האם זה משנה או לא משנה, ואיך לדעת מה האמת?

הרצאתו של אליעד כהן עוסקת בנושא המורכב והעמוק של השאלה האם זה משנה או לא משנה, ואיך בכלל ניתן לדעת אם משהו משנה או לא. השיחה מתמקדת בהבנת ההבדל (או אי ההבדל) בין שני המצבים - מצב שבו האדם מרגיש שמשהו משנה לו מאוד, לבין מצב שבו הוא מרגיש שמשהו בכלל לא משנה לו. אליעד כהן מביא דוגמאות פשוטות ויומיומיות לצד הסברים עמוקים יותר על מהות המציאות, ההבחנה בין חיצוניות ופנימיות, ועל אשליית ההבדל בין ניגודים שונים.

כיצד ניתן להבין את השאלה "האם זה משנה או לא משנה"?

אליעד פותח בדוגמא של אדם שמתלבט בשאלה האם להתקלח או לא להתקלח. האדם שואל את עצמו: "זה משנה אם אני אתקלח או לא?". אך אז עולה השאלה הבאה: "האם משנה בכלל שזה משנה או לא משנה?". השאלה הזו נכנסת ללולאה אינסופית של ספק, וממחישה את הטענה של אליעד כהן - כל החלטה שאנחנו עושים מלווה בתחושה של ספק תמידי. הוא מדגים שהתחושה שמשהו משנה או לא משנה, למעשה אינה מבוססת על אמת מוחלטת, אלא על אמונה אישית בלבד.

מדוע אנשים מתלבטים האם משהו משנה או לא?

אליעד מסביר כי אנשים כל הזמן מתלבטים, למשל האם זה משנה היכן לעבוד, האם משנה שיהיה כסף, האם משנה מה נלבש. הוא מדגיש את האבסורד שבו אדם שטוען שמשהו לא משנה לו עדיין מתקשה לחיות לפי האמירה הזו. לדוגמא, אדם שטוען שזה לא משנה אם יעבוד או לא יעבוד, עדיין מתנהג בחיי היומיום כאילו יש לכך חשיבות רבה. הוא מחדד שברגע שאדם אומר "זה לא משנה", הוא צריך לבדוק האם הוא באמת מתכוון לזה, כי אם זה לא משנה, למה הוא לא מסוגל לחיות כאילו באמת זה לא משנה?

איך אפשר להרגיש שמשהו משנה וגם לא משנה בו זמנית?

אליעד נותן דוגמא נוספת, בה אישה מתלבטת מה ללבוש מתוך ארון בגדים מלא. מצד אחד היא אומרת שזה משנה לה מאוד מה תלבש, כי היא רוצה להיות שלמה עם עצמה. מצד שני, היא רוצה להרגיש שזה לא משנה בכלל, כדי להיות שלמה עם עצמה בדרך אחרת. אליעד מדגיש ששני המצבים האלה יכולים להתקיים במקביל: האדם יכול להרגיש שמשהו חשוב לו מאוד, ומצד שני הוא יכול להרגיש שזה לא חשוב בכלל. הוא מסביר שזה תלוי אך ורק בתפיסה ובאמונה של האדם עצמו.

מה הקשר בין אחדות אמיתית לבין האם זה משנה או לא?

אליעד כהן מסביר שהיכולת לראות שאין הבדל בין התחושה שמשהו משנה לבין התחושה שמשהו לא משנה - היא סימן לאחדות אמיתית. הוא מדגיש שהתחושות "משנה לי" ו"לא משנה לי" הן למעשה אותה תחושה בדיוק, כאשר מסתכלים על הדברים מנקודת המבט של המהות. הוא מציין שרק מי שמתעסק במהות הפנימית של הדברים (ולא רק בצורה החיצונית שלהם), יכול להגיע להבנה העמוקה שההבדל בין "משנה" ל"לא משנה" הוא אשליה.

מהי האשליה של ההבדלים שאנחנו רואים בעולם?

כדי להסביר את נקודת המבט של האחדות, אליעד נותן דוגמה נוספת של אדם שרואה שני כיסאות ואמור לבחור באיזה כיסא לשבת. מנקודת מבט אחת האדם בטוח שיש שני כיסאות שונים, אך מנקודת המבט של המהות - אין שום הבדל בין הכיסאות. הוא מצטט את רבי נחמן שטען כי השקר הגדול ביותר הוא לראות אחד כשניים. כלומר, אנחנו חיים בתחושה תמידית שיש הבדלים - בין משנה ללא משנה, בין טוב לרע, בין יש לאין - אבל כל ההבדלים האלה הם רק תוצאה של פרספקטיבה שגויה, משום שהכל הוא בעצם אחד.

איך אפשר לחוות אחדות ועדיין להישאר בעולם של הבדלים?

אליעד מבהיר שחשוב...