תפישת מציאות של אחדות - איך להשיג אותה, מה משמעות החיים, איך להתחבר לשכל העליון ולאמת אובייקטיבית
איך להשיג תפיסת מציאות של אחדות?
אליעד כהן מסביר שתפיסת מציאות של אחדות, שמשמעותה לחוות שהכל אחד ואין הבדל בין דבר והיפוכו, היא ההבנה הגבוהה ביותר והיחידה שתסיים לחלוטין את הסבל האנושי. לדבריו, הישועה של האדם תלויה אך ורק בהבנה ולא בעשייה. הוא טוען שבמציאות ישנה הבנה מסוימת שאם האדם יבין אותה לעומק, זה יסיים את כל השאלות והספקות. ההבנה הזו היא ההכרה בכך שהאדם עצמו הוא אלוהים, כלומר, שהוא והמציאות הם אחד מוחלט, ללא שום הפרדה.
מה המשמעות של "הכל אחד"?
לדבריו של אליעד, "הכל אחד" משמעותו להבין שבמהות העמוקה ביותר, כל הדברים הנראים לנו נפרדים הם למעשה אחד מוחלט. לפי התפיסה הזאת, אין הבדל מהותי בין פעולות שונות או מצבים שונים, כגון להיות בים או להיות בבית עם הילדים. האדם סובל כיוון שהוא תופס את המציאות בצורה נפרדת, ואז הוא חווה קונפליקט בין דברים שהוא רוצה או לא רוצה, בין טוב לרע, בין מה שיש לו למה שחסר לו. אליעד מסביר שהדרך היחידה לפתור זאת היא לשנות את תפיסת המציאות כך שהאדם יחווה בו - זמנית הן את הנפרדות והן את האחדות של המציאות.
איך אפשר לחוות שאין הבדל בין דבר להיפוכו?
אליעד מבהיר שלוגית, תפיסת מציאות שבה אין הבדל בין דבר והיפוכו נראית בלתי אפשרית. עם זאת, הוא מדגיש שהעניין אינו "הגיוני" במובן המקובל, ולכן יש צורך לחקור את הדברים עד הסוף. הוא מציע דרך מעשית, לפיה האדם לוקח כל דבר שמציק לו, כל מצב של נפרדות - ומתחיל לחקור אותו לעומק. החקירה צריכה להיות כזו שבה האדם לא מפסיק עד שהוא מגיע להבנה שלמה ומוחלטת שאין באמת הבדל בין שתי האפשרויות הנפרדות לכאורה.
לדוגמה, הוא מזכיר את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. בתחילת החקירה, האדם חושב שצד אחד צודק והאחר טועה. אך אם ימשיך לחקור, יגלה ששני הצדדים צודקים באותה מידה, ושניהם גם טועים באותה מידה. באמצעות חקירה זו האדם משתחרר מאחיזה ברעיונות של נפרדות.
למה תמיד יישאר לאדם חיסרון בעולם של נפרדות?
אליעד מסביר שכל עוד האדם תופס שיש הבדל בין דברים שונים - כלומר, שיש משהו שהוא "יש" ומשהו אחר שהוא "אין" - אז תמיד יהיה לו חיסרון. הסיבה לכך היא שכל דבר שקיים, חסר את כל הדברים שהוא לא. למשל, אם משהו הוא שולחן, הוא בהכרח לא כסא או לא שאר הדברים. האדם תופס חיסרון במה שהוא לא, ולכן הוא תמיד יחפש משהו שחסר לו.
הוא מצטט את רבי נחמן שאמר שרק אצל אלוהים יש שלמות, כי אצל אלוהים דבר והיפוכו הם אחד. מכאן שאליעד אומר שרק כאשר אדם יגיע לתפיסת מציאות שבה אין דבר שנפרד מדבר אחר, הוא יחווה שלמות מלאה ויפסיק לחוות חיסרון או סבל.
מה הקשר בין חוויה של חלום לתפיסת המציאות?
אליעד מדגים את הרעיון בעזרת הדימוי של חלום. אם האדם חולם שבנו בסכנה, הוא יפחד מאוד, אך אם לפתע יבין שזה חלום, הוא עדיין אולי יפחד, אך במידה פחותה בהרבה, כי הוא יודע שיתעורר בקרוב והסכנה איננה ממשית. באותו אופן, כאשר האדם חווה שהמציאות הנוכחית שלו היא כמו חלום, הוא מפסיק לפחד כל כך מהנפרדות ומההפסדים בחיים, כי הוא חווה במקביל את האחדות, שבה אין באמת סכנה.
איך מגיעים להכרה ש"הכל חלום"?
אליעד מדגיש...
אליעד כהן מסביר שתפיסת מציאות של אחדות, שמשמעותה לחוות שהכל אחד ואין הבדל בין דבר והיפוכו, היא ההבנה הגבוהה ביותר והיחידה שתסיים לחלוטין את הסבל האנושי. לדבריו, הישועה של האדם תלויה אך ורק בהבנה ולא בעשייה. הוא טוען שבמציאות ישנה הבנה מסוימת שאם האדם יבין אותה לעומק, זה יסיים את כל השאלות והספקות. ההבנה הזו היא ההכרה בכך שהאדם עצמו הוא אלוהים, כלומר, שהוא והמציאות הם אחד מוחלט, ללא שום הפרדה.
מה המשמעות של "הכל אחד"?
לדבריו של אליעד, "הכל אחד" משמעותו להבין שבמהות העמוקה ביותר, כל הדברים הנראים לנו נפרדים הם למעשה אחד מוחלט. לפי התפיסה הזאת, אין הבדל מהותי בין פעולות שונות או מצבים שונים, כגון להיות בים או להיות בבית עם הילדים. האדם סובל כיוון שהוא תופס את המציאות בצורה נפרדת, ואז הוא חווה קונפליקט בין דברים שהוא רוצה או לא רוצה, בין טוב לרע, בין מה שיש לו למה שחסר לו. אליעד מסביר שהדרך היחידה לפתור זאת היא לשנות את תפיסת המציאות כך שהאדם יחווה בו - זמנית הן את הנפרדות והן את האחדות של המציאות.
איך אפשר לחוות שאין הבדל בין דבר להיפוכו?
אליעד מבהיר שלוגית, תפיסת מציאות שבה אין הבדל בין דבר והיפוכו נראית בלתי אפשרית. עם זאת, הוא מדגיש שהעניין אינו "הגיוני" במובן המקובל, ולכן יש צורך לחקור את הדברים עד הסוף. הוא מציע דרך מעשית, לפיה האדם לוקח כל דבר שמציק לו, כל מצב של נפרדות - ומתחיל לחקור אותו לעומק. החקירה צריכה להיות כזו שבה האדם לא מפסיק עד שהוא מגיע להבנה שלמה ומוחלטת שאין באמת הבדל בין שתי האפשרויות הנפרדות לכאורה.
לדוגמה, הוא מזכיר את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. בתחילת החקירה, האדם חושב שצד אחד צודק והאחר טועה. אך אם ימשיך לחקור, יגלה ששני הצדדים צודקים באותה מידה, ושניהם גם טועים באותה מידה. באמצעות חקירה זו האדם משתחרר מאחיזה ברעיונות של נפרדות.
למה תמיד יישאר לאדם חיסרון בעולם של נפרדות?
אליעד מסביר שכל עוד האדם תופס שיש הבדל בין דברים שונים - כלומר, שיש משהו שהוא "יש" ומשהו אחר שהוא "אין" - אז תמיד יהיה לו חיסרון. הסיבה לכך היא שכל דבר שקיים, חסר את כל הדברים שהוא לא. למשל, אם משהו הוא שולחן, הוא בהכרח לא כסא או לא שאר הדברים. האדם תופס חיסרון במה שהוא לא, ולכן הוא תמיד יחפש משהו שחסר לו.
הוא מצטט את רבי נחמן שאמר שרק אצל אלוהים יש שלמות, כי אצל אלוהים דבר והיפוכו הם אחד. מכאן שאליעד אומר שרק כאשר אדם יגיע לתפיסת מציאות שבה אין דבר שנפרד מדבר אחר, הוא יחווה שלמות מלאה ויפסיק לחוות חיסרון או סבל.
מה הקשר בין חוויה של חלום לתפיסת המציאות?
אליעד מדגים את הרעיון בעזרת הדימוי של חלום. אם האדם חולם שבנו בסכנה, הוא יפחד מאוד, אך אם לפתע יבין שזה חלום, הוא עדיין אולי יפחד, אך במידה פחותה בהרבה, כי הוא יודע שיתעורר בקרוב והסכנה איננה ממשית. באותו אופן, כאשר האדם חווה שהמציאות הנוכחית שלו היא כמו חלום, הוא מפסיק לפחד כל כך מהנפרדות ומההפסדים בחיים, כי הוא חווה במקביל את האחדות, שבה אין באמת סכנה.
איך מגיעים להכרה ש"הכל חלום"?
אליעד מדגיש...
- איך להגיע לתפיסת אחדות?
- מה משמעות החיים?
- איך להשתחרר מתפיסת נפרדות?
- האם הכל חלום?
- האם אני אלוהים?
- איך להפסיק לסבול?
- מהי אמת אובייקטיבית?
מה שאני טוען בסופו של דבר, שהישועה שלך תלויה בהבנה, לא בעשייה. מה זה אומר? שיש משהו במציאות שאת צריכה להבין, ואם תביני אותו סיימת את הסיפור.
מה בסוף את צריכה להבין? את צריכה להבין שאת אלוהים. ואם את מבינה את זה, זה משנה לך את חווית המציאות. אם האדם מבין את כל התהליכים, בסוף הוא מבין שהכל אחד, ואם הכל אחד, אז ממילא אתה אלוהים.
לכן ניקח תהליכים שלך שאת לא מבינה, מה את לא מבינה בחיים שלך?
שאלה: הרבה דברים לא ברורים לי, מה שהכי לא ברור לי זה, מי אני?
אליעד: זאת שאלה פילוסופית, אני שואל בתכלס, מה הכי מציק לך? האם שום דבר לא מציק לך? אם שום דבר לא היה מציק לך, לא היית באה, נכון?
שאלה: אני לא רגועה. למה אני לא רגועה? כי אני לא מבינה.
אליעד: מה את רוצה להבין?
שאלה: מה זה חיים? מה זה החיים האלה? מה המשחק הזה? עשיתי הכל בחיים, ועכשיו כל מה שעשיתי לא חשוב לי, הילדים והכסף שצברתי זה דברים שקיימים, ואני שואלת, מה זה?
אליעד: אני יכול לתת לך הרבה תשובות, אבל שום תשובה לא תיתן לך את האמת, למה? כי כל מה שאגיד, תמיד תשאלי מה זה? וגם אני חוסך לך בזה, שלא יעבדו אליך בתשובות אחרות.
יש הבנה שאת צריכה להבין, כל השאלות שיוצרות את המצוקה, נובעות מתפיסת מציאות מסוימת, שאומרת שיש אותך למשל בים ויש אותך עם הילדים, אתה חווה שינוי, את חווה הפרדה בין המעשים שלך. יש דבר שהוא לא הגיוני, ובכל זאת, יש תפיסת מציאות שבה אין הבדל בין דבר והיפוכו. זאת אומרת שלהיות בים או להיות עם הילדים, אין הבדל בין פעולות אלו.
זה לא הגיוני, אבל אם זה היה יכול להיתפס לך בראש, לא היו לך יותר בעיות. אם תפיסת המציאות שלך הייתה שונה, שבה לא היית מבדילה בין היום לאתמול לשלשום, למרות שזה לא הגיוני, כי כרגע את חווה שינוי, אז לא הייתה לך שאלה, מה היא משמעות החיים.
את חווה את המציאות בצורה מסוימת, את חווה אני ולא אני, וכל שאר ההפרדות, ואז את שואלת שאלה, למה יש את ההפרדה הזאת? למה זה ככה? אז אם לא הייתה לך חוויה של נפרדות, אז לא היית יכולה לשאול. ואם לא היית יכולה לשאול, אז אין שאלה.
יכול להיות שאי אפשר להגיע לתפיסה הזאת ואז גזר דינך לסבול, ויכול להיות שאפשר להגיע, אבל שקודם כל תביני במאה אחוז, שאם את מגיעי לזה, אין לך שאלות, ואם את לא מגיעה לזה, תמיד יהיו לך שאלות.
את צריכה להיות סגורה על זה, כי כאשר את מחפשת, את תפסיקי לחפש דברים שהם לא התפיסה של האחד.
כול זמן שאת רואה הבדל בין כסא לשולחן, תמיד תהיה לך שאלה נוספת, למה ככה, ולמה לא ככה? ותמיד יהיה לך חיסרון.
אם אומרים שיש אין, ויש יש, אז תמיד דבר מסוים, הוא לא שאר הדברים. אז כל דבר שיש תמיד חסר לו את שאר הדברים שהם לא הוא. ולכן רבי נחמן כתב, ששלמות יש רק לאלוהים, רק אם דבר והיפוכו זה אחד, יש לך שלמות.
והשאלה הנשאלת היא, איך אגיע לחוויה שאין דבר והיפוכו, שאין דבר שנפרד מדבר אחר?
ההיגיון שלנו למעשה, הוא הגדרות, זה להיאחז האמונה או בהגדרה, בסופו של דבר האדם מאמין בשכל שלו שאומר לו מה נכון ומה לא נכון. העיניים שלי אומרות זה שולחן וזה כסא, ומעבירות מידע זה למוח, והמוח אומר זה יש וזה אין. והאדם אומר, שאם המוח אמר שזה אין וזה יש, אז האדם מאמין למוח באופן מוחלט. האדם מאמין שמה שהוא חושב ומבין זה מה שקיים. אבל אולי לא?
כול חווית המציאות שלך זה אמונה חזקה ביותר במה שאת מרגישה. זה שאת רואה שיש פה שולחן ושם אין שולחן, זה אומר שיש עוד תפיסה של מציאות, אנחנו לא שוללים את זה, אלא השאלה היא מה הוא האובייקטיבי? זה שהוא הילד שלך והשני לא הילד שלך, אנחנו לא מתווכחים עם זה, אבל השאלה היא, מה יש מעבר לזה כן ולזה לא?
אם החוויה של האדם היא, רק שזה יש וזה אין, אז הוא נדפק. כי רק זה הילד שלך, והשני לא הילד שלך, אז את מפחדת ודואגת רק לילד שלך, וחווה שאר חסרונות.
אבל אם את אומרת, זה הילד שלי וזה לא הילד שלי, אבל בתוכך, בו זמנית, את חווה שאין הבדל בין הילד שלי ללא הילד שלי, אז איכשהו אם את מצליחה לחבר את זה, אז את נהנית משני עולמות. את לא חסרה את השני, את לא מחפשת יותר את השלמות, כי יש לך את שניהם.
לכן כדי להגיע להבנה זו, את צריכה ביום יום להיות אמיתית עם עצמך. אם תהיי אמיתית עם עצמך ביום יום, אני מבטיח לך שתגיעי לחוויה שאין הבדל בין זה לזה, וגם יש הבדל, בו זמנית.
את למשל בטוחה שיש פה עולם עם כל מה שיש בו, אבל נגיד שהייתי אומר לך שאת באמצע חלום, ואת חולמת שהילד שלך למשל הולך להידרס, ואת מתה מפחד שלא ידרסו אותו, אבל אני אומר לך, את בחלום, עוד 3 דקות את מתעוררת. אם היית משוכנעת שאת בחלום, היית עדיין מפחדת עליו? היית אולי מפחדת אבל בפרופורציה אחרת, אז זה משנה לך את חווית המציאות.
זה בדיוק מה שאני טוען, שאת עכשיו בחלום, ומעלינו יש את האחד, שבו אין הבדל בין דבר והיפוכו, ואנחנו בתוכו.
כול מה שאת יודעת על העולם, שזה שולחן, וזה ארון, אבל את לא יודעת מעבר לזה. אבל את לא יודעת שמחוצה לנו הכל זה אחד, הכל באותו מקום. זה לא נתפס, אז מה?
עכשיו השאלה היא, האם זה נכון? ואם זה נכון, איך אני זוכרת את זה? ואיך אני חווה את המציאות מהפרספקטיבה הזאת? אבל אם היית חווה שאמנם קיימים יש ואין, אבל באותו זמן את חווה בנוסף שהכל אחד, אז החוויה שלך אחרת.
החלום קיים, אני לא אומר לך שהחלום לא קיים, אבל את צריכה לחוות שזה רק חלום, זאת אומרת לחוות את העולם מעוד היבט.
אם ביום יום את מאמינה לעצמך, מאמינה בנפרדות, אז זה מה שתחווי. אבל אם את אמיתית, מה זה אומר אמיתית? שאת לא מעיזה לשקר לעצמך בשום דבר. אם את לא בטוחה במשהו, אל תגידי שאת בטוחה בו. אם את מבינה אותו קצת, אל תגידי שאת לא מבינה אותו בכלל. תגידי בדיוק מה האמת, ובסוף תגיעי למצב שבו אין הגדרות, ואז לא תהיי בטוחה שזה יש וזה אין. ואז זה יחבר אותך לצד השני של המטבע שבו אין הבדל בין היש והאין.
אם היית מצליחה בשכל שלך להבין, שזה יש וזה אין ובאותו זמן מבינה שאין הבדל ביניהם, ולמרות שזה לא...
מה בסוף את צריכה להבין? את צריכה להבין שאת אלוהים. ואם את מבינה את זה, זה משנה לך את חווית המציאות. אם האדם מבין את כל התהליכים, בסוף הוא מבין שהכל אחד, ואם הכל אחד, אז ממילא אתה אלוהים.
לכן ניקח תהליכים שלך שאת לא מבינה, מה את לא מבינה בחיים שלך?
שאלה: הרבה דברים לא ברורים לי, מה שהכי לא ברור לי זה, מי אני?
אליעד: זאת שאלה פילוסופית, אני שואל בתכלס, מה הכי מציק לך? האם שום דבר לא מציק לך? אם שום דבר לא היה מציק לך, לא היית באה, נכון?
שאלה: אני לא רגועה. למה אני לא רגועה? כי אני לא מבינה.
אליעד: מה את רוצה להבין?
שאלה: מה זה חיים? מה זה החיים האלה? מה המשחק הזה? עשיתי הכל בחיים, ועכשיו כל מה שעשיתי לא חשוב לי, הילדים והכסף שצברתי זה דברים שקיימים, ואני שואלת, מה זה?
אליעד: אני יכול לתת לך הרבה תשובות, אבל שום תשובה לא תיתן לך את האמת, למה? כי כל מה שאגיד, תמיד תשאלי מה זה? וגם אני חוסך לך בזה, שלא יעבדו אליך בתשובות אחרות.
יש הבנה שאת צריכה להבין, כל השאלות שיוצרות את המצוקה, נובעות מתפיסת מציאות מסוימת, שאומרת שיש אותך למשל בים ויש אותך עם הילדים, אתה חווה שינוי, את חווה הפרדה בין המעשים שלך. יש דבר שהוא לא הגיוני, ובכל זאת, יש תפיסת מציאות שבה אין הבדל בין דבר והיפוכו. זאת אומרת שלהיות בים או להיות עם הילדים, אין הבדל בין פעולות אלו.
זה לא הגיוני, אבל אם זה היה יכול להיתפס לך בראש, לא היו לך יותר בעיות. אם תפיסת המציאות שלך הייתה שונה, שבה לא היית מבדילה בין היום לאתמול לשלשום, למרות שזה לא הגיוני, כי כרגע את חווה שינוי, אז לא הייתה לך שאלה, מה היא משמעות החיים.
את חווה את המציאות בצורה מסוימת, את חווה אני ולא אני, וכל שאר ההפרדות, ואז את שואלת שאלה, למה יש את ההפרדה הזאת? למה זה ככה? אז אם לא הייתה לך חוויה של נפרדות, אז לא היית יכולה לשאול. ואם לא היית יכולה לשאול, אז אין שאלה.
יכול להיות שאי אפשר להגיע לתפיסה הזאת ואז גזר דינך לסבול, ויכול להיות שאפשר להגיע, אבל שקודם כל תביני במאה אחוז, שאם את מגיעי לזה, אין לך שאלות, ואם את לא מגיעה לזה, תמיד יהיו לך שאלות.
את צריכה להיות סגורה על זה, כי כאשר את מחפשת, את תפסיקי לחפש דברים שהם לא התפיסה של האחד.
כול זמן שאת רואה הבדל בין כסא לשולחן, תמיד תהיה לך שאלה נוספת, למה ככה, ולמה לא ככה? ותמיד יהיה לך חיסרון.
אם אומרים שיש אין, ויש יש, אז תמיד דבר מסוים, הוא לא שאר הדברים. אז כל דבר שיש תמיד חסר לו את שאר הדברים שהם לא הוא. ולכן רבי נחמן כתב, ששלמות יש רק לאלוהים, רק אם דבר והיפוכו זה אחד, יש לך שלמות.
והשאלה הנשאלת היא, איך אגיע לחוויה שאין דבר והיפוכו, שאין דבר שנפרד מדבר אחר?
ההיגיון שלנו למעשה, הוא הגדרות, זה להיאחז האמונה או בהגדרה, בסופו של דבר האדם מאמין בשכל שלו שאומר לו מה נכון ומה לא נכון. העיניים שלי אומרות זה שולחן וזה כסא, ומעבירות מידע זה למוח, והמוח אומר זה יש וזה אין. והאדם אומר, שאם המוח אמר שזה אין וזה יש, אז האדם מאמין למוח באופן מוחלט. האדם מאמין שמה שהוא חושב ומבין זה מה שקיים. אבל אולי לא?
כול חווית המציאות שלך זה אמונה חזקה ביותר במה שאת מרגישה. זה שאת רואה שיש פה שולחן ושם אין שולחן, זה אומר שיש עוד תפיסה של מציאות, אנחנו לא שוללים את זה, אלא השאלה היא מה הוא האובייקטיבי? זה שהוא הילד שלך והשני לא הילד שלך, אנחנו לא מתווכחים עם זה, אבל השאלה היא, מה יש מעבר לזה כן ולזה לא?
אם החוויה של האדם היא, רק שזה יש וזה אין, אז הוא נדפק. כי רק זה הילד שלך, והשני לא הילד שלך, אז את מפחדת ודואגת רק לילד שלך, וחווה שאר חסרונות.
אבל אם את אומרת, זה הילד שלי וזה לא הילד שלי, אבל בתוכך, בו זמנית, את חווה שאין הבדל בין הילד שלי ללא הילד שלי, אז איכשהו אם את מצליחה לחבר את זה, אז את נהנית משני עולמות. את לא חסרה את השני, את לא מחפשת יותר את השלמות, כי יש לך את שניהם.
לכן כדי להגיע להבנה זו, את צריכה ביום יום להיות אמיתית עם עצמך. אם תהיי אמיתית עם עצמך ביום יום, אני מבטיח לך שתגיעי לחוויה שאין הבדל בין זה לזה, וגם יש הבדל, בו זמנית.
את למשל בטוחה שיש פה עולם עם כל מה שיש בו, אבל נגיד שהייתי אומר לך שאת באמצע חלום, ואת חולמת שהילד שלך למשל הולך להידרס, ואת מתה מפחד שלא ידרסו אותו, אבל אני אומר לך, את בחלום, עוד 3 דקות את מתעוררת. אם היית משוכנעת שאת בחלום, היית עדיין מפחדת עליו? היית אולי מפחדת אבל בפרופורציה אחרת, אז זה משנה לך את חווית המציאות.
זה בדיוק מה שאני טוען, שאת עכשיו בחלום, ומעלינו יש את האחד, שבו אין הבדל בין דבר והיפוכו, ואנחנו בתוכו.
כול מה שאת יודעת על העולם, שזה שולחן, וזה ארון, אבל את לא יודעת מעבר לזה. אבל את לא יודעת שמחוצה לנו הכל זה אחד, הכל באותו מקום. זה לא נתפס, אז מה?
עכשיו השאלה היא, האם זה נכון? ואם זה נכון, איך אני זוכרת את זה? ואיך אני חווה את המציאות מהפרספקטיבה הזאת? אבל אם היית חווה שאמנם קיימים יש ואין, אבל באותו זמן את חווה בנוסף שהכל אחד, אז החוויה שלך אחרת.
החלום קיים, אני לא אומר לך שהחלום לא קיים, אבל את צריכה לחוות שזה רק חלום, זאת אומרת לחוות את העולם מעוד היבט.
אם ביום יום את מאמינה לעצמך, מאמינה בנפרדות, אז זה מה שתחווי. אבל אם את אמיתית, מה זה אומר אמיתית? שאת לא מעיזה לשקר לעצמך בשום דבר. אם את לא בטוחה במשהו, אל תגידי שאת בטוחה בו. אם את מבינה אותו קצת, אל תגידי שאת לא מבינה אותו בכלל. תגידי בדיוק מה האמת, ובסוף תגיעי למצב שבו אין הגדרות, ואז לא תהיי בטוחה שזה יש וזה אין. ואז זה יחבר אותך לצד השני של המטבע שבו אין הבדל בין היש והאין.
אם היית מצליחה בשכל שלך להבין, שזה יש וזה אין ובאותו זמן מבינה שאין הבדל ביניהם, ולמרות שזה לא...
050-3331-331