מי שיתבונן בעניין יראה, כי יש עצות טובות יותר ועצות טובות פחות. והשאלה היא, מה הופך עצה לטובה?

ועצה טובה, היא כזו שהיא עובדת בפועל. כי אם העצה לא עובדת בעולם האמיתי, אלא רק בעולם הדמיון של זה שנתן אותה, הרי שהעצה אינה טובה. ועצה טובה, היא כזו שהיא נבדקה וכזו שהיא ניתנת על סמך ניסיונם של אחרים.

כי יש שני סוגים של יועצים. יש יועצים שמייעצים ע"פ הדמיון שלהם. ויש יועצים שמייעצים ע"פ השכל וע"פ הידיעה שלהם. לדוגמה: איש מקצוע שיודע שתרופה כלשהי מתאימה למחלה כלשהי, הוא מייעץ לחולה לקחת את התרופה, על סמך הידע האמיתי שלו. אבל מי שהוא לא רופא, הוא יכול להמליץ על תרופות, רק לפי הדמיון שלו. ויכול להיות שהדמיון שלו צודק. אבל זה עדיין רק דמיון.

ומי שהוא חולה בעצמו, הוא יכול להמליץ על תרופות כרצונו החופשי, אך כל ההמלצות שלו, לא ממש יעילות. משום שאם המלצותיו היו יעילות, הרי שהוא היה אמור לרפא את עצמו. ומי שלא יכול לרפא את עצמו, כיצד הוא ירפא אחרים שסובלים מהמחלה שלו ממש. ואם אין לאדם מושג איך לעזור לעצמו, כיצד הוא יעזור לאדם אחר שנמצא בבעיה זהה לבעיה שלו.

כי מצד האמת, למרות שנדמה שלכל אחד יש את הבעיות שלו, הרי שלכל הבעיות שיש בעולם יש שורש. ושורש הבעיות, הוא שורש אחד והוא אותו השורש. וכל מי שיש לו בעיה כלשהי, הרי שמצד האמת לכולם יש בעצם את אותה הבעיה השורשית, שהיא באה לידי ביטוי בצורות שונות. ורק כלפי חוץ זה נראה כבעיות שונות, אבל באמת זאת בעיה אחת, שהיא רק בצורות שונות.

וכל זמן שהאדם לא פתר את כל הבעיות האישיות שלו ולא הגיע אל השלמות האישית של עצמו, הרי שהוא עוד לא הצליח להתמודד עם שורש הבעיות, וא"כ הוא לא באמת יכול לתת עצות יעילות באמת.

וכל זמן שהאדם לא הגיע אל השלמות, הרי שכל העצות שלו לגבי איך להגיע אל השלמות, הן רק עצות שנובעות מהדמיון שלו. כי מאחר שהאדם עוד לא הגיע אל השלמות, הרי שאין לו מושג אמיתי, מהי השלמות ולהיכן הוא צועד. וכל העצות שלו, הן רק השערות שונות ע"פ הדמיון שלו.

וכאשר האדם לא הגיע אל השלמות, הרי שהעצות שלו הן מלמטה למעלה. ז"א הן מייעצות לאדם כיצד להגיע למעלה אל השלמות, אבל הן ניתנות מנקודת מבט נמוכה של חוסר שלמות. דהיינו...