכרח שלילי. הוא מבהיר שגם כיום קיימות מגבלות פיזיות רבות המונעות מאדם לעשות מה שהוא רוצה. השתלת שבבים, לדבריו, רק מרחיבה את הטווח שבו ניתן להפעיל מגבלות פיזיות כאלה. הוא מדגיש נקודה חשובה: אף שבב לא יכול לשלוט באמת ברצון של האדם, בתודעה שלו או במחשבותיו העמוקות. טכנולוגיה מסוגלת לשלוט בתחושות פיזיות בלבד, אך לא יכולה לכפות על אדם להרגיש משהו ברמה התודעתית העמוקה.

לדוגמה, הוא מסביר שאפשר לגרום לאדם תחושת כאב, אך אי אפשר להכריח אותו להרגיש רע או להפסיק לרצות משהו בגלל זה. לפי אליעד, התודעה והרצון החופשי הם נפרדים מהחומר ולכן לעולם לא ניתן יהיה לשלוט בהם באמת.

איך ניתן להילחם באיום של שליטה באמצעות שבבים?

אליעד מדגיש שהדרך להילחם בכך היא לזהות את המגמה הזאת כבר בשלביה הראשונים. הוא מציע להיות מודעים לכך שברגע שממשלות או ארגונים מתחילים לנסות לשכנע או לכפות דברים על הציבור בטענה של "טובת הציבור", זהו השלב שבו צריך להתנגד. כלומר, צריך לשים לב כאשר הרשויות עוברות משלב של הצעה והסברה לשלב של כפייה וחיוב.

סיכום המסר העיקרי

לסיכום, אליעד כהן אומר שאין סיבה אמיתית לפחד באופן מוחלט משבבים דיגיטליים, אך חשוב להישאר ערניים כדי למנוע מצב שבו הציבור מובל לשליטה מוחלטת ללא מודעות. הוא מדגיש שאף אחד לא יכול לשלוט במה שאדם באמת רוצה ומרגיש, והחופש האמיתי של האדם נמצא בתוך התודעה שלו, ושם שום טכנולוגיה לא יכולה לשלוט.